עוגב
|
|
|
|
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
עוגב (בלעז אורגן, מיוונית: όργανον) הוא כלי מקלדת גדול המפיק צליל מהרעדה של אוויר.
בניגוד לכלי מקלדת אחרים כגון פסנתר, צ'מבלו וקלאוויקורד אשר צלילם מופק מרעידת מיתרים – הפקת הצליל בעוגב נוצרת מהרעדה של אוויר בעזרת לשוניות, כמו בכלי נשיפה מעץ. הצליל מופק בו באמצעות נשיפת אוויר מכנית דרך צינורות, על ידי מפוח. רוב העוגבים נמצאים בכנסיות, אך הם יכולים להימצא גם באולמות גדולים אחרים כדוגמת בתי ספר למוזיקה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה
מנגנון העוגב מורכב מסדרות רבות של צינורות השונים בעיצובם, בחומר שממנו הם עשויים ובפיות שלהם. בכל סדרה יש צינורות באורך שונה, דבר אשר משפיע על גובה הצליל הנוצר בהם.
יש בו מערכות קלידים אחדות (בין שתיים לחמש), הדומות לאלו של פסנתר, ומערכת דוושות נוספת המופעלת ברגליים. באמצעות הקלידים (בידיים וברגלים) מנתב המנגן את האוויר (שנידחס במפוחים) אל חלילים מסוימים.
גודלו של העוגב נקבע על פי מספר החלילים המנגנים בו. החלילים מופעלים על ידי רגיסטרים המחוברים למערכת הקלידים, ואחראיים על גון הצליל. כל רגיסטר מפעיל לפחות 61 חלילים (לפעמים 61X3, או אפילו 61X5) למקלדת בת חמש אוקטבות (כמספר הקלידים במקלדת) וזאת מאחר שכל קליד שנלחץ משחרר שסתום הגורם לשליחת אוויר לתוך החליל וזה גורם לו להשמיע צליל. בעוגב הקטן ביותר מורכבים שלושה רגיסטרים בלבד, רגיסטר אחד אחראי על המקלדת הראשית, רגיסטר שני על המקלדת המשנית ורגיסטר שלישי על מקלדת דוושות (פדל-רגליים). מאחר שהפדל מנגן ברוב המקרים את תפקיד הבאס החלילים שלו הם גדולים וארוכים. בעוגב הגדול ביותר בעולם, באולם הכינוסים באטלנטיק סיטי בארצות הברית, יש למעלה מארבע מאות רגיסטרים, ולמעלה משלושים ושלושה אלף חלילים. גודלו של העוגב אינו נמדד רק במידות אורך ורוחב אלא גם בנפחו. חלילי העוגב מאורגנים במספר מחלקות: חזיתית (great), זו המערכת העיקרית, נמצאת מול הנגן. ייתכנו עוד מספר מחלקות והקטנה ביותר נמצאת מאחורי הנגן ובה נמצאים החלילים הקטנים יותר אשר משויכים למקלדת המשנית (positif אחורי). עוצמתם חלשה יותר והם מתאימים לליווי השירה.
-
מראה פנימי של עוגב בתהליך שיפוץ – כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, 2009
-
חלילי עץ ומתכת של עוגב בתהליך שיפוץ – כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, 2009
[עריכה] היסטוריה
העוגב הוא כלי עתיק ביותר וגרסאות מוקדמות שלו היו נפוצות כבר בימי הביניים המוקדמים ואף לפניהם. באותה תקופה, המוזיקה הקלאסית נשלטה על ידי הכנסייה הקתולית ולכן רוב העוגבים הותקנו בקתדרלות. העוגבים שימשו בתקופה זו בעיקר כדי ללוות מזמורים גרגוריאניים, אבל החל מהמאה ה-14 התפתחה הלחנה לעוגב ככלי עצמאי. בתחילה היו היצירות לעוגב ריקודים ועיבודים של שנסונים פוליפוניים. במאה ה-15 נוספו אליהם צורות אלתוריות באופיין כמו הפרלוד. במאה ה-16 התעצמה ההלחנה לעוגב, בעיקר בסוגות הפוליפוניים, כמו קנצונה, ריצ'רקר, פנטזיה וכן יצירות המבוססות על חומר קודם (קנטוס פירמוס) שמקור במנגינות כוראל (כוראל-פרלודים) או בשירי עם (וריאציות). צורות אלתוריות הוסיפו להתפתח, כמו הטוקטה, אשר התאפיינה גם בווירטואוזיות, כמו ביצירותיהם של קלאודיו מרולו, אנדראה גבריאלי, וג'ירולמו פרסקובלדי. לשיא השימוש וההכרה הגיע העוגב במוזיקת הבארוק ביצירותיהם של מלחינים כמו יוהאן סבסטיאן באך, גאורג פרידריך הנדל, ודיטריך בוקסטהודה. בתקופה הקלאסית נזנח העוגב מעט, למרות שיוזף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט ואחרים חיברו יצירות עבורו. בתקופה הרומנטית חזרו וחיברו יצירות לעוגב ביתר ווירטואוזיות, כתיבה "סימפונית" וכן מתוך רצון להחיות את מוזיקת העבר. ראוי להזכיר את יצירותיהם של פליקס מנדלסון, פרנץ ליסט, סזר פרנק, יוהנס ברהמס, רוברט שומאן, מקס רגר ואחרים. מלחינים חשובים של יצירות לעוגב מהמאה העשרים: אוליביה מסייאן, ג'רג' ליגטי, ארנולד שנברג, פרנסיס פולנק, פֶּטֶר אֶבֶּן ואחרים.
העוגבים המצויים באירופה הם מבחינה היסטורית המוקדמים ביותר הקיימים. עוגבים אלה נבנו על פי מסורות שונות ולכן צליליהם שונים. ישנם עוגבים גרמניים ועוגבים צרפתיים כמו גם ספרדים ואיטלקים. גון הצלילים בעוגבים אלה שונה זה מזה ובא לידי ביטוי במגוון הרגיסטרים הקיימים בעוגבים אלה.
נגן עוגב המגיע לנגן קונצרט בצרפת ינגן על עוגב צרפתי. עוגב זה יהיה עשיר בחלילים בעלי גוון reed שזה השם לחלילים עם העלה בתוכם. המהווים חיקוי לכלי נשיפה כמו קלרינט, אבוב ובסון. נגינת יצירות גרמניות על עוגב מסוג זה תאלץ את הנגן לבחור חלילים אשר יפיקו צלילים קרובים במיוחד לעוגבים הגרמניים, שבהם מגוון חלילי ה-reed נמוך ביותר. כך גם הפוך - נגן אשר ייתן רסיטל בגרמניה, ובתוכניתו יצירות צרפתיות, ייאלץ להיות מאוד יצירתי על מנת לבחור רגיסטרציה שתתאים לסגנון הצרפתי עם מגוון לא רחב של צלילים המאפיינים את הסגנון הזה.
יוהאן סבסטיאן באך, בכתיבתו לעוגב, ציין רק מעברים בין מקלדות ומעולם לא כתב רגיסטרציה ברורה ליצירותיו. בחירת הרגיסטרציה משתנה מעוגב לעוגב ולכן מקשה מאוד על הנגן. נדרשת מהנגן יכולת אסתטית המבוססת על ידע היסטורי כדי לבחור רגיסטרציה שתתאים לביצוע היצירות.
[עריכה] בישראל
בישראל עוגבים מעטים. העוגב הגדול ביותר נמצא באוניברסיטה המורמונית בירושלים. עוגבים נוספים נמצאים בכנסיית דורמיציון, הכנסייה באבו גוש, בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, בכנסיית הגואל בירושלים, בכנסיית עמנואל ביפו, באוניברסיטת חיפה, ובבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.
מספר חובבים בישראל בנו עוגב בביתם. בביתו של המלחין עמי מעייני מצוי עוגב שבנה עבורו בונה העוגבים הישראלי גדעון שמיר. גם שרון רוזנר בנה לעצמו עוגב.[דרוש מקור]
מוזיקה ישראלית לעוגב הינה מועטה ביותר ואפשר לציין למשל יצירות מאת פאול בן חיים, יוסף טל, יורם פפוריש, גיורא שוסטר,יוסף דורפמן ורומן קרסנובסקי.
[עריכה] העוגבים הגדולים ביותר
- העוגב הגדול ביותר נמצא באולם הכנסים ברואדווק באטלנטיק סיטי, בניו ג'רזי. הוא בעל 449 משלבים ו-33,114 צינורות ושוקל כ-150 טון. לאחר שיפוצים לקראת שנת האלפיים - הוא שוב במצב נגינה.
- העוגב השני בגודלו שעדיין פעיל נמצא באולם "גרנד קורט" בפילדלפיה שבפנסילבניה והוא העוגב השני בגודלו שנבנה אי-פעם. הוא בעל 462 משלבים ו-28,541 צינורות ושוקל 287 טון. עדיין מנגנים בו בתדירות קבועה.
[עריכה] גלריה
-
עוגב בפראואנקירכה, מינכן.
-
מקלדת של עוגב
-
העוגב בבזיליקת סן מרקו, ונציה
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| כלי נגינה מרכזיים במוזיקה המערבית |
| כלי נשיפה ממתכת: חצוצרה, קרן יער, טרומבון, בריטון, טובה |
| כלי נשיפה מעץ: חליל צד, אבוב, קלרנית, בסון |
| כלי פריטה: נבל, גיטרה |
| כלי קשת: כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס |
| כלי הקשה: תופים, מצלתיים, קסילופון |
| כלי מקלדת: פסנתר, עוגב, צ'מבלו, אורגן חשמלי, מקלדת אלקטרונית |
