כף וולקוט
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| קואורדינטות | 69°05′00″S 63°19′00″W / 69.0833°S 63.3167°W |
| נתונים מדיניים | |
| על שם |
Frederic C. Walcott  |
|
(למפת חצי האי האנטארקטי רגילה) | |
  | |
כף וולקוט או קייפ וולקוט (באנגלית: Cape Walcott) היא לשון יבשה בולטת, המכוסה קרח, בחוף המזרחי של אזור ארץ פאלמר, בחצי האי האנטארקטי שבאנטארקטיקה.
גובהה של לשון היבשה 625 מטרים מעל פני הים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילוי ומיפוי לשון היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשון היבשה, התגלתה מהאוויר ב-20 בדצמבר 1928, בטיסה שבוצעה על ידי סר יוברט וילקינס.
מחקרים על הקרקע וסקרים בוצעו באזור בשנת 1940 על ידי חברי הבסיס המזרחי של השירות האנטארקטי של ארצות הברית. סקר נוסף נעשה בשנת 1947 על ידי סקר שטחי חסות איי פוקלנד.
טיסות צילום ומיפוי נוספות בוצעו בשנת 1935 על ידי לינקולן אלזוורת' - בעקבותיהם בוצע מיפוי יותר מדויק של האזור.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמה של לשון היבשה ניתן לה על ידי סר יוברט וילקינס (מגלה הלשון).
וילקינס קרא ללשון היבשה על שם פרדריק סי. וולקוט (Frederic C. Walcott), שהיה חבר במועצה המנהלת של האגודה הגאוגרפית האמריקאית (American Geographical Society).