NBA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ליגת ה-NBA)
NBA
עונת 2023/2024 ב-NBA
סמל ליגת ה-NBA
שם מלא National Basketball Association
תחום כדורסל
ארגון התאחדות הכדורסל הלאומית
מדינות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קנדהקנדה קנדה
קבוצות 30
קומישנר אדם סילבר
תקופת הפעילות 1946–הווה (כ־78 שנים)
שמות קודמים מיזוג של ליגת ה-BAA וליגת ה-NBL
אלופה נוכחית ארצות הבריתארצות הברית דנוור נאגטס (2023)
מירב הזכיות ארצות הבריתארצות הברית בוסטון סלטיקס (17)
ארצות הבריתארצות הברית לוס אנג'לס לייקרס (17)
מפעל מקביל ליגת ה-WNBA
מפעל נמוך ליגת הפיתוח של ה-NBA
האתר הרשמי של ליגת ה-NBA

ליגת ה-NBAאנגלית: National Basketball Association, בעברית: התאחדות הכדורסל הלאומית) היא ליגת הכדורסל הבכירה של ארצות הברית וקנדה, ונחשבת לליגת הכדורסל הטובה בעולם. בליגה משחקות 30 קבוצות – 29 מארצות הברית ואחת מקנדה. אלופת הליגה הנוכחית (2023) היא הקבוצה דנבר נאגטס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הליגה והמיזוג (1946–1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם המייפל ליף גארדנס שבטורונטו אירח את משחק הבכורה של ליגת ה-BAA ב-1 בנובמבר 1946.
ערך מורחב – ליגת ה-BAA

ליגת ה-BAA‏ (Basketball Association of America, התאחדות הכדורסל האמריקנית), שהפכה מאוחר יותר ל"ליגת ה-NBA", נוסדה בשנת 1946, ומוריס פודולוף, ששימש גם כנשיא ליגת ההוקי קרח AHL, מונה לנשיאה. בשונה מניסיונות קודמים להקים ליגת כדורסל ארצית, ליגת ה-BAA הייתה הראשונה שקיימה את רוב משחקיה באולמות גדולים בערים גדולות, כגון המדיסון סקוור גארדן בניו יורק והבוסטון גארדן בבוסטון. הליגה כללה 11 קבוצות ששיחקו 60 משחקים בעונה הסדירה, לפני שהתחרו בסדרות פלייאוף שקבעו את זהות האלופה. ב-1 בנובמבר 1946, במשחק הבכורה של ליגת ה-BAA, קבוצת ניו יורק ניקרבוקרס ניצחה את טורונטו האסקיז בתוצאה 68–66 בפני 7,090 צופים במייפל ליף גארדנס שבטורונטו. אוזי שכטמן מהניקרבוקרס קלע את הסל הראשון במשחק, שנחשב לסל הראשון שנקלע בתולדות ליגת ה-NBA.[1] באליפות הראשונה בתולדות הליגה זכתה פילדלפיה ווריורס (כיום "גולדן סטייט ווריורס"), לאחר שגברה בסדרת הגמר על שיקגו סטאגס בתוצאה 4–1.[2]

בשנותיה הראשונות, איכות הקבוצות בליגת ה-BAA לא עלתה על זו של קבוצות בליגות כדורסל מקבילות, אך הצטרפות מספר קבוצות חזקות בעונת 1948/1949פורט ויין פיסטונס, אינדיאנפוליס ג'טס, מיניאפוליס לייקרס ורוצ'סטר רויאלס – העלתה משמעותית את רמת המשחק והפכה את ה-BAA ליעד מועדף על שחקני מכללות שרצו להפוך למקצוענים.

בשנת 1949, בסיום עונתה השלישית, החליטה ליגת ה-BAA על מיזוג עם ליגת ה-NBL והקמת ליגת ה-NBA. הליגה החדשה קיבצה שש קבוצות מליגת ה-NBL, עשר קבוצות מה-BAA והוסיפה את קבוצת אינדיאנפוליס אולימפיאנס, ובכך מנתה הליגה 17 קבוצות בסך הכול.[3] נכון ל-2015, פועלות בליגת ה-NBA שש קבוצות שלקחו חלק בליגת ה-BAA. לרוב, ליגת ה-NBA מחשיבה את ליגת ה-BAA כחלק מההיסטוריה שלה עצמה.[4]

בעונת 1950/1951 הצטמצם מספר הקבוצות בליגה ל-11, במגמה שנמשכה עד עונת 1954/1955, אשר בסיומה נותרו 8 קבוצות בלבד. בתקופה זו הפכה קבוצת מיניאפוליס לייקרס, בראשות הסנטר ג'ורג' מייקן, לקבוצה הדומיננטית הראשונה ב-NBA, כשזכתה בחמש אליפויות בשש עונות (1949, 1950, 19521954).[5]

במטרה להגביר את קצב המשחק ב-NBA, בעונת 1954/1955 נעשה לראשונה שימוש בשעון זריקות המחייב את קבוצת ההתקפה לזרוק לסל בתוך 24 שניות. היה זה שינוי אחד מבין מספר שינויים נוספים בחוקת הכדורסל שנכנסו לתוקף, כגון הגדרת "אזור הצבע", בו אסור לשהות יותר משלוש שניות, שיצרו מהפכה בליגת ה-NBA. ממוצע הנקודות לקבוצה בתקופה שקדמה לשעון הזריקות עמד על כ-79.5 נקודות למשחק, וכבר בעונת 1954/1955 עלה הממוצע של הקבוצות לכ-93.1 נקודות למשחק.[6]

עלייתה של בוסטון סלטיקס והתרחבות הליגה (1957–1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילט צ'מברלין (עם הכדור) מפילדלפיה 76' מול ביל ראסל מבוסטון סלטיקס, 1966

בעונת 1956/1957 החלה לבלוט בליגה קבוצת בוסטון סלטיקס, בעיקר בשל בחירתו בדראפט של הסנטר ביל ראסל. ראסל, יחד עם רכז הקבוצה בוב קוזי והמאמן רד אאורבך,הפכו את הסלטיקס לקבוצה הדומיננטית בליגה במהלך שנות ה-60. עד עונת 1969 זכתה בוסטון ב-11 אליפויות, מתוכן שמונה רצופות (1966-1959), שקבעו את רצף האליפויות הארוך בתולדות ה-NBA. בדראפט 1959 בחרה פילדלפיה ווריורס את הסנטר וילט צ'מברלין, שהפך לאחד השחקנים הדומיננטיים בליגה, וקבע שיאי נקודות למשחק (100) וריבאונדים למשחק (55) שלא נשברו עד היום. היריבות שהתפתחה בין ראסל וצ'מברלין, שני השחקנים הטובים באותה תקופה, אשר התמודדו זה מול זה בשמונה סדרות פלייאוף, נחשבת לאחת היריבויות הגדולות בתולדות הספורט האמריקאי.[7] עם פרישתו של ראסל ב-1969, איבדו הסלטיקס מכוחם וחדלו לשלוט בליגה. בשנות ה-70, לראשונה מאז עונותיה הראשונות של הליגה, לא הייתה אף קבוצה דומיננטית במיוחד ושמונה קבוצות שונות זכו באליפות באותו העשור. במהלך אותה תקופה התרחבה הליגה בצורה משמעותית: בין עונות 1961 ל-1971 הצטרפו 9 קבוצות חדשות, ובכך הגיע מספר הקבוצות ב-NBA ל-17.

בשנת 1967 הוקמה ליגת ה-ABA, שהיוותה ליגה מקבילה ומתחרה ל-NBA. התחרות בין הליגות על צופים וחוזי שידור הובילה למאבק על גיוס מיטב הכדורסלנים. כוכב התיכונים הגדול של התקופה, לו אלסינדור (שנודע לימים כ"כרים עבדול-ג'באר"), אמנם בחר להצטרף ל-NBA, אך ליגת ה-ABA משכה אליה שחקנים מובילים רבים, כגון ג'וליוס ארווינג, ג'ורג' גרווין, ריק בארי ומוזס מלון. המאבק בין הליגות על גיוס שחקנים סייע להגדלת התחרותיות בענף, והוביל בסופו של דבר לשיפור ניכר בתנאי העסקה של הסגל המקצועי בענף, כולל השופטים. בשנת 1971, כחלק מחגיגות 25 השנים לייסוד ליגת ה-NBA, הציגה הליגה לוגו חדש, שעוצב בהשראת הלוגו של ליגת הבייסבול האמריקאית. דמותו של כוכב הלייקרס, ג'רי וסט, שימשה כמודל ללוגו המציג צללית לבנה של שחקן כדורסל על רקע אדום וכחול. ב-1976, בשל מחסור בחוזי שידור טלוויזיוניים והפסדים כספיים כבדים, חדלה ליגת ה-ABA להתקיים כגוף עצמאי והיא התמזגה לתוך ה-NBA. ארבע מקבוצות ה-ABA - סן אנטוניו ספרס, דנוור נאגטס, אינדיאנה פייסרס וניו יורק נטס - הצטרפו ל-NBA, שכללה 22 קבוצות לאחר המיזוג. בסוף שנות ה-70, הפופולריות של ה-NBA הייתה בשפל, שהתבטא באחוזי רייטינג נמוכים ותפוסת אולמות נמוכה, בין היתר בשל פרשיות סמים רבות שהעמידו את הליגה באור שלילי.

פריחת הכדורסל המודרני (1979–1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 1979/1980 נחשבת בעיני רבים כתחילתו של הכדורסל המודרני - המאופיין במשחק מהיר ומהנה לצפייה - בעקבות כניסתם לליגה של שניים מגדולי השחקנים בתולדות ה-NBA – מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. ג'ונסון ובירד נודעו ביריבות הגדולה ביניהם, שהחלה עוד כאשר נפגשו בגמר טורניר אליפות המכללות ב-1979, ונמשכה כשהשניים הובילו את קבוצותיהם פעם-אחר-פעם להתמודדויות בסדרת הגמר של ה-NBA. במהלך שנות ה-80 הוביל ג'ונסון את הלייקרס, יחד עם כרים עבדול ג'באר, לחמש אליפויות, בעוד בירד זכה בשלוש אליפויות עם הסלטיקס. הצטרפותם של בירד וג'ונסון ל-NBA תרמה רבות לצמיחה בפופולריות של הליגה: לאחר עשור בו סבלה הליגה מרמת עניין נמוכה ומירידה באחוזי הרייטינג, צמח דור אוהדים חדש בעקבות הגעתם לליגה והיריבות, שהתפתחה ביניהם.[8] גורם נוסף שהגביר את הפופולריות של הליגה בתקופה זו היה הוספת קשת השלוש, דהיינו, זריקה ממרחק המזכה בשלוש נקודות, שהייתה נהוגה בליגת ה-ABA, במטרה לעזור לשחקנים הנמוכים לקלוע יותר, לרווח את משחק ההגנה ולעודד משחק מהנה יותר לצפייה.

בשנת 1984 הצטרפו ל-NBA עוד שתיים מהדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בתולדות הליגה - הקומישינר הנכנס דייוויד סטרן, וכוכב השיקגו בולס מייקל ג'ורדן, שנחשב לשחקן הכדורסל הטוב בכל הזמנים.[9] ג'ורדן אמנם כשל בניסיונו להוביל את הבולס לאליפות בשנותיו הראשונות בליגה, אך יכולותיו האתלטיות והווירטואוזיות הגבירו את העניין ב-NBA ברחבי אמריקה ואף מחוצה לה. דייוויד סטרן, במסגרת תפקידו כמנכ"ל הליגה החדש, החל במהפכה שיווקית וניהולית שכללה מספר יוזמות מוצלחות, כגון קביעת תקרת שכר לליגה (על מנת להגביר את השוויון בין הקבוצות), החלת בדיקות סמים נוקשות לשחקני הליגה, וקידומי מכירות אינטנסיביים בשיתוף עם חברות מסחריות.

בשנים 1988–1989 נוספו לליגה קבוצות שארלוט הורנטס, מיאמי היט, אורלנדו מג'יק ומינסוטה טימברוולבס, עובדה שהגדילה את מספר קבוצות ה-NBA ל-27 בסך הכול.

מייקל ג'ורדן במדי שיקגו בולס. זכה עם הקבוצה בשש אליפויות NBA.

בתחילת עונת 1991/1992 חשף מג'יק ג'ונסון במפתיע כי הוא נשא של נגיף ה-HIV, הגורם למחלת האיידס, והודיע על פרישה ממשחק.[10] פרישתו של ג'ונסון, יחד עם זו של בירד בסיום אותה עונה, השאירה את ה"שליטה" בליגה בידי ג'ורדן והבולס, שזכו בשש אליפויות תוך שמונה שנים (19911993, 19961998). את פרישתו הזמנית של ג'ורדן בין עונות 1993 ל-1995 ניצלה קבוצת יוסטון רוקטס, בהובלת הסנטר האקים אולאג'ואן, לזכייה בשתי אליפויות (19941995). בשנת 1996, כחלק מחגיגות יובל ה-50 לליגת ה-NBA, נבחרה רשימת 50 השחקנים הטובים בתולדות הליגה עד לשנה זו שנקראו "50 האגדות".[11]

המאה העשרים ואחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו השנייה של ג'ורדן ופירוק סגל הקבוצה של הבולס בסוף עונת 1998, חזרה לוס אנג'לס לייקרס להיות אחת הקבוצות המובילות בליגה וזכתה בשלוש אליפויות רצופות (20002002). השחקנים הבולטים בשורותיה היו הסנטר שאקיל אוניל והקלע קובי בראיינט, ומאמנה היה פיל ג'קסון, שהיה מאמנה של שיקגו בולס בשנים בהם זכתה בכל האליפויות שלה.[12] לאחר עזיבתו של אוניל וצירופו לקבוצה של הפורוורד הספרדי פאו גאסול, זכו הלייקרס בשתי אליפויות נוספות בעונות 20092010.[13] קבוצה בולטת נוספת בתקופה זו הייתה סן אנטוניו ספרס, שזכתה בחמש אליפויות (1999, 2003, 2005, 2007, 2014) תחת הדרכתו של המאמן גרג פופוביץ' ובהובלתו של הפורוורד טים דאנקן.[14] בסך הכול, הלייקרס והספרס חלקו ביניהן 10 אליפויות בין עונת 1999 ל-2014, ומלבדן, הקבוצה היחידה שזכתה ביותר מאליפות אחת בתקופה זו הייתה מיאמי היט, שזכתה בתואר שלוש פעמים: בעונת 2005/2006 הובילו דוויין וייד ושאקיל אוניל את ההיט לאליפות הראשונה בתולדותיה, ובעונת 2010/2011 חברו אל וייד צמד הכוכבים לברון ג'יימס וכריס בוש, שעזרו למועדון לזכות בשתי אליפויות נוספות בעונות 20122013ׂׂׂׂ.[15]

קבוצות נוספות שזכו באליפות בשנות ה-2000 הן דטרויט פיסטונס המאוזנת (2004), בוסטון סלטיקס של "שלושת הגדולים" – פול פירס, קווין גארנט וריי אלן (2008), ודאלאס מאבריקס בהובלת הפורוורד הגרמני דירק נוביצקי (2011).

בעונת 2014/2015 זכתה באליפות גולדן סטייט ווריורס, בהובלת ה-MVP של הליגה סטפן קרי, ובעונה העוקבת המשיכה להפגין דומיננטיות כשרשמה את מאזן העונה הסדירה הטוב בתולדות הליגה - 73–9.[16] מאזן היסטורי זה לא סייע לה לזכות באליפות באותה עונה, שבה נוצחה בסדרת הגמר על ידי קליבלנד קאבלירס בהנהגת לברון ג'יימס וקיירי אירווינג. בעונות 2017 ו-2018 המשיכו לבלוט בליגה גולדן סטייט, אשר זכתה בשתי אליפויות נוספות, וקליבלנד, אשר התמודדה מולה בסדרות הגמר בפעם השלישית והרביעית ברציפות.

בעונת 2018/2019 זכתה טורונטו ראפטורס באליפות הראשונה בתולדותיה, לאחר שגברה בסדרת הגמר על הווריורס בהופעתם החמישית ברציפות בגמר.[17]

ב-11 במרץ 2020 הודיעה הליגה על השבתת יתר המשחקים בעונת 2019/2020 עד להודעה חדשה, בעקבות הידבקותו של שחקן יוטה ג'אז, רודי גובר, בנגיף הקורונה.[18] ב-30 ביולי חודשה הליגה, כאשר 22 הקבוצות בעלות הסיכוי להעפלה לפלייאוף ה-NBA השתתפו בשמונה משחקי עונה סדירה נוספים ב"בועה" אשר פעלה בדיסניוורלד שבאורלנדו. ב-17 באוגוסט החלו משחקי הפלייאוף, אשר נערכו אף הם בבועה שבדיסניוורלד, ובתום משחקי הפלייאוף לוס אנג'לס לייקרס זכתה באליפות ה-17 בתולדותיה בהובלת לברון ג'יימס ואנתוני דייוויס.

קבוצות ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבנה ה-NBA

כיום, בליגה יש בסך הכל 30 קבוצות המחולקות לשני מחוזות של שלושה בתים, כאשר בכל בית יש חמש קבוצות. בעונה הסדירה כל קבוצה משחקת 82 משחקים, 41 בבית ו-41 בחוץ. כל קבוצה משחקת 4 פעמים נגד כל קבוצה המשתייכת לבית שלה (16 משחקים מול ארבע קבוצות), נגד שאר הקבוצות מהאזור הראשי שלה- 3 פעמים (12 משחקים מול ארבע קבוצות) או 4 פעמים (24 משחקים מול שש קבוצות), ופעמיים נגד כל הקבוצות מהאזור הראשי האחר (30 משחקים מול 15 קבוצות).

בסיום העונה הסדירה, מכל מחוז מעפילות למשחקי הפלייאוף שש הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר, ושתיים נוספות לאחר משחקי ה"פליי-אין".

בית קבוצה עיר אולם תכולה נוסדה הצטרפה לליגה
האזור המזרחי
אטלנטי בוסטון סלטיקס ארצות הבריתארצות הברית בוסטון, מסצ'וסטס TD גארדן 18,624 1946
ברוקלין נטס ארצות הבריתארצות הברית ברוקלין, ניו יורק, ניו יורק ברקליס סנטר 17,732 1967* 1976
ניו יורק ניקס ארצות הבריתארצות הברית מנהטן, ניו יורק, ניו יורק מדיסון סקוור גארדן 19,812 1946
פילדלפיה 76' ארצות הבריתארצות הברית פילדלפיה, פנסילבניה ולס פארגו סנטר 21,600 1946* 1949
טורונטו ראפטורס קנדהקנדה טורונטו, אונטריו סקוטיה-בנק ארנה 19,800 1995
מרכזי שיקגו בולס ארצות הבריתארצות הברית שיקגו, אילינוי יונייטד סנטר 20,917 1966
קליבלנד קאבלירס ארצות הבריתארצות הברית קליבלנד, אוהיו רוקט מורגג' פילדהאוס 20,562 1970
דטרויט פיסטונס ארצות הבריתארצות הברית דטרויט, מישיגן ליטל סיזרס ארנה 20,491 1941* 1948
אינדיאנה פייסרס ארצות הבריתארצות הברית אינדיאנפוליס, אינדיאנה באנקרס לייף פילדהאוס 17,923 1967 1976
מילווקי באקס ארצות הבריתארצות הברית מילווקי, ויסקונסין פייסרב פורום 18,717 1968
דרום-מזרחי אטלנטה הוקס ארצות הבריתארצות הברית אטלנטה, ג'ורג'יה סטייט פארם ארנה 15,711 1946* 1949
שארלוט הורנטס ארצות הבריתארצות הברית שארלוט, קרוליינה הצפונית ספקטרום סנטר 19,077 2004
מיאמי היט ארצות הבריתארצות הברית מיאמי, פלורידה אמריקן איירליינס ארנה 19,600 1988
אורלנדו מג'יק ארצות הבריתארצות הברית אורלנדו, פלורידה אמוויי סנטר 18,846 1989
וושינגטון ויזארדס ארצות הבריתארצות הברית וושינגטון די. סי. קפיטל ואן ארנה 20,356 1961*
האזור המערבי
צפון-מערבי דנוור נאגטס ארצות הבריתארצות הברית דנוור, קולורדו בול ארנה 19,520 1967 1976
מינסוטה טימברוולבס ארצות הבריתארצות הברית מיניאפוליס, מינסוטה טארגט סנטר 19,356 1989
אוקלהומה סיטי ת'אנדר ארצות הבריתארצות הברית אוקלהומה סיטי, אוקלהומה צ'ספיק אנרג'י ארנה 18,203 1967*
פורטלנד טרייל בלייזרס ארצות הבריתארצות הברית פורטלנד, אורגון מודה סנטר 19,441 1970
יוטה ג'אז ארצות הבריתארצות הברית סולט לייק סיטי, יוטה ויוינט סמארט הום ארנה 19,911 1974*
פאסיפי גולדן סטייט ווריורס ארצות הבריתארצות הברית סן פרנסיסקו, קליפורניה צ'ייס סנטר 18,064 1946*
לוס אנג'לס קליפרס ארצות הבריתארצות הברית לוס אנג'לס, קליפורניה קריפטו. קום ארנה 19,060 1970*
לוס אנג'לס לייקרס ארצות הבריתארצות הברית לוס אנג'לס, קליפורניה קריפטו. קום ארנה 18,997 1947* 1948
פיניקס סאנס ארצות הבריתארצות הברית פיניקס, אריזונה טוקינג סטיק ריזורט ארנה 18,055 1968
סקרמנטו קינגס ארצות הבריתארצות הברית סקרמנטו, קליפורניה גולדן ואן סנטר 17,500 1923* 1948
דרום-מערבי דאלאס מאבריקס ארצות הבריתארצות הברית דאלאס, טקסס אמריקן איירליינס סנטר 19,200 1980
יוסטון רוקטס ארצות הבריתארצות הברית יוסטון, טקסס טויוטה סנטר 18,055 1967*
ממפיס גריזליס ארצות הבריתארצות הברית ממפיס, טנסי פדקס פורום 18,119 1995*
ניו אורלינס פליקנס ארצות הבריתארצות הברית ניו אורלינס, לואיזיאנה סמות'י קינג סנטר 18,867 1988*
סן אנטוניו ספרס ארצות הבריתארצות הברית סן אנטוניו, טקסס AT&T סנטר 18,418 1967* 1976
הערות
  1. כוכבית (*) מייצגת מועדון שעבר מיקום מאז הצטרפותו לליגה.
  2. פורט ויין פיסטונס, מיניאפוליס לייקרס ורוצ'סטר רויאלס הצטרפו לליגת ה-BAA ב-1948 לאחר שעזבו את ליגת ה-NBL המתחרה.
  3. סירקיוז נשיונלס וטרי-סיטיז בלאק הוקס הצטרפו ב-1949, בעקבות מיזוג ליגת ה-BAA עם ליגת ה-NBL.
  4. אינדיאנה פייסרס, ברוקלין נטס (לשעבר ניו-ג'רזי), סן אנטוניו ספרס ודנוור נאגטס הצטרפו לליגה ב-1976, עם מיזוג ליגת ה-NBA עם ליגת ה-ABA.

נציבי הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת נציבי הליגה לאורך השנים[19]:

דראפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דראפט ה-NBA

לפני תחילת כל עונה נערך הדראפט, הליך שבמסגרתו בוחרות קבוצות הליגה שחקני כדורסל שאינם משחקים בליגה. אלו בעיקר שחקנים מליגת המכללות שגמרו ללמוד או החליטו להפסיק את לימודיהם, אך גם שחקנים אירופיים. במשך תקופה מסוימת היו מספר שחקנים, כמו קובי בראיינט וקווין גארנט, שהגישו את עצמם לבחירה בדראפט מייד לאחר התיכון. נוהג זה בוטל על ידי הקומישינר של ה-NBA, דייוויד סטרן, שחייב "שנת צינון" לפיה שחקן חייב לחכות שנה אחת לכל הפחות בין סיום התיכון לבין הצגת מועמדותו בדראפט. בעקבות ביטול נוהג זה רוב השחקנים הולכים למכללה למשך שנה אחת לפחות לפני שהם ניגשים לדראפט אך יש יוצאי דופן: ברנדון ג'נינגס, משחקני הכדורסל הצעירים המבטיחים ביותר בארצות הברית, כשל במבחני הכניסה לאוניברסיטת אריזונה ובחר לעבור לשחק באירופה ככדורסלן מקצועני בקבוצת לוטומטיקה רומא למשך שנה לפני שהגיש את עצמו לבחירה בדראפט. סדר הבחירה נקבע לפי מאזן הקבוצה בעונה הקודמת כאשר הקבוצות בעלות המאזן הגרוע ביותר עורכות הגרלה מי תבחר ראשונה. קבוצות יכולות להעביר את זכות הבחירה שלהן לקבוצה אחרת בתמורה לשחקנים. כיוון שהקבוצות שסיימו במאזן גרוע הן אלו שבדרך כלל בוחרות ראשונות, השחקנים המצטיינים בליגת המכללות מגיעים אליהן בדרך כלל.

העונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל קבוצה בליגה משחקת במהלך העונה 82 משחקים, המחולקים שווה בשווה בין משחקי בית למשחקי חוץ:

כל קבוצה משחקת 4 פעמים נגד הקבוצות מהבית שלה (סה"כ 16 משחקים), 4 פעמים נגד שש קבוצות מאותו אזור, מבתים אחרים (נקבעות ע"פ הגרלה, סה"כ 24 משחקים), 3 פעמים נגד שאר ארבע הקבוצות מאותו האזור (סה"כ 12 משחקים) ושתי פעמים נגד כל קבוצה מהאזור השני (30 משחקים).

בסוף כל עונה סדירה הקבוצות יוצאות לפגרה עד לחודש אוקטובר, שבו הן מתחילות במחנות אימונים. המחנות מאפשרים לצוות המקצועי של כל קבוצה להעריך שחקנים שנבחנים בה, לאתר את נקודות החוזק והתורפה של הקבוצה, להכין את השחקנים לעונה הבאה ולגבש את 12 השחקנים שיהיו בסגל הפעיל שישחק במהלך העונה. בנוסף, בכל קבוצה יכולים להיות עד 3 שחקנים לא פעילים. לאחר שהקבוצות מסיימות את מחנות האימונים הן נוהגות לשחק ביניהן במשחקי אימון ולעיתים נגד יריבות שלא שייכות לליגה. משחקי האימון מסתיימים מספר ימים לפני תחילת העונה הסדירה בנובמבר.

משחק האולסטאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – משחק האולסטאר של ה-NBA

משחק האולסטאר של ה-NBA מתקיים באמצע כל עונה, לרוב בחודש פברואר. במשחק זה משתתפים טובי שחקני הליגה. עשרת השחקנים הפותחים במשחק נבחרים על פי שקלול קולות של אוהדים, שחקני הליגה ופרשנים, ואת 14 השחקנים המחליפים בוחרים מאמני הליגה (5 שחקני חמישייה ו-7 מחליפים מכל אזור). החל מעונת 2017/2018 המשחק אינו מפגיש בין "נבחרת המזרח" לבין "נבחרת המערב" כפי שהיה נהוג בעבר, אלא שני השחקנים בעלי מספר הקולות הרב ביותר לפתוח בחמישיות (אחד מהמזרח ואחד מהמערב) משמשים כ"קפטנים" של קבוצתם, ומרכיבים אותה מתוך יתר השחקנים שנבחרו להשתתף במשחק, במהלך "דראפט" בין הקפטנים שבו הם בוחרים את השחקנים לסירוגין.

בנוסף למשחק המרכזי מתקיימות תחרויות שונות במספר תחומים בין שחקני הליגה. האירועים והתחרויות, כגון תחרות ההטבעות ותחרות השלשות, נמשכים שלושה ימים. הנהלת הליגה קובעת בכל שנה באיזו עיר הם ייערכו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום כל עונה מחולקים ב-NBA מספר פרסים, שנקבעים על ידי צוות בחירה המורכב מכתבי ספורט ושדרי ספורט בארצות הברית ובקנדה. הפרס שנחשב לחשוב ביותר הוא פרס ה-MVP של העונה הסדירה (למעשה, השחקן המצטיין). פרס MVP אחר מוענק ל-MVP של סדרת הגמר. עוד פרסים הם MVP של סדרת גמר המערב ו-MVP של סדרת גמר המזרח. מחולקים פרסים גם לרוקי המצטיין, למאמן השנה, שחקן ההגנה, מנהל השנה, השחקן השישי (המוענק לשחקן מצטיין שבמרבית משחקי קבוצתו במהלך העונה לא נכלל בחמישייה הפותחת ונחשב בקבוצתו כשחקן ספסל ), השחקן המשתפר, השחקן הקלאץ',ה-MVP של משחק האולסטאר, גביע האזרחות של ג. וולטר קנדי, פרס הספורטיביות והפרס לחבר הקבוצה של השנה על שם טוויימן-סטוקס. בנוסף מוכרזות בסיום העונה חמישיות העונה, המורכבות מהשחקנים המצטיינים. חמישייה ראשונה, שנייה ושלישית של כלל השחקנים המצטיינים ב-NBA. חמישייה ראשונה ושנייה של השחקנים שהצטיינו בהגנה במהלך העונה וחמישיית הרוקיז (השחקנים שזוהי להם השנה הראשונה בה הם משחקים ב-NBA).

בנוסף לפרסים המחולקים בסיום העונה, מחולקים לאורך העונה מדי שבוע תואר שחקן השבוע, אחד במזרח ואחד במערב, וכן בסיום כל חודש מחולק תואר שחקן החודש, אחד במזרח ואחד במערב. מחולקים בטקס חלוקת הפרסים גם פרסים של מהלכי העונה (כגון אסיסט העונה, הטבעת העונה, זריקת הניצחון של העונה, מהלך העונה ועוד).

הפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פלייאוף ה-NBA

פלייאוף ה-NBA הוא טורניר המתקיים בסיום כל עונה של ליגת ה-NBA, בו נקבעת אלופת הליגה.

כל עונה בליגת ה-NBA מחולקת לשני שלבים: העונה הסדירה וטורניר הפלייאוף. במהלך העונה הסדירה משחקת כל קבוצה ב-82 משחקים, ובסיומה מעפילות 8 הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר בכל אחד מהאזורים – המזרחי והמערבי – אל שלב הפלייאוף. יתרון הביתיות בכל אחת מסדרות הפלייאוף שייך לקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר בעונה הסדירה. כל אחת מסדרות הפלייאוף – רבע גמר אזורי, חצי גמר אזורי, גמר אזורי וגמר הליגה – נערכת בשיטת "הטוב משבעה משחקים", כלומר שתי הקבוצות משחקות ביניהן עד שאחת מהן מנצחת ארבעה משחקים, ובכך מעפילה לסיבוב הבא. בסדרת הגמר מתמודדות ביניהן "אלופת המזרח" ו"אלופת המערב", והמנצחת ביניהן מוכתרת כאלופת ה-NBA.

אליפות ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות גמר ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת הטבלה לחצו על "הצגה" משמאל           
עונה אלופה תוצאה סגנית MVP של סדרת הגמר ב-NBA
‏1946/47 פילדלפיה ווריורס 4–1 שיקגו סטאגס
‏1947/48 בולטימור בולטס 4–2 פילדלפיה ווריורס
‏1948/49 מיניאפוליס לייקרס 4–2 וושינגטון קפיטולס
‏1949/50 מיניאפוליס לייקרס 4–2 סירקיוז נאשיונלס
‏1950/51 רוצ'סטר רויאלס 4–3 ניו יורק ניקס
‏1951/52 מיניאפוליס לייקרס 4–3 ניו יורק ניקס
‏1952/53 מיניאפוליס לייקרס 4–1 ניו יורק ניקס
‏1953/54 מיניאפוליס לייקרס 4–3 סירקיוז נאשיונלס
‏1954/55 סירקיוז נאשיונלס 4–3 פורט וויין פיסטונס
‏1955/56 פילדלפיה ווריורס 4–1 פורט וויין פיסטונס
‏1956/57 בוסטון סלטיקס 4–3 סט. לואיס הוקס
‏1957/58 סנט לואיס הוקס 4–2 בוסטון סלטיקס
‏1958/59 בוסטון סלטיקס 4–0 מיניאפוליס לייקרס
‏1959/60 בוסטון סלטיקס 4–3 סנט לואיס הוקס
‏1960/61 בוסטון סלטיקס 4–1 סנט לואיס הוקס
‏1961/62 בוסטון סלטיקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס
‏1962/63 בוסטון סלטיקס 4–2 לוס אנג'לס לייקרס
‏1963/64 בוסטון סלטיקס 4–1 סן פרנסיסקו ווריורס
‏1964/65 בוסטון סלטיקס 4–1 לוס אנג'לס לייקרס
‏1965/66 בוסטון סלטיקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס
‏1966/67 פילדלפיה 76' 4–2 סן פרנסיסקו ווריורס
‏1967/68 בוסטון סלטיקס 4–2 לוס אנג'לס לייקרס
‏1968/69 בוסטון סלטיקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס ג'רי וסט
‏1969/70 ניו יורק ניקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס ויליס ריד
‏1970/71 מילווקי באקס 4–0 וושינגטון בולטס כרים עבדול-ג'באר
‏1971/72 לוס אנג'לס לייקרס 4–1 ניו יורק ניקס וילט צ'מברלין
‏1972/73 ניו יורק ניקס 4–1 לוס אנג'לס לייקרס ויליס ריד
‏1973/74 בוסטון סלטיקס 4–3 מילווקי באקס ג'ון האבליצ'ק
‏1974/75 גולדן סטייט ווריורס 4–0 וושינגטון בולטס ריק בארי
‏1975/76 בוסטון סלטיקס 4–2 פיניקס סאנס ג'ו ג'ו וייט
‏1976/77 פורטלנד טרייל בלייזרס 4–1 פילדלפיה 76' ביל וולטון
‏1977/78 וושינגטון בולטס 4–3 סיאטל סופרסוניקס וס אנסלד
‏1978/79 סיאטל סופרסוניקס 4–1 וושינגטון בולטס דניס ג'ונסון
‏1979/80 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 פילדלפיה 76' מג'יק ג'ונסון*
‏1980/81 בוסטון סלטיקס 4–2 יוסטון רוקטס סדריק מקסוול
‏1981/82 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 פילדלפיה 76' מג'יק ג'ונסון
‏1982/83 פילדלפיה 76' 4–0 לוס אנג'לס לייקרס מוזס מלון
‏1983/84 בוסטון סלטיקס 4–3 לוס אנג'לס לייקרס לארי בירד
‏1984/85 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 בוסטון סלטיקס כרים עבדול-ג'באר
‏1985/86 בוסטון סלטיקס 4–2 יוסטון רוקטס לארי בירד
‏1986/87 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 בוסטון סלטיקס מג'יק ג'ונסון
‏1987/88 לוס אנג'לס לייקרס 4–3 דטרויט פיסטונס ג'יימס וורת'י
‏1988/89 דטרויט פיסטונס 4–0 לוס אנג'לס לייקרס ג'ו דיומרס
‏1989/90 דטרויט פיסטונס 4–1 פורטלנד טרייל בלייזרס אייזיאה תומאס
‏1990/91 שיקגו בולס 4–1 לוס אנג'לס לייקרס מייקל ג'ורדן
‏1991/92 שיקגו בולס 4–2 פורטלנד טרייל בלייזרס מייקל ג'ורדן
‏1992/93 שיקגו בולס 4–2 פיניקס סאנס מייקל ג'ורדן
‏1993/94 יוסטון רוקטס 4–3 ניו יורק ניקס האקים אולאג'ואן
‏1994/95 יוסטון רוקטס 4–0 אורלנדו מג'יק האקים אולאג'ואן
‏1995/96 שיקגו בולס 4–2 סיאטל סופרסוניקס מייקל ג'ורדן
‏1996/97 שיקגו בולס 4–2 יוטה ג'אז מייקל ג'ורדן
‏1997/98 שיקגו בולס 4–2 יוטה ג'אז מייקל ג'ורדן
‏1998/99 סן אנטוניו ספרס 4–1 ניו יורק ניקס טים דאנקן
‏1999/00 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 אינדיאנה פייסרס שאקיל אוניל
‏2000/01 לוס אנג'לס לייקרס 4–1 פילדלפיה 76' שאקיל אוניל
‏2001/02 לוס אנג'לס לייקרס 4–0 ניו ג'רזי נטס שאקיל אוניל
‏2002/03 סן אנטוניו ספרס 4–2 ניו ג'רזי נטס טים דאנקן
‏2003/04 דטרויט פיסטונס 4–1 לוס אנג'לס לייקרס צ'אנסי בילאפס
‏2004/05 סן אנטוניו ספרס 4–3 דטרויט פיסטונס טים דאנקן
‏2005/06 מיאמי היט 4–2 דאלאס מאבריקס דוויין וייד
‏2006/07 סן אנטוניו ספרס 4–0 קליבלנד קאבלירס טוני פארקר
‏2007/08 בוסטון סלטיקס 4–2 לוס אנג'לס לייקרס פול פירס
‏2008/09 לוס אנג'לס לייקרס 4–1 אורלנדו מג'יק קובי בראיינט
‏2009/10 לוס אנג'לס לייקרס 4–3 בוסטון סלטיקס קובי בראיינט
‏2010/11 דאלאס מאבריקס 4–2 מיאמי היט דירק נוביצקי
‏2011/12 מיאמי היט 4–1 אוקלהומה סיטי ת'אנדר לברון ג'יימס
‏2012/13 מיאמי היט 4–3 סן אנטוניו ספרס לברון ג'יימס
‏2013/14 סן אנטוניו ספרס 4–1 מיאמי היט קוואי לנארד
‏2014/15 גולדן סטייט ווריורס 4–2 קליבלנד קאבלירס אנדרה איגודלה
‏2015/16 קליבלנד קאבלירס 4–3 גולדן סטייט ווריורס לברון ג'יימס
‏2016/17 גולדן סטייט ווריורס 4–1 קליבלנד קאבלירס קווין דוראנט
‏2017/18 גולדן סטייט ווריורס 4–0 קליבלנד קאבלירס קווין דוראנט
‏2018/19 טורונטו ראפטורס 4–2 גולדן סטייט ווריורס קוואי לנארד
‏2019/20 לוס אנג'לס לייקרס 4–2 מיאמי היט לברון ג'יימס
‏2020/21 מילווקי באקס 4–2 פיניקס סאנס יאניס אדטוקומבו
‏2021/22 גולדן סטייט ווריורס 4–2 בוסטון סלטיקס סטפן קרי
‏2022/23 דנוור נאגטס 4–1 מיאמי היט ניקולה יוקיץ'

טבלת זכיות באליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להצגת הטבלה לחצו על "הצגה" משמאל           
קבוצה אליפויות סגנות סדרות גמר עונות כאלופה עונות כסגנית
מיניאפוליס/לוס אנג'לס לייקרס 17 15 32 1949, 1950, 1952, 1953, 1954, 1972, 1980, 1982, 1985, 1987, 1988, 2000, 2001, 2002, 2009, 2010, 2020

1959, 1962, 1963, 1965, 1966, 1968, 1969, 1970, 1973, 1983, 1984, 1989, 1991, 2004, 2008

בוסטון סלטיקס 17 5 22 1957, 1959, 1960, 1961, 1962, 1963, 1964, 1965, 1966, 1968, 1969, 1974, 1976, 1981, 1984, 1986, 2008

1958, 1985, 1987, 2010, 2022

פילדלפיה/סן פרנסיסקו/גולדן סטייט ווריורס 7 5 12 1947, 1956, 1975, 2015, 2017, 2018, 2022 1948, 1964, 1967, 2016, 2019
שיקגו בולס 6 0 6 1991, 1992, 1993, 1996, 1997, 1998
סן אנטוניו ספרס 5 1 6 1999, 2003, 2005, 2007, 2014 2013
סירקיוז נשיונלס/פילדלפיה 76' 3 6 9 1955, 1967, 1983 1950, 1954, 1977, 1980, 1982, 2001
פורט ויין/דטרויט פיסטונס 3 4 7 1989, 1990, 2004 1955, 1956, 1988, 2005
מיאמי היט 3 4 7 2006, 2012, 2013 2011, 2014, 2020, 2023
ניו יורק ניקס 2 6 8 1970, 1973 1951, 1952, 1953, 1972, 1994, 1999
יוסטון רוקטס 2 2 4 1994, 1995 1981, 1986
מילווקי באקס 2 1 3 1971, 2021 1974
בולטימור/וושינגטון בולטס/וושינגטון ויזארדס 1 3 4 1978 1971, 1975, 1979
סנט לואיס/אטלנטה הוקס 1 3 4 1958 1957, 1960, 1961
סיאטל סופרסוניקס/אוקלהומה סיטי ת'אנדר 1 3 4 1979 1978, 1996, 2012
פורטלנד טרייל בלייזרס 1 2 3 1977 1990, 1992
קליבלנד קאבלירס 1 4 5 2016 2007, 2015, 2017, 2018
דאלאס מאבריקס 1 1 2 2011 2006
טורונטו ראפטורס 1 0 1 2019
רוצ'סטר רויאלס/סקרמנטו קינגס 1 0 1 1951
בולטימור בולטס (התפרקה ב-1954) 1 0 1 1948
דנוור נאגטס 1 0 0 2023
פיניקס סאנס 0 3 3 1976, 1993, 2021
ניו ג'רזי/ברוקלין נטס 0 2 2 2002, 2003
אורלנדו מג'יק 0 2 2 1995, 2009
ניו אורלינס/יוטה ג'אז 0 2 2 1997, 1998
אינדיאנה פייסרס 0 1 1 2000
שיקגו סטאגס (התפרקה ב-1950) 0 1 1 1947
וושינגטון קפיטולס (התפרקה ב-1951) 0 1 1 1949

שיאי NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן שיאים שונים מליגת ה-NBA: [20]

שיאי NBA בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שיאי העונה הסדירה ב-NBA

שיאים קבוצתיים במשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים קבוצתיים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים אישיים במשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים אישיים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי NBA בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים אישיים במשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי קריירה בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר: ליגת ה-NBA
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על הסל הראשון בתולדות ה-NBA, באתר thefirstbasket.com
  2. ^ פילדלפיה ווריורס זוכה באליפות עונת 1946/47, באתר nba.com
  3. ^ סיכום עונת 1949/50, באתר nba.com
  4. ^ סיכום עונות ה-NBA, באתר nba.com
  5. ^ מיניאפוליס לייקרס זוכה באליפות עונת 1953/54, באתר nba.com
  6. ^ ליגת ה-NBA מציגה את שעון הזריקות, באתר nba.com
  7. ^ היריבויות הגדולות בתולדות ה-NBA, באתר nba.com
  8. ^ לארי בירד מציג את מג'יק ג'ונסון בהיכל התהילה, באתר cbc.com
  9. ^ דף השחקן של מייקל ג'ורדן במדור ההיסטוריה של אתר nba.com
  10. ^ מג'יק ג'ונסון חושף את מחלתו ומודיע על פרישה ממשחק, ESPN.com
  11. ^ 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA, באתר nba.com
  12. ^ לוס אנג'לס לייקרס זוכה באליפות שלישית ברציפות, באתר nba.com
  13. ^ הלייקרס זוכים באליפות שנייה ברציפות, באתר nba.com
  14. ^ סן אנטוניו זוכה בתואר האליפות החמישי שלה, באתר nba.com
  15. ^ מיאמי היט זוכה באליפות שנייה ברציפות, באתר nba.com
  16. ^ גולדן סטייט ניצחה 104:125 את ממפיס ושברה את שיא הניצחונות, באתר וואלה!‏, 14 באפריל 2016.
  17. ^ טורונטו אלופת ה-NBA אחרי שגברה 110:114 על גולדן סטייט, באתר וואלה!‏, 14 ביוני 2019
  18. ^ ליגת ה-NBA הושבתה לאחר שרודי גובר חלה בקורונה, באתר וואלה!‏, 12 במרץ 2020
  19. ^ NBA Commissioners – Sports Ecyclopedia (באנגלית)
  20. ^ https://www.basketball-reference.com/leaders/ ריכוז שיאי הNBA באתר basketball reference