מאסטר פי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מאסטר פי
Master p-02.jpg
מאסטר פי, 22 במרץ 2004
מידע כללי
תאריך לידה 29 באפריל 1970 (בן 44)
מקור ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית
שנות פעילות 1990—היום
סוגה ראפ, היפ-הופ
nolimitforeverrecords.com

פרסי רוברט מילר האבאנגלית: .Percy Robert Miller Sr; נולד ב-29 באפריל 1970), ידוע גם בשם הבמה מאסטר פי (Master P) או בשם העסקים שלו פי מילר (P. Miller), הוא ראפר, שחקן, יזם, משקיע ומפיק אמריקאי. מאסטר פי הקים את חברת התקליטים הידועה No Limit Records, שפשטה רגל והוקמה מחדש כNew No Limit Records בעזרת חברת התקליטים Koch Records. לאחר מכן הוקמה מחדש על ידי Guttar Music Entertainment כNo Limit Forever Records. הוא המייסד והמנכ"ל של חברת P. Miller ושל Better Black Television.

מאסטר פי נהיה מפורסם עם ההצלחה של הלהקה שלו TRU וההצלחה של האלבום החמישי שלו Ice Cream Ma, שכלל את הסינגל הראשון שלו "Mr. Ice Cream Man". ב1997 ההצלחה הגדולה של הסינגל "Make 'Em Say Uhh! ", הובילה אותו לקבל אלבום פלטינה והפופולאריות שלו בציבור גדלה עוד יותר. לאחר מכן מילר הוציא את אלבום הפלטינה השני שלו. מילר גם שחק בסרט הרחוב שלו "I'm Bout It", שמבוסס על סיפור חייו.

בשנת 1998 מאסטר פי הוציא את האלבום המצליח ביותר שלו: MP Da Last Don. האלבום מבוסס על הסרט שהפיק, בעל אותו השם. האלבום הגיע למקום ה1 במצעד בילבורד 200, ונמכרו בשבוע הראשון של יציאת האלבום יותר מ-400,000 עותקים. האלבום הגיע ל4 אלבומי פלטינה כאשר נמכרו יותר מ4 מיליון עותקים, בעקבות זאת האלבום נהפך להיות כאלבום הנמכר ביותר של מילר. ב1999 הושק האלבום השמיני של מילר, Only God Can Judge Me. האלבום לא הגיע לאותה הצלחה של האלבום הקודם, אך הגיע לאלבום זהב. מילר גם שיחק בסרט, I Got the Hook Up, עם A.J. Johnson.

בשנת 2000 הפופולאריות של חברת התקליטים No Limit Records הידרדרה, באותו האופן גם הקריירה של מילר הידרדרה. מילר הקים מחדש את No Limit Records כNew No Limit Records. ב-28 בנובמבר 2000, הוא הוציא את אלבומו התשיעי Ghetto Postage. האלבום הגיע להצלחה נמוכה יותר מאלבומיו הקודמים, כאשר נמכרו כ500,000 עותקים. ב2003 מילר שיחק בסרט Lockdown. ב2004 מילר הוציא את אלבומו האחד עשר, Good Side, Bad Side, שהגיע למקום ה11 במצעד בילבורד 200 ונמכרו כ300,000 עותקים של האלבום. באותה השנה מילר הוציא גם את האלבום Living Legend: Certified D-Boy בחברת התקליטים החדשה שלו Guttar Music, נמכרו כ75,00 עותקים של האלבום.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

1995 – 2000: החזרה לניו אורלינס וההצלחה המסחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995, מאסטר פי עבר מאוקלנד, קליפורניה לניו אורלינס, על מנת למקם מחדש את חברת התקליטים No Limit Records לצד הרבה אומנים חדשים שגרים באזור. באותה השנה מאסטר פי והלהקה שלו TRU השיקו את האלבום השלישי שלהם " True". האלבום גרף הצלחה גדולה לאחר שני האלבומים העצמאיים שהלהקה הוציאה לפני כן, כאשר האלבום הגיע למקום ה25 במצעד Top R&B/Hip-Hop Albums ולמקום ה14 במצעד Top Heatseekers. האלבום גם היה יודע בשל הסינגל המפורסם של מאסטר פי "I'm Bout' It, Bout It". באותה השנה הוא גם הוציא את האלבום Down South Hustlers: Bouncin' and Swingin'.

ב-16 באפריל 1996 מאסטר פי הוציא את אלבומו החמישי Ice Cream Man. שכלל את הסינגל "Mr. Ice Cream Man", שהעלתה את הפרסום של מאסטר פי. יותר מאוחר ב1996 מאסטר פי חזר לעבוד עם הלהקה שלו TRU על האלבום Tru 2 da Game, שלא הושק עד פברואר 1997. ב-2 בספטמבר 1997 מאסטר פי הוציא את האלבום Ghetto D, שפרץ את הדרך בקריירה המוזיקלית שלו. בשבוע הראשון להשקת האלבום נמכרו יותר 761,000 עותקים של האלבום והאלבום הגיע לשלושה אלבומי פלטינה. האלבום כלל את הסינגל הכי מוערך ומפורסם של מאסטר פי "Make 'Em Say Uhh!".

ב-2 ביוני 1998 מאסטר פי הוציא את אלבומו השביעי והאלבום הכי נמכר שלו נכון להיום MP Da Last Don. מאסטר פי גם הוציא מאוחר יותר באותה השנה סרט עם אותו השם שבו הוא כיכב. האלבום הגיע למקום ה1 במצעד בילבורד 200, ונמכרו בשבוע הראשון של יציאת האלבום יותר מ-400,000 עותקים. האלבום הגיע ל4 אלבומי פלטינה כאשר נמכרו יותר מ4 מיליון עותקים. ב-26 באוקטובר 1999 מאסטר פי הוציא את אלבומו השמיני Only God Can Judge Me, שכלל את הסינגל " Step To Dis". האלבום גם הגיע למעמד של אלבום זהב כאשר נמכרו יותר מ-500,000 עותקים. באותה השנה מאסטר פי והלהקה שלו TRU הוציאו את אלבומם החמישי Da Crime Family.

ב-28 בנובמבר 2000 מאסטר פי הוציא את אלבומו התשיעי Ghetto Postage, שכלל את הסינגלים " Bout Dat" ו-" Souljas". באותה השנה מאסטר פי והלהקה שלו 504 בויז הוציאו את אלבומם הראשון Goodfellas. אלבומם הגיע למקום ה1 במצעד Top R&B/Hip-Hop Albums וכלל את הסינגל "Wobble Wobble".

2001 – 2004 : ההידרדרות בקריירה ו- The New No Limit[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 בדצמבר 2001, מאסטר פי השיק את אלבומו העשירי Game Face, האלבום הראשון שמאסטר פי הוציא תחת הלייבל The New No Limit שהייתה שותפה של Universal Records. ב2002 הלהקה 504 בויז השיקו את אלבומם השני Ballers. לאחר הדרדרות במכירות ותביעות משפטיות, חברת התקליטים No Limit Records פשטה את הרגל ב-17 בדצמבר 2003. אלבומו האחד עשר של מאסטר פי, Good Side, Bad Side, יצא לאור ב-23 במרץ 2004 והגיע למקום ה1 במצעד Independent Billboards. באותה השנה מאסטר פי והלהקה שלו TRU השיקו את אלבומם האחרון The Truth.

2005 – 2007: Guttar Music[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 מאסטר פי והבן שלו ליל רומיאו ייסדו את חברת התקליטים העצמאית Ice Age Entertainment. ב-26 באפריל 2005 מילר הוציא את האלבום השנים עשר שלו Ghetto Bill, שכלל את הסינגל "I Need Dubs" שסומפל מהשיר "I Need Love" של הראפר אל אל קול ג'יי. מאוחר יותר באותה השנה מילר הוציא את האלבום העצמאי הראשון שלו, Living Legend: Certified D-Boy, תחת הלייבל Guttar Music. ב-8 בנובמבר 2005 מאסטר פי והלהקה שלו 504 בויז הוציאו את אלבומם האחרון Hurricane Katrina: We Gon Bounce Back, שהוקדש לקורבנות הוריקן קטרינה. ב2007 מאסטר פי הוציא אלבום יחד עם בנו ליל רומיאו Hip Hop History.

2010 – היום : No Limit Forever ועבודות נוכחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בנובמבר 2010, מאסטר פי הקים יחד עם בנו ליל רומיאו את הלייבל No Limit Forever. ב-8 בפברואר 2011, לאחר הפסקה של 4 שנים מאסטר פי התארח בשיר "Brinks" של הרפאר Gucci Mane. ב-10 באוגוסט 2012 מאסטר פי הופיע בהופעה של צמד הראפ Insane Clown Posse בדטרויט. ב-16 בנובמבר 2011 מאסטר פי הוציא את המיקסטייפ הראשון שלו מזה 6 שנים , (TMZ (Too Many Zeroes. ב-2 באוגוסט 2012 מאסטר פי הודיע שהוא עובד על האלבום השלוש עשרה שלו Boss Of All Bosses. ב-11 בדצמבר 2012 מאסטר פי הוציא מיקסטייפ חדש שלו תחת השם Uptown Veteran.

קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר הוא המייסד והמנכ"ל של החברה No Limit Entertainment, למילר היו עסקים רבים כמו: No Limit Records, No Limit Sports, No Limit Films, No Limit Communications, No Limit Clothing, Bout It Inc., P. M. Properties and Advantage Travel ו- Management. ב-1998 מילר דורג במקום העשירי במגזין פורבס במצעד 40 האומנים הכי עשירים, כאשר הונו הוערך בכ56 מיליון דולר.

קריירת כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר הצטרף לשני קבוצות NBA – ב-1998/01 עם ניו אורלינס הורנטס ובקדם עונת 1999 עם טורונטו ראפטורס. הוא גם שיחק בליגת CBA בשביל הקבוצה Fort Wayne Fury. ב2004 הוא שיחק בשביל הקבוצה Las Vegas Rattlers בליגת הABA. ב2008 הוא לקח חלק בMcDonald's NBA All-Star Celebrity שבו הוא קלע 18 נקודות.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר הקים מרכז לנערים במצוקה והקים מרכז שבו מחלקים אוכל לנזקקים. ב-12 ביולי 2007 Willie W. Herenton Jr, ראש עיריית ממפיס, העניק למילר את מפתח העיר. הונו של מילר מוערך בכ350 מיליון דולר. למילר יש 10 ילדים. בתו של מילר, Cymphonique Miller, היא שחקנית וזמרת ובנו, ליל רומיאו, הוא שחקן וראפר. Silkk the Shocker ו-C-Murder הם אחיו של מאסטר פי.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1991 - Get Away Clean
  • 1992 - Mama's Bad Boy
  • 1994 - The Ghettos Tryin to Kill Me!
  • 1995 - 99 Ways to Die
  • 1996 - Ice Cream Man
  • 1997 - Ghetto D
  • 1998 - MP Da Last Don
  • 1999 - Only God Can Judge Me
  • 2000 - Ghetto Postage
  • 2001 - Game Face
  • 2004 - Good Side, Bad Side
  • 2005 - Ghetto Bill
  • 2005 - Living Legend: Certified D-Boy

יחד עם TRU[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 - Understanding the Criminal Mind
  • 1993 - ?Who's da Killer
  • 1995 - True
  • 1997 - Tru 2 da Game
  • 1999 - Da Crime Family
  • 2005 - The Truth

יחד עם 504 בויז[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000 - Goodfellas
  • 2002 - Ballers
  • 2005 - Hurricane Katrina: We Gon Bounce Back

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השיר שנה מקום במצעד מעמד השיר אלבום
Billboard Hot 100 U.S. R&B U.S. Rap
"Mr. Ice Cream Man"
(featuring Silkk the Shocker)
1996 90 55 13 Ice Cream Man
"No More Tears"
(featuring Silkk the Shocker and Mo B. Dick)
78 15
"If I Could Change"
(featuring Steady Mobb'n, Mia X, Mo B. Dick and O'Dell
1997 60 31 5 (I'm Bout It (soundtrack
"I Miss My Homies"
(featuring Pimp C and Silkk the Shocker)
25 16 2

US: Gold

Ghetto D
"I Got the Hook Up!"
(featuring Sons of Funk)
1998 16 11 1

US: Gold

(I Got the Hook Up (soundtrack
"Make 'Em Say Uhh!"
(featuring Silkk the Shocker, Mia X, Fiend and Mystikal)
16 18 6

US: Platinum

Ghetto D
"Thinkin' Bout U"
(featuring Mia X and Mo B. Dick)
MP Da Last Don
"Hot Boys and Girls"
(featuring Mystikal, Mia X, Silkk the Shocker and Kane & Abel)
1999 87
"Goodbye to My Homies"
(featuring Mo B. Dick, Sons of Funk and Silkk the Shocker)
27 38 5
"Step to This"
(featuring Dawan Rumph)
88 40 4 Only God Can Judge Me
"Souljas" 2000 98 35 1 Ghetto Postage
"Bout Dat"
(featuring Silkk the Shocker)
46
"Ooohhhwee"
(featuring Weebie)
2001 63 19 Game Face
"Rock It" 2002 72
"Them Jeans" 2004 40 Good Side, Bad Side
"Act a Fool" 72
"I Need Dubs"
(featuring Romeo)
2005 101 Ghetto Bill
"Friends With Benefits"
(featuring Kirko Bangz)
2012 Boss Of All Bosses & Al Capone