פוטבול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כדור פוטבול
משחק פוטבול

פוטבול אמריקאי הוא משחק כדור קבוצתי המשלב כוח, מהירות, זריזות, טכניקה ואגרסיביות במטרה להכניס את הכדור לאזור בסוף שטח הקבוצה היריבה המכונה אנד זון (End Zone). מקורו של המשחק - בדומה למשחק הכדורגל - הוא במשחקי כדור שהיו נפוצים באנגליה במאה ה-19. כדור הפוטבול אליפטי (בשפה המדעית: ספרואיד פרובלי) ומחודד בשני קצותיו.

המגרש והשחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגרש פוטבול הוא מלבן בגודל 360 על 160 רגל (כ-110 על 49 מטר). הצלעות הארוכות של המגרש נקראות סייד ליינס (Sidelines) והצלעות הקצרות נקראת אנד ליינס (Endlines). אלו הם גבולות המגרש. במקביל לכל אנד ליין מתוח גול ליין (Goal Line). המרחק בין שני קווי הגול ליינס הוא 100 יארד (כ-91 מטר). שני השטחים שבין כל גול ליין לבין האנד ליין הצמוד לו נקראים אנד זון (End Zone), ורוחבם 10 יארד (כ-9 מטר).

בשטח שבין שני הגול ליינס מסומנים יארד ליינס, שהם קווים המקבילים לגול ליינס ומציינים את המרחק מהגול ליין הקרוב. הקווים מסומנים במרווח של 5 יארד וממוספרים כל 10 יארד מהגול ליין ועד קו אמצע המגרש (שנמצא במרחק שווה, 50 יארד, משני קווי הגול ליינס). בנוסף, מסומנות שתי שורות של סימונים קצרים במקביל ליארד ליינס, במרחק של יארד אחד (כ-91 ס"מ) אחד מהשני. סימונים אלו נועדו לסייע במדידת המרחק שעברה הקבוצה שנמצאת בהתקפה בכל ניסיון (כפי שיוסבר בהמשך).

בקצה כל אנד זון, על קו האנד ליין, ניצבים שני עמודי שער (Goalpost) מחוברים בצורת האות האנגלית Y.

מגרש פוטבול


כל קבוצה מעמידה על המגרש בכל רגע נתון 11 שחקנים. מותר לבצע החלפת שחקן בכל פעם שהמשחק נעצר בין ניסיונות התקדמות, ולכן מספר השחקנים בקבוצת פוטבול גדול יחסית והשחקנים מתמחים בתפקיד מסוים במגרש.

מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק פוטבול נמשך 60 דקות נטו והוא מחולק לארבעה רבעים בני 15 דקות כל אחד. מכיוון ששעון המשחק נעצר לעתים תכופות במהלך המשחק, משחק פוטבול טיפוסי נמשך לפחות 3 שעות. בליגות מסוימות, משחק שמסתיים בשוויון מוארך בפרקי זמן עוקבים של 15 דקות נוספות, עד שאחת הקבוצות זוכה בניקוד (בדומה לשיטת "שער הזהב" בכדורגל).

המשחק מחולק למהלכים. בכל מהלך, רק לקבוצה אחת יש זכות על הכדור והיא נקראת הקבוצה שבהתקפה. הקבוצה שבהתקפה מנסה במסגרת המהלך להתקדם עם הכדור לכיוון האנד זון של הקבוצה היריבה.

כל מהלך מורכב מניסיונות התקדמות. כל ניסיון כזה נקרא דאון (Down). לקבוצה שבהתקפה יש 4 ניסיונות (הם "דאונס" המכונים עפ"י סדר First Down, Second Down, Third Down, Forth Down) בהם על הקבוצה לעבור מרחק של לפחות 10 יארד לכיוון האנד זון של הקבוצה היריבה. כשהקבוצה שבהתקפה עוברת מרחק של לפחות 10 יארד, היא זוכה בפירסט דאון (דאון ראשון, First Down), כלומר היא מקבלת סט נוסף של ארבעה ניסיונות לעבור 10 יארד (הם אינם נצברים לדאונס הקודמים במידה ונשארו). אם הקבוצה שבהתקפה נכשלת להשיג פירסט דאון, כלומר לעבור 10 יארד בארבעה ניסיונות, המהלך נגמר והקבוצות מחליפים בינהם תפקידים, הקבוצה שתקפה עוברת להגן והיריבה תעבור לתקוף מהלך שכזה נקרא turnover on downs.

כל דאון (למעט הדאון הראשון במחצית והדאון הראשון אחרי צבירת ניקוד) מתחיל בסנאפ (Snap) - שתי הקבוצות נעמדות זו מול זו משני צידי קו המגע (Line Of Scrimmage בקיצור "Los"), שהוא הקו שבו מתחיל הדאון ועליו מונח הכדור. אחד משחקני הקבוצה שבהתקפה, הסנטר, מוסר לאחור את הכדור בין רגליו לידיו של שחקן התקפה אחר, בדרך כלל הקוורטרבק.

לאחר הסנאפ, הקבוצה יכולה לקדם את הכדור בשתי דרכים:

  • לרוץ עם הכדור (שיטה הנקראת Rushing).
  • למסור את הכדור לשחקן אחר על המגרש (שיטה הנקראת Passing). לאחר המסירה השחקן שקיבל את הכדור יכול לרוץ עם הכדור. הקבוצה שבהתקפה יכולה למסור את הכדור קדימה פעם אחת בלבד בכל דאון, ובתנאי שהמוסר נמצא מאחורי קו המגע. אין מגבלה על כמות הפעמים שמותר למסור או להעביר את הכדור הצידה או אחורה.


הדאון נגמר באחד מהמצבים הבאים:

  • השחקן שאוחז בכדור הושלך לקרקע (פעולה הנקראת Tackle) או שהתקדמותו נעצרה על ידי שחקן מהקבוצה הנגדית (מצב המוכרז על ידי השופטים). הדאון הבא יתחיל מהקו שבו נעצר הכדור.
  • מסירה שלא הושלמה משום שבסיומה הכדור נמצא מחוץ לגבולות המגרש או פגע בקרקע לפני שהוא נתפס. מצב זה נקרא Incomplete Pass. הדאון הבא יתחיל שוב מקו המגע של הדאון האחרון.
  • הכדור או השחקן האוחז בכדור יצאו מחוץ לגבולות המגרש. הדאון הבא יתחיל מקו שבו בוצע היציאה מחוץ לגבולות.
  • הקבוצה שבהתקפה צברה ניקוד.

לפני כל דאון כל קבוצה בוחרת לעצמה שיטת משחק (Play), כלומר מתאמת את התנועות והפעולות שכל שחקן יבצע בדאון הקרוב. התיאום לרוב מתבצע כששחקני ההתקפה מתכנסים ומצטופפים (Huddle) סביב הקוורטרבק אשר מקבל הוראות בקסדה ממכשירי הקשר של המאמן והסקאוטרים (באם ישנם יש כאלה, הם יושבים במקום גבוה באיצטדיון, Skybox ורואים תמונה רחבה יותר), על אף שלאחרונה ישנה מגמה הפוכה No-Huddle אשר מוכיחה את עצמה כיוון שההכנות של צוות ההתקפה יותר מהירות ולא נותנות זמן לצוות ההגנה להתארגן ולעשות חילופים[1] . לעתים משתמשים במונח Play במקום המונח Down. מספר הצלחות של השגת First Down ברצף מכונה Drive (להבדיל מ Drive-Block).


מהלך מסתיים כאשר:

  • הקבוצה שבהתקפה הצליחה לזכות בניקוד. המהלך הבא מתחיל בבעיטה של הכדור על ידי שחקן מהקבוצה שזכתה בניקוד לכיוון הקבוצה הנגדית, שלב שנקרא קיקאוף (Kickoff). כך גם מתחילה כל מחצית.
  • הקבוצה שבהתקפה ניצלה את כל הניסיונות שלה להתקדם עם הכדור (כלומר, לא הצליחה להשיג פירסט דאון בארבעה דאונס). המהלך החדש מתחיל מהנקודה שבה הסתיים הדאון הרביעי של המהלך שנכשל.
  • הקבוצה שבהתקפה החליטה לבעוט את הכדור לכיוון הקבוצה שבהגנה. מהלך זה נקרא פאנט (Punt), והוא מתרחש כמעט אך ורק בדאון הרביעי, כשהקבוצה שבהתקפה לא רוצה להסתכן בהעברת הכדור לקבוצה הנגדית במיקום הנוכחי (אם ייכשל נסיונה האחרון להשיג פירסט דאון) אך נמצאת במיקום רחוק מידי לדעתה כדי להשיג ניקוד באמצעות שער שדה.
  • שחקן מהקבוצה שבהגנה הצליח להשתלט על הכדור תוך כדי מסירה, מהלך שנקרא אינטרספשן ( Interception).
  • שחקן התקפה מפיל את הכדור, פעולה הנקראת פאמבל (Fumble), ושחקן הגנה משתלט עליו. בכל אחד משלושת המצבים האחרונים שתוארו (פאנט, אינטרספשן ופאמבל), השחקן של קבוצת ההגנה שהשתלט על הכדור רשאי לרוץ איתו עד שהוא נעצר על ידי שחקן מהקבוצה הנגדית, נדחף אל מחוץ לגבולות המגרש או משיג ניקוד על ידי טאצ'דאון. בכך, למעשה, מתחיל המהלך החדש.
  • קבוצת ההתקפה נכשלת בבעיטת שער שדה. המהלך החדש מתחיל בנקודה שממנה בוצעה הבעיטה (ובליגות מסוימות, בנקודה שבה התחיל הדאון שקדם לבעיטה), אך לפחות במרחק 20 יארד מהאנדליין.
  • מקרים נדירים הנקראים סייפטי (safety) וטאצ'באק (Touchback) שבהם מאבדים שליטה על הכדור בתוך שטח האנד זון.
  • הסתיימה מחצית (כלומר, הושלמו 30 או 60 דקות נטו של משחק).

בסיום מהלך, הקבוצות מתחלפות ביניהן בתפקידים - הקבוצה שבהתקפה עוברת להגנה והקבוצה שהייתה בהגנה עוברת להתקפה.

ניקוד במשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה צוברת ניקוד בעזרת המהלכים הבאים:

  • טאצ'דאון (Touchdown) מקנה 6 נקודות לקבוצה שבהתקפה, כאשר שחקן התקפה מצליח לחדור עם הכדור לאנד זון של הקבוצה היריבה או לתפוס מסירה בתוך האנד זון של הקבוצה היריבה.
    • לאחר הטאצ'דאון זכאית הקבוצה שבהתקפה לניסיון אחד נוסף, שנקרא טריי (Try). הקבוצה יכולה לבחור בין בעיטה לשער, ששווה נקודה אחת (Points After Touchdown), לבין ניסיון חדירה נוסף לאנד זון של הקבוצה היריבה, ששווה 2 נקודות (Two-Point Conversion).
  • שער שדה (Field Goal) מקנה 3 נקודות לקבוצה שבהתקפה, כאשר שחקן התקפה בועט את הכדור בין שני עמודי השער ומעל לקורה האופקית. הבעיטה מתבצעת כמעט תמיד ממצב נייח שבו הכדור מוחזק אנכית כשאחד מקודקודיו נוגע בקרקע. ניסיון להשיג שער שדה נפוץ במיוחד כשהקבוצה בהתקפה מגיעה לדאון רביעי והיא קרובה מספיק לשער (בדרך כלל לא יותר מארבעים יארד) או כשאין לה די זמן להשיג ניקוד על ידי טאצ'דאון.
  • סייפטי (Safety) מקנה 2 נקודות לקבוצה שבהגנה, כאשר שחקן התקפה מתוקל בתוך שטח האנד זון של קבוצתו זהו מצב נדיר יחסית, או כאשר הקוורטרבק זורק את הכדור ללא מטרה בשטח האנד זון שלו. בשונה ממהלכי ניקוד אחרים, לאחר מהלך זה נאלצת הקבוצה שספגה את הסייפטי להרחיק את הכדור לקבוצה השנייה.

עבירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונש בגין עבירה על כללי המשחק הוא בדרך כלל הזזה של הכדור לכיוון האנד זון של הקבוצה שעברה את העבירה. אם העונש המוקצב לעבירה יגרום לקירוב של הכדור ביותר ממחצית ממרחקו הנוכחי אל האנד זון, הכדור מקורב רק במחצית המרחק אל האנד זון ולא בכל המרחק המוקצב לעבירה.

מרבית העבירות גורמות לביצוע הדאון מחדש. ישנן עבירות שמבצעת הקבוצה שבהגנה שגורמות לפירסט דאון אוטומטי. ישנן גם עבירות שמבצעת הקבוצה שבהתקפה שגורמות לאובדן דאון, כלומר מבטלות את הביצוע המחודש של הדאון. אם העונש על עבירה שעברה הקבוצה שבהגנה מביא את הקבוצה שבהתקפה למצב של פירסט דאון, היא זוכה בפירסט דאון, כרגיל.

כאשר אחד השופטים מבחין בעבירה תוך כדי משחק, השופט זורק בד צהוב (שנקרא דגל או Penalty Flag) לכיוון מקום העבירה. בדרך כלל, המשחק ממשיך ובסיום הדאון הנוכחי בודקים את העבירה. הקבוצה שלטובתה נפסקה העבירה יכולה לבחור לקבל את העבירה או לוותר על העבירה ולקבל את תוצאת הדאון כפי ששוחק.

סוגי עבירות נפוצים:

  • False Start: שחקן התקפה שזז לאחר שהתמקם במקומו המיועד, לפני העברת הכדור לקוורטרבק. המהלך יגמר באופן מיידי וקבוצת ההתקפה תקנס ב-5 יארדים.
  • Offside: שחקן הגנה שהיה בצד הלא נכון של הכדור כשהתחיל המהלך. אם המהלך התחיל כבר, העבירה תוכרז רק אחרי שיגמר המהלך. לקבוצת ההתקפה יש את האופציה לקבל את הקנס על ההגנה שהוא 5 יארדים ולשחק את הדאון מחדש (או דאון ראשון אם 5-יארד היה מספיק לכך) או לוותר על העבירה ולקבל את תוצאות המהלך.
  • Holding: אחיזה לא חוקית ביריב שמונעת משחקן להגיע לכיוון הכדור או למנוע התקדמות [בהתקפה], או למנוע ממנו להגיע למחזיק הכדור [בהגנה]. הקבוצה שביצעה את העבירה תקנס ב-10 יארדים.
  • Pass Interference: מגע לא חוקי לאחר 5 יארדים של התקדמות שמונעת מרסיבר לתפוס כדור. ההגנה תקנס ב-5 או 10 יארדים, לפי חומרת העבירה. במקרים מסוימים ההתקפה תקבל את הכדור במקום שבו בוצעה העבירה.
  • Delay of game: אי התחלת המשחק בתוך הזמן הנקבע, ההתקפה תקנס ב-5 יארדים באופן מיידי.
  • Illegal Block in the Back: שחקן התקפה דוחף שחקן הגנה מהגב, ההתקפה תקנס ב-5 יארדים בתום המהלך.
  • Face Mask: אחיזה או תפיסה בפנים של שחקן בזמן נסיון לתקל אותו. הקבוצה שביצעה את העבירה תקנס ב 15 יארדים.
  • Clipping: מגן התקפה שמתקל באופן לא חוקי (מתחת לקרסול) שחקן הגנה בנסיון לשמור על מחזיק הכדור, ההתקפה תקנס ב-15 יארדים.
  • Intentional Grounding ו-Illegal Forward Pass: עברות בזריקת הכדור. ההתקפה תיקנס ב-10 יארד והדאון נחשב (אובדן דאון).
  • כשיש יותר מ11 שחקנים על המגרש הקבוצה נענשת ב-5 יארד.

אלימות ופציעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוטבול הוא משחק אגרסיבי מטבעו, ומתיר התנגשויות והתקלויות בין שחקני הקבוצות, משום כך לובשים השחקנים ביגוד מגן וקסדות מיוחדות על מנת להגן על עצמם במהלך המשחק. למרות כל אלו פציעות הן מחזה שכיח למדי במשחקי פוטבול וקבוצות המקצועניים מתחשבות בסיכויי הפציעה כאשר הן מרכיבות את סגל השחקנים. הפציעות והפגיעות הרבות אותם סופגים שחקני הפוטבול גורמות לתופעה מדאיגה אשר רק בשנים האחרונות מפנים אליה תשומת לב - תוחלת החיים של שחקני פוטבול מקצוענים קצרה בכעשרים שנה מתוחלת החיים הממוצעת בארצות הברית‏[2]. עובדה זו מעוררת ביקורת רבה על בעלי הקבוצות ומנהלת הליגה שלא עושים מספיק על מנת לצמצם את התופעה.

העמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עמדות פוטבול

הגדולה והיופי שבמשחק הפוטבול שהוא מתאים לכל אחד מאיתנו, בין אם גבוה, נמוך, מלא, רזה, מהיר ופחות מהיר וכך לכל עמדה יש את הדרישות שלה למילוי התפקיד. מכיוון שמספר החילופים אינו מוגבל וחוקיי המשחק מאפשרים סגל די רחב כדי לאפשר לשחקנים להתאושש, לצורך המחשה, מנהלת הליגה של הNFL (הליגה המקצוענית בארה"ב) מאפשרת לקבוצה להחזיק סגל של 53 שחקנים שיכולים להשתתף באותו משחק[3]. קבוצות ניצלו זאת בכדי להתחלק בתוכם ולבנות "צוותים" מתמחים (צוות הגנה וצוות התקפה) בהם יהיו שחקנים לפי התאמתם לתפקיד (נתונים פיזים וכישורים) כל אחד בתפקידו הוא (מאותה סיבה נדיר ששחקן כלשהו ישתתף בשתי הצוותים של קבוצתו). ככל שלקבוצה סגל רחב יותר, כך יש לה יותר שחקנים אשר מיודעים לאייש עמדה מסויימת ולתת לאחרים לנוח ולהתאושש (כאמור אין הגבלה למספר החילופים) כמו כן, בתוך כל צוות קיימים תתי-צוותים (בהתקפה: "קו-ההתקפה", "קולטים מרוחקים", "רצים אחוריים", ובהגנה: "קו-ההגנה", "הקו האחורי", "מגנים אחוריים"). כל קבוצה חייבת להציב על המגרש צוות בעל 11 שחקנים אשר לכל אחד מהם תפקיד מיוחד ומוגדר. שמות העמדות נקבעו לפי התפקיד ובעיקר לפי המיקום על המגרש בעת תחילת המהלך ובארה"ב אף חייבו שמספר שחקן יהיה בטווח מסויים עבור כל עמדה.

העמדות בהתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קו ההתקפה (Offensive Line) - (מוכר גם כ"אנשיי הקו" linemen) חמישה שחקנים. תפקיד קו ההתקפה הוא להגן על הקוורטרבק במהלכי מסירה וליצור חורים בהגנה עבור הרץ במהלכי ריצה. קו ההגנה מורכב מחמישה שחקנים: הסנטר (C), במרכז, משני צדדיו שני גארדים (OG ,G) ומעבר להם שני תאקלים (OT ,T). מערך זה יוצר מין חומה מסביב הקוורטרבק הנקראת פוקט (כיס) - הסנטר מלפניו, המגנים התומכים בסנטר והתאקלים השומרים על צידי הקוורטרבק - כדי לאפשר לקוורטרבק להיות פנוי להפעלת הדאון. לפחות שבעה שחקנים צריכים לעמוד בשורה הקדמית על קו המגע. כלומר, לחמשת שחקני קו ההתקפה יצטרפו שני שחקני התקפה נוספים (בדרך כלל תופס וקיצוני צמוד). חמשת שחקני הקו הינם שחקיי ineligible receiver כלומר שאינם זכאים לקבל מסירה קדימה מהקוורטרבק.
  • הסנטר (C) הוא השחקן שמתחיל כל מהלך ומעביר את הכדור לקוורטרבק. בדרך כלל הוא השחקן הכי כבד במגרש, ואף הכי חזק, שיוכל להגן על הקוורטרבאק משחקני ההגנה המנסים להפיל אותו בעודו אוחז בכדור, מהלך שנקרא סאק (Sack). עמדת הסנטר דורשת גם יציבות וזריזות, משום שהסנטר משנה את כובד משקלו ברגע שהוא מעביר את הכדור לתחילת המהלך וברגע זה הוא הכי פחות יציב והוא חייב להחזיר את מרכז הכובד שלו בזריזות.
הקוורטרבק לפני מסירת הכדור
  • הקוורטרבק (QB - quarterback) - עומד מאחורי קו ההתקפה ודרכו מתחיל כמעט כל דאון. לאחר שקיבל את הכדור מהסנטר הוא יכול למסור את הכדור, להעביר אותו לרץ האחורי או לרוץ איתו בעצמו. הקוורטרבק הוא מוביל ההתקפה והוא מתדרך את מהלכי קבוצת ההתקפה, בתיאום עם המאמנים.
  • רץ אחורי (RB, HB - Running backs) - עומד מאחורי הקוורטרבק ומתמחה בקבלת הכדור בהעברה מהקוורטרבק וריצה איתו. במקרים אחרים הוא יכול גם לבצע חסימות, לקבל את הכדור במסירה ובמקרים נדירים גם לקבל את הסנאפ ולמסור לשחקנים אחרים.
  • פול בק (FB - fullback) - עומד לפני הרץ האחורי ותפקידו המרכזי הוא לפרוץ פתח בקו ההגנה לרץ האחורי, מהלך שכזה נקרא Drive-Block. לעתים הפולבק יקבל את הכדור כדי שירוץ בעצמו.
  • קולט מרוחק (WR - Wide receivers) - בדרך כלל שני שחקנים, שעומדים בצדדי המגרש כאשר אחד מהקולטים חייב לעמוד בקו של קו-ההתקפה. הקולט שנמצא על קו ההתקפה מכונה Split End (קיצוני מופרד) ואילו התופס השני אשר נמצא במגמה מעט אחורה מהקו של קו-ההתקפה מכונה Flanker(המאגף). תפקידם לקבל מסירות יחסית ארוכות, ולכן עליהם לרוץ במהירות אל כיוון האנד זון תוך כדי השתחררות מהשחקן המגן עליהם.
  • קיצוני צמוד (TE - Tight end) - עומד בצמוד (מכאן שמו) לצוות "קו ההתקפה" מימינם או משמאלם. תפקידו משתנה - יעודו הטהור הוא ריצות קצרות עם הכדור לאחר שקיבל מסירה מהQB שנמצא קרוב אליו, כשאינו מופעל לשם כך תפקידו לעזור לקו ההתקפה לשמור על הקוורטרבק במהלכי מסירה ו/או ליצור "חורים" עבור הרץ האחורי שלו במהלכי ריצה (Drive-Block).

**הבהרה, כאשר שחקן ממוקם באמצע בין הקולט המרוחק (Wide Receiver) לבין צוות "קו ההתקפה" הוא מכונה "קולט בקע" (Slot Receiver או בקיצור Slot): אם הקולט המרוחק WR הוא הקיצוני המופרד (Split End) אזי לרוב שאותו שחקן אשר בינהם לא יעמוד על הקו של קו-ההתקפה, ואילו אם הקולט המרוחק WR הינו המאגף (Flanker) אזי נפוץ שקולט הבקע יהיה על קו ההתקפה ובמקרה שכזה הוא קרוי קיצוני צמוד (Tight End) הנ"ל, אך במידה ואותו שחקן שנמצא במיקום של הקיצוני צמוד (TE) הוא למעשה שחקן קולט מורחק נוסף (כלומר המאמן עלה עם מערך של 3 קולטים וויתר על הקיצוני הצמוד) שחקן זה יקרא Flex Receiver או בקיצור Flex. כמו כן, כמובן שכאשר "קולט הבקע" שאינו על קו-ההתקפה הינו רץ אחורי (כפי שתפקידו הוא, קרי למהלכי ריצה ולא מהלכי מסירה) הוא יקרא "בקע אחורי" (Slot Back) הערת אגב, מערך ובו יש שני שחקניי בקע אחוריים (לרוב אחד מכל צד) יכונה בשם FlexBone [4][5] .

דוגמה למערכיי הקבוצות לפני הוצאת ה"סנאפ" של הקבוצה התוקפת (אשר עלתה עם צוות ההתקפה שלה) במערך הקרוי I ימני (הקיצוני-הצמוד מימין לאנשיי הקו) ניצבת מול היריבה עם צוות ההגנה שלה במערך בתצורת 4-3-4 כלומר 4 בקו ההגנה דיפנסיב ליין - 3 בקו האחורי ליינבקרס - 4 מגנים אחוריים דיפנסיב בקס

העמדות בהגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לעמדות בקבוצת ההתקפה, לקבוצת ההגנה אין הגדרות מחייבות לגבי מיקום השחקנים ועמדותיהם, פרט לכך שכל השחקנים חייבים להיות בשטח קבוצת ההגנה ברגע תחילת הדאון. ההגדרות הבאות הן ההגדרות הנהוגות בקבוצות.

  • קו ההגנה (Defensive Line): שלושה עד שישה שחקנים שנעמדים מול קו ההתקפה. תפקידם להעסיק את שחקני קו ההתקפה על מנת לאפשר לשחקני הקו האחורי לפרוץ לכיוון הקוורטרבק וכן למנוע מהרץ להתקדם במהלכי ריצה ולהפריע לקוורטרבק במהלכי מסירה.
  • הקו האחורי (LB - Linebacker): שלושה או ארבעה שחקנים העומדים מאחורי קו ההגנה. תפקידם למנוע מהרץ להתקדם אם עבר את קו ההגנה הראשון ולפרוץ דרך קו ההתקפה את הדרך לכיוון הקוורטרבק. לעתים הם גם מהווים הגנה נוספת נגד מסירות קצרות.
  • מגינים אחורייםׁׁׂׂׂׂׂׂ (DB - Defensive Back): שלושה שחקנים שתפקידם להגן מפני מסירות ולהיות המכשול האחרון בפני הרץ אם הצליח לחדור גם דרך שחקני קו ההגנה האחורי.

קבוצות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת השחקנים בכל קבוצה שמטפלת בבעיטות (קיקאוף, פאנט ובעיטות לשער שדה) נקראת "קבוצה מיוחדת" (Special Team).

העמדות בהתקפה:

  • בועט - תפקידו לבעוט כדורים שמונחים על הריצפה - בתחילת המשחק, אחרי שקבוצתו השיגה נקודות ובבעיטות לשער.
  • מרחיק - בועט את בעיטות ההרחקה של קבוצתו. הוא מקבל את הכדור במסירה כ- 10 יארד מאחורי קו המגע ובועט אותו למרחק הרב ביותר.
  • מוסר רחוק - במקרים של הרחקות או בעיטות לשער, הוא עומד במקום הסנטר ומוסר את הכדור אחורה למרחיק או למחזיק.
  • מחזיק - בבעיטות לשער הכדור נמסר 7 יארד אחורה מקו המגע והמחזיק מעמיד את הכדור על הקרקע עבור הבועט. בדרך כלל המחזיק הוא הקוורטרבק המחליף או הקוורטרבק עצמו וזאת כדי להשאיר לקבוצה אפשרות לבצע הטעיה ובה לבצע מסירה במקום הבעיטה.

העמדות בהגנה:

  • מחזיר בעיטות פתיחה - תפקידו לתפוס את הכדור שנבעט מהקרקע בתחילת המחצית או אחרי שהקבוצה היריבה זכתה בנקודות, ולרוץ איתו הכי רחוק כדי לתת לקבוצתו עמדה טובה יותר בהתקפה.
  • מחזיר ההרחקות - מבצע תפקיד זהה בבעיטות הרחקה. בחלק מהקבוצות אותו שחקן מבצע את שני התפקידים ובחלקן עושה זאת אחד הרצים או התופסים של הקבוצה.

**מאוד ייתכן שבמהלך חטיפת כדור מצד הקבוצה שנמצאת בהגנה (מהלך הקרוי Intercepion כפי שצויין לעיל) אותו שחקן הגנה יהפוך לתוקף במטרה להשיג טאצ'דאון ובמקביל, הקבוצה שהיתה בתפקיד ההתקפה תהפוך לתפקד כצוות הגנה ותנסה לעצור אותו. אם וכאשר זה יקרה, יושג "First Down" לקבוצה שחטפה את הכדור (כלומר היא זכתה ב4 ניסיונות התקפה להשגת 10 יארדים) ובכל קבוצה המאמנים יחליפו את הצוותים, כך שלקבוצה שאיבדה את הכדור יהיה עתה צוות שיעודו והתמחותו הוא בהגנה, ולקבוצה שזכתה בכדור יהיה צוות התקפה.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוטבול נפוץ בעיקר בארצות הברית, שם הליגה המרכזית נקראת NFL) National Football League). משחק הגמר של הליגה - הסופרבול - הוא האירוע הספורטיבי הפופולרי ביותר בארצות הברית ונצפה שם בקרוב למחצית ממכשירי הטלוויזיה במדינה וב-150 מדינות נוספות בשידור ישיר. בנוסף לליגה המקצוענית מתקיימות גם ליגות בין אוניברסיטאות ובתי ספר וכן ליגות חובבים בכל ארצות הברית ובקנדה. בזו האחרונה נמצאת ליגת ה-CFL. באירופה התקיימה שלוחה של ה-NFL שנקראה NFL Europa. בשנת 2007 החליטה הנהלת ה-NFL להפסיק את משחקי NFL Europa ולהתמקד בפיתוח ליגות מקומיות בארצות הברית.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל תפוצת הפוטבול נמוכה, אולם בשנת 2005 קמה ליגת פוטבול בישראל, ה-IFL ובשמה המלא: Israel Football League. בעונת 2005/2006 שיחקו שחקני ה-IFL עם ציוד מיגון חלקי אולם לאחר האיחוד עם ה-AFI (ארגון השייך לרוברט קראפט שעד כה התרכז בפלאג פוטבול) קמה ליגה בה משחקים עם ציוד מיגון מלא. בעונת 2010-‏2011 שיחקו בליגה שמונה קבוצות: באר-שבע בלק סווארם, ג'ודאן רבלס, הרצליה האמרס, חיפה אנדרדוגס, ירושלים ליונס, ירושלים קינגס, תל אביב פיונירס ותל אביב-יפו סייברס. בעונת 2011-2012 הצטרפו לליגה עוד שתי קבוצות: כוכבי הצפון ופתח תקוה טרופרס. בעונת 2012-2013 הצטרפה לליגה הקבוצה האחת עשרה רחובות סילברבקס.

ליגות הפוטבול המקצועיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגות פעילות

  • IFL - הליגה הישראלית הרשמית.
  • NFL - הליגה הלאומית האמריקאית.
  • CFL - הליגה הקנדית. בעלת חוקים מעט שונים מהפוטבול שמשוחק ב-NFL.
  • AFL - הליגה לאולמות סגורים.

ליגות שכבר לא קיימות

  • XFL - ליגת פוטבול אמריקאית שפעלה בשנת 2001.
  • AFL - ליגת פוטבול אמריקאית שהתאחדה עם ה-NFL (כיום ניתן לשייך אותה למחוז ה-AFC ב-NFL)
  • WFL - ליגת פוטבול אמריקאית שפעלה בין השנים 1974-1975.
  • USFL - ליגת פוטבול אמריקאית שפעלה בין השנים 1983-1985
  • AAFC - ליגת פוטבול אמריקאית שפעלה בין השנים 1946-1949. שתי קבוצות מליגה זו משחקות היום ב-NFL

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


משחקי כדור בספורט

בדמינטוןביליארדבנדיגולףהוקי גלגיליות (קואד)הוקי קרחהוקי רולרהוקי שדהטלאצ'טליטניס שולחןטניסכדור בסיסכדורגל חופיםכדורגלכדורידכדורמיםכדורסלכדורעף חופיםכדורעףכדורשתכדורת (באולינג)כדורת דשאלקרוסמטקותנטבולסופטבולסקוושפוטבול אוסטרליפוטבולפולופוצ'יווליפטאנקקורפבולקטרגלקמאריקרוקטקריקטרוגבי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם לס, המהפכה הגדולה בתולדות הפוטבול – NO HUDDLE OFFENSE !, 9 באוקטובר 2012
  2. ^ NFL players union and Harvard team up on landmark study of football injuries and illness, אתר בוסטון גלוב, 28 בינואר 2013
  3. ^ Florio, Mike. "League unexpectedly expands rosters from 80 to 90". NBC Sports. אוחזר ב־3 April 2012.
  4. ^ Mike Tanier, Walkthrough: Camp Adventure, July 30, 2009 (אנגלית)
  5. ^ Wikipedia, Glossary of American football (אנגלית)