אורוגוואי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה המזרחית של אורוגוואי
República Oriental del Uruguay
Flag of Uruguay.svg Coat of arms of Uruguay.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: חופש או מוות
המנון לאומי: בני המזרח, המולדת או הקבר
מיקום אורוגוואי
יבשת דרום אמריקה
שפה רשמית ספרדית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
מונטווידאו
34°53′S 56°10′W / 34.883°S 56.167°W / -34.883; -56.167
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- סגן הנשיא
נשיא
חוסה מוחיקה
דנילו אסטורי
הקמה
- עצמאות
- הוכרזה
- הוכרה

מהאימפריה הברזילאית
25 באוגוסט 1825
27 באוגוסט 1828
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
176,215 קמ"ר 
91 בעולם
1.5%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
3,332,972 נפש 
135 בעולם
18.91 נפש לקמ"ר
196 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
56,270 מיליון $ 
93 בעולם
16,883 $
84 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.792 
51 בעולם
מטבע פסו אורוגוואי ‏ (UYU)
אזור זמן UTC -3
סיומת אינטרנט .uy
קידומת בינלאומית 598+
מפת אורוגוואי
נהר ריו דה לה פלטה מפריד בין אורוגוואי לבין ארגנטינה.
"פלזה אינדפנדנסיה" (כיכר העצמאות) שבמונטוידאו, מתחת לאנדרטה שבמרכז התמונה נמצא קברו של ארטיגס, גיבור האומה

הרפובליקה המזרחית של אורוגוואיספרדית: República Oriental del Uruguay) היא מדינה השוכנת בחוף הדרום-מזרחי של יבשת דרום אמריקה. גבולותיה הם ברזיל בצפון, נהר אורוגוואי במערב, שפך הנהר של ריו דה לה פלאטה בדרום מערב, ארגנטינה בעבר האחר של נהרות אלו, והאוקיינוס האטלנטי בדרום מזרח. מבחינה תרבותית שייכת אורוגוואי למדינות אמריקה הלטינית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם "אורוגוואי" בשפת גוואראני, השפה המקורית של ילידי אורוגוואי, הוא "נהר הציפורים הצבועות".

בתקופה הקולוניאלית נודע האזור כ"גדה המזרחית של נהר אורוגוואי". האירופאים הראשונים הגיעו לאורוגוואי בתחילת המאה ה-16, אך גילו בה עניין מועט בשל החוסר במחצבים והתנגדות הילידים. בהמשך הפכה אורוגוואי למוקד תחרות בין האימפריות של פורטוגל וספרד, בשל מיקומה על שפך נהר הריו דה לה פלאטה. בשנת 1624 התיישבו ספרדים באזור והחלו לפתח את תעשיית הצאן והבקר. הבירה העתידית של אורוגוואי, מונטווידאו, הוקמה בראשית המאה ה-18, והפכה ליריבה של בואנוס איירס. בשל הנמל הטבעי שלה מונטווידאו נחשבה למרכז צבאי של האימפריה הספרדית, ואילו בואנוס איירס נחשבה למרכז מסחרי.

מלחמת העצמאות של אורוגוואי החלה ב-1810, בהנהגתו של חוסה חרוואסיו ארטיגס, שמרד ברשויות הספרדיות והביס אותן בקרב על לאס פיידראס. בהמשך נאבקה אורוגוואי בניסיונות כיבוש מצד ברזיל, שסיפחה לעצמה את אורוגוואי בשנת 1821. בתגובה לסיפוח התחוללה במדינה מהפכה, ואורוגוואי הכריזה על עצמאות ב-25 באוגוסט 1825. הכרזת העצמאות הובילה למלחמת ארגנטינה-ברזיל, שבסיומה (1828) נוצרה הרפובליקה העצמאית של אורוגוואי, שבירתה מונטווידאו.

האוכלוסייה המקורית של אורוגוואי, בני שבט הצ'ארואה, הושמדה בהדרגה במשך כשלוש מאות שנה, תהליך שהגיע לשיאו ב-11 באפריל 1831 ברצח המוני בסלסיפוודס. הרצח ההמוני הונהג על ידי הגנרל פרוקטואוסו ריברה, הנשיא הראשון של אורוגוואי. לאחר מכן חדלו בני צ'ארואה להתקיים כעם ותרבותם נכחדה. למרות זאת, ישנם עדיין אורוגוואים כיום שבעורקיהם זורם דם של שבט הצ'ארואה, זאת בשל הערבוב של ספרדים עם בני הצ'ארואה בתקופה הקולוניאלית.

במהלך המאה ה-19 סבלה המדינה מיריבות קשה בין הליברלים (קולורדו) והשמרנים (בלאנקו), קונפליקט שהתדרדר למספר מלחמות אזרחים לאורך המאה. באחרונה שבהן, ב-1904, ניצחו הליברלים ועם סיומה ייצב הנשיא באטייה אי אורדונייס את השלטון, והנהיג רפורמות מתקדמות בתחום העבודה וזכויות הנשים. בנוסף, גלי הגירה ממערב אירופה החלו לשנות את פני החברה.

במחצית הראשונה של המאה ה-20 נהנתה אורוגוואי ממשטר דמוקרטי ומיציבות כלכלית, אך במהלך שנות ה-50 וה-60 החלה כלכלת המדינה להיחלש, ואי השקט הפוליטי במדינה גבר. ב-1973 תפס הצבא את השלטון במדינה והנהיג בה דיקטטורה צבאית, שנמשכה 12 שנים. השלטון הצבאי הסתיים בבחירות שנערכו ב-1985, בהן ניצח הליברל חוליו מאריה סאנגינטי.

בעת האחרונה נאבקה אורוגוואי לשמור על יציבות נוכח המשברים הכלכליים שפקדו את המדינות השכנות. בשנת 2004 נבחר לנשיאות טאבארה ואסקס. המדיניות הכלכלית שלו הובילה לצמצום העוני והאבטלה, ולהשקעות זרות רבות במדינה. הנשיא הנוכחי הוא חוסה מוחיקה שהקים קואליציה של מפלגות שמאל.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של אורוגוואי

אורוגוואי היא רפובליקה נשיאותית. נשיא אורוגוואי הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת (הממשלה), והוא נבחר אחת לחמש שנים בבחירות ישירות. הרשות המחוקקת מתחלקת בין שני בתי מחוקקים: הבית התחתון (Cámara de Representantes), המונה 99 חברים; והסנאט המונה 30 חברים נבחרים, וזאת בנוסף לסגן הנשיא. הרשות השופטת נפרדת מהרשות המחוקקת ומהרשות המבצעת.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות אורוגוואי

בכבישים הראשיים של המדינה נגבית אגרה בגבולות בין מחוז למחוז, ובכך מממנים את שיפור ושיפוץ הכבישים.

בין הערים הגדולות ישנן מסילות ברזל שאורכן מסתכם ב-2073 ק"מ ושרות רכבות. הרכבות מיושנות בדרך כלל והנסיעה בהן איטית, אך זולה.

בין אורוגוואי לארגנטינה ישנם קווי מעבורות החוצים את נהר ריו דה לה פלטה בין מונטווידאו או קולוניה - לבואנוס איירס.

שדה התעופה הבינלאומי נמצא בקראסקו (שכונה פרברית של מונטווידאו), ובנוסף לו ישנם עוד 7 שדות תעופה קטנים יותר.

חברת התעופה הגדולה באורוגוואי הייתה פלונה. החברה פשטה רגל ונסגרה ב-5 ביולי 2012.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה של אורוגוואי מתאפיינת בגידול דגנים ובקר ליצוא ובכוח עבודה משכיל, ויש בה גם תעשייה מפותחת של זיקוק נפט וייצור אנרגיה הידרו-אלקטרית.

לאחר גידול שנתי ממוצע של 5% בשנים 1996 עד 1998 ובשנים 1999 עד 2001, סבלה הכלכלה באורוגוואי מירידה בביקוש לתוצרתה בארגנטינה ובברזיל, הצורכות ביחד כמחצית מהיצוא של אורוגוואי. למרות משבר הסחר החמור, המצב הפיננסי של אורוגוואי נותר יציב מאלה של שכנותיה, מה שמשקף את התדמית היציבה של אורוגוואי.

בשנים האחרונות השקיעה אורוגוואי את רוב מרצה בפיתוח שימושים מסחריים לטכנולוגיות IT והפכה למייצאת תוכנה מובילה באמריקה הלטינית, כמו כן התפתחו רבות ענפי הבנקאות והתיירות. אורוגוואי מיצאת בשר בקר לישראל וישנם קשרי סחר קבועים בין המדינות. המטבע המקומי הוא פסו אורוגוואו (Peso), ושערו היציג כיום (2012) הוא כ-20 פסו לדולר ארצות הברית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורוגוואי היא הטריטוריה השלישית הקטנה בדרום אמריקה, אחרי מדינת סורינאם והטריטוריה גיאנה הצרפתית. הנוף מורכב ברובו ממישורים נמוכים בדרום ומרמה נמוכה בצפון. הנקודה הגבוהה ביותר במדינה היא סרו קטדרל (הר הקתדרלה), שגובהו 514 מטרים. דרומית-מערבית לשם נמצא נהר ה"ריו דה לה פלאטה" (נהר הכסף), לשון הים של נהר האורוגוואי, המשמש כגבול המערבי, יחד עם נהר הפראנה, שלא עובר דרך אורוגוואי. הנהר הגדול הנוסף הוא ה"ריו נגרו", החוצה את אורוגוואי לרוחבה.

מספר לגונות נמצאות לאורך החוף האטלנטי של אורוגוואי.

אתרי תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פונטה דל אסטה (Punta del este), עיר חוף השוכנת בקצה הלגונה של שפך הנהר ריו דה לה פלטה לאוקיינוס האטלנטי, ישנם בתי מלון רבים ואתרי בילוי.

בעיר קולוניה (colonia) ישנה עיר עתיקה חומה ומבצרים עתיקים, וכן חיילי משמר העיר במדים מיוחדים העורכים טקס חילופי משמרות מידי יום ראשון.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

88% מאוכלוסיית אורוגוואי הם ממוצא אירופי: ספרדים, איטלקים, אנגלים ,צרפתים וגרמנים. שרידיהם האחרונים של תושבי אורוגוואי המקוריים בני שבט הצ'ארואה יחד עם מסטיסוס, שהוא כינוי לבני תערובת ביניהם ואירופאים, מהווים 8% מהאוכלוסייה. ארבעה אחוזים הם ממוצא אפריקאי.

91% מהאורוגוואיים מתגוררים בערים החשובות במדינה שהן מונטווידאו, סלטו, לאס פיידרס ופייסנדו.

החינוך במדינה הוא בכל רמותיו הוא חינם, כולל אוניברסיטאות, למרות שישנן החל משנת 1985 גם אוניברסיטאות פרטיות. האוניברסיטה הפרטית הגדולה ביותר במדינה שייכת לרשת אורט עולמי. החינוך הוא חובה עד גיל 14.

במדינה ישנה מסורת ספרותית מפותחת, וסופרים ידועים יצאו מאורוגוואי כגון חואן סוריז'ה דה סן מרטין, בן המאה ה-19.

דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1919 הכנסייה והמדינה הינן גופים נפרדים. לפי הסקר הלאומי של שנת 2006 לפי מרכז הסטטסיטיקה הלאומי של אורוגוואי: 47.1% מהתושבים באורוגוואי הינם קתולים, 23.2% מאמינים שיש אל אבל חסרי דת, 17.2% אתאיסטים, 11.1% פרוטסטנטים, 0.6% מאמנים בדתות אפריקאיות, 0.3% יהודים ו0.4% אחרים.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות אורוגוואי

הקהילה היהודית מונה כ-18 אלף נפש. הקהילה מורכבת מארבע קבוצות עיקריות: אשכנזים, ספרדים, הונגרים ויוצאי גרמניה. הקהילה פעילה ביותר ומקיימת קשרים הדוקים עם ישראל. רוב היהודים מתרכזים בשכונת פוסיטוס (Pocitos) שבמונטווידאו הבירה. עם המוסדות המובילים של הקהילה נמנים שני בתי הספר היהודיים לבנים ובנות: אינטגראל-אריאל ויבנה (דתי), ובית ספר של חב"ד המיועד לבנות בלבד. במדינה פועלות שמונה תנועות נוער ציוניות: הבונים דרור, השומר הצעיר, הנוער הציוני, חזית הנוער, מכבי הצעיר, ישראל הצעירה, בית"ר ובני עקיבא.

הקשר עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-אורוגוואי

בשנת 2004 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין מכון היצוא הישראלי לבין אורוגוואי. ההסכם מסדיר חילופי משלחות בין המדינות וקיום תערוכות, מתן עידוד לאנשי עסקים ולמשקיעים להשקיע באורוגוואי ובישראל, וכן שיתוף פעולה בין החברות משתי המדינות.

ישראל מיצאת לאורוגוואי בעיקר כימיקלים וזיקוקי נפט, מוצרי גומי ופלסטיק.

באורוגוואי פועלות כ-110 חברות ישראליות המייצאות למדינה.‏[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ הסכם שת"פ כלכלי ישראל-אורוגוואי, באתר ערוץ 7, 17 בנובמבר 2004