כיכר החירות של סלוניקי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כיכר עירונית  |
| על שם |
מהפכת הטורקים הצעירים |
| מיקום |
סלוניקי |
| מדינה |
יוון |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1867 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1867 |
| מידות | |
| שטח | 8 דונם |
| קואורדינטות | 40°38′02″N 22°56′17″E / 40.634°N 22.938°E |
 | |
  | |
כיכר החירות של סלוניקי (ביוונית: Πλατεία Ελευθερίας, "פלאטיאה אלפטריאס") היא כיכר מרכזית בסלוניקי, יוון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיכר נוצרה לאחר אמצע המאה ה-19, כאשר נהרסו חומות החוף הביזנטיות של סלוניקי, שעל פי מממצאים ארכאולוגיים, היו ממוקמות מצפון לרחוב קלפוטאקי של היום. חומת הים הייתה קיימת עד 1870, אז הוחלט להרוס אותה, על מנת להגדיל את קו המים. עם הרחבת קו המים נוצר הרחוב המקביל – שדרת ניקיס – כאשר באותה תקופה נפתח רחוב סמברי פאשה – וניזלו של היום - ממשרד המושל אל הים.
באזור כיכר החירות הוקמו חברות מסחריות וספנות, כמו גם מונופולים ממלכתיים, כאשר עם הקמת הנמל החדש התרכז באזור הנפט, התבואה והמסחר הקולוניאלי. בסוף המאה ה-19 שגשגו באזור בנקים, בנייני משרדים וחנויות אופנתיות. בתחילת המאה ה-20 קיבלה הכיכר צורה של הרחבה של רחוב וניזלו בקצהו לכיוון הים. הכיכר קיבלה את שמה מהפכת הטורקים הצעירים, שהתחילה מנקודה זו.
האזור נהרס בשריפה של 1917 ועוצב מחדש על ידי אברד. במקום כיכר החירות של היום תוכנן מיקומו של בניין הדואר, מולו אמורה הייתה לקום כיכר על גבי שטח קרקע מיובש כשחזיתו אל הים וליצור את כיכר הדואר.
בנוסף לאירועים הקשורים ליהודי סלוניקי, כיכר החירות היא, בין היתר, הנקודה ממנה באוקטובר 1912 ערך צבא יוון את כניסת הניצחון לעיר והמקום שבו בשנת 1916 התקבל בברכה חגיגית אלפתריוס וניזלוס.
בכיכר נבנו בקתות עץ מחוספסות בשנת 1917 לאירוח של מחוסרי בית יהודים ואחרים כתוצאה מהשריפה הגדולה של סלוניקי, ובשנת 1922 עבור הפליטים שהגיעו לסלוניקי לאחר חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה. הכיכר קיבלה את שמה הנוכחי בשנת 1908, כאשר באזור הספציפי הזה התקיימו ההפגנות המרכזיות והאסיפה המכוננת של תנועת הטורקים הצעירים, קבוצה של סטודנטים, משכילים וקציני הצבא העות'מאני שהחלו להתארגן בסלוניקי.
ב-11 ביולי 1942 נצטוו 9,000 גברים יהודים בני 18 עד 45 להתכנס ב"כיכר החירות", שם הושפלו כל היום בשמש היוקדת. האירוע נודע בתור "השבת השחורה".
במתכונתה הנוכחית, מוסדה הכיכר בצו מלכותי מ-28 במרץ 1963, המרחב הציבורי הפך לבעלות עיריית סלוניקי בעקבות חוזה רכישה של הדואר. למרות שלפי התכנית העירונית הכללית הנוכחית כיכר החירות מסווגת כשטח ירוק, בפועל המרחב מתפקד כמקום חניה משנות ה-50.
בשנת 1997, הוקמה אנדרטה לזכרם של 50,000 יהודי סלוניקי שנרצחו במחנות הנאצים בקצה הדרומי של כיכר החירות, באותו מקום בו כינסו והשפילו אותם החיילים הנאצים.
האנדרטה עוצבה על ידי האחים גליד ומייצגת את מנורת שבעת האורות והלהבות עם רשת של גופי אדם.
עם הזמן הוזנחה הכיכר עד שבשנת 2018 נתקבלה החלטה על ידי עיריית סלוניקי בראשותו של ראש העיר יאניס בוטאריס לשפץ ולשדרג אותה. במסגרת התכנית החדשה ביקש בוטאריס, שפעל רבות למען הקהילה היהודית בשנות כהונתו, להפוך את הכיכר המוזנחת למקום חדש ומכובד שבמרכזו מונומנט מפואר לזכרם של יהודי סלוניקי שנספו בשואה. אלא שבעקבות פוליטיקה מקומית החליט ראש העיר החדש ויריבו המר של בוטאריס, קונסטנטינוס זרבאס, לבטל את התכנית ולהקפיא את העבודות.
