כריסטוף גראופנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קנטטה של כריסטוף גראופנר ליום הולדתו של ארנסט לודוויג מהסה-דרמשטדט, דצמבר 1726.

כריסטוף גראופנרגרמנית: Christoph Graupner; ‏13 בינואר 1683, קירכברג - 10 במרץ 1760, דרמשטדט) היה צ'מבליסט ומלחין גרמני מתקופת הבארוק, שחי ופעל באותה תקופה כמו יוהאן סבסטיאן באך, גיאורג פיליפ טלמן וגיאורג פרידריך הנדל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראופנר נולד בהארטמנסדורף סמוך לקירכברג בסקסוניה. את ראשית השכלתו המוזיקלית קיבל מדודו, נגן עוגב בשם ניקולאוס קויסטר. גראופנר למד באוניברסיטה של לייפציג, שם למד משפטים (כמו רבים ממלחיני התקופה), ואז השלים את לימודי המוזיקה אצל יוהאן קונאו, מנצח המקהלה של כנסיית תומאס הקדוש.

בשנת 1705 עזב גראופנר את לייפציג והתמנה לנגן הצ'מבלו באופרה של המבורג תחת שרביטו של ריינהרדט קייזר, יחד עם הנדל שהועסק שם ככנר. נוסף לנגינה בצ'מבלו, חיבר גראופנר שלוש אופרות בהמבורג יחד עם קייזר, מלחין אופרות פופולרי בגרמניה.

בשנת 1709 קיבל גראופנר בחצר הסה-דרמשטדט ובשנת 1711 היה למנצח תזמורת החצר (Hofkapellmeister). גראופנר עשה את שאר הקריירה שלו בחצר הסה-דרמשטדט, שם היו חובותיו העיקריות לספק מוזיקה לתזמורת החצר. הוא כתב מוזיקה במשך קרוב ליובל שנים, משנת 1709 עד 1754, כאשר התעוור. הוא מת שש שנים אחר כך.

שלא מדעת מילא גראופנר תפקיד מפתח בתולדות המוזיקה, המצב הפיננסי הרעוע בדרמשטדט בעשור השני של המאה ה-18 הביא לצמצום הכרחי בחיי המוזיקה. בית האופרה נסגר ומשכורותיהם של רבים ממוזיקאי החצר היו בפיגור (כולל זו של גראופנר). אחרי נסיונות רבים להביא לתשלום משכורתו, ובהתחשב בכך, שהיו לו אשה וכמה ילדים לפרנס, הגיש גראופנר, בשנת 1722, בקשה לקבל את משרת מנצח המקהלה בלייפציג. טלמן היה המועמד הראשון לתפקיד, אבל הוא הסיר את מועמדותו אחרי שקיבל העלאה במשכורת בהמבורג. מגניפיקט ה"אודיציה" של גראופנר, שנכתב בסגנון של מורו ומדריכו, יוהאן קונאו, הקנה לו את המשרה, אך פטרונו, ארנסט לודוויג מהסה-דרמשטדט, מיאן להתיר את החוזה שלו. שכרו של גראופנר, שזמנו עבר, שולם עתה במלואו ואף ניתנה לו העלאה במשכורת והבטחה, כי מקומו בצוות המוזיקאים בחצר מובטח גם במקרה שהקאפלה שלו תפוזר. הטבת תנאים זו שכנעה את גראופנר להישאר בדרמשטדט, ובכך פינה את הדרך לבאך לתפוס את משרת מנצח המקהלה בלייפציג.

אחרי שנודע לו כי באך הוא שנבחר ללייפציג, שלח גראופנר ב-4 במאי 1723 מכתב אדיב אל מועצת העיר להניח את דעתם, כי באך "הנו מוזיקאי חזק בה במידה בעוגב כשם שהוא בקיא ביצירות כנסייתיות ובקטעי מקהלה" וכאדם "יבצע ביושר וכיאות את התפקידים שיופקדו בידיו."[1]

יצירה והוצאות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראופנר היה יוצר שקדן ופורה. כ-2000 יצירות ששרדו רשומות בקטלוג שלו, בהן 113 סינפוניות, 85 אוברטורות _סוויטות), 44 קונצ'רטי, 8 אופרות, 1418 קנטטות דתיות ו-24 חילוניות, 66 סונאטות ו-40 פרטיטות לצ'מבלו.[2] כמעט כל כתבי היד של גראופנר מאוחסנים בספריית האוניברסיטה הטכנית בדרמשטדט, גרמניה.

גראופנר כתב לצירופי כלים אקזוטיים, בהם אבוב ד'אמורה (אבוב עתיק, נמוך בטרצה מן האבוב הרגיל), חליל ד'אמורה ווויולה ד'אמורה. יותר מחצי הסינפוניות שלו דורשות כלי נשיפה ממתכת וטימפני, מהן כ-25 מצריכות 3 עד 4 טימפוני וסינפוניה אחת בסול מז'ור (GVY 596) חוברה ל-7 טימפני.

אלמוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו, נידון גראופנר לשיכחה ואלמוניות, מכמה סיבות. כתבי היד שלו היו למקור למחלוקת משפטית ממושכת בין יורשיו לבין מושלי הסה-דרמשטדט. פסק הדין הסופי שנתן בית המשפט שלל את זכות הבעלות של עזבון גראופנר על כתבי היד המוזיקליים. היורשים לא יכלו להשיג היתר מכירה או הוצאה לאור של יצירותיו, והגישה אליהן נשארה חסומה. סגנונות מוזיקליים השתנו באופן דרמטי והעניין שעוד היה ביצירתו של גראופנר הצטמצם עוד יותר. עם זאת, מן הצד החיובי, תפיסת עזבונו המוזיקלי של גראופנר בידי הנסיך מהסה-דרמשטדט הבטיחה את המשך קיומו "in toto" - בשלמותו. כלפי מורשתו המוזיקלית של יוהאן סבסטיאן באך, למשל, לא האיר הגורל פנים באותה מידה. עוד גורם שתרם לאלמוניותו של גראופנר לאחר מותו היה, שלגראופנר, בניגוד לבאך, היו מעט מאוד תלמידים, פרט ליוהאן פרידריך פאש, להמשיך את מורשתו המוזיקלית.

כפי שסיכם המבקר דויד ורניה, גראופנר הוא "אחד מאותם קורבנות, שהגורל והנסיבות עשו עמם עוול - בן זמנם של באך, הנדל טלמן ועוד, שנשאר במידה רבה - ושלא בצדק - זנוח ונשכח."[3]

פטרונו של כריסטוף גראופנר, ארנסט לודוויג פון הסן-דרמשטדט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזנה ליצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Christoph Wolff, Johann Sebastian Bach: The Learned Musician, W.W. Norton & Company, New York & London, 2000, p. 224.
  2. ^ Prima la musica! began publishing a series of modern scores for some of Graupner's, ouvertures,sinfonias, and annual cantata cycles of cantatas in 2007.
  3. ^ David Vernier, Review of L'Ensemble des Idées heureuses, Geneviève Soly: Christoph Graupner, Analekta 2-3162, Classics Today