מיאמי דולפינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, פרוט יתר, הפניות שגויות והפניות לדפי פירושונים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מיאמי דולפינס
קסדת המיאמי דולפינס
לוגו המיאמי דולפינס
קסדה סמל
ליגה ליגת ה-AFC
AFC
אזור מזרח
נוסדה 1966
מגרש ביתי אצטדיון סאנלייף
עיר מיאמי, פלורידה
צבעי הקבוצה ירוק, לבן, כתום
מאמן ראשי ג'ון פילבין
אליפויות ליגה (2)
1972, 1973
אליפויות חטיבתיות (5)
1971, 1972, 1973, 1982, 1984
אליפויות אזוריות (13)
1971, 1972, 1973, 1974, 1979, 1981, 1983, 1984, 1985, 1992, 1994, 2000, 2008

מיאמי דולפינס (Miami Dolphins, בתרגום לעברית: דולפיני מיאמי) היא קבוצת פוטבול אמריקנית ממיאמי אשר בפלורידה. הקבוצה משחקת את משחקי הבית שלה באצטדיון לנדשארק, שנמצא במיאמי גרדנס (פרבר ליד מיאמי), בזמן שהמשרדים ומתקן האימונים נמצא בפרבר נוסף, בדייבי. הדולפינס משחקים בבית המזרחי של ה-AFC שמשתייכת לNFL. הדולפינס הוקמו על ידי ג'וזף רובי והתחילו לשחק ב-AFL כקבוצת הרחבה בשנת 1966, לאחר מכן הם הצטרפו ל-NFL כחלק מתהליך המיזוג בין ה-AFL וה-NFL. הדולפינס הם קבוצת ה-NFL הוותיקה ביותר מאזור פלורידה, והם כרגע בבעלותו של סטיבן רוס.

הקבוצה שיחקה בסופרבול הראשון שלה לאחר עונת 1971 והשתתפה בסופרבול VI, מיאמי הפסידה במשחק לדאלאס קאובויס. בעונת 1972 הדולפינס שיחקו את העונה המושלמת בפעם הראשונה בתולדות ה-NFL, הדולפינס ניצחו בכל המשחקים (14 משחקים) בעונה הסדירה, ניצחו בשני משחקיי פלייאוף והשיא הגיע בניצחון בסופרבול VII על הוושינגטון רדסקינס. קבוצת הדולפינס של שנת 1972 היו הקבוצה הרביעית שניצחו את כל משחקיהן בעונה הסדירה, ורק בשנת 2007 הניו אינגלנד פטריוטס הצליחו לשחזר את ההישג הזה אבל בסופו דל דבר הפסידו בסופרבול XLII לניו יורק ג'איינטס. הקבוצה גם זכתה בסופרבול VIII כאשר ניצחה את המינסוטה ויקינגס, והפכה לקבוצה הראשונה שמגיעה לשלושה סופרבולים ברציפות ולקבוצה השנייה (ראשונה ב-AFL\AFC) שניצחה בסופרבול שנתיים ברציפות. מיאמי גם הגיעה לסופרבולים XVII ו-XIX אבל הפסידה בשניהם לוושינגטון רדסקינס ולסן פרנסיסקו 49'.

במשך רוב תקופת הקיום של הקבוצה אימן אותה המאמן דון שולה, המאמן המצליח ביותר עד כה בתקופת הפוטבול המקצועני (מבחינת מספר ניצחונות). קבוצתו השיגה מאזן שלילי רק בשתי עונות מתוך 26 עונות בהם אימן את הקבוצה. 6 חברי היכל התהילה שיחקו במיאמי בשנות ה-70 ביניהם הרץ האחורי לארי קסונקה והקוורטרבק בוב גריסי. בשנות ה-80 וה-90 דן מרינו היה לקוורטרבק הפורה ביותר ב-NFL תוך כדי שהוא שובר שיאי מסירה. הוא הוביל את הדולפינס למספר הופעות בפליי-אוף ולהופעה בסופרבול XIX.

למיאמי דולפינס קבוצת מעודדות שנקראת בפשטות "המעודדות של מיאמי דולפינס" וכמו כן יש להם דולפין קמע בשם T.D.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיאמי הצטרפה ל-AFL כאשר בשנת 1965 ניתן זיכיון לקבוצת הרחבה לעורך-הדין ג'וזף רובי ולשחקן דני תומאס תמורת 7.5 מיליון דולר, בסופו של דבר תומאס מכר את חלקו לרובי, כמו כן נערכה גםתחרות למציאת שם לקבוצה החדשה ממיאמי. לתחרות הוגשו 19,843 הצעות באלפי שמות שונים ובסופו של דבר נבחרו שנים עשר שמות סופיים בעזרת שבעה אנשי תיקשורת מקומים שהיו לוועדה שבחרה את השם, בין השמות שהוצעו היו המרינרס, הרוצחים, המוסטנגים, הטילים, הירחים, הכרישים והשמשות השם הזוכה "הדולפינס" הוצע על ידי 622 אנשים.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדולפינס השיגו מאזן של 15-39-2 תחת המאמן ג'ורג' וילסון בארבע העונות הראשונות. כתוצאה מכך הועסק המאמן דון שולה שהיה חניך של פול בראון שנילקח מהבולטימור קולטס לאחר שאלה הפסידו את סופרבול III שתי עונות קודם לכן לניו יורק ג'טס וסיימו עם מאזן 8-5-1 בעונה הבאה. הקולטס תבוע את הדולפינס לאחר שהשפיעו על המשך העסקתו של שולה, התביעה עלתה לדולפינס בבחירת הדראפט בסיבוב הראשון של דראפט 1970. שולה הציג את עצמו לתקשורת במיאמי כאדם שאין לו נוסחאות קסם והדרך היחידה שהקבוצות שלו מצליחות היא בעזרת עבודה קשה. במחנות האימונים המוקדמים שולה ערך ארבעאה אימונים ביום למרות החום הרב של מיאמי, ולבסוף האימונים הקשים השתלמו ומיאמי שיפרה את המאזן שלה ל 10-4 והופיעה בפעם הראשונה בתולדותיה בפליי-אוף, כאשר שיחקה מול אוקלנד משחק אותו היא הפסידה 21-14.

תחילת שנות ה-70 הייתה תקופה מוצלחת עבור הדולפינס, שהיו לקבוצה הראשונה ששיחקה בסופרבול שלוש שנים ברציפות. הם זכו בתואר אלופי ה-AFC בשנת 1971 בעזרת הקוורטרבק בוב גריסי התופס פול וורפילד והרצים האחוריים לארי קונסקה וג'ים קיק. את אליפות הבתים מיאמי השיגה לאחר ניצחון על הקנזס סיטי צ'יפס במשחק הכי ארוך בתולדות ה-NFL ששוחק במשך 82 דקות ו-40 שניות, אולם הדולפינס הפסידו בסופרבול VI לדאלאס קאובויס 24-3.

בעונת 1972 הדולפיס השלימו את העונה המושלמת והיחידה עד כה בתולדות ה-NFL כאשר הם מנצחים כל משחק בעונה הסדירה (חשוב לציין שבאותה תקופה העונה הסדירה הייתה 14 משחקים ולא 16 כיום), שני משחקי פליי-אוף ואת הוושינגטון רדסקינס בסופרבול VII בתוצאה 14-7. הקוורטרבק גריסי שבר את רגלו ופרק את הקרסול בשבוע 5 במשחק מול הסאן דייגו צ'רג'רס והוחלף עד לסוף העונה הסדירה על ידי הקוורטרבק הוותיק ארל מורל, גריסי חזר למשחק אליפות ה-AFC מול הפיטסבורג סטילרס, ופתח בסופרבול VII. הדולפינס קבעו שיאי ריצה לעונה והרצים האחוריים קונסקה ומרקיורי מוריס היו לחברי הקבוצה הראשונים שהשיגו כל אחד 1000 יארד על הקרקע בעונה, הליין ההתקפי כלל את החברי היכל התהילה העתידיים ג'ים לנגר ולארי ליטל. ההגנה של מיאמי כונתה ההגנה בלי השם (משום שההתקפה זכתה לפרסום רב) ובכל זאת הייתה ההגנה הטובה ביותר באותה השנה והונהגה על ידי הליינבקר ניק בוניקונטי הקיצוני ההגנתי ביל סטנפיל הטאקל ההגנתי מני פרננדז והסייפטיס דיק אנדרסון וג'ק סקוט.

לפני עונת 1972 השיקגו ברס השיגו עונות סדירות מושלמות בשנים 1934 ובשנים 1942 כאשר בשנת 1934 הם הפסידו את אליפות ה-NFL (באותם ימים ליגה ניפרדת) לניו יורק ג'איינטס ובשנת 1942 הם הפסידו את התואר לוושינגטון רדסקינס. כמו כן ב-1948 גם הקליבלנד בראונס השיגו עונה מושלמת ב-AAFC.

הדולפינס השיגו מאזן 12-2 בעונת 1973 ושוב זכו בתואר אלופי ה-NFL כאשר ניצחו את המינסוטה ויקינגס 24-7 בסופרבול VIII באצטדיון רייס ביוסטון. מיאמי הגיעה לפליי-אוף גם בעונת 1974 אבל הפסידה בסיבוב הראשון בפליי-אוף לאוקלנד ריידרס. לאחר עונת 1974 הרצים האחוריים קונסקה קיק ו-וורפילד עזבו את מיאמי לטובת ה-WFL.

מיאמי חזרה ממאזן 6-8 בעונת 1976 כאשר ניצחה עשרה או יותר משחקים בארבע מתוך חמש העונות הבאות. שולה בנה הגנה חזקה סביב כוכבים חדשים כמו הליינבקר איי ג'יי דוה ושחקני הקו ההגנתי בוב בומהאור ודאג בטרס. הדולפינס השיגו מאזן 10-4 בעונת 1977 אבל הפסידו את תואר אלופי הבית לקולטס (באותו הזמן בבולטימור) וכמו כן הפסידו את מקומם בפליי-אוף. בעונת 1978 הם הגיעו לפליי-אוף כקבוצת ווילד קארד אבל הפסידו בסיבוב הראשון ליוסטון אויילרס בתוצאה 17-9. קונסקה חזר למיאמי דולפינס לפני פתיחת עונת 1979 ולאחר שזכו בתואר אלופי הבית. הדולפינס הפסידו במשחק אליפות הבתים לקבוצה שזכתה בסופו של דבר באליפות הפיטסבורג סטילרס.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1980 דיוד וודלי קוורטרבק אטלטי ממכללת LSU החליף את בוב גריסי שניפצע בכתף במשחק מול הבולטימור קולטס ופרש בסיום העונה. הדולפינס השיגו מאזן של 8-8 ולא הגיעו לפליי-אוף.

בעונת 1981 הדולפינס שוב היו בראש הבית המזרחי של ה-AFC עם מאזן של 14-1-1, באותה העונה תפקיד הקוורטרבק במיאמי אוייש גם על ידי וודלי וגם על ידי דון סטרוק מה שגרם לתקשורת המקומית לכנות את העמדה "וודסטרוק". הקבוצה שיחקה בפליי-אוף המחוזי מול הסן דייגו צ'רג'רס באחד המשחקים המרתקים ביותר, במשחק הזה בסוף הרבע הראשון מיאמי הפסידו 24-0 ואז ניכנס הקוורטרבק סטרוק והצליח לצמצם את הפיגור ל- 24-17, לאחר שהדולפינס עלו ליתרון ברבע הרביעי, סן דייגו השוו את התוצאה ל- 38-38 כשיש עוד בערך דקה לשחק, אוו וון שאמאן (הטייט אנד של הצ'רג'רס) חסם ניסיון לשער שדה של הדולפינס במהלך הזמן החוקי ולאחר מכן חסם עוד ניסיון בהארכה, לבסוף הבועט של הצ'רג'רס רולף בנירשקה בעט את שער הניצחון לאחר שגם הספיק לפספס. סטרוק סיים את המשחק עם מסירות ל-403 יארד וארבעה טאצ'דאונים.

בעונת 1982 שהייתה מקוצרת בגלל שביתת שחקני ה-NFL הגנת ה"ב' הרצחנית" של הדולפינס (באומהאור, ביל ברנאט, לייל בלאקווד, קים בוקאמפר, גלן בלאקווד, דאג בטרס ובוב ברודזינסקי) החזיקו 5 מתוך תשע היריבות של הקבוצה ל-14 או פחות נקודות למשחק בדרך להופעה הרביעית שלהם בסופרבול. במשך שני הסיבובים הראשונים של הפליי-אוף הם זכו לנקום על הפסדים קודמים, הם ניצחו את הפטריוטס 28-13 (כנקמה על הפסד במהלך העונה), כמו כן הם זכו לנצח את הצ'רג'רס 34-13 בסיבוב הפליי-אוף השני. לאחר ששיתקו את התקפת הניו יורק ג'טס בגמר ה-AFC וניצחו 14-0, הם הפסידו את סופרבול XVII לוושינגטון רד סקינס 27-17. לאחר שנהנו מהגנה מעולה ובהתקפה עם קוורטרבקים בינוניים סברו שצריך לשלוט בשעון על ידי משחק ריצה. שבע-עשרה העונות הבאות יתאפיינו במשחק ריצה בינוני והגנה שרק הגבילה קוורטרבק גדול.

במהלך המשחק השלישי בעונת 1983 נגד הלוס אנג'לס ריידרס בשידור של יום שני (המשחק המרכזי של המחזור), שולה החליף את הקוורטרבק וודלי בטירון דן מרינו, שזכה בסופו של דבר בתואר המסירות של ה-AFC עם מאזן של 20 טאצ'דאונים לעומת 6 חטיפות שיתמוך בו ובתואר טירון השנה ב-NFL. כאשר לעתים רחוקות היה מקבל סאק מן הקבוצה היריבה, מרינו נהנה מהגנה יציבה של הקו ההתקפי שלו והרבה למסור לתופסים כמו מארק קלייטון ומארק דופר. למרות מאזן חיובי של 12-4 שהושג בעזרת ניצחונות בחמשת המשחקים האחרונים של העונה (הדולפינס היו הקבוצה היחידה ב-AFC מזרח עם מאזן חיובי), הדולפינס הפסידו בסיבוב הראשון של הפליי-אוף לסיאטל סיהוקס. הקיצוני ההגנתי דאג בטרס זכה בתואר שחקן ההגנה של השנה ב-NFL.

בעונת 1984, הדולפינס ניצחו את 11 המשחקים הראשונים שלהם בדרך למאזן של 14-2. מרינו בעונתו השלמה הראשונה קבע נתונים גבוהים במיוחד בתולדות ה-NFL. הוא קבע את שיא היארדים לעונה (5,084), מסירות לטאצ'דאון (48) והשלמות (362). הוא ניבחר ל-MVP של העונה. מיאמי נקמו בסיהוקס על ההפסד בשנה שעברה עם ניצחון 31-10 והביסו את הסטילרס 45-28 במשחק האליפות של ה-AFC כדי לשחק בסופרבול XIX. בסופו של דבר מיאמי הפסידו לסן פרנסיסקו 49' 38-16 (זו הייתה הופעת הסופרבול היחידה של דן מרינו).

בעונת 1985 מיאמי סיימה עם מאזן 12-4, ובמשחק של יום שני הנחילו לשיקגו ברס, שהיו בלתי מנוצחים עד אז, את ההפסד היחיד שלהם. במשחק מול הבראונס, מיאמי חזרה מפיגור 21-3 לניצחון 24-21. היו ציפיות למשחק החוזר מול שיקגו בסופרבול XX אבל ל"סינדרלה" של העונה הניו אינגלנד פטריוטס היו תוכניות אחרות. ובמשחק הגמר של ה-AFC מול הדולפינס הם כפו עליהם שישה איבודי כדור בדרך לניצחון 31-14 זה היה הניצחון הראשון של הפטריוטס מזה 18 משחקים רצופים שבהם הם הפסידו במיאמי.

בעונת 1986 בעיות בהגנה מנעו מהדולפינס הצלחה והביאו אותם למאזן של 8-8 ולפספוס של הפליי-אוף בפעם הראשונה מאז עונת 1977. כמו כן הדולפינס הפסידו את המשחק האחרון שלהם באצטדיון האורנג' בול, לפטריוטס בתוצאה 34-27 במשחק של יום שני. הבעיות המשיכו בעונת 1987 עם מאזן של 8-7 (בשנת 1987 הייתה שביתה של איגוד השחקנים אלב הם הצליחו לבטל רק שבוע אחד, בעלי הקבוצות מילאו את השורות עם שחקנים מחליפים ושחקני קבוצת המילואים) בעונתם הראשונה באצטדיון ג'ו רובי החדש. עונת 1988 הייתה העונה הראשונה מאז עונת 1976 שלמיאמי היה מאזן שלילי (6-10), ובשנה שלאחר מכן מיאמי סיימה עם מאזן 8-8.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1990 מיאמי פתרו את הבעיות בהגנה וסיימו עם מאזן של 12-4 שניים ב-AFC מזרח וזכו במקום בפליי-אוף בעזרת הווילד קארד. במשחק הווילד קארד הם ניצחו את הקנזס סיטי צ'יפס 17-16, אבל הפסידו לבאפלו בילס סיבוב לאחר מכן 44-34. הקבוצה נאבקה עם פציעות בהגנה בעונת 1991 ופספסו את הפליי-אוף בגלל הפסד בהארכה לניו יורק ג'טס.

הדולפינס חזרו בעונת 1992 והגיעו למאזן 11-5 וזכו בתואר אלופי ה-AFC מזרח אחרי עונה מצוינת של הרץ האחורי מארק היגס והטייט אנד קית' ג'קסון. בסיבוב הראשון בפליי-אוף הם הביסו את הצ'רג'רס 31-0 אבל הפסידו לאחר מכן לבאפלו בילס 21-10 במשחק על אליפות ה-AFC.

בעונת 1993 עבר דן מרינו פציעה שסיימה לו את העונה ומיאמי לא הגיעו לפליי-אוף למרות פתיחה טובה של 9-2. מרינו חזר לעונת 1994 והוביל את הדולפינס למאזן של 10-6 ולתואר אלופי ה-AFC מזרח. אחרי ניצחון על ג'ו מונטנה והצ'יפס במשחק הווילד קארד. הדולפינס הצליחו לפספס יתרון של 15 נקודות ולהפסיד 22-21 אחרי שפיט סטויאנוביץ' מפספס בעיטה לשער שדה ומונע מדן מרינה לשחק בעיר הולדתו מול הסטילרס בשחק גמר ה-AFC.

בעונת 1995 מרינו שבר שיאי קריירה שהחזיק פראן טארקנטון ליארדים (48,841) טאצדאונים (352) והשלמות (3,913). למרות ששני משחקים בהם הוא שבר שיאים אלו היו הפסדים לאינדיאנפוליס קולטס. הדולפינס סיימו את העונה עם מאזן של 9-7 שניים ב-AFC מערב אך בכל-זאת הם הגיעו לפליי-אוף דרך הווילד קארד. רק כדי להפסיד לבילס במשחק הווילד קארד. לאחר עונת 1995 פרש דון שולה מאימון הקבוצה והפך לבכיר בהנהלה, את שולה ניבחר להחליף ג'ימי ג'ונסון שזכה פעמיים בסופרבול עם דאלאס. במסיבת העיתונאים בה שולה הודיע על פרישתו הוא אמר שהחליט "לזוז הצידה" מה שגרם לחשוב שהבעלים הויזנגה עשה הכל חוץ מלפטר אותו.

בעונת 1996 מיאמי סיימו עם מאזן 8-8 ובלי פליי-אוף, אבל עם עונה טובה מאוד של הרץ הצעיר עבדול קארים אל-ג'אבר שהשיג 1,116 יארדים על הקרקע, כמו כן הצטיין הליינבקר הצעיר זאק תומאס. בעונת 1997 מיאמי הגיעו לפליי-אוף אבל הפסידו לניו-אינגלנד במשחק הווילד קארד.

עונת 1998 הייתה עונה טובה למיאמי והם סיימו אותה עם מאזן 10-6 בזכות עונה מצוינת של התופס או ג'יי מקדאפי, אבל היכולת הזאת לא הספיקה כדי לעבור את הג'טס ולזכות באליפות ה-AFC מזרח. הדולפינס ניצחו את הבילס במשחק הווילד קארד אבל הפסידו בסיבוב הבא לדנבר ברונקוס שבסופו של דבר זכתה באליפות (הברונקוס הפסידו רק שני משחקים במהלך העונה ואחד מהם היה לדולפינס).

בעונת 1999 הקבוצה הגיע לפלי-אוף עם מאזן של 9-7 דרך הווילד קארד. אחרי מאבק צמוד במשחק הווילד קארד ניצחו הדולפינס את סיאטל 20-17 אבל הפסידו את ההפסד הגבוה ביותר במשחק פליי-אוף לג'קסונוויל ג'אגוארס 62-7. אחרי עונת 1999 ג'ימי ג'ונסון עזב את הקבוצה ודן מרינו פרש.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליפני תחילת עונת 2000 הדולפינס החתימו את מאמן הברס לשעבר דייב וונסטד ואת הקוורטרבק לשעבר של הג'גוארס ג'יי פידלר, למרות זאת קוורטרבק הגיבוי של מרינו דיימון הוארד נחשב לבכיר. למרות ציפיות נמוכות ההגנה הצטיינה. ג'ייסון טיילור וטראייס ארמסטרונג השיגו 10 סאק כל אחד וסאם מדיסון בריאן ווקר ברוק מריון ופטריק סורטאין כל אחד עם לפחות חמש חטיפות כדור, הליינבקר המצטיין זאק תומאס הוסיף הרבה תיקולים ולאמר סמית השיג עונה עם 1,139 יארדים על הקרקע, ומיאמי סיימה בראש ה-AFC מזרח עם מאזן 11-5. בסיבוב הראשון מאמי הגיע עם הקולטס להארכה וניצחה בעזרת טאצ'דאון של לאמר סמית, אבל הדולפינס הפסידו בסיבוב הבא לאוקלנד ריידרס.

בפגרת עונת 2001 הדולפינס הביאו את התופס הטירון כריס צ'יימברס, אבל טרייס ארמסטרונג עזב וכמו כן עזבו גם שני שחקני קו התקפה ביניהם ריצ'מונד ווב ששיחק בפרובול והיה עוגן הקבוצה משנת 1990. הדולפינס שהסתמכו על הגנה חזקה סיימו עם מאזן 11-5 כרטיס לפליי-אוף דרך הווילד קארד ומקום שני ב-AFC מזרח אחרי מנצחת הסופרבול (בסופו של דבר) הניו אינגלנד פטריוטס. הדולפינס הפסידו בסיבוב הראשון לבולטימור רייבנס 20-3.

מיאמי חיזקה את משחק הריצה שלה לקראת עונת 2002 כשהרץ האחורי ריקי וויליאמס הגיע מניו אורלינס סיינטס, בנוסף הטייט אנד הטירון רנדי מקמייקל הראה את נוכחותו. הדולפינס, תחת מערך התקפי חדש שבנה מתאם ההתקפה החדש נורב טרנר ומשחק ריצה חזק התחילו טוב עם מאזן 5-1, כולל חזרה בדקה האחרונה נגד הברונקוס כדי לנצח את המשחק ביניהם. בהמשך פידלר פצע את הבוהן ולא שיחק תקופה ארוכה, עובדה זו סיקרנה כמה מאוהדי הדולפינס שחשבו שקוורטרבק הגיבויי ריי לוקאס יכול לשחק טוב יותר מפידלר המושמץ, אך לוקאס שיחק רע בשני משחקיו הראשונים השתפר מעט בשלישי אבל לא מספיק והקבוצה הפסידה שלושה משחקים ברציפות, מיאמי התאוששה מול בולטימור וסן דייגו אבל הפסידה לבאפלו, מיאמי ניצחה בהפגנתיות במשחק מול אוקלנד והעמידה את המאזן שלה על 9-5 כשנותרו עוד שני משחקים והם עוד בעמדה טובה לזכות ב-AFC מזרח, אבל לאחר שאיבדו יתרון של 11 נקודות מול הפטריוטס בשבוע 17 מה שהוביל להפסד במשחק, מצאו עצמם מחוץ לפליי-אןף, בגלל שובר השוויון והג'טס זכו בתואר אלופי הבית. אוהדים רבים קראו לפטר את וונסטד, אבל הוא נישאר לעונת 2003 ולמרות הכל הדולפינס האמינו שיש למה לחכות כשריקי וויליאמס שבר את שיאי הריצה עם 1,853 יארד על הקרקע ו-16 טאצ'דאונים.

הדולפינס של עונת 2003 היו קבוצה קשה להגדרה. ההגנה הייתה חזקה ויצרה הרבה איבודי כדור לקבוצות היריבות שמצאו את עצמן מתקשות להניע את הכדור, לעומת זאת הקו ההתקפי שיחק גרוע ולא איפשר לריקי וויליאמס הרבה מקום לרוץ כמו כן הקו ההתקפי ויכולתו הדלה הקשה על משחק ההתקפה. הדולפינס החלו את העונה כמו שסיימו את הקודמת כשהתפרקו מול היוסטון טקסאנס אבל התאוששו וניצחו את ארבעת המשחקים הבאים. במהלך הפסד בהארכה לניו אינגלנד ניפצע הקוורטרבק ג'יי פידלר ואילץ את הקבוצה להציב את בריאן גריסי שהוביל את הקבוצה לניצחון על סן דייגו שבוע לאחר מכן. זאת, גריסי נתן משחק טוב בהפסד מול הקולטס אבל שיחק גרוע מול הטנסי טייטנס והיה לא יעיל בכלל מול הרייבנס. כשגריסי והדולפינס היו בפיגור מול הרדסקינס, פידלר קם מהספסל כדי לנצח את המשחק בתוצאה 24-23 ולהציל לדולפינס את העונה. מיאמי ניראו טוב אחרי הניצחון מול הקאובויס עם מאזן של 8-4, וסיימו עם מאזן של 10-6 אך זה לא הספיק להם לפליי-אוף.

פגרת 2004 הייתה הרסנית לדולפינס, הטייט אנד מקמייקל נעצר בעקבות אלימות והתופס מסן דייגו, דיויד בוסטון ניפצע במחנה האימונים ופספס את כל העונה (כמו כן בוסטון נכשל בבדיקת הסטרואידים שנערכו בהמשך העונה), אבל התדהמה הגדולה באה בעקבות פרישתו של ריקי וויליאמס מסיבות לא ידועות, עד שלבסוף התגלה שהוא עבר את העבירה השלישית שלו בשימוש בחומרים אסורים. מיאמי הפסידו את ששת משחקיהם הראשונים בעונת 2004, אחרי שהדולפינס הגיעו למאזן 1-8 המאמן וונסטד התפטר מתפקידו בנובמבר 2004 ואותו החליף על בסיס זמני מתאם ההגנה ג'ים בייטס. הדולפינס השתפרו קצת תחת בייטס וניצחו שלושה מתוך שבעת משחקיהם האחרונים, כולל ניצחון מדהים 29-28 על האלופים המכהנים הפטריוטס במשחק של יום שני. למרות זאת הקבוצה החליטה לא להעסיק את בייטס על בסיס קבוע, במקומו הדולפינס העסיקו את מאמן מכללת LSU ניק סבן. סבן לא הצליח להוביל את הקבוצה לפליי-אוף במהלך תפקידו בן השנתיים בקבוצה.

בינואר 2007 סבן הודיע שהוא הסכים לחוזה לשמונה שנים וכסף מובטח של 32 מיליון דולר כדי לאמן את קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת אלבמה. סבן עזב למרות הבטחות לתקשורת, לאוהדים ולבעלים שישאר המאמן של הדולפינס. קאם קמרון מתאם ההתקפה לשעבר של הצ'רג'רס הועסק בתור המאמן החדש של הדולפינס. בעונת 2007 לדולפינס היה משחק "בית" שהתקיים באצטדיון וומבלי בלונדון, היה זה המשחק הראשון מהעונה הסדירה של ה-NFL שמשוחק מחוץ לצפון אמריקה. הג'ייאנטס ניצחו את הדולפינס 13-10 אך הדולפינס ניצלו מעונה של 16 הפסדים על ידי ניצחון על בולטימור רייבנס בהארכה בתוצאה של 22-16, למרות הניצחון על הרייבנס הקבוצה הפסידה את שני המשחקים הבאים וסיימה את העונה עם מאזן של 1-15, מאזן שנתן להם את הבחירה הראשונה בדראפט של שנת 2008.

מאוחר יותר בשנת 2007, ביל פארסלס, אשר זכה פעמיים בסופרבול, הוצג כאחראי על הפוטבול במיאמי. קצת אחרי סיום העונה פארסלס פיטר את המנהל הכללי והמאמן קאם קמרון פוטר ביחד עם רוב צוותו, במקומו מונה עוזר המאמן לשעבר של הדאלאס קאובויס טוני ספארנו.

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגרש הראשון שהדולפינס שיחקו בו היה האורנג' בול שנמצא במיאמי שבפלורידה, הדולפינס שיחקו באצטדיון הזה עד שנת 1986. לאחר מכן הדולפינס עברו לשחק באצטדיון לנדשארק (שנקרא במקור אצטדיון ג'ו רובי), האצטדיון נמצא במיאמי גארדן שזהו פרבר צפונית ממיאמי.

אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עיתון מקומי סנט פטרבורג ביץ' אירחו את מחנה האימונים הראשון של הדולפינס בשנת 1966 השחקנים התארחו ליד עולם הים (sea world). הדולפינס התאמנו במכללת ביסקיין שלאחר מכן החליפה את השם לאוניברסיטת סיינט תומאס בין השנים 1970 עד 1993. בשנת 1993 הדולפינס פתחו את מתקן האימונים של מיאמי דולפינס באוניברסיטת נובה סאוט'רן בדאבי שבפלורידה, ב-2006 הדולפינס הוסיפו מגרש מקורה למתן האימונים כדי שיוכלו להתאמן בזמן סופות אשר מתקיימות בתדירות גבוהה בקיץ.

ציוני דרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי היכל התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 42 פול וורפילד, תופס, 1970-74, ניבחר בשנת 1983
  • 39 לארי קסונקה, רץ אחורי, 1968-74 וגם 1979, ניבחר בשנת 1987
  • 62 ג'ים לאנגר, סנטר, 1970-79, ניבחר בשנת 1987
  • 12 בוב גריסי, קוורטרבק, 1968-80, ניבחר בשנת 1990
  • 66 לארי ליטל, גארד, 1969-80, ניבחר בשנת 1993
  • 347 דון שולה, מאמן ראשי, 1970-95, ניבחר בשנת 1997
  • 57 דוויט סטפנסון, סנטר, 1980-87, נבחר בשנת 1998
  • 85 ניק בוניקונטי, ליינבקר, 1969-76, ניבחר בשנת 2001
  • 13 דן מרינו, קוורטרבק, 1983-99, ניבחר בשנת 2005

אנשים אלו זכו בשלט שנמצא במפלסים העליונים באנד-זון באצטדיון דולפין, הבעלים והמאמן הראשון, ג'ו רובי עדיין לא זכה להיכנס להיכל התהילה. במקום מספר חולצה לדון שולה ניתן המספר 347 שזהו סכום הניצחונות שלו ב-NFL כשמתוכם 274 הם ניצחונות הדולפינס.

מספרים שפרשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 12 בוב גריסי, קוורטרבק 1967-80
  • 13 דן מרינו, קוורטרבק 1983-99
  • 39 לארי קסונקה, רץ אחורי 1968-74

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]