ארגנטינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה ארגנטינה (ספרדית: República Argentina, להאזנה (מידע · עזרה)) היא מדינה בדרומה של יבשת דרום אמריקה השוכנת בין הרי האנדים לאוקיינוס האטלנטי. ארגנטינה גובלת עם אורוגוואי, ברזיל, פרגוואי, בוליביה וצ'ילה. מבחינה גאוגרפית ותרבותית, שייכת ארגנטינה לאמריקה הלטינית.

המילה ארגנטינה באה מהשם הלטיני של המתכת כסף - ארגנטום (Argentum). הרפובליקה נקראה כך, לאחר איחוד הפרובינציות של נהר לה פלטה (נהר הכסף) שקדם לה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 פרובינציות 5 הערים הגדולות 6 גאוגרפיה 7 דמוגרפיה 8 ראו גם 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ארגנטינה

האירופים הגיעו לאזור בשנים המוקדמות של המאה ה-16 (הראשון שראה ויישב את הארץ היה יורד הים הספרדי חואן דיאז די סוליס ב-1516), אשר בחפשו אחר מתכות יקרות (כסף וזהב), כינה את הנהר הגדול אשר נגלה בפניו "Río de la Plata", בספרדית "נהר הכסף" - כינוי אשר התגלגל ודבק במדינה כולה. המושבה בואנוס איירס נוסדה ב-1536 על ידי פדרו דה מנדוסה (Pedro de Mendoza); ולאחר שנהרסה על ידי ילידים אינדיאנים, נוסדה בשנית ב-1580 על ידי חואן דה גאראיי (Juan de Garay).

ב-1810 הגיעו לארגטינה הידיעות על כך שמלך ספרד פרננדו השביעי הופל על ידי צבאות נפוליאון. ב-25 במאי 1810 הקימו פרנסי העיר בואנוס איירס את הכת (החונטה) השלטת הראשונה. הכרזת העצמאות הרשמית של הפרובינציות של נהר לה פלטה משלטון ספרד אירעה ב-9 ביולי 1816 בעיר טוקומאן.

ב-1817 הגנרל הארגנטינאי חוסה דה סן מרטין חצה את הרי האנדים כדי לשחרר את צ'ילה ופרו משלטון ספרד, ובכך שם קץ לאיום הספרדי על עצמאותה של ארגנטינה. בעשורים הראשונים לעצמאות הרפובליקה התחוללו עימותים אלימים בין קבוצות שדגלו בשלטון מרכזי בראשות בואנוס איירס (צנטרליסטים) לבין הפדרליסטים, שדגלו בשלטון אוטונומי לכל אחת מהפרובינציות הפדרליות. איחוד לאומי הושג והחוקה הושלמה ב-1853.

בשנות השמונים של המאה ה-19 פעל צבא ארגטינה להכנעתם של האינדיאנים הנותרים באזורי הפאמפס ופטגוניה. המסע ל"כיבוש המדבר" (Conquista del desierto) כלל גם מעשי טבח המוניים, שבעקבותיהם שיעורם של האינדיאנים באוכלוסיית ארגטינה כיום נמוכה בהרבה מאשר במדינות השכנות בדרום אמריקה.

מסוף המאה ה-19 ועד ההפיכה הצבאית הראשונה בשנת 1930 זכתה ארגנטינה ליציבות פוליטית ולתנופת שגשוג מרשימה ומתמדת, שמשכו אליה מאות אלפי מהגרים מאירופה. בתחילת המאה ה-20 הייתה ארגנטינה אחת הכלכלות המובילות בעולם ואף זכתה לכינוי "אסם העולם".

אחרי מלחמת העולם השנייה עלתה לשלטון התנועה הפופוליסטית של חואן פרון. היא גרמה לקיטוב בחברה הארגנטינית.

בעשורים הבאים ידעה ארגטינה שנים רבות של שלטון רודני צבאי ושנים מועטות של שלטון אזרחי נבחר. החונטה הצבאית שהתחלפה מדי פעם במשטרים דמוקרטיים מושחתים גרמה לבעיות כלכליות קשות. תקופת הרודנות הצבאית האחרונה הייתה בין השנים 1976 ל-1983. בשנת 1982, לנוכח המשבר הכלכלי המחריף, פלש צבא ארגנטינה לאיי פוקלנד, השוכנים במרחק של כ-500 ק"מ מחופיה של ארגנטינה ונמצאים בריבונות הממלכה המאוחדת.

המלחמה החלה כאשר ראש ממשלת אנגליה מרגרט תאצ'ר טענה שהאיים שייכים לממלכה המאוחדת ,היא טענה שבשנת 1690 קפטן ג'ון סטורנג שרצה להגיע לצ'ילה ובטעות הגיע לפוקלנד הוא זה שגילה את האיים, ארגנטינה טוענת שבשנת 1592 הגיע מלח ספרדי בשם פרנידד מגלן). הפלישה הסיחה את דעת הקהל מהמצב הכלכלי, אולם ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר שיגרה את הצי הבריטי לשחרר את האיים. הצבא הבריטי המיומן הביס את הצבא הארגנטינאי תוך שבועיים, ובמהלך הלחימה הושמד כמעט כליל הצי הארגנטינאי. התבוסה הצבאית הצורבת זירזה את סיומה של הדיקטטורה הצבאית ב-1983.

המשטר הדמוקרטי הושב על כנו ב-1983 ובבחירות לנשיאות נבחר מועמד המפלגה הרדיקלית ראול אלפונסין. עם זאת, אלפונסין התקשה להתמודד עם המשבר הכלכלי המתמשך ברפובליקה, וב-1989 הוא התפטר מהנשיאות. במקומו נבחר לנשיאות מועמד המפלגה הפרוניסטית, קרלוס מנם, שכיהן בתפקיד עד 1999. בשנות כהונתו של מנם הושגה יציבות כלכלית ובוצעו תהליכי הפרטה נרחבים של חברות ושירותים ציבוריים. הנשיא הבא, פרננדו דה לה רואה, נאלץ להתפטר מתפקידו ב-2002 בעיצומו של משבר כלכלי חריף שהביא את ארגנטינה לספה של פשיטת רגל. ההתפטרות עוררה משבר חוקתי, שבסופו מונה אדוארדו דואלדה לנשיא. בבחירות שהתקיימו שנה אחר כך, ב-2003, נבחר נסטור קירשנר לנשיא. בשנים האחרונות, תחת שלטונו של קירשנר, ולאחר מכן אשתו קריסטינה, שנבחרה להחליפו ב-2007, שבה היציבות הכלכלית לארגנטינה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של ארגנטינה

החוקה הארגנטינאית של שנת 1853 נערכה מחדש בשנת 1994. היא מפרידה בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת ברמה הלאומית וברמת הפרובינציה. הנשיא וסגנו נבחרים בבחירות ישירות לכהונה בת ארבע שנים. הם מורשים להבחר לכהונה שלישית, בתנאי שאחת הכהונות הופסקה מוקדם מהצפוי. הנשיא ממנה את הקבינט והחוקה נותנת לו כוח רב בתור ראש המדינה וראש הקבינט. החוקה מאפשרת לו להביא חוקים מתוקף צו נשיאותי, בתנאי שהם "הכרחיים ונחוצים ביותר", ויש לו זכות וטו.

הפרלמנט הארגנטינאי, שנקרא הקונגרס הלאומי (Congreso Nacional) מורכב משני בתים: סנאט (Senado) שכולל 72 חברים ובית הנבחרים (Cámara de Diputados) עם 257 נבחרים. החל משנת 2001 הסנאטורים נבחרים באופן ישיר מכל פרובינציה, כולל הבירה הפדרלית, המיוצגת על ידי 3 סנאטורים. הסנאטורים נבחרים ל-6 שנים, כל שנתיים נערכות בחירות ושליש מחברי הסנאט נבחרים כל פעם. חברי בית הנבחרים נבחרים ל-4 שנים, גם בחירות אלה נערכות מדי שנתיים, ובוחרים בשיטה היחסית מחצית מחברי בית הנבחרים.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ארגנטינה

ארגנטינה נהנית מכמות עצומה של מחצבים, אוכלוסייה משכילה ומגזר חקלאי ששם דגש על היצוא. למרות כל התנאים הטובים האלה, החל משנות ה-80 המדינה שקעה בחוב חיצוני עצום, אינפלציה שהגיע לשיאים של 200% בחודש. על מנת להאבק במשבר, הממשלה ניסתה להפחית את שליטתה בכלכלה, להנהיג רפורמות ליברליות והפריטה את המשק. הרפורמה הרדיקלית במטבע בשנת 1991, שהשוותה בין הדולר לפזו, חיבלה קשות בצמיחה הכלכלית והייתה בין הגורמים הראשיים לפרוץ המשבר החמור בתחילת שנות האלפיים.

המשבר בכלכלה העולמית חיבל עוד יותר בכלכלתה הרעועה של ארגנטינה. ניסיונות להקטין את תקציב המדינה לא עזרו. המשבר הגיע לשיאו ב-2001 עם התמוטטות אגרות החוב הממשלתיות והבנקים. דרישות הבנק העולמי להחזר ההלוואות החמירו את המצב. ארגנטינה הפסיקה את הצמדת הפזו לדולר בינואר 2001. והחל משנת 2004 ישנה התאוששות מסוימת, אך המצב עדיין קשה.

[עריכה] פרובינציות

ערך מורחב – פרובינציות של ארגנטינה

בארגנטינה ישנן 23 פרובינציות ומחוז פדרלי אחד.

• בואנוס איירס (מחוז פדרלי) *
• פרובינציית בואנוס איירס
• קטמארקה
• צ'אקו
• צ'ובוט
• קורדובה
• קוריינטס
• אנטרה ריוס
• פורמוזה
• חוחוי
• לה פאמפה
• לה ריוחה
• מנדוסה
• מיסיונס
• נאוקן
• ריו נגרו
• סאלטה
• סן חואן
• סן לואיס
• סאנטה קרוס
• סאנטה פה
• סנטיאגו דל אסטרו
• ארץ האש ואיי האוקיינוס הדרומי

[עריכה] הערים הגדולות

כ-88% מאוכלוסייתה של ארגנטינה גרים בישובים עירוניים. כ-3 מיליון גרים בבואנוס איירס וכ-11 מיליון גרים בבואנוס איירס רבתי. מתיישבים אירופאים רבים היגרו לערי ארגנטינה במהלך ההיסטוריה. הערים האלו הציעו עבודה, חינוך והזדמנויות אחרות למהגרים החדשים להיכנס למעמד הביניים. בהשוואה לרוב ארצות דרום אמריקה כיום, בארגנטינה יש מעמד ביניים גדול מאוד. רבים מבני המעמד הזה עובדים בתעשייה, בעלי עסקים קטנים וחלק ניכר עובד בסקטור הציבורי והשירותים. רובם גרים במבנים רבי קומות או קוטג'ים עם גינה צמודה. העשירים מעדיפים לגור בווילות ואחוזות בפרברים היוקרתיים.

החל משנות ה-30 הרבה עובדי כפיים עברו לערים הגדולות על מנת למצוא עבודה, דבר הגרם למחסור בדיור. כתוצאה מכך נוצרו שכונות עוני, עם פחונים ובתים מקרטון. הכמות העצומה של כוח עבודה זמין וזול גרמה לכך, שרבים מהם מסוגלים למצוא רק עבודה חלקית.

עריה של ארגנטינה נראות אירופאיות לכל דבר, תוך כדי הדגשת המוצא האירופאי של מתיישביה. רובן בנויות בסגנון ספרדי סביב כיכר מרכזית - הפלאזה. הכנסייה ומבני הקהילה החשובים, בדרך כלל פונים אל הפלאזה.

בנוסף ארגנטינה מחזיקה בעיר הדרומית ביותר בעולם אוסוואיה.

הערים הגדולות הן:

• בואנוס איירס
• מר דל פלטה
• קורדובה
• רוסאריו
• מנדוסה
• סאנטה פה
• מר דל פלאטה
• לה פלאטה
• טוקומאן
• סאלטה

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של ארגנטינה

ארגנטינה היא המדינה השמינית בגודלה בעולם מבחינת שטח. היא נמצאת באמריקה הדרומית בשכנות לפרגוואי, צ'ילה, בוליביה, אורוגוואי וברזיל.

מבחינה טופוגרפית ניתן לחלק את ארגנטינה לשלושה חלקים עיקריים: המישורים הפוריים של הפאמפס במרכז המדינה, שהם מרכז העושר החקלאי של ארגנטינה; הרמה של פטגוניה בדרום ורכס הרי האנדים לאורך הגבול המערבי עם צ'ילה, ובו הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אמריקה כולה - היא ההר אקונקגואה (Aconcagua), המתנשא לגובה של 6,960 מטר.

הנהרות העיקריים הם נהר פרנה (Parana), אחד הנהרות הארוכים בעולם, ונהר אורוגוואי (Uruguay), בצפון מזרח המדינה. שני נהרות אלה זורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, והם יוצרים אזור המכונה מסופוטמיה ("בין הנהרות", ביוונית), ובו מחוזות אנטרה ריוס ("בין הנהרות"), קוריינטס ("זרמי המים") ומיסיונס. לקראת סופם מתאחדים שני הנהרות והם יוצרים דלתה מרהיבה, ואת הנהר הרחב בעולם, הוא ה-ריו דה לה פלאטה. נהרות גדולים אחרים הם יובליו הרבים של נהר הפרנה - ובהם: נהר איגואסו (Iguazu), בגבול בין ארגנטינה לברזיל, ובו מפלי איגואסו המפורסמים והמרהיבים; הפרגוואי, הברמחו (Bermejo), הפילקומיו (Pilcomayo) וכן הנהר סלאדו (Salado), "הנהר המלוח".

במרכז המדינה ובדרומה זורמים נהרות גדולים אף הם, ובהם נהר אטואל (Atuel), נהרות הקולורדו (Colorado - "אדום") ונגרו (Negro - "שחור") הזורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, ונהר צ'ובוט (Chubut).

האקלים בארגנטינה הוא ממוזג, עם נקודות קיצון בצפון (אקלים סובטרופי) ובדרום (צחיח וקר).

ארגנטינה גם טוענת בעלות על טריטוריה באנטארקטיקה - אנטארקטיקה הארגנטינית.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ארגנטינה

ארגנטינה היא מיזוג של מספר קבוצות אתניות עם הרבה יוצאי איטליה וספרד. גלי ההגירה העיקריים היו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בפטגוניה יש יצוג נכבד ליוצאי ויילס. כמו כן יש הרבה יוצאי המזרח התיכון, המרוכזים בעיקר בערים. השפה הרשמית היא ספרדית.

עיקר האוכלוסייה היא קתולית, אך יחד עם זאת הקהילה היהודית היא הגדולה ביותר בכל אמריקה הדרומית עם כ-300,000 נפש. ישנה גם קהילה פרוטסטנטית חזקה. התושבים המקוריים מונים כ-700,000 נפש והם יושבים בעיקר בצפון, צפון-מערב ודרום.

[עריכה] ראו גם

• המטבח הארגנטינאי
• יהדות ארגנטינה
• הכוחות המזוינים של ארגנטינה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארגנטינה

• ארגנטינה - מדריך טיולים באתר לכל הרוחות
• מידע פוליטי-חברתי מקיף על ארגנטינה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• ארגנטינה, באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)