מאמן זמני
בכדורגל, מאמן זמני הוא אדם הנוטל באופן זמני אחריות על קבוצת כדורגל, והופך זמנית למאמן ראשי, בדרך כלל לאחר פיטוריו או עזיבתו של המאמן הראשי. עם זאת, ניתן למנות מאמן זמני גם אם המאמן הרגיל מושעה, חולה, או אינו יכול למלא את תפקידו מכל סיבה.
מאמן זמני מגיע בדרך כלל מתוך מערכת מועדון הכדורגל, כמו עוזר מאמן, מנהל ספורטיבי, מאמן ותיק שאימן את המועדון בעבר, מאמן קבוצת הנוער או שחקן-מאמן.
מינויים קבועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם המאמן הזמני מצליח בתפקידו, לעיתים הוא יהפוך לאחר מכן למאמן הראשי הקבוע.
לדוגמה, ב-8 בינואר 2011, רוי הודג'סון פוטר על ידי ליברפול לאחר רצף של תוצאות גרועות, כשהקבוצה התדרדרה למקום ה-12, וקני דלגליש מונה למאמן הזמני של ליברפול לשארית העונה. לאחר המשך עונה מרשימה, שהעלתה את ליברפול למקום השישי בטבלה, דלגליש מונה למאמן הקבוע של ליברפול, בחוזה לשלוש שנים.
בדומה לכך, ב-18 בדצמבר 2018 ז'וזה מוריניו פוטר על ידי מנצ'סטר יונייטד לאחר שהקבוצה הפסידה 1–3 לליברפול וירדה למקום השישי. שחקן העבר של הקבוצה, אולה גונאר סולשיאר, מונה למאמן הקבוצה. כשמנצ'סטר יונייטד עלתה למקום הרביעי בטבלה והעפילה לרבע גמר ליגת האלופות – סולשיאר מונה למאמן קבוע בחוזה לשלוש שנים.
בגרמניה, בקיץ 2019 מונה האנזי פליק לעוזר המאמן בבאיירן מינכן, תחת המאמן הראשי ניקו קובאץ'. בנובמבר 2019 פוטר קובאץ', ופליק מונה במקומו כמאמן עד לתום העונה. הוא זכה עם באיירן באליפות ובגביע הגרמני בעונת 2019/20, לאחר שהצליחה הקבוצה לסגור פער של שבע נקודות ליגה וזכה עם הקבוצה בליגת האלופות, לאחר ניצחון 1–0 במשחק הגמר על פריז סן-ז'רמן. בעקבות הזכייה בטרבל עם באיירן מינכן, זכה פליק בתוארי מאמן השנה של אופ"א ומאמן השנה בגרמניה ב-2020. ב-24 בספטמבר זכה עם באיירן מינכן גם בסופר קאפ האירופי עם ניצחון 1–2 על סביליה הספרדית. שבוע אחר מכן, ב-30 בספטמבר, ניצחה באיירן מינכן 2–3 את בורוסיה דורטמונד במשחק הסופר קאפ הגרמני וזכתה בתואר, ובכך זכה פליק עם באיירן מינכן בחמישה תארים בעונה אחת.[1] בפברואר 2021 הוסיף תואר נוסף השייך לעונת 2020, כשזכה עם הקבוצה בגביע העולם למועדונים והשלים זכייה ראשונה אי-פעם של המועדון בשישה תארים בעונה אחת.[2]
מאידך, טוני פארקס מונה למאמן הזמני של בלקברן רוברס בשש הזדמנויות שונות בין 1986 ל-2004, מבלי שקיבל את תפקיד המאמן הקבוע.
וורו, מונה למאמן הזמני של ולנסיה בשמונה הזדמנויות שונות בין 2008 ל-2023, ומונה למאמן ראשי קבוע רק בין ינואר למאי 2017.
דוגמאות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלחות כמאמן זמני[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנובמבר 2007, סנדי סטיוארט הוביל את סט. ג'ונסטון לזכייה בגביע האתגר הסקוטי לאחר שאינו אותה כמאמן זמני במשחק הגמר בלבד.
- ב-4 במרץ 2012, רוברטו די מטאו הפך למאמנהּ של צ'לסי אחרי פיטוריו של וילאש בואש, וב-5 במאי ניצח 2–1 את ליברפול וזכה בגביע האנגלי. ב-19 במאי 2012 הוביל את צ'לסי לניצחון בגמר ליגת האלופות.[3] ביוני אותה שנה הוחתם כמאמן הראשי, אך פוטר בנובמבר ובמקומו הגיע כמאמן זמני רפאל בניטס, שזכה עם הקבוצה בליגה האירופית אך לא מונה למאמן קבוע.[4]
- בשנת 2017 זכו יעקב אסייג וכפיר אדרי בגביע המדינה בכדורגל כמאמנים, לאחר שהחליפו את ניסן יחזקאל.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Bayern win Super Cup: Javi Martínez heads extra-time winner against Sevilla". UEFA. 24 בספטמבר 2020. נבדק ב-24 בספטמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Bayern Munich win Club World Cup for sixth trophy in a year" (באנגלית). Al Jazeera. נבדק ב-2021-02-11.
- ^ "Chelsea sack manager Di Matteo". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2022-05-25.
- ^ "Benitez confident of fan support". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2022-05-25.