מאה שנים של בדידות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאה שנים של בדידות. עטיפת הספר בעברית, הוצאת עם עובד

מאה שנים של בדידותספרדית: Cien años de soledad) הוא ספרו הבולט של גבריאל גארסיה מרקס שהקנה לו תהילה בינלאומית, ואף זכייה בפרס נובל לספרות. הספר יצא לאור בשנת 1967 ותורגם לעברית בידי ישעיהו אוסטרי-דן.

זהו סיפורה של שושלת בואנדיה, המתפרשת על פני כמאה שנה, ומרכזה בעיירה הדמיונית מקונדו.

הרומן שייך לזרם הריאליזם המאגי והוא אחד מהספרים מחוללי סוגה זו. העלילה מצעידה את בני המשפחה בתוך רצף של אירועים ומהפכות, שחלקם מעשה ידי אדם וחלקם מעולם הדמיון. חוקי העולם וחוקי הטבע מכופפים לעתים בספר, מתרחשים לעתים דברים על טבעיים, ובתוך כל זה פועלים יצרים עזים, המתוארים ביד האמן של גארסיה מרקס. קורות המשפחה הבדיונית הזאת נראים כה אמיתיים ומציאותיים לעתים, עד שהם נראים כגוללים את גורל האנושות כולה. דרמות וטרגדיות סובבות סביב המשפחה, הנראית כאילו היא חיה במעגל בדידות החוזר על עצמו ללא הרף. המוטיב המרכזי בעלילה, הבדידות, חוזר על עצמו במשך כל הסיפור, ורק מתגבר בעזרת מלחמות, מרידות, אהבה, שנאה, בגידה, שמתחילים ומסתיימים במרכז המשפחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.