ג'ימי הנדריקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'ימי הנדריקס

תאריך לידה	27 בנובמבר 1942
מקור	סיאטל, ארצות הברית
שנות פעילות	1966–1970
סוגה	רוק רוק כבד רוק פסיכדלי בלוז
כלי נגינה	גיטרה
האתר הרשמי

ג'יימס מרשל הנדריקס - ג'ימי הנדריקס (באנגלית: Jimi Hendrix;‏ 27 בנובמבר 1942 - 18 בספטמבר 1970), מוזיקאי, גיטריסט אפרו-אמריקאי, היה מאמני הבלוז-רוק'נרול הבולטים ביותר של שנות השישים, והשפיע רבות על דור "ילדי הפרחים". הוא נודע גם בסגנון הופעה פרוע, נהג להתפרע על הבמה ובין היתר לנגן בגיטרה בשיניו.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

הנדריקס נולד בעיר סיאטל שבמדינת וושינגטון בארצות הברית כג'וני אלן הנדריקס לאל ולוסיל הנדריקס, משפחה דלת אמצעים. כשהיה בן 4 שינה אביו את שמו לג'יימס מרשל הנדריקס. אביו התגייס ונשלח להלחם במלחמת העולם השנייה, והנדריקס הצעיר בילה חלק ניכר מילדותו אצל קרובי משפחה ואצל משפחות אומנות. אימו, לוסיל, הייתה חובבת הטיפה המרה, ויש הטוענים שהרבתה להתרועע עם גברים בזמן שבעלה היה בחזית. כשהיה בן 9 התגרשו הוריו, וכשהיה הנדריקס בן 16 הלכה אימו לעולמה, ככל הנראה מסיבוכים בכבד עקב שתייה מופרזת. לאחר מותה של האם קנה לו אביו יוקללי, ולאחר מכן קנה לו גם גיטרה אקוסטית שעלתה חמישה דולרים בלבד. מיד לאחר קבלת הגיטרה, הצטרף הנדריקס ללהקתו הראשונה, The Velvetones. שנה לאחר מכן קיבל גיטרה חשמלית, וניגן בלהקה החדשה שהקים, Rocking King.

הנדריקס, עד יום מותו, לא ידע לקרוא תווים. היה זה ככל הנראה אחד הגורמים שהאיצו את פיתוח השמיעה האבסולוטית שלו. בראיונות נהג לספר כי המוזיקה שלו מגיעה ממחשבותיו, כלומר הוא היה חושב על מנגינה, ולפי היכרותו הטבעית עם הגיטרה פשוט היה מנגן את מה שהיה חושב עליו. עוד סיפר כי הוא היה נוהג לתאר רגשות בצבעים, מכאן נולד השיר "פרפל הייז" (עירפול סגול),להיט מפורסם של הנדריקס. השיר "פרפל הייז" גם מתאר את הרגשתו של הנדריקס בזמן הילולת ה"פרפל הייז" (סוג חזק של מריחואנה). הנדריקס הושפע מנגני הבלוז של שנות החמישים ובראשם מבאדי גאי, אך עם זאת גם הושפע רבות מבוב דילן ושילב את סגנון הפולק של דילן עם סגנון הבלוז של גאי. סגנון הנגינה של הנדריקס היה חדשני ובלתי אפשרי עד להגעתו. הנדריקס נהג לשלב את תפקידי הנגנים בלהקות לתפקיד אחד, כלומר - הוא נהג לנגן גיטרת קצב וגיטרה מובילה בגיטרה אחת. באלמנט של נגינתו ניתן למצוא בין היתר שליטה בפידבק, שימוש בדוושת הווא-ווא אפקט (עד להנדריקס מעטים היו משתמשים באפקט זה בנגינתם), סולואים "חופשיים", חיקוי קולות של חיות, כלים חשמליים (בגיטרה, כמובן) ועוד.

[עריכה] הקריירה - הנסיקה מעלה

בשנת 1961 התגייס הנדריקס לצבא האמריקאי כצנחן בדיוויזיה המוצנחת ה-101, אך שוחרר לאחר פציעה בעקבות תאונת צניחה. בשירותו הצבאי הכיר את הבסיסט בילי קוקס, והשניים ניגנו תחת השם King Casual. עם שחרורו, החל הנדריקס לנגן כגיטריסט אולפן תחת השם ג'ימי ג'יימס. בין האמנים עימם ניגן היו אייק וטינה טרנר, ריצ'רד הקטן, ווילסון פיקט ו-The Isley Brothers. לבסוף הקים הנדריקס להקה שנקראה Jimi James And The Blue Flame, והחל מנגן במועדוני בלוז שונים בניו יורק. באחת ההופעות בה ניגן, היה נוכח בסיסט להקת החיות (The Animals), צ'אס צ'נדלר, שהתרשם עמוקות מהופעתו הוירטואוזית, והציע לו לבוא עימו לאנגליה.

נקודת המפנה בקריירה המוזיקלית של הנדריקס ובחייו, הייתה נסיעתו לאנגליה ב-9 בספטמבר 1966 ביחד עם צ'נדלר, שפרש עליו את חסותו, והפך לאמרגנו ולמנהלו האישי. באנגליה הפגיש צ'נדלר את הנדריקס לחזרות עם מספר מתופפים ובסיסטים על מנת להקים להקה. לבסוף נבחרו המתופף מיטש מיטשל והבסיסט נואל רדינג, שניהם לבנים, עובדה שעוד תשפיע על הקריירה של הנדריקס בהמשך. ביחד הקימו השלושה את "החוויה של ג'ימי הנדריקס" ("The Jimi Hendrix Experience"), שהפכה כמעט בין לילה למוקד משיכה, ולאחת מן הלהקות המסקרנות והחשובות בעולם. הלהקה שברה כמעט כל מוסכמה שהייתה קיימת עד אז במוזיקת הרוק. נגינתם הייתה פרועה וחסרת רסן, פסיכדלית ושמיימית, והשתלבה היטב באווירת החופש, האהבה והסמים של אותם הימים. יחדיו הוציאו השלושה את האלבומים: "?Are You Experienced" ו-"Axis: Bold as Love" שיצאו ב-1967 ונחשבים לאלבומי מופת ולאבני דרך ברוק'נ'רול, ואת האלבום "Electric Ladyland" שיצא ב-1968. בין השירים הבולטים מאלבומים אלו נמצאים "היי ג'ו" (במקור של בילי רוברטס), "פוקסי ליידי", "הרוח בוכה מרי", "פרפל הייז", "לאורך מגדל השמירה" (במקור של בוב דילן), "אם 6 היה 9", "אש", "בית אדום" ו"בן המכשף" (וודו צ'יילד).

עטיפת האלבום הראשון 1967: Are You Experienced

עטיפת האלבום השני 1967: Axis: Bold As Love

עטיפת האלבום השלישי 1968: Electric Ladyland

ה"חוויה" הופיעו אינספור פעמים באותן השנים, בארצות הברית ובאירופה. הופעת הבכורה של הלהקה בארצות הברית, התקיימה ב-18 ביוני 1967, בפסטיבל הפופ הבינלאומי במונטריי שבקליפורניה. פיט טאונסנד מלהקת המי שהופיעה אף היא באותו פסטיבל, שמע על ג'ימי הנדריקס ולא היה מוכן להופיע אחריו, אך להקת המי (שהתאפיינה בשבירת כלי הנגינה שלהם בסיום כל הופעה) נקבעה להופיע אחרונה, מיד אחרי ג'ימי הנדריקס. טאונסנד נפגש עם הנדריקס מאחורי הקלעים והשניים קבעו בהטלת מטבע שהנדריקס יופיע אחרון. המי סיימו את ההופעה בשבירת הכלים המפורסמת, והנדריקס, כמחווה על הפסדו בהטלת המטבע, החליט לקחת את המופע של המי צעד אחד רחוק יותר, וביצע את אחד האקטים שהפכו להיות מזוהים עמו כל כך עם השנים, כאשר הקריב את הגיטרה שלו כקרבן, והעלה אותה באש תוך כדי הופעה.

ב-8 ביולי 1967 הופיעה "החוויה" כלהקת חימום ללהקת "הקופים" (The Monkees) במהלך סיבוב הופעות בארצות הברית. לעתים היה עומס ההופעות רב כל כך, והם נאלצו להופיע פעמיים באותו היום. הם זכו להצלחה מסחררת ברחבי העולם כולו, והנדריקס הפך חיש מהר לכוכב על בקנה המידה של הביטלס. נגינתו המסחררת היכתה רבים משומעיו בתדהמה, כאשר בנוסף להיותה פראית, חושנית ויוצאת דופן, נהג הנדריקס לשלב בהופעותיו שואו שכלל נגינה מאחורי גבו, עם שיניו, מאחורי ראשו ועוד. הנהלת הלהקה דאגה לטפח ולהעצים כל העת את תדמיתו הפרועה של הנדריקס, זאת כחלק מיחסי הציבור שהניעו את מכירת אלבומיו. באחד מן העיתונים באותה תקופה, הופיעה תמונתו שצולמה במהלכה של הופעה פרועה במיוחד, כשמתחתיה הכיתוב האקזוטי "הפרא מבורניאו".

הופעתו הייחודית היכתה גלים ועוררה סקרנות עצומה אצל אמנים גדולים אחרים של התקופה כמו פיט טאונסנד, גיטריסט להקת המי, מיק ג'אגר, סולן האבנים המתגלגלות, אריק קלפטון מהקצפת, וכמו כן גם אצל חברי הביטלס. כל אלו באו לראות מקרוב את התופעה החדשה שפרחה לה על אדמת אנגליה.

[עריכה] פסטיבל וודסטוק והמחאה נגד ווייטנאם

ב-1969 עזב הבסיסט נואל רדינג את "החוויה", בעקבות שמועות כי הנדריקס שוקל להחליפו בנגן בס אחר. אל פסגת הקריירה, היצירה המוזיקלית והפרסום, הגיע הנדריקס ב-18 באוגוסט אותה שנה, כשחתם את פסטיבל וודסטוק המפורסם. לצורך ההופעה בפסטיבל, גייס הנדריקס אנסמבל שלם של נגנים. בנוסף למתופף, מיטש מיטשל, כללה עתה הלהקה גם את חברו מתקופת שירותם הצבאי המשותף, הבסיסט בילי קוקס, לארי לי - גיטריסט וחבר נעורים של הנדריקס שששב רק כמה שבועות קודם לכן משירות צבאי במלחמת וייטנאם, ושני נגני כלי הקשה (ג'ומה סולטן וג'רי וולז), ונקראה "שמש הצוענים והקשתות" (Gypsy Sun And Rainbows). עקב עיכובים שונים בלוח הזמנים, חתמה הלהקה את הפסטיבל בבוקרו של ה-18 באוגוסט במקום בחצות הלילה הקודם, כאשר רובו של הקהל כבר עזב את המקום. כ-50,000 צופים בלבד מתוך כ-500,000 ששהו בפסטיבל חזו בהופעה.

במהלך ההופעה ביצע הנדריקס גרסה מלאת עוצמה, מעוותת ולא מסורתית של ההמנון האמריקאי שזכתה לקיתונות של זעם מצד הציבור השמרן בארצות הברית. בקטע זה הביע הנדריקס את מחאתו נגד מלחמת ווייטנאם, ונגד הממסד, שבנוסף להיותו מנוון, מיושן ומושחת בעיני ילדי הפרחים, גם שלח את החיילים האמריקאים לשם. "ההמנון החדש" אומץ מיד בחום על ידי תנועת ההתנגדות למלחמת ווייטנאם, ועל ידי ילדי הפרחים, והפך לאחת מן הקלאסיקות של הנדריקס בכל הזמנים. המסר הגיע גם לאוזניהם של חיילים רבים בווייטנאם שהחלו אף הם להתנגד למלחמה, וששאבו עידוד רב מן המחאה שהגיעה היישר אל מכשירי הטרנזיסטור שלהם במעמקי הג'ונגלים של וייטנאם.

[עריכה] הסמים

הסמים היו חלק בלתי נפרד מחייו של ג'ימי הנדריקס לאורך כל הקריירה שלו. הנדריקס הרבה בשימוש ב-LSD שתרם רבות ליצירתו, כאשר גם הגראס, החשיש והאלכוהול היו בשימוש קבוע, ובכמויות גדולות. במאי 1969 נעצר הנדריקס לראשונה על ידי רשויות החוק בנמל התעופה של טורונטו, קנדה, כשברשותו כ-40 גרם הרואין. למרות תרומתם הרבה ליצירותיו, היוו הסמים גם חרב פיפיות וגרמו בחלוף הזמן, וככל שגברו הלחצים שהתלוו לחיי הזוהר ולחוגים בהם התרועע הנדריקס, לעליות ומורדות רבים ותכופים במצב רוחו.

מנהלה של "החווייה", מייקל ג'פרי, כפה על הנדריקס לבצע שוב ושוב את אותם החומרים מתחילת הדרך שהנדריקס מאס בהם, זאת עקב רצונו בהצלחה מסחרית וכלכלית שלא עניינה את הנדריקס יתר על המידה. חומרים חדשים לא עניינו את הקהל שלא רצה כלל לשמוע אותם. הנדריקס רצה לברוח מן המציאות המדכאת שנכפתה עליו, כאשר חש שהתפתחותו המוזיקלית נעצרה למעשה. הוא נשאב במהירות אל תוך עולם הסמים ההזוי שהחל להשתלט על חייו ולהפריע לתפקודו. בנוסף לדכאונות הרבים, חווה הנדריקס בכמה מקרים גם התקפי זעם, ולאחר הופעתו בוודסטוק סבל, ולא בפעם הראשונה, מהתמוטטות עצבים. בכמה מקרים במהלך הקריירה שלו, נאלצו אמרגניו לבטל הופעות ברגע האחרון, עקב מצבו הנפשי הרעוע.

[עריכה] שינוי כיוון

לאחר פסטיבל וודסטוק חברוּ אל הנדריקס חברוֹ מתקופת שירותו הצבאי, הבסיסט, בילי קוקס, והמתופף, באדי מיילס, שניהם שחורים, ויחד עימם הקים הנדריקס את להקה של צוענים (Band Of Gypsies). בין השיקולים שהביאו את הנדריקס לבחור בדרך ובהרכב זה ולשנות את הסגנון הייחודי של "החוויה", היו לחצים שהופעלו עליו כל העת על ידי ארגוני שחורים שונים בארצות הברית, ובראשם ארגון המחאה הפנתרים השחורים. חבריו של ארגון זה שייצג את השחורים בארצות הברית במאבקם לשוויון גזעי, מתחו ביקורת נוקבת על הנדריקס בטענה שעצם שיתוף הפעולה שלו עם שני נגנים לבנים הוא בגדר התחנפות לקהל הלבן.

הנדריקס, שלבו היה חצוי כל העת עקב הלחצים הכבדים שהופעלו עליו, ושהיה קשוב כל העת לרחשי הלב של הקהל השחור שראה בו גיבור וסמל למאבקו, הצטרף לבסוף לשני חבריו השחורים, והלהקה יצאה לבסוף לדרך. בניגוד לצליל השמיימי של "החוויה", הציגו "הצוענים" צליל כבד וארצי, משולב בפאנק. "להקה של צוענים" לא האריכה ימים. ההרכב שיחרר אלבום כפול, שהוקלט בהופעה חיה באולם הפילמור איסט המפורסם בניו יורק בערב השנה החדשה, ה-31 בדצמבר 1969, וביום הראשון של העשור החדש, ה-1 בינואר 1970, וזהו למעשה האלבום המוכר היחיד שנותר ממנו.

[עריכה] הנפילה והמוות

עם התחלף העשור ותחילתן של שנות השבעים, המשיך הנדריקס להקליט ולהופיע עם מיטשל וקוקס, עתה תחת השם "זעקת האהבה" (The Cry Of Love). ב-30 באוגוסט 1970, הופיע הנדריקס בפעם האחרונה על אדמת אנגליה בפסטיבל האי וייט. הנדריקס היה עתה תשוש פיזית ונפשית, הן בגלל העומס הרב של ההופעות בשלוש השנים האינטנסיביות שקדמו לפסטיבל, הן בגלל הלחצים הרבים שהופעלו עליו מצידם של בעלי אינטרסים שונים, והן בגלל השימוש הרב שנעשה בסמים. הופעתו הבאה לאחר מכן ב-2 בספטמבר בדנמרק, הופסקה לאחר 3 שירים בלבד עקב שימוש מופרז בכדורי שינה. הופעתו האחרונה התקיימה ב-6 בספטמבר 1970 בפסטיבל "האוויר הפתוח, השלום והאהבה" (Open Air, Love & Peace Festival) באי פרמאן על יד חופי גרמניה.

ב-18 בספטמבר 1970, הזעיקה חברתו הגרמנייה של הנדריקס, מוניקה דנמאן, אמבולנס לדירתם שבלונדון, לאחר שהנדריקס הקיא בשנתו והתעלף, ככל הנראה כתוצאה משימוש מופרז בכדורי שינה בשילוב אלכוהול. הנדריקס נפטר בצהרי אותו יום בבית החולים "סנט מארי אבוט" בלונדון, כתוצאה מסיבוכים רפואיים שונים שנבעו ממצבו.

בתחילה סירבו פרנסי העיר סיאטל בה נולד לאפשר את קבורתו בעיר הולדתו, בטענה שאין לחלוק כבוד אחרון זה לאדם שצרך סמים ושדגל בשימוש בהם, והתירו רק הקמת אנדרטה קטנה לזכרו בסמוך לגן החיות העירוני. ב-1 באוקטובר 1970, לאחר מאבק ציבורי, הובא לבסוף ג'ימי הנדריקס למנוחתו האחרונה בעיר הולדתו, סיאטל. אלפים חלקו לו כבוד אחרון. הנדריקס הוא חבר בהיכל התהילה של הרוק אנד רול, ובסיאטל הוקם מרכז הנצחה גדול לזכרו ולזכר מורשתו.

יד הזיכרון וקברו של ג'ימי הנדריקס, סיאטל, וושינגטון.

קברו של ג'ימי הנדריקס בסיאטל, וושינגטון.

לאחר מותו, משפחתו ממשיכה לתעד, להנציח ולהוציא לאור חומרים של הנדריקס. בין היתר הוציאו את האלבום: "Tribute For Jimi Hendrix", אלבום גרסאות כיסוי (קאוורים) לשיריו של האמן, אוספים שונים, ואין ספור הקלטות שיצאו לאור לאחר מותו, ביניהן הופעות חיות רבות. עד היום השפעתו של הנדריקס הינה ההשפעה הגדולה ביותר על הגיטרה החשמלית וצורת הנגינה ברוק'נ'רול העכשווי.

[עריכה] דיסקוגרפיה

1967 - ?Are You Experienced
1967 - Axis: Bold As Love
1968 - Electric Ladyland
1970 - First Rays Of The New Rising Sun (ג'ימי הנדריקס נפטר בטרם הספיק להשלים אלבום זה, האלבום יצא רק בשנת 1997)
1970 - Band Of Gypsies
1971 - Live At The Isle Of Wight
1971 - Rainbow Bridge
1971 - The Cry Of Love
1972 - War Heroes
1973 - Loose Ends
1975 - Crash Landing
1975 - Midnight Lightning
1980 - Nine To The Universe
1982 - The Jimi Hendrix Concerts
1986 - Jimi Plays Monterey
1987 - Live At Winterland
1989 - Radio One
1990 - The Last Experience Concert: His Final Performance
1994 - Crosstown Conversations
1994 - Live At Woodstock
1995 - Voodoo Soup
1999 - Live At Woodstock (דיסק כפול).