אמינם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמינם
שם לידה מרשל ברוס מאת'רס השלישי
התחלת פעילות קנזס סיטי, מיזורי
שנות פעילות 1992 - היום
סוגה ראפ, היפ הופ
חברת תקליטים שיידי, אפטרמאת', אינטרסקופ

מרשל ברוס מאת'רס השלישי (נולד ב-17 באוקטובר 1972), המוכר בשם הבמה אמינם , וסְלים שיידי, הוא זמר ואמן היפ הופ אמריקאי.

אמינם הוא אחד מאמני ההיפ הופ הפופולריים, המצליחים והשנויים במחלוקת ביותר בעולם, ולראפר הלבן המצליח בעולם. במשך הקריירה שלו, אמינם זכה ב-128 פרסים, ושביניהם: ב-9 פרסי גראמי, 10 פרסי בילבורד, 10 פרסי VMA, ואפילו פרס אוסקר אחד (השיר המקורי הטוב ביותר). אמינם מכר מעל ל-75 מיליון אלבומים בכל העולם.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

מאת'רס נולד בסנט ג'וזף, במיזורי לדבי נלסון ולמרשל ברוס מאת'רס השני. זמן קצר לאחר שנולד עזב אביו את הבית. בעקבות עזיבת אביו, אמינם הביע את כעסו עליו בשיריו. רוב ילדותו עברה עליו במעברים בין סנט ג'וזף לבין קנזס סיטי, ולבסוף בגיל 12 התיישבה משפחתו בפרבר של דטרויט שבמישיגן. בגיל 17 נשר מבית הספר התיכון, בעודו בכיתה ט'.

אמינם החל להתעניין במוזיקת ראפ כבר בגיל צעיר, והחל להופיע בגיל 14 עם להקתו "Soul Intent", תחת שם הבמה "M&M", שבהמשך שובש והפך ל"אמינם".

[עריכה] קריירה

[עריכה] תחילת הקריירה המוזיקלית

ב-1995, הוציא אמינם את אלבום הדמו העצמאי הראשון שלו, "Infinite" (אינסופי), אותו הקליט במרתף ביתו. ב-1997 הוציא את "The Slim Shady EP" (סלים שיידי EP), בו עסק בנושאים כגון סמים, מיניות, אלימות ועוני. ה-EP זכה לתשומת לב בחוגי הראפ המחתרתי. לאחר הוצאתו טען הראפר קייג' כי אמינם העתיק את סוגת כתיבתו ואת סגנונו, והשניים השמיצו זה את זה בשיריהם במשך 8 שנים.

[עריכה] צבירת פופולריות והצלחה

ב-1997 זכה אמינם במקום השני בתחרות "ראפ אולימפיקס", ועורר את התעניינותו של הראפר ד"ר דרה. הוא הוחתם בחברת התקליטים "אינטרסקופ", ועבד בשיתוף עם ד"ר דרה על הפקת אלבום האולפן הראשון שלו, "The Slim Shady LP", שיצא ב-1999. האלבום הפך לאחד האלבומים המצליחים ביותר במכירות בשנה זו, וזכה בפלטינה משולשת. אמינם החל לבלוט בקהילת הראפ בשל סגנונו המיוחד והחריף ובשל צבע עורו הלבן, השונה מרוב אמני הראפ השחורים באותה תקופה, צבע עור שהקנה לו את הכינוי "התקווה הלבנה הגדולה". אך המילים הבוטות באלבום עוררו גם ביקורת רבה, במיוחד שירו "97 Bonnie and Clyde", בו תיאר טיול דמיוני עם בתו היילי, שבמהלכו הוא נפטר מגופת אימה על ידי הטבעתה באגם; וכן השיר "Guilty Conscience", בו עודד דמות גבר בשיר לרצוח את אשתו והמאהב שלה.

בשנת 2000 יצא אלבומו "The Marshall Mathers LP", זכה להצלחה רבה ונמכר בתוך שבוע ב-1.7 מיליון עותקים, וכך הפך לאלבום ההיפ-הופ שנמכר במהירות הגבוהה ביותר בכל הזמנים. גם אלבום זה התאפיין במילים בוטות, בעיקר בסינגל הראשון, "The Real Slim Shady", בו השמיץ אמינם ידוענים שונים כגון כריסטינה אגילרה. הסינגל השלישי מהאלבום, "Stan", נחשב לאחד הידועים ביותר של אמינם. זהו סימפול של השיר "Thank You" של הזמרת דיידו, ובו אמינם מתמודד עם הפופולריות החדשה שצבר באמצעות סיפור על מעריץ מושבע שלו שרוצח את חברתו ההרה ומתאבד באגם, בדומה לשירו של אמינם "Bonnie and Clyde 97". השיר זכה בתואר "שיר השנה" בתחרויות שונות ברדיו ובטלוויזיה בעולם (כולל בישראל בגלגלצ). "Stan" גם הביא לזמרת דיידו את חשיפתה הגדולה הראשונה, וזמן קצר לאחר מכן הפכה לכוכבת בזכות עצמה עם הביצוע המלא ל-"Thank you".

האלבום השני של אמינם המשיך להצליח במכירות, אך המחלוקת סביב אמינם ושיריו גברה והלכה, במיוחד כשאלבומו היה מועמד לפרס הגראמי בקטגורית אלבום השנה. אמינם טען כי אין לקחת את מילות השירים ברצינות, ואין לו דבר כנגד הומוסקסואלים או נשים, בניגוד לרושם המתקבל משיריו, אך ארגון זכויות ההומוסקסואלים "GLAAD" החרים את טקס הגראמי במחאה נגדו. אמינם הגיב, בין השאר, בכך ששר את "Stan" על במת הטקס עם הזמר אלטון ג'ון (הומוסקסואל מוצהר), תוך שהוא מתחבק איתו בניסיון להראות כי אינו שונא הומוסקסואלים.

בתקופה זו יצא אמינם למספר סיבובי הופעות, ביניהן הופעות עם ד"ר דרה, סנופ דוג, אקזיביט, אייס קיוב ולימפ ביזקיט.

ב-2001 פרסם אוטוביוגרפיה בשם "Angry Blonde".

[עריכה] אמינם בלהקת D12

להקת D12, אליה הצטרף אמינם באמצע שנות ה-90, וכללה חמישה אמני ראפ נוספים, זכתה להכרה והצלחה בעקבות הצלחתו של אמינם. ב-2001 הוציאו חברי הלהקה את האלבום "Devil's Night". הסינגל הראשון מתוכו, "Purple Pills", צונזר כשיצא אל רשתות הרדיו והטלוויזיה, בשל עיסוקו בסמים ומיניות באופן בוטה. בעקבותיו הסינגל השני לא הצליח, ואחריו D12 לקחו הפסקה של שלוש שנים מהקלטות. בשנת 2004 הוציאו את אלבומם השני "D12 World", שכלל את הסינגל הפופולרי My Band. כל חברי הלהקה התארחו באלבומים של אמינם מאז "The Marshall Mathers LP". ב-2006 נרצח אחד מחברי הקבוצה, הראפר פרוף, רצח שהתקבל בהלם ובכאב בקרב חברי הלהקה וקהילת הראפ, והעבודות על האלבום השלישי נדחו.

[עריכה] המשך קריירת הסולו

אלבומו השלישי של אמינם, "The Eminem Show" (המופע של אמינם), יצא ב-2002, והופק ברובו על ידי אמינם עצמו. הסינגל הראשון מתוכו, "Without Me", כלל השמצות על להקות בנים, ועל זמרים כגון מובי, לימפ ביזקיט וליין צ'ייני. האלבום זכה, כמו קודמו, במספר פרסי גראמי ו-MTV.

בשנה זו כיכב אמינם בסרט הקולנוע "8 מייל", שלטענתו מייצג את החיים בדטרויט, אם כי רבים ראו בו מאפיינים אוטוביוגרפיים של אמינם. הוא גם כתב ושר את פסקול הסרט, שמתוכו השיר "Lose yourself" זכה בפרס האוסקר לשיר הטוב ביותר. אמינם לא הגיע לטקס האוסקר, ושותפו לכתיבת השיר לואיס רסטו קיבל במקומו את הפרס.

אלבום הסולו הרביעי של אמינם, "Encore" (הדרן), יצא בסוף 2004. בסינגל הראשון מתוכו, Just Lose It, תקף אמינם את הזמר מייקל ג'קסון על ניתוחיו הפלסטיים ועל המשפט שהתנהל נגדו באותה תקופה באשמת התעללות מינית בילדים. השיר עורר ביקורת נגד אמינם, וחלק מערוצי הטלוויזיה הפסיקו לשדר את הקליפ לשיר. שיר בוטה נוסף מתוך האלבום היה "Mosh", שיצא לפני יום הבחירות בארצות הברית ב-2004, וכלל ביקורת חריפה על מדיניותו המלחמתית של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש.

בתקופה זו עסק אמינם בהפקה מוזיקלית של אלבומים לראפרים אחרים, כגון טופאק. ב-2005 יצא אוסף להיטיו "Curtain Call: The Hits", והתעוררו שמועות על רצונו לפרוש מקריירת הסולו שלו ולעסוק יותר בהפקות לאמנים אחרים. אמינם הכחיש את השמועות. אחרי שלוש שנים ללא הופעות, יצא אמינם בשנה זו למסע הופעות בארצות הברית, בו אירח אמנים כגון 50 סנט, D12, ליל ג'ון ואובי טרייס. הוא ביטל את מסע ההופעות שתוכנן באירופה באותה תקופה, והודיע שהוא מתחיל תהליך של גמילה מסמים בעקבות התמכרות לכדורי שינה.

במחצית השנייה של שנות ה-2000 עסק אמינם בעיקר בהפקות של אלבומים לאמנים שונים, תחת חברת ההפקות שלו, "Shady Records", שנוסדה עבורו על ידי חברת אינטרסקופ עוד בשנת 2000. הוא החתים בחברה אמנים כגון אובי טרייס, D12, סטאט קיו והאלכימאי, והפיק את אלבומיהם. בסוף 2006 הפיק אלבום בשם "The Re-Up" (העלייה מחדש), שנועד לקדם זמרים חדשים מחברת ההפקות שלו. באלבום התארחו 50 סנט, אובי טרייס, קשיס, D12, סטאט קיו ועוד.

ב-2008 יצא ספרו האוטוביוגרפי של אמינם, "The Way I Am".

במאי 2009 יצא אלבומו הראשון מאז 2004, "Relapse". האלבום זכה להצלחה גדולה, ולתגובות שבח מצד הקהל והמבקרים, והגיע למקום הראשון בבילבורד. באפריל 2009, יצא הסינגל "We Made You", בו אמינם מביע את דעתו על תרבות הטראש האמריקאית. בהמשך השנה יצאו עוד 4 סינגלים מן האלבום.

[עריכה] חיים אישיים

ב-1987 הכיר אמינם בביתו של חבר את קים, והשניים החלו לצאת ב-1991. ב-25 בדצמבר 1995 נולדה בתו היחידה, היילי ג'ייד. הזוג נישא ב-14 ביוני 1999, והתגרש ב-11 באוקטובר 2001. לאחר מכן, נישא הזוג בשנית ב-14 בינואר 2006, אך הם התגרשו שוב באותה שנה, ב-19 בדצמבר 2006.

לאמינם 2 בנות מאומצות, אלניה, אחיינתה של אשתו לשעבר קים, ווויטני, ילדתה של קים.

[עריכה] דיסקוגרפיה

[עריכה] דמו

  • 1992 - Steppin' onto the Scene
  • 1995 - Fuckin’ Backstabber/Soul Intent
  • 1997 - The Slim Shady EP

[עריכה] סולו

[עריכה] אלבומים רשמיים נוספים

[עריכה] אלבומים לא רשמיים

  • 2003 - Off The Wall
  • 2003 - Don't Call Me Marshall

[עריכה] פילמוגרפיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אמינם
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמינם

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%9D