עם עובד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עם עובד היא הוצאת ספרים ישראלית שנוסדה בשנת 1942 על ידי ההסתדרות הכללית, ביוזמת ברל כצנלסון שהיה העורך הראשון.

תוכן עניינים

1 עם עובד בראשיתה
2 משנות החמישים ואילך
3 קישורים חיצוניים
4 לקריאה נוספת
5 הערות שוליים

[עריכה] עם עובד בראשיתה

הוצאת "עם עובד" הייתה חזונו של ברל כצנלסון עוד מראשית דרכו הציבורית, לפיה הפועל העברי הוא אדם קשה-יום אך בעל שאיפה להשכלה רחבה, לפיכך על הסתדרותו לסייע לו לבנות את ארון הספרים שלו, שיהיה עשיר בתוכן איכותי, במחיר שווה לכל נפש ותוך בחירה מושכלת של הכותרים. כמו כן היוותה ההוצאה חוליה חשובה בברית בין "הפועלים" ל"אינטליגנציה", שעמדה בבסיס התפיסה של תנועת העבודה. ראשית ההוצאה בהוצאת דבר שהייתה מסונפת לעיתון "דבר", אך דווקא בסערת מלחמת העולם השנייה מצא כצנלסון, בתמיכת ראשי מפא"י וההסתדרות את המועד להקמת הוצאת ספרים גדולה ועצמאית, תוך הבטחת האחרונים שלכצנלסון יהיה חופש בחירה ועצמאות. לפי דברי כצנלסון, "עם עובד" היא צלע חיונית של ההסתדרות, "כפי שחברת העובדים אחראית להקמת הארץ, אחראית "עם עובד" לתרבותו של העם." עבור כצנלסון היו לעם עובד גם מטרות לשיקום התרבות העברית והיהודית וגם סיוע לסופרים יהודים ממעמד הפועלים, בעיקר עקב צפייתו, שנים רבות לפני כן, במאמצי הקיום של יוסף חיים ברנר.

	רגע קט עלה בידי להכניס את ההסתדרות - בידיעתה או שלא בידיעתה - לא למפעל מו"לי בלבד, כי אם באחריות לגורלה של הספרות העברית ולמצב עבודתו של הסופר העברי.
– ברל כצנלסון, מתוך מכתב לדוד זכאי‏‏^[1]

להוצאה היו עם כינונה שלוש "ספריות": "לילד", "שחרות" (לנוער) ו"לדור". מתוכן "לילד" ו"שחרות" (בעריכת ברכה חבס) עסקו בהוצאת ספרים "חינוכיים", שתפקידם היה להבנות את הערכים הרצויים של ציונות וסוציאליזם לנוער. לא הערך הספרותי עמד בראש הקריטריונים להוצאת ספר בספריות אלה אלא הערך החינוכי. החוקרת אניטה שפירא מציינת שרק טעמו הטוב של ברל כעורך מנע את הפיכת ספריות אלה לספרות מגוייסת של ממש. מאידך, ספריית "לדור" התמקדה בהוצאת ספרות מקור בדגש איכותי בעיקר משל דור סופרי תנועת העבודה וההתיישבות העובדת כאהרן אברהם קבק, דוד מלץ, חיים הזז, יהודה בורלא, זלמן שניאור, דבורה בארון, גרשון שופמן, ישראל זרחי ואף נתן אלתרמן שהתחבב על כצנלסון למרות רקעו השונה וידידים אישיים של כצנלסון כמשה בילינסון ושלמה לביא. כצנלסון ביקש גם "להציל" (כדבריו) את ספרי ביאליק, טשרניחובסקי ועגנון מידיו של זלמן שוקן ולמכרם לציבור הרחב במחיר נמוך, דבר שלא עלה בידו. כעורך הצהיר "לא קיבלתי על עצמי לספק מה שהקהל דורש, אלא מה שלפי הכרתי דרוש לקהל."‏‏^[2] ההוצאה הקפידה על איכות ההדפסה והלשון וכצנלסון הנהיג ניקוד חלקי שיטתי על מנת להפוך את הכתוב לנגיש וקריא.

מספר התרגומים היה קטן וכלל בעיקר ספרי עיון והגות ולא ספרות יפה. בין ספרי העיון הראשונים החשובים שיצאו בעם עובד היו "היהודים ברוסיה הסובייטית" של יעקב לשצ´ינסקי, כתבי האידאולוגים המרכזיים של הציונות הסוציאליסטית דב בורוכוב ונחמן סירקין ו"נפתולי עם האמת", הביוגרפיה של מהטמה גאנדי. יוצאים מן הכלל בתחום התרגום היו ספרי יצחק בשביס זינגר וצ'כוב (נכתב אז "צ'חוב").

בשנת הפעילות המלאה הראשונה של ההוצאה, 1942-3 הופצו 150,000 עותקים מספריה, וזאת ליישוב שכל גדלו מנה 450,000 איש.

לאחר מותו של כצנלסון ב-1944 עברה עם עובד שורה של עורכים אשר שינו אט-אט את אופיה והרחיבו את סוגי הספרות שהוציאה. ספריית "לדור" הפכה ל"ספרייה לעם", ששמרה על העקרון של "בניית ארון הספרים של העם" ויצאו בה מאות ספרי מופת תוך איזון בין ספרות מקור וספרות תרגום, הספרייה לעם היא המפעל הספרותי הוותיק ביותר במדינת ישראל.

[עריכה] משנות החמישים ואילך

מאז הקמתה פרסמה "עם עובד" למעלה מ-5,000 כותרים, כאשר היא מוציאה מדי שנה כ-100 כותרים חדשים ו-250 הוצאות מחודשות, בהיקף של כמיליון עותקים בשנה.

להוצאה שתי סדרות בולטות, שנמכרות בחנויות הספרים, ובמחיר מוזל למנויים:

ספריה לעם, סדרה של ספרות יפה, שבמסגרתה יוצאים לאור 12 ספרים בשנה. הסדרה החלה לצאת לאור בשנות החמישים, וזוכה להצלחה רבה.
ספריית אופקים, סדרה של ספרי עיון. עורך סדרה זו (נכון ל-2009) הוא פרופ' אלי שאלתיאל.

בשתי הסדרות יוצאים לאור ספרי מקור וספרים מתורגמים.

הוצאת "עם עובד" מוציאה לאור גם כתבי עת: