לרכב על הלווייתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: שגיאות לשון, סגנון בעייתי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לרכב על הלווייתן
Whale Rider movie poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Whale Rider
בימוי: ניקי קארו (Niki Caro)
הפקה: ג'ון ברנט (John Barnett),
פרנק הובנר (Frank Hübner),
טים סנדר (Tim Sanders)
תסריט: וויטי איהימארה (Witi Ihimaera) (הספר),
ניקי קארו (התסריט)
עריכה: דוד קולסון (David Coulson)
שחקנים ראשיים: קיישה קאסטל-יוז (Keisha Castle-Hughes)
ראווירי פאראטנה (Rawiri Paratene)
ויקי האוטון (Vicky Haughton)
קליף קרטיס (Cliff Curtis)
מוזיקה: ליסה ג'רארד
חברת הפצה: ניומרקט פילם (Newmarket Films) ,
בואנה ויסטה אינטרנציונל
הקרנת בכורה: 30 בינואר 2003 ניו זילנד
משך הקרנה: 101 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 6,000,000 דולר ניו זילנדי
דף הסרט ב-IMDb

לרכוב על הלווייתןאנגלית: Whale Rider) הוא סרט קולנוע מסוגת דרמה. הסרט מבוסס על נובלה בעלת שם דומה משנת 1987. הסרט הופק על ידי במאית הקולנוע הניו זילנדית ניקי קארו והוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-9 בספטמבר 2002.

הסרט זכה ב-29 פרסים, בין השאר בפרס חביב הקהל בשלושת הפסטיבלים החשובים של סאנדנס (Sundance Film Festival) בארצות הברית, ברוטרדם ובטורונטו והיה מועמד ל-28 פרסים נוספים. השחקנית קיישה קאסל-יוז הייתה בת 13 בעת צילומי הסרט ותפקידהּ‏ בו זיכה אותה בפרסים רבים.

הפקת הסרט עלתה 6 מיליון דולר ניו זילנדי[1] והפדיון שהתקבל ממנו היה 41 מיליון דולר.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הרוכב על הלווייתן" הוא כינויו של המנהיג הקדמון, שהגיע לכפר מאורי לחופי ניו זילנד על גבו של לווייתן במטרה להנהיג את תושבי הכפר. המנהיג היה אבי שושלת "רוכבי הלווייתנים" המנהיגה את הכפר במשך אלף שנים כאשר הבן (הזכר) הראשון מתמנה למנהיג הבא. אמא של גיבורת הסרט, פאיקיה נשאה תאומים, אך הזכר, שנועד להיות היורש וממשיך השושלת מת, ותושבי הכפר נותרו עם אחותו התאומה, פאיקיה, אשר מנסה למלא את מקומו.

האב פורוראנגי אינו משלים עם העובדה כי אין לו יורש זכר. הוא עוזב את האי ונוסע לגרמניה למשך 12 שנה. לפרנסתו הוא מכין עבודות עץ מאוריות ומציג אותן בתערוכות ואף מוכר אותן, והופך לאמן בינלאומי. בתו, פאיקיאה, או בכינוי החיבה שלה - "פאי", נשארה בחזקת הסבתא - פלאוור, האוהבת אותה, והסבא קורו, שגם הוא אינו משלים עם העדר צאצא ממין זכר, אשר ימשיך את השושלת המשפחתית.

הנערה נוחלת הצלחה בהופעות פולקלור בקרב תושבי הכפר, ומגלה הבנה בנושאים טכניים. כאשר אביה שב מגרמניה, הוא חש כי בתו אינה רצויה לסבא. הסבא סבור כי עתה הבן ישוב הביתה, הוא מוצא עבורו כלה מאורית ומצפה כי ימשיך את השושלת. אך מסתבר כי בגרמניה השאיר נערה בהריון והוא מתכנן את שובו חזרה. הסב מגיע למסקנה כי בנו מנותק פיזית ונפשית מהאי.

כאשר פאי שומעת את הסבא קורו אומר: "היא לא מביאה לי תועלת!" היא מחליטה לעזוב את בית הסבתא והסבא ומבקשת לשוב לאביה. האב נוסע איתה לאורך חופי האי, המרהיבים ביופיים. בנסיעה היא מדמה לעצמה שהיא רואה באוקיינוס לווייתנים ומתרפקת על מסורות השבט. היא מחליטה לשוב לבית הסבא, כאשר מסקנתה היא שרק בבית הסב תוכל להיות קשורה לשורשים הקדומים של אבות אבותיה.

בינתיים נוקט הסב יוזמה לשיקום התושבים. הוא מגיע למסקנה כי מצבם של תושבי הכפר - השבט - הורע בשל העדר מנהיג ממין זכר. הוא מקים בית ספר למנהיגים ומזמין את ילדי הכפר הזכרים ללמוד בו. הבנים לומדים אמנות לחימה מסורתית, דרכי התנהגות בעת מלחמה, מסורת ושירה. פאי עוקבת אחריהם ורוצה לקחת חלק בפעילויות, אך הסב מרחיק אותה שכן היא אישה ולא תוכל להיות מנהיגה. הסבתא מציעה לה לגשת לדוד, אחי אביה, הוא מומחה לתכסיסי מלחמה, המלמד אותה את שהבנים תרגלו בבית הספר למנהיגים. כאשר פאי פוגשת את אחד התלמידים במקרה, היא מכריעה אותו בקרב חניתות. הסב צופה בהם ומסלק את הבן מבית הספר כיוון שמי שנוצח בידי נערה כבר לא יהיה מנהיג.

בעת סיום הלימודים, מודיע הסב לתלמידים שרק אחד מהם יהיה המנהיג. לשם כך הוא בוחן אותם. הוא לוקח אותם בסירה לים, זורק למים את שן הלווייתן המקושטת שעל צווארו ומכריז שמי שיביא לו את השן בחזרה ממעמקי הים יהיה מנהיג הכפר. אף אחד מהם לא מצליח, והשן היקרה אובדת בקרקעית הים. מאוכזב מבני טיפוחיו הוא חווה דיכאון ונופל למשכב. הסב אינו מצליח להעמיד מנהיג לעמו והתוצאה היא גדיעת שושלת "רוכבי הלווייתנים".

כאשר פאי שומעת על כך, היא מתפללת לאלילי השבט. פאי יוצאת לים יחד עם דודה ושולה את שן הלווייתן. הכפר עורך חגיגה עממית, כאשר פאי מובילה את המחולות ואת הדקלומים המסורתיים. היא משאירה הזמנה אצל הסב לבוא להופעה. הסב אדיש, שוכב במיטה וטרם יודע כי היא מצאה את האבידה.

לבסוף הוא נענה להזמנה ופונה לעבר אולם ההופעות. בדרך, על שפת הים הוא מגלה לווייתנים על החוף. הוא רואה בכך עדות לכך ש"יום הדין" הגיע - בא הסוף ל"שושלת רוכבי הלווייתנים".

הסיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתנדבים שומרים על לחות הגוף של לווייתנים שעלו על החוף ב-Farewell Spit באי הדרומי, ניו זילנד, 20 בדצמבר 2005 - כדוגמת התמונה בסרט

תושבי הכפר נזעקים לחוף על מנת להציל את הלווייתנים. הם נעמדים בשרשרת ובעזרת טרקטור מנסים להשיב את הלווייתן המוביל לים הפתוח. ליתר ביטחון הם מרחיקים את פאי מהשטח. הם נכשלים, הלווייתן אינו זז. התושבים פונים לעבר כפרם בהרגשה שגורלם אבוד.

פאי ניגשת ללווייתן, מתפללת ועולה לרכב עליו. הלווייתן נעור, מתחיל לנשוף ולנוע ושניהם יוצאים לים הפתוח כאשר תושבי הכפר ממשיכים בהליכה. הסבתא מושיטה לסב את שן הלווייתן שזרק לים והוא שואל: מי מצא אותה. הסבתא מפנה את מבטה לים, כאומרת ראה שם. פאי נעלמת בים. למחרת, הסב מתבשר כי פאי נמשתה מהים וניצלה.

תושבי הכפר משלימים את בניית סירת הפאר של המנהיג, אשר בנייתה הופסקה 12 שנים קודם. במחול מסורתי סוער (האקה), בתלבושות ססגונית ובשירה מסורתית הם עולים לסירת ה"מלכות" יחד עם הסב והנכדה. פאי מסיימת במונולוג: "אני פאיקיה אפיראנה, בת למשפחה מנהיגים, שהגיעו לכאן מרחוק מאי-הלווייתנים. [...] אני מצפה מתושבי הכפר כי ימשיכו במסורת, ביחד, ובעצמה מרבית - לרכב על הלווייתן."

חופי ניו זילנד בהם צולם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏בשער מאי 2009 שווה ערך ל-3.7 מיליון דולר אמריקאי