פתגם

פתגם - אמרה קצרה המביעה חוכמת חיים, מוסר השכל וכדומה.

פתגמים מקשטים קיר בבית הספר היסודי "יצחק שדה" בבת ים

לרוב ישנו שימוש במשפט קצר וממצה (בדרך כלל משפט מחורז), המשלב בתוכו תוכן רב משמעות גדול, על-פני כמות קטנה של מילים.

דוגמה: "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" (מתוך ספר משלי). במקרה הזה מתפקדת הנמלה כיצור בעל חריצות וחשיבה נבונה לטווח ארוך (ע"פ סיקור דרך חייה בטבע). העצל במקרה הזה, פנייתו אל הקורא (אני, אתה). וראה דרכיה וחכם, מוביל אותנו שוב אל המטפורה שהענקנו לנמלה, ומבהיר לנו ביתר ברור את שהבנו.

היסטוריון התרבות יוהאן הויזינחה מציין כי

	החכמה האצורה בפתגם היא לפעמים נדושה, לעתים מעמיקה; נימת הפתגם היא לפרקים אירונית, אך תמיד יש בו יסוד של קבלת הדין. הפתגם לעולם אינו ממריד, אלא ממריץ להשלים עם הגורל. בחיוך או באנחה... בפתגם מקובעים בדימוי אחד החכמה והמוסר של כל הזמנים... ביכלתו זו לזקק את המחשבה ולצקת אותה לתוך תבנית מסוימת אצורים יתרונות מהותיים לתרבות האנושית.
– סתו ימי הביניים, עמוד 312

שינוי נוסח

לעתים עובר הפתגם שינויים סגנוניים, אך מהותו אינה משתנה. דוגמה לכך הוא הפתגם "המרחם על אכזרים סופו ש[הוא] מתאכזר לרחמנים". נוסח זה אינו מופיע בספרות התורנית, שבה מופיעים הנוסחים:

• "אמר רבי אלעזר, כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים" (מדרש תנחומא, מצורע, סימן א).
• "אמר רבי יהושע בן לוי: כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ילקוט שמעוני, פרק טו, סוף רמז קכא).

שינוי נוסח מהותי יותר עברה אמרה שבמסכת סנהדרין שבמשנה היא מופיעה בנוסח "כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא", ובתלמוד הבבלי נוספה לה מילה אחת, רבת משמעות, "כל המקיים נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא".

ראו גם

• אמרת כנף
• ניב (ביטוי)

קישורים חיצוניים

• ליפקין שרה; בוהק חוה, "פתגמון:מילון פתגמים" - אוסף פתגמים, פירושיהם ומקורם. בהוצאת מט"ח, 2005.

ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.