בורוסיה דורטמונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בורוסיה דורטמונד
הסמל של בורוסיה דורטמונד
מידע כללי
כינוי Schwarzgelben (צהוב-שחור)
תאריך ייסוד 19 בדצמבר 1909
אצטדיון זיגנאל אידונה פארק, דורטמונד
(תכולה: 80,720)
יו"ר ד"ר ריינהארד ראובל
מאמן יורגן קלופ
ליגה בונדסליגה
תארים
מספר אליפויות 8
מספר גביעים 3
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

בורוסיה דורטמונדגרמנית: Ballspielverein Borussia 09 e.V. Dortmund) היא קבוצת כדורגל גרמנית מהעיר דורטמונד. הקבוצה הוקמה בשנת 1909, ומכאן הספרות 09 הנלוות לסמל המועדון. דורטמונד נחשבת לאחת מהקבוצות הגדולות בגרמניה ובאמתחתה 8 אליפויות גרמניה (חמש מתוכן אליפויות הבונדסליגה), 3 גביעי גרמניה, ליגת האלופות, גביע אירופה למחזיקות גביע והגביע הביניבשתי. בנוסף הגיעה הקבוצה פעמיים לגמר גביע אופ"א אך הפסידה בשניהם. הקבוצה משחקת ב"זיגנאל אידונה פארק" (לשעבר ווסטפאלנשטאדיון) (81,264 מקומות).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1909 - 1939[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 1909 קבוצה של 40 מחברי "עדת השילוש הקדוש" הקתולי התכנסה במבשלת בירה בשם "בורוסיה" בדורטמונד לאסיפת חירום בנושא היחס המחפיר שמקבלים חובבי הכדורגל בעדה מראשיה. ה-40 החליטו ללכת על צעד דרסטי ולהקים מועדון כדורגל שייתן להם מסגרת למשחק והקימו את "איגוד משחקי הכדור בורוסיה 09 דורטמונד" (Ball Verein Borussia 09 Dortmund). השם והמספר מייצגים את מקום ותאריך הקמת המועדון. תחילה נבחר הצבע הכחול-לבן לצבע המועדון, אך ב-1913 אימץ המועדון את צבעי הצהוב-שחור של סמל העיר שאיתם הוא נשאר עד היום. האיש החזק במועדון מיום הקמתו היה פרנץ יאקובי, שהיה בתחילה סגן נשיא וב-1916 מונה לנשיא המועדון. יאקובי נשבע להפוך את בורוסיה למועדון הגדול בגרמניה וחתר להשגת מטרה זו. בורוסיה הצליחה לעלות 2 ליגות עד 1914 והגיעה לליגת המשנה. מלחמת העולם הראשונה הקפיאה את הפעילות הספורטיבית עד 1919. בורוסיה שבה לפעילות בליגת המשנה, הצליחה לעלות לליגה העליונה ב-1926, אך סיימה אחרונה וירדה כעבור עונה אחת.

ב-1924 רכש המועדון את האצטדיון העירוני "וויסה ויסה" ושינוי שמו ל"בורוסיה ספורטפלאץ". צעד זה הפך את המועדון לאחד הראשונים בגרמניה עם אצטדיון בבעלותו והגדיל מאוד את הכנסותיו. בורוסיה נותרה בליגת המשנה משך עשור שלם. ב-1930 נפטר יאקובי ובמקומו נבחר אגון פנטרופ שהודח ב-1934 עקב סירובו להצטרף למפלגה הנאצית. אוגוסט בוסה קיבל את מקומו והביא לעמדת המאמן את כוכב העבר של שאלקה 04, פריץ טאלן. טאלן העלה מהנוער את החלוץ הצעיר אוגוסט לנץ ובנה עליו את הקבוצה שהצליחה להעפיל לליגה העליונה של וסטפאליה (לא הייתה אז ליגה מאוחדת, שוחקו ליגות מחוזיות) ב-1936. כושרו של לנץ לא נעלם מעיני מאמני הנבחרת שהתכוננה לאולימפיאדת ברלין ולנץ זומן לסגל והיה לשחקן הראשון בתולדות בורוסיה שמוזמן לסגל. לנץ הופיע בנבחרת 14 פעמים לפני שנופה סופית עקב סכסוך עם המאמן ספ הרברגר.

1940 - 1962[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונות הראשונות בליגה העליונה היו מוצלחות, כשהקבוצה סיימה פעם אחת במקום השני ופעמיים במקום ה-3, כשהאימפריה של שאלקה מובילה לאורך כל התקופה. ב-1940 הוקפאו הליגות עקב מלחמת העולם השנייה וחזרו לפעילות רק בשנת 1943. בורוסיה עברה לאצטדיון "רוטה ארדה" החדש שנבנה עוד לפני המלחמה והצליחה לנצח לראשונה בתולדותיה את שאלקה 1-0 משער של לנץ. בשנים הבאות דורטמונד המשיכה להתמודד בצמרת הליגה המחוזית, אך הפסידה כל שנה את האליפות לשאלקה.

ב-1947 מונה פרדיננד פאברה למאמן והצליח להוביל את הקבוצה לאליפות היסטורית על חשבון האלופה הנצחית שאלקה. כל העיר געשה מהתרגשות ודווח גם על מהומות בין תושבי דורטמונד לתושבי גלזנקירכן הסמוכה, כל רקע היריבות בין שאלקה לבורוסיה. בסיום אותה שנה התאחדו כמה מההתאחדויות האזוריות בצפון-מערב גרמניה והקימו את הליגה העליונה של הצפון-מערב. אדי האבליצ'ק מונה למאמן החדש של הקבוצה והוביל אותה לשתי אליפויות ב-1948-9 ולגמר הגביע ב-1949 בו הפסידה בהארכה למאנהיים. האנס קראטשמאן מונה למאמן ב-1950 והצליח להביא תואר שלישי רצוף לבורוסיה. רצף זה העלה את בורוסיה למעמד של אחת מקבוצות הפאר של גרמניה, מעמד שווה לזה של שאלקה היריבה.

דורטמונד הפסידה את האליפות ב-1951 לשאלקה וב-1952 סיימה בתחתית הליגה. קראטשמאן פוטר ובמקומו הובא בומבאס שמידט שהעלה מהנוער את השוער הצעיר היינריך קוויאטקווסקי. "קוויאט" הצטיין במהלך העונה, והוביל את בורוסיה לאליפות רביעית ב-6 שנים. הוא זומן לסגל הנבחרת למונדיאל 1954 וזכה איתה באליפות העולם, אחרי הסנסציה על "נבחרת הפלא" של הונגריה בגמר. שמידט הוחלף ב-1955 על ידי הלמוט שניידר. ב-1956 הוחלט על הקמת ליגה מאוחדת לכל מערב גרמניה ודורטמונד זכתה בשתי האליפויות הראשונות של הליגה החדשה, תוך הצגות כדורגל מבריקות בניצוחם של שחקני הנבחרת קוויטקווסקי, שמידט וקלבסה.

1963 - 1972[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הבאות נחלשה הקבוצה ורק עם מינויו של הרמן אפנהוף למאמן ב-1963 הצליחה לזכות באליפות שלישית והאחרונה במתכונת זו של הליגה הגרמנית, אך החמיצה הזדמנות לזכות בדאבל לאחר הפסד 3-0 בגמר הגביע להמבורג. בסיום אותה עונה הוחלט להקים את ה"בונדסליגה". כוכב הקבוצה באותה עונה, יורגן שולץ עזב לרומא דבר שהחליש את הקבוצה משמעותית. הקבוצה הצטרפה לגביע האלופות האירופי בעונת 1964 והגיעה לרבע הגמר כאשר בדרך היא מביסה את בנפיקה ליסבון 5-0. ברבע הגמר ציפתה לה אינטר הגדולה. אחרי 2-2 דרמטי בדורטמונד ניצחה אינטר 2-0 במשחק שערורייתי ב"סן סירו". השופט באותו משחק הורחק מאוחר ליותר לצמיתות בעקבות פרשיית שוחד. שמועות דיברו גם על שוחד באותו משחק, אולם טענה זו לא הוכחה רשמית.

ב-1965 הצליחה בורוסיה לזכות לראשונה בגביע אחרי ניצחון 2-0 בגמר על אאכן. ב-1966 שיחקה הקבוצה, בכיכובם של טילקובסקי ואמרליך בגביע המחזיקות והגיעה לגמר מול ליברפול הגדולה ב"האמפדן פארק" בגלזגו. גם בגמר הציגו הגרמנים משחק טוב וניצחו 2-1 משערים של הלד וליבודה. אוהדי הכדורגל בגרמניה התלהבו מהזכייה ובמיוחד תושבי דורטמונד שחגגו את ההצלחה שבוע שלם. לאחר הצלחה זו נכנסה דורטמונד ל-"30 השנים הנוראות" שלה. הקבוצה נכנסה לקשיים כלכליים ב-1972 ירדה ליגה.

אוהדי דורטמונד בפעולה

1973 - 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודה משחקת בליגת המשנה, קיבלה הקבוצה אצטדיון חדש ממועצת ווסטפאליה – "וסטפאלנשטדיון" שהכיל אז 54,000 מקומות ונבנה לקראת מונדיאל 1974. בורוסיה חנכה אותו במשחק מול שאלקה – והפסידה. ההכנסה מהמשחק הצילה את המועדון מפירוק וההכנסות שבאו אחר כך מהאצטדיון החדש החזירו אותה לדרך המלך. ב-1976 הובא אוטו רהאגל למשרת המאמן והוא הצליח להחזיר את הקבוצה לבונדסליגה. אבל בליגה העליונה התקשתה הקבוצה והיא נלחמה בתחתית, עד שלאחר תבוסה 12-0 לבורוסיה מנשנגלדבך רהאגל פוטר. בשנות ה-80 המשיכה הקבוצה להתנדנד בין המקום ה-4 ל-16 ולא רשמה הישג משמעותי. התקופה התאפיינה בחילופים תכופים של מאמנים ושחקנים, שלא הועילו ליציבות בקבוצה.

1989 - 2002[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגעתו של המאמן הורסט קופל במחצית השנייה של עונת 1989, התייצבה מעט הקבוצה והצליחה לזכות בגביע הגרמני לאחר 23 שנים נטולי תארים. בורוסיה ניצחה בגמר 4-1 את ורדר ברמן שנחשבה פייבוריטית, עם צמד של נורברט דיקל, ושערים של מיל ולוטש. קופל הצליח לייצב את הקבוצה וסיים איתה במקום הרביעי שנתיים ברציפות. בתחילת עונת 1990/1991 הגיע לקבוצה מאמן חדש וצעיר – אוטמאר היצפלד. איתו הגיע גם תור הזהב של בורוסיה דורטמונד. היצפלד, שנחשב טקטיקן מעולה, בנה קבוצה איכותית מאוד וההנהלה החדשה של בורוסיה הצליחה למצוא משאבים לחיזוק הקבוצה. סטפן שאפויזה ופלמינג פאולסן הצטרפו לקבוצה ובשנת 1992 היא החמיצה את האליפות רק בהפרש שערים לשטוטגרט.

ב-1993 הוביל אותה אוטמאר היצפלד, עד לגמר גביע אופ"א, בו הפסידה ליובנטוס. 4 שנים לאחר מכן, ב- 1997, זכתה דורטמונד בליגת האלופות לאחר שגברה בגמר על יובנטוס. ב-2002 זכתה באליפות גרמניה במחזור האחרון של עונת 2001/2002 לאחר שער שכבש אוורטון בדקה ה-79, ולאחר הפסד של לברקוזן שהובילה במהלך רוב העונה. באותה עונה הגיעה הקבוצה לגמר גביע אופ"א בפעם השנייה בתולדותיה אך הפסידה לקבוצה ההולנדית פיינורד.

2003 - 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז האליפות ב-2002 התדרדרה דורטמונד לקבוצת אמצע טבלה ואף הייתה קרובה לירידה יותר מפעם אחת. כמו כן, התאפיינה התקופה בחילופים רבים בצוות המקצועי בכלל ובעמדת המאמן בפרט. ניהול כספי כושל הוביל למכירת אצטדיונה (למרות שהמשיכה לשחק בו) ולמכירת שחקני מפתח, אז התייצב מאזנה הכלכלי. מכירתם של הכוכבים הצ'כים יאן קולר למונאקו ב-2007 ותומאס רוזיצקי לארסנל ב-2006 פגעו בהשגי הקבוצה והדבר בא לידי ביטוי בעונת 2006/2007 בה כמעט וירדה לליגת המשנה. לאחר עונה גרועה, בסיומה דורגה הקבוצה במקום ה-13 ובמאזנה 40 נק', פוטר המאמן תומאס דול ממשרתו. ההישגים שדול הצליח להגיע אליהם בעונה זו, היו השתתפות בגמר הגביע הגרמני וההעפלה לגביע אופ"א. בסיומה של אותה עונה, פרש ממשחק הבלם הוותיק כריסטיאן וורנס לאחר תשע שנים בדורטמונד.

בתחילת עונת 2009/2010 המשיכה דורטמונד במדיניות שלה והחתימה מספר שחקנים צעירים, מלך השערים של הקבוצה בעונה הקודמת אלכסנדר פריי עזב ומחליפו לוקאס באריוס סומן כיורש. דורטמונד החלה את העונה בחוסר יציבות בולט, שבאו לידי ביטוי בניצחונות לצד תבוסות. בסיום העונה עמדה הקבוצה בציפיות וסיימה במקום החמישי המוביל אל מוקדמות הליגה האירופית.

2010 - היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2010/2011 זכתה בורוסיה דורטמונד באליפות הבונדסליגה כאשר ברוב העונה שהתה במקום הראשון. דורטמונד החלה את העונה בהפסד לבאייר לברקוזן ולאחר מכן ניצחה 14 משחקים מתוך 15 משחקים וסומנה כמועמדת לזכות באליפות נוספת בבונדסליגה. בין הניצחונות המרשימים של האלופה העונה ניתן למנות את הניצחון 3-1 על היריבה שאלקה 04, ואת שני הניצחונות מול האלופה היוצאת באיירן מינכן. במפעלים אחרים, נכשלה דורטמונד כשהודחה בסיבוב השני של הגביע הגרמני לאחר התמודדות מול קיקרס אופנבך שהוכרע בפנדלים, ובנוסף, הודחה בשלב הבתים במסגרת הליגה האירופית כאשר הוגרלה לשחק נגד פריז סן ז'רמן וסביליה.

בעונת 2011/2012 זכתה הקבוצה בדאבל הראשון בתולדותיה לאחר שסיימה כאלופה עם 81 נקודות, 8 יותר מהקבוצה השנייה באיירן מינכן, כמו כן זכתה גם בגביע המדינה כשגברה 5-2 על קבוצת באיירן מינכן.

בעונת 2013/2012 העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות בו נוצחה על ידי באיירן מינכן בתוצאה 2-1.

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-24 בספטמבר 2014

מס' עמדה שם
1 Flag of Germany.svg שוער רומן וידנפלר (קפטן שני)
4 Flag of Serbia.svg הגנה נבן סובוטיץ'
5 Flag of Germany.svg קשר סבסטיאן קל
6 Flag of Germany.svg קשר סוון בנדר
7 Flag of Japan.svg קשר שינג'י קגאווה
8 Flag of Turkey.svg קשר אילקאיי גונדוגאן
9 Flag of Italy.svg חלוץ צ'ירו אימובילה
10 Flag of Armenia.svg קשר הנריק מחיטריאן
11 Flag of Germany.svg קשר מרקו רויס (קפטן שני)
14 Flag of Serbia.svg קשר מילוש יואיץ'
15 Flag of Germany.svg הגנה מאטס הומלס (קפטן)
16 Flag of Poland.svg קשר יקוב בלשצ'יקובסקי
17 Flag of Gabon.svg קשר פייר-אמאריק אובאמיינג
18 Flag of Turkey.svg קשר נורי שאהין
19 Flag of Germany.svg קשר קווין גרוסקרויץ
מס' עמדה שם
20 Flag of Colombia.svg חלוץ אדריאן ראמוס
21 Flag of Germany.svg הגנה אוליבר קירך
22 Flag of Australia.svg שוער מיטצ'ל לנגראק
23 Flag of South Korea.svg חלוץ צ'י דונג-וון
24 Flag of Germany.svg הגנה מריאן זאר
25 Flag of Greece.svg הגנה סוקראטיס פאפאסטאטופולוס
26 Flag of Poland.svg הגנה לוקאש פישצ'ק
28 Flag of Germany.svg הגנה מתיאס גינטר
29 Flag of Germany.svg הגנה מרסל שמלצר
31 Flag of Japan.svg קשר מיצורו מארוקה
33 Flag of Germany.svg שוער זלאטן אלומרוביץ'
37 Flag of Germany.svg הגנה אריק דורם
38 Flag of the United States.svg קשר ג'ו גיאו
39 Flag of Germany.svg שוער הנדריק בונמאן
41 Flag of Australia.svg קשר מוסטפא אמיני

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Germany.svg הבונדסליגה, עונת 2014/2015

אאוגסבורגאיינטרכט פרנקפורטבאייר לברקוזןבאיירן מינכןבורוסיה דורטמונדבורוסיה מנשנגלדבךהופנהיים
המבורגהנובר 96הרטה ברליןוולפסבורגורדר ברמןמיינץ 05פ.צ. קלןפאדרבורן 07פרייבורגשאלקה 04שטוטגרט

ליגת האלופות 2014/15
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
Flag of Spain.svg אתלטיקו מדריד Flag of Spain.svg ריאל מדריד Flag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון Flag of England.svg ארסנל Flag of Germany.svg באיירן מינכן Flag of Spain.svg ברצלונה Flag of England.svg צ'לסי Flag of Portugal.svg פורטו
Flag of Italy.svg יובנטוס Civil Ensign of Switzerland.svg פ.צ. בזל Flag of Russia.svg זניט סנקט פטרבורג Flag of Germany.svg בורוסיה דורטמונד Flag of England.svg מנצ'סטר סיטי Flag of France.svg פריז סן-ז'רמן Flag of Germany.svg שאלקה 04 Flag of Ukraine.svg שחטאר דונצק
Flag of Greece.svg אולימפיאקוס Flag of England.svg ליברפול Flag of Germany.svg באייר לברקוזן Flag of Turkey.svg גלאטסראיי Flag of Russia.svg צסק"א מוסקבה Flag of the Netherlands.svg אייאקס אמסטרדם Flag of Portugal.svg ספורטינג ליסבון Flag of Spain.svg אתלטיק בילבאו
Flag of Sweden.svg מאלמה Flag of Bulgaria.svg לודוגורץ ראזגרד Flag of France.svg מונאקו Flag of Belgium (civil).svg אנדרלכט Flag of Italy.svg רומא Flag of Cyprus.svg אפואל ניקוסיה Flag of Slovenia.svg מאריבור Flag of Belarus.svg באטה בוריסוב