לואיס קובייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קובייה במדי ריבר פלייט ב-1966

לואיס אלברטו קובייה אלמדהספרדית: Luis Alberto Cubilla Almeida;‏ 28 במרץ 1940 - 3 במרץ 2013) היה כדורגלן ומאמן כדורגל אורוגוואי. בקריירת המשחק שלו היה קובייה, ששיחק בעמדת חלוץ, שותף לזכייה ב-16 תארים חשובים והשתתף במדי נבחרת אורוגוואי בשלושה טורנירי מונדיאל. גם כמאמן זכה קובייה להצלחה, במיוחד בפראגוואי, וקבוצותיו זכו ב-17 תארים חשובים. הוא אף אימן את נבחרת אורוגוואי אך לא זכה עמה להצלחה.

קריירה כשחקן בקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובייה, שנודע גם בכינוי "אל נגרו" (השחור), נולד בפאיסנדו שבמערב אורוגוואי והחל לשחק כדורגל בקבוצת נוער מקומית. קובייה בעל המזג החם שיחק באגף שמאל כקשר או קיצוני. הוא לא הצטיין במהירות גבוהה אך ניחן בשליטה מעולה בכדור וביכולת לבצע פעולות מבריקות ובלתי צפויות.‏[1] ב-1957 הצטרף לקבוצת הפאר האורוגוואית, פניארול. הוא שיחק בפניארול עד 1962 ובשנים אלו זכתה הקבוצה ב-4 אליפויות אורוגוואי, פעמיים בגביע הליברטדורס ופעם אחת בגביע הביניבשתי.

ב-1962 עבר לשחק בברצלונה ושיחק בשורותיה שנתיים, במהלכן זכתה ב-1963 בגביע המלך. ב-1964 חזר לדרום אמריקה והצטרף לשורות ריבר פלייט בארגנטינה. הוא שיחק בריבר פלייט 4 שנים עד אשר חזר לאורוגוואי ב-1969, אך הפעם, לנסיונל, יריבתה המושבעת של פניארול. בשש שנותיו בנסיונל (1974-1969) צבר קובייה יחד עם קבוצתו 4 אליפויות אורוגוואי, זכייה בגביע הליברטדורס, זכייה בגביע האינטר-אמריקן וזכייה בגביע הביניבשתי.
בשנותיו האחרונות כשחקן פעיל שיחק שנה בקבוצה הצ'ילאנית סנטיאגו מורנינג (1975) ושנה בקבוצה האורוגוואית דפנסור ספורטינג (1976) וסייע לה לזכות, לראשונה בתולדותיה, באליפות אורוגוואי תוך שהיא שוברת את הדומיננטיות המוחלטת של קבוצות פניארול ונסיונל בליגה האורוגוואית.


קריירה בנבחרת אורוגוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1959 ועד 1974 שיחק קובייה 38 משחקים במדי התכלת של נבחרת אורוגוואי. הוא כבש במשחקים אלו 11 שערים. קובייה השתתף בשלושה טורנירי מונדיאל: צ'ילה 1962 (השתתף ב-2 משחקים וכבש את שער הניצחון מול קולומביה), מקסיקו 1970 (השתתף ב-5 משחקים וכבש שער אחד) וגרמניה 1974 (השתתף בשני משחקים).

במונדיאל 1970 במקסיקו היה קובייה אחד מכוכביה הבולטים של נבחרת אורוגוואי. בבית המוקדם שיחקה אורוגוואי מול נבחרת ישראל וניצחה אותה 0:2. על שמירתו של קובייה הופקד הבלם החיפאי ישעיהו שווגר.‏[2] בהמשך הטורניר זכור קובייה בזכות סיומו הדרמטי של משחק רבע הגמר בין אורוגוואי ובין ברית המועצות: ארבע דקות לפני תום ההארכה, בעת שהתוצאה הייתה 0:0, השתלט קובייה על כדור שעמד לחצות את קו הרוחב בסמוך לשער הסובייטי. הוא הצליח לעבור בזריזות מגן יריב והגביה הגבהה קצרה לראשו של ויקטור אספרגו שכבש בנגיחה את שער הניצחון. הסובייטים טענו כי הכדור עבר את הקו, אך השער אושר וצילומים אחרי המשחק הוכיחו כי הכדור לא יצא במלוא היקפו מגבולות המגרש. במשחק חצי הגמר מול ברזיל כבש קובייה את השער הראשון במשחק, אך ברזיל הגיבה ב-3 שערים וניצחה 1:3.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 החל קובייה לאמן את האלופה הפראגוואית, אולימפיה אסונסיון. בשנתו הראשונה כמאמן זכתה הקבוצה באליפות המדינה וזכתה בשנה שלאחריה גם בגביע הליברטדורס (ניצחה גמר את בוקה ג'וניורס), בגביע האינטר-אמריקן ובשנה העוקבת גם בגביע הביניבשתי (ניצחה את מאלמה). ב-1980 עבר קובייה לאמן בקבוצה הארגנטינית ניואל'ס אולד בויס ושנה לאחר מכן חזר לאורוגוואי ואימן את פניארול לשנה אחת בה זכתה באליפות אורוגוואי. לאחר מכן, ב-1982, שב לאמן במשך שנה את אולימפיה אסונסיון.

קובייה המשיך ואימן בקבוצות שונות בדרום אמריקה אבל תמיד חזר לפראגוואי ואימן את אולימפיה אסונסיון. תקופתו השלישית באולימפיה הייתה בשנים 1993-1988 ותקופתו הרביעית בשנים 2002-1995. תקופתו החמישית והאחרונה הייתה למשך שנה אחת ב-2010. בכל שנותיו במועדון הפראגוואי - 15 במספר, זכה המועדון ב-17 תארים: 10 אליפויות לאומיות, 2 זכיות בקופה ליברטדורס, 3 זכיות בגביע רקופה סודאמריקנה, זכייה בגביע אינטר-אמריקן וזכייה בגביע הביניבשתי. ב-1990 זכה קובייה בתואר מאמן השנה באמריקה הדרומית (עבור השגיו בשנה זו עם אולימפיה אסונסיון).

קובייה אימן את נבחרת אורוגוואי בשנים 1993-1991 אך התוצאות שהשיגה הנבחרת בקופה אמריקה ב-1991 וב-1993 היו מאכזבות וקובייה פרש לפני מונדיאל 1994.

קובייה נפטר בגיל 72 באסונסיון שבפראגוואי לאחר מאבק במחלת סרטן הקיבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Luis Cubilla, באתר World Football Legends,‏ 1 בדצמבר 2012
  2. ^ חיים נתנאל, התחנה האחרונה בהדר, באתר "ספורט פי כמה", 20 בפברואר 2012