לאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאב
עטיפת אלבום הבכורה של להקת "לאב"
חברי הלהקה כפי שנראים על עטיפת אלבום הבכורה שלהם
מידע כללי
מקור ארצות הברית
שנות פעילות 19651974
סוגה רוק אנד רול
גראז' רוק
פולק רוק
רוק פסיכדלי
חברת תקליטים אלקטרה רקורדס
חברים
ארתור לי
בריאן מקלין
ג'וני אקולס
קן פורסי
מייקל סטוארט

לאב הייתה להקת רוק אמריקאית בשנות ה-60 המאוחרות ותחילת שנות ה-70. סולן הלהקה, הגיטריסט וכותב השירים ארתור לי היה הדמות הדומיננטית בלהקה יחד עם הגיטריסט בריאן מקלין - כותב השירים השני. לאב הייתה אחת הלהקות הראשונות בארצות הברית המורכבות מלבנים ואפרו-אמריקאים. המוזיקה שלהם הייתה מורכבת מקשת רחבה של השפעות: רוק אנד רול, גראז' רוק, פולק רוק ורוק פסיכדלי. מבקרי המוזיקה מחשיבים את אלבומם Forever Changes כאחד האלבומים המזהירים בהיסטורית הרוק וזאת בניגוד להצלחה המסחרית המועטה יחסית לה זכו. כנראה שסלידתם מהעיתונות וחוסר שיתוף הפעולה העקבי שלהם עמה הייתה הגורם הראשי לכך.

1966-1963[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארתור לי, שהתגורר בלוס אנג'לס מגיל 5, החל להקליט כבר ב-1963 כשהיה בן 18 עם להקותיו LAGs ו-Lee's American Four. ב-1964 הוא הפיק סינגל הנקרא "My diary" בו ניגן ג'ימי הנדריקס. לאחר שצפה בהופעה של להקת "The Byrds" הוא החליט להשתמש במוטיבי פולק רוק המזוהים עם להקה זו בלהקה החדשה שהקים "Grass Roots" אשר יותר מאוחר שינתה את שמה ללאב. לאב החלו לנגן במועדוני לוס אנג'לס באפריל 1965 וקיבלו את תשומת לבם של להקות מפורסמות כגון הרולינג סטונס והיארדבירדס. הלהקה חיה יחדיו בבית שבעבר היה שייך לשחקן האימה בלה לוגוסי (המוכר מגירסת הקולנוע המוקדמת יותר של "דרקולה") ושני האלבומים הראשונים שלהם (Love, De Capo) כללו תמונות מגינת הבית.

1966-1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 כבר היו חתומים בחברת התקליטים "אלקטרה" (Elektra records) וביצעו להיט מינורי - גרסת כיסוי (קאבר) לשירו של ברט בכרך "My Little Red Book". באותה תקופה, הצטרף אלבאן פיסטרר כקלידן וג'וני פלקנסטיין הוחלף בבסיסט קן פורסי. אלבום הבכורה שלהם : "Love" יצא במאי 1966 האלבום הגיע למקום ה-57 במדרג האלבומים של אותה השנה.

שני חברים נוספו בסופה של 1966: ג'ון ברבריס שניגן על כלי נשיפה מעץ ומייקל סטיוארט כמתופף.

שני האלבומים המפורסמים ביותר (ויש אומרים הטובים ביותר) של הלהקה יצאו ב-1967. בינואר של אותה השנה יצא האלבום: "De capo" שכלל את השירים :"Stephanie knows who", "¡Que Vida!" ו"She comes in colors" המלודי. באותה שנה ברבריס ופיסטרר עזבו את הלהקה שהייתה כבר מורגלת לתנודות בהרכבה בעיקר בגלל אופיו הקפדן והקפריזי של סולן הלהקה ארתור לי.

בנובמבר 1967 יצא האלבום שלדעת רבים נחשב המשובח בדיסקוגרפיה של הלהקה: "Forever Changes". האלבום הוקלט בצלה של אחת ממספר התפרקויות שחוותה הלהקה אך לא נראים לכך סימנים באלבום עצמו. שני השירים הראשונים הוקלטו בליווי נגנים נוספים מלבד חברי הלהקה, בלחץ הלהקה שאר השירים באלבום הוקלטו על ידי ההרכב הראשוני בלבד בזמן שיא של 64 שעות בלבד. הצלחתו המסחרית ניכרה רק בבריטניה שם האלבום הגיע למקום ה-24 בעוד בארצות הברית הוא תפס את המקום ה-154 בלבד. עד ימינו אלבום זה נחשב אחד מאלבומי הרוק הפסיכדלי הטובים ביותר ומאבני הדרך במוזיקת הרוק בכלל.

1968-2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבין 1968 ועד אמצע שנות ה-70 הלהקה התפרקה והורכבה מחדש (בוריאציות שונות) תחת שרביטו של לי מספר פעמים (בעיקר בגלל התמכרותו להרואין של גיטריסט הלהקה בריאן מקלין ואופיו הנוקשה של לי). אף אחד מהאלבומים של אותה התקופה לא הגיע לטבלת המצעדים ואפילו הופעה חד פעמית של ג'ימי הנדריקס בFalse start שיצא ב-1970 לא הצילה מפני התמוטטות הלהקה סופית ב-1974. ב-1992 ארתור לי הקים את ההרכב Arthur Lee and Love אבל הרכב זה התפרק במהירה כשלי ריצה 6 שנים בכלא בעוון אחזקת נשק. לאחר השחרור לי הקים שוב להקה Love With Arthur Lee אשר גם היא התפרקה ב2005. הגלגול האחרון של להקת Love הייתהווה תחת השם The Love Band.

סופם של חברי הלהקה הינו המשך טראגי לגלגולה של הלהקה הלא מוערכת: קן פורסי הבסיסט נפטר מגידול במוחו ב-1998 באותה השנה בריאן מקלין הגיטריסט מת מהתקף לב בזמן שאירח מעריצים צעירים שערכו ספר אודותיו. ארתור לי נפטר ב-3 באוגוסט 2006 מסיבוכים בסרטן הדם.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995: Love Story 1966-1972 - compilation
  • 2003: The Best of Love - compilation

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • March 1966: "My Little Red Book"/A Message To Pretty"
  • July 1966: "7 and 7 Is" b/w "No. Fourteen"
  • December 1966: "She Comes In Colors"/"Orange Skies"
  • March 1967: "Que Vida"/"Hey Joe"
  • December 1967: "Alone Again Or"/"A House Is Not A Motel"
  • June 1968: "Your Mind and We Belong Together" b/w "Laughing Stock"
  • 1994: "Girl on Fire" b/w "Midnight Sun"

אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992: Arthur Lee and Love

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]