ארגנטינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה הארגנטינאית
República Argentina
Flag of Argentina.svg Coat of arms of Argentina.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: באחדות ובחירות
המנון לאומי: ההמנון הלאומי של ארגנטינה
מיקום ארגנטינה
יבשת אמריקה, דרום אמריקה
שפה רשמית ספרדית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
בואנוס איירס
34°40′S 58°24′W / 34.667°S 58.400°W / -34.667; -58.400
משטר דמוקרטיה נשיאותית פדרלית
ראש המדינה
- נשיאה

- סגן הנשיאה
נשיאה
כריסטינה פרננדס דה קירשנר
אמאדו בודו
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מספרד
9 ביולי 1816
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
2,780,400 קמ"ר 
8 בעולם
1.1%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
43,024,374 נפש 
32 בעולם
15.47 נפש לקמ"ר
204 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
771,000 מיליון $ 
22 בעולם
17,920 $
77 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.811 
45 בעולם
מטבע פסו ארגנטינאי ‏ (ARS)
אזור זמן UTC -3 -2
סיומת אינטרנט .ar
קידומת בינלאומית 54+

רפובליקה ארגנטינהספרדית: República Argentina, ) היא מדינה בדרום היבשת אמריקה הדרומית השוכנת בין הרי האנדים לאוקיינוס האטלנטי. ארגנטינה גובלת באורוגוואי, בברזיל, בפרגוואי, בבוליביה ובצ'ילה. מבחינה גאוגרפית ותרבותית, שייכת ארגנטינה לאמריקה הלטינית.

המילה ארגנטינה באה מהשם הלטיני של המתכת כסף - ארגנטום (Argentum). הרפובליקה נקראה כך לאחר איחוד הפרובינציות של נהר לה פלטה (נהר הכסף) שקדם לה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של ארגנטינה

האירופים הגיעו לאזור בשנים המוקדמות של המאה ה-16. הראשון שראה ויישב את הארץ היה יורד הים הספרדי חואן דיאס די סוליס ב-1516, אשר בחפשו אחר מתכות יקרות (כסף וזהב), כינה את הנהר הגדול אשר נגלה בפניו "Río de la Plata" - בספרדית "נהר הכסף" - כינוי אשר התגלגל ודבק במדינה כולה. המושבה בואנוס איירס נוסדה ב-1536 על ידי פדרו דה מנדוסה (Pedro de Mendoza); ולאחר שנהרסה על ידי ילידים אינדיאנים, נוסדה בשנית ב-1580 על ידי חואן דה גאראיי (Juan de Garay).

ב-1810 הגיעו לארגטינה הידיעות על כך שמלך ספרד פרננדו השביעי הופל על ידי צבאות נפוליאון. ב-25 במאי 1810 הקימו פרנסי העיר בואנוס איירס את המועצה המנהלית הראשונה (La Primera Junta). הכרזת העצמאות הרשמית של הפרובינציות המאוחדות של נהר לה פלטה משלטון ספרד אירעה ב-9 ביולי 1816 בעיר טוקומאן. ב-1817 חצה הגנרל הארגנטינאי חוסה דה סן מרטין את הרי האנדים כדי לשחרר את צ'ילה ופרו משלטון ספרד, ובכך שם קץ לאיום הספרדי על עצמאותה של ארגנטינה. בעשורים הראשונים לעצמאות הרפובליקה התחוללו עימותים אלימים בין קבוצות שדגלו בשלטון ריכוזי בראשות בואנוס איירס (אוניטרים) לבין הפדרליסטים, שדגלו בשלטון אוטונומי לכל אחת מהפרובינציות הפדרליות. איחוד לאומי הושג והחוקה הושלמה ב-1853.

בשנות השמונים של המאה ה-19 פעל צבא ארגטינה להכנעתם של האינדיאנים הנותרים באזורי הפאמפס ופטגוניה. המסע ל"כיבוש המדבר" (Conquista del desierto) כלל גם מעשי טבח המוניים, שבעקבותיהם שיעורם של האינדיאנים באוכלוסיית ארגנטינה נמוך בהרבה מאשר במדינות השכנות בדרום אמריקה. מסוף המאה ה-19 ועד ההפיכה הצבאית הראשונה בשנת 1930 זכתה ארגנטינה ליציבות פוליטית ולתנופת שגשוג מרשימה ומתמדת, שמשכו אליה מאות אלפי מהגרים מאירופה. בתחילת המאה ה-20 הייתה ארגנטינה אחת הכלכלות המובילות בעולם ואף זכתה לכינוי "אסם העולם".

אחרי מלחמת העולם השנייה עלתה לשלטון התנועה הפופוליסטית של חואן פרון, שגרמה לקיטוב בחברה הארגנטינאית. ב-1949 הביא פרון לאישור תיקון לחוקה, שאיפשר לו להתמודד בפעם השנייה, וזכה בבחירות ב-1952. הפיכה צבאית בהובלת אדוארדו לונרדי הפילה אותו ב-1955. הוא הוגלה, ובסופו של דבר התיישב בספרד של פרנקו.

בעשורים הבאים ידעה ארגנטינה שנים רבות של שלטון רודני צבאי ושנים מועטות של שלטון אזרחי נבחר. החונטה הצבאית שהתחלפה מדי פעם במשטרים דמוקרטיים מושחתים גרמה לבעיות כלכליות קשות. תקופת הרודנות הצבאית האחרונה נפתחה ב-1976, בהפיכה צבאית נגד שלטונה של איסבל פרון, בה עלה לשלטון חורחה רפאל וידלה. בשנת 1982, לנוכח המשבר הכלכלי המחריף, פלש צבא ארגנטינה לאיי פוקלנד, השוכנים במרחק של כ-500 ק"מ מחופיה של ארגנטינה ונמצאים בריבונות הממלכה המאוחדת. בתגובה יצאה בריטניה בהנהגת מרגרט תאצ'ר למלחמת פוקלנד והביסה את הצבא הארגנטינאי תוך 10 שבועות. התבוסה הצבאית הצורבת זירזה את סיומה של הדיקטטורה הצבאית ב-1983, וחזרת המשטר הדמוקרטי, ברשות הנשיא ראול אלפונסין. אלפונסין התקשה להתמודד עם המשבר הכלכלי המתמשך ברפובליקה, וב-1989 התפטר והוחלף במועמד המפלגה הפרוניסטית, קרלוס מנם, שכיהן בתפקיד עד 1999. בשנות כהונתו של מנם הושגה יציבות כלכלית ובוצעו תהליכי הפרטה נרחבים של חברות ושירותים ציבוריים. יחד עם זאת מתחת לפני השטח הצטברו לחצים כלכליים ושחיתות, שהביאו להתרסקות כלכלית ב-2002, ובעקבותיה הגיעה ארגנטינה לספה של פשיטת רגל. בעקבות המשבר נאלץ הנשיא פרננדו דה לה רואה להתפטר מתפקידו. התפטרות זו עוררה משבר חוקתי שבמהלכו הוחלפו ארבעה נשיאים בתוך 15 יום, ובסופם מונה אדוארדו דואלדה כנשיא. בבחירות שהתקיימו שנה אחר כך, ב-2003, נבחר נסטור קירשנר כנשיא. משנת 2003, תחת שלטונו של קירשנר, ולאחר מכן אשתו כריסטינה פרננדס דה קירשנר, שנבחרה להחליפו ב-2007, כלכלת ארגנטינה מתייצבת. באוקטובר 2011 נבחרה כריסטינה פרננדס דה קירשנר לקדנציה שנייה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של ארגנטינה
בנין הפרלמנט בבואנוס איירס

החוקה הארגנטינאית של שנת 1853 נערכה מחדש בשנת 1994. היא מפרידה בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת ברמה הלאומית וברמת הפרובינציה. הנשיא וסגנו נבחרים בבחירות ישירות לכהונה בת ארבע שנים. הם מורשים להיבחר לכהונה שלישית, בתנאי שאחת הכהונות הופסקה מוקדם מהצפוי. הנשיא ממנה את הקבינט והחוקה נותנת לו כוח רב בתור ראש המדינה וראש הקבינט. החוקה מאפשרת לו להביא חוקים מתוקף צו נשיאותי, בתנאי שהם "הכרחיים ונחוצים ביותר", ויש לו זכות וטו.

הפרלמנט הארגנטינאי, שנקרא הקונגרס הלאומי (Congreso Nacional) מורכב משני בתים: סנאט (Senado) שכולל 72 חברים ובית הנבחרים (Cámara de Diputados) עם 257 נבחרים. החל משנת 2001 הסנאטורים נבחרים באופן ישיר מכל פרובינציה, כולל הבירה הפדרלית, המיוצגת על ידי 3 סנאטורים. הסנאטורים נבחרים ל-6 שנים, כל שנתיים נערכות בחירות ושליש מחברי הסנאט נבחרים כל פעם. חברי בית הנבחרים נבחרים ל-4 שנים, גם בחירות אלה נערכות מדי שנתיים, ובוחרים בשיטה היחסית מחצית מחברי בית הנבחרים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה נהנית מכמות רבה של מחצבים, אוכלוסייה משכילה ומגזר חקלאי ששם דגש על היצוא. למרות תנאים טובים אלה, החל משנות ה-80 המדינה שקעה בחוב חיצוני גדול ובאינפלציה שהגיעה לשיאים של 200% בחודש. על מנת להאבק במשבר, הממשלה ניסתה להפחית את שליטתה בכלכלה, להנהיג רפורמות ליברליות והפריטה את המשק. הרפורמה הרדיקלית במטבע בשנת 1991, שהשוותה בין הדולר לפסו ("parity") הבטיחה יציבות מחירים אולם חיבלה קשות בצמיחה הכלכלית והייתה בין הגורמים הראשיים לפרוץ המשבר החמור בתחילת שנות האלפיים. ההצמדה קיבעה את המדיניות המונטרית של ארגנטינה לזו של ארצות הברית וכאשר האמריקאים עברו למדיניות מרחיבה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר נקלעה ארגנטינה לבעיה.

המשבר בכלכלה העולמית חיבל עוד יותר בכלכלתה הרעועה של ארגנטינה. ניסיונות להקטין את תקציב המדינה לא עזרו. המשבר הגיע לשיאו ב-2001 עם התמוטטות אגרות החוב הממשלתיות והבנקים. דרישות הבנק העולמי להחזר ההלוואות החמירו את המצב. ארגנטינה הפסיקה את הצמדת הפסו לדולר בינואר 2001. רפורמה כלכלית מקיפה הביאה לרגיעה במשבר החל מסוף שנת 2002, לייצוב המטבע ולהפחתת חובות המדינה. עם זאת, ציבור המשקיעים מאמין באיגרות החוב של ארגנטינה, ואיגרות החוב הממשלתיות המונפקות על ידיה מונפקות בניכיון נמוך ממרבית המדינות האחרות אשר הגיעו לחדלות פירעון בעשרים השנים האחרונות‏[5].

המשבר הפיננסי של 2008 תפס את ארגנטינה לא מוכנה, והתמוטטות הבנקים בארצות הברית ובאירופה עצר את זרימת הון לארגנטינה וגרם לפגיעה באמון המשקיעים. במאמץ להחזיר אותו החליטה הנשיאה קירשנר לתת ערבות לחסכונות הפנסיה של הארגנטינאים, מהלך שהיה שנוי במחלוקת.

ענפי הכלכלה העיקריים:

  • חקלאות - תירס, חמניות, סויה, בקר לבשר, תה, חיטה ובוטנים;
  • תעשייה - עיבוד מוצרים חקלאיים, מתכת, דפוס, כימיקלים ומוצרי צריכה;
  • ייצור אנרגיה - בעיקר בעזרת תחנות הידרו-חשמליות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם ארגנטינו בפטגוניה

ארגנטינה היא המדינה השמינית בגודלה בעולם מבחינת שטח. היא נמצאת באמריקה הדרומית בשכנות לפרגוואי, צ'ילה, בוליביה, אורוגוואי וברזיל.

מבחינה טופוגרפית ניתן לחלק את ארגנטינה לשלושה חלקים עיקריים: המישורים הפוריים של הפאמפס במרכז המדינה, שהם מרכז העושר החקלאי של ארגנטינה; הרמה של פטגוניה בדרום ורכס הרי האנדים לאורך הגבול המערבי עם צ'ילה, ובו הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אמריקה כולה - היא ההר אקונקגואה (Aconcagua), המתנשא לגובה של 6,960 מטר.

הנהרות העיקריים הם נהר פרנה (Parana), אחד הנהרות הארוכים בעולם, ונהר אורוגוואי (Uruguay), בצפון מזרח המדינה. שני נהרות אלה זורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, והם יוצרים אזור המכונה מסופוטמיה ("בין הנהרות", ביוונית), ובו פרובינציות אנטרה ריוס ("בין הנהרות"), קוריינטס ("זרמי המים") ומיסיונס. לקראת סופם מתאחדים שני הנהרות והם יוצרים דלתה מרהיבה, ואת הנהר הרחב בעולם, הוא ה-ריו דה לה פלאטה. נהרות גדולים אחרים הם יובליו הרבים של נהר הפרנה - ובהם: נהר איגואסו (Iguazu), בגבול בין ארגנטינה לברזיל, ובו מפלי איגואסו המפורסמים והמרהיבים; הפרגוואי, הברמחו (Bermejo), הפילקומיו (Pilcomayo) וכן הנהר סלאדו (Salado), "הנהר המלוח".

במרכז המדינה ובדרומה זורמים נהרות גדולים אף הם, ובהם נהר אטואל (Atuel), נהרות הקולורדו (Colorado - "אדום") ונגרו (Negro - "שחור") הזורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, ונהר צ'ובוט (Chubut).

האקלים בארגנטינה הוא ממוזג, עם נקודות קיצון בצפון (אקלים סובטרופי) ובדרום (צחיח וקר).

ארגנטינה גם טוענת לבעלות על טריטוריה באנטארקטיקה - אנטארקטיקה הארגנטינית.

פרובינציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרובינציות ארגנטינה
לחצו כדי להקטין חזרה
(בואנוס איירס (עיר אוטונומית פרובינציית בואנוס איירס קטמרקה צ'אקו צ'ובוט צ'ובוט קורדובה קוריינטס אנטרה ריוס פורמוסה חוחוי לה פמפה לה ריוחה מנדוסה מיסיונס נאוקן ריו נגרו סלטה סן חואן סן לואיס סנטיאגו דל אסטרו טוקומאן סנטה פה ארץ האש ואיי האוקיינוס הדרומי ארץ האש ואיי האוקיינוס הדרומי ארץ האש ואיי האוקיינוס הדרומי סנטה קרוסArgentina - Político 2.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

החלוקה המנהלתית של ארגנטינה. ניתן להקיש על הפרובינציות השונות על מנת להגיע לערכים המורחבים עליהן.

בארגנטינה ישנן 23 פרובינציות ומחוז פדרלי אחד.

  1. בואנוס איירס (עיר אוטונומית) *
  2. פרובינציית בואנוס איירס
  3. קטמרקה
  4. צ'אקו
  5. צ'ובוט
  6. קורדובה
  7. קוריינטס
  8. אנטרה ריוס
  9. פורמוסה
  10. חוחוי
  11. לה פמפה
  12. לה ריוחה
  13. מנדוסה
  14. מיסיונס
  15. נאוקן
  16. ריו נגרו
  17. סלטה
  18. סן חואן
  19. סן לואיס
  20. סנטה קרוס
  21. סנטה פה
  22. סנטיאגו דל אסטרו
  23. ארץ האש ואיי האוקיינוס הדרומי
  24. טוקומאן

הערים הגדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-88% מאוכלוסייתה של ארגנטינה גרים ביישובים עירוניים. כ-3 מיליון גרים בבואנוס איירס וכ-11 מיליון גרים בבואנוס איירס רבתי. מתיישבים אירופאים רבים היגרו לערי ארגנטינה במהלך ההיסטוריה. הערים האלו הציעו עבודה, חינוך והזדמנויות אחרות למהגרים החדשים להיכנס למעמד הביניים. בהשוואה לרוב ארצות דרום אמריקה, בארגנטינה יש מעמד ביניים גדול מאוד. רבים מבני המעמד הזה עובדים בתעשייה, בעלי עסקים קטנים וחלק ניכר עובד בסקטור הציבורי והשירותים. רובם גרים במבנים רבי קומות או קוטג'ים עם גינה צמודה. העשירים מעדיפים לגור בווילות ואחוזות בפרברים היוקרתיים.

החל משנות ה-30 הרבה עובדי כפיים עברו לערים הגדולות על מנת למצוא עבודה, דבר שגרם למחסור בדיור. כתוצאה מכך נוצרו שכונות עוני, עם פחונים ובתים מקרטון. הכמות העצומה של כוח עבודה זמין וזול גרמה לכך, שרבים מהם מסוגלים למצוא רק עבודה חלקית.

עריה של ארגנטינה נראות אירופאיות לכל דבר, תוך כדי הדגשת המוצא האירופאי של מתיישביה. רובן בנויות בסגנון ספרדי סביב כיכר מרכזית - הפלאזה. הכנסייה ומבני הקהילה החשובים, בדרך כלל פונים אל הפלאזה.

בנוסף ארגנטינה מחזיקה בעיר הדרומית ביותר בעולם, אושואיה.

הערים הגדולות הן:

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת יהודי בבואנוס איירס
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות ארגנטינה

אוכלוסיית ארגנטינה מורכבת בעיקרה מצאצאי מהגרים, בעיקר יוצאי ספרד ואיטליה כמו כן צרפת, גרמניה, רוסיה, בריטניה, שווייץ ומדינות סקנדינביה, בתוספת מיעוט ילידי. קרוב ל-90 אחוז מהאוכלוסייה היא לבנה מן הגזע הקווקזי.

גלי ההגירה העיקריים היו עם הכיבוש הספרדי ואחר כך בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בפטגוניה יש יצוג נכבד ליוצאי ויילס. כמו כן יש הרבה יוצאי המזרח התיכון, המרוכזים בעיקר בערים. השפה הרשמית היא ספרדית.

עיקר האוכלוסייה היא קתולית, אך ישנה גם קהילה פרוטסטנטית חזקה. התושבים המקוריים מונים כ-700,000 נפש והם יושבים בעיקר בצפון, צפון-מערב ודרום.

הקהילה היהודית בארגנטינה היא הגדולה באמריקה הלטינית, מונה כ-250,000 נפש ומורכבת ברובה הגדול מיהודים אשכנזים.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1930 אשר אז התקיים המונדיאל (טורניר כדורגל עולמי אשר מתרחש פעם בארבע שנים) הראשון בו סיימה ארגנטינה כסגנית השתתפה ארגנטינה בכל המונדיאלים. במונדיאל 1986 זכתה ארגנטינה כאשר הכוכב הינו דייגו מראדונה, אשר הבקיע שני גולים מפורסמים: הסלאלום המפורסם שלו כנגד אנגליה בו עבר 4 שחקנים ואז את השוער ושער יד האלוהים- בו כמעט כל אדם אשר ראה את המשחק ראה אשר הייתה נגיעת יד בגול של מראדונה- אולם השופט אישר את הגול. במשחק ניצחו ארגנטינה 1:2 את נבחרת אנגליה ברבע הגמר, המשחק אשר נחשב הטוב ביותר במונדיאל של מראדונה. בגמר ניצחו את מערב גרמניה 2:3.

בגמר המונדיאל 2014 שהתרחש בברזיל ארגנטינה הפסידה לגרמניה 1:0 לאחר שער בהארכה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ איך יכול להיות שמדינה חדלת פירעון מוכרת אג"ח ב-85 סנט על הדולר?, דה מרקר, 3 באוגוסט 2014