מה שמותר ליופיטר אסור לשור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אירופה והשור - פרסקו מפומפיי

מה שמותר ליופיטר אסור לשור (לטינית: Quod licet Iovi, non licet bovi) הוא תרגום עברי‏[1] של פתגם בלטינית שטבע המחזאי הרומי פובליוס טרנטיוס אפר.‏[2]

הפתגם מתייחס לסיפור מהמיתולוגיה הרומית שבו יופיטר, ראש האלים, הפך עצמו לשור כדי לפתות את אירופה, בת המלך הפיניקי. לאחר שיופיטר הפך את עצמו לשור הוא התערב בעדרים של אביה. כאשר אירופה והמשרתות שלה לקטו פרחים, היא ראתה את השור החלה ללטף אותו וכשראתה שהוא צייתן טיפסה על גבו. יופיטר ניצל את ההזדמנות, דהר אל הים ושחה איתה על גבו אל האי כרתים. שם הוא התגלה בדמותו האמיתי ועשה את אירופה למלכה הראשונה של כרתים.

משמעותו של הפתגם לפי הסיפור הוא שלאלים, כמו יופיטר, מותר לעשות דברים, שאסור לבני בקר לעשות. באופן כללי אומר הפתגם שיש סטנדרט כפול לגבי חוקים ומעשים, מה שמותר לאדם או קבוצה אחת, בדרך כלל החזקה, אסור לאחרים. הרבה פעמים מתייחס הפתגם למוסר של מנצחים, כשהצד המנצח דורש מהמנוצח דברים שהוא לא דורש מעצמו.

תרגומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שהשתמשו בלשון "אסור לפר"‏[3] או "אסור לפרה"‏[4], במקום "אסור לשור". בנוסף, היו שהשתמשו בלשון "אין השור יכול להרשות לעצמו"‏[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל:העמים העתיקים וישראל, המצפה, 15 באפריל 1908
    מרומניה ועד טכסס, המצפה, 21 בנובמבר 1913
    מהפך פשטא, אסור לתבוע בפה, דואר היום, 25 בנובמבר 1927
    מנחם בגיןיופיטר הרוגז וחקירת הממשלה, חרות, 30 באוקטובר 1964
    Quod licet Jovi, non licet bovi, דבר, 6 ביולי 1978
  2. ^ H. J. Rose, A Handbook of Latin Literature, 1954.
  3. ^ יוסף ברודסקיהגדרת השירה, דבר, 4 באפריל 1966
  4. ^ אריה זיו, המלה הנוראה: כיבושים, דבר, 12 באוגוסט 1970
  5. ^ דוד גלעדיההסכם הגרמני סובייטי, מעריב, 14 באוגוסט 1970