מיקלה פרארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיקלה פראריאיטלקית Michele Ferrari, נולד ב-26 במרץ 1953 בפרארה) הוא רופא איטלקי, המשמש כמאמן וכיועץ לרוכבי אופניים.

פרארי קנה את פרסומו הודות לכך שייעץ לבכירי רוכבי האופניים מאמצע שנות ה-80 של המאה העשרים ועד היום. פרארי היה מחלוצי פיתוח נוסחאות ומדדים גופניים וביצועיים שעל פיהם ניתן היה להעריך את ביצועי הרוכבים. במיוחד התפרסם פרארי הודות למדד אותו פיתח וקרא לו VAM ‏(Velocità Ascensionale Media) בעזרתו ניתן להשוות את יכולת ומהירות הטיפוס של רוכב מול עצמו ומול רוכבים אחרים גם כאשר הם אינם מטפסים על אותו מעלה. ‏‏[1] בצד קידום תורת האימון, נכרך שמו בפרשיות של אימרוץ ובעקבות פרסום שלילי זה, ישנם הטוענים כי הרוכבים המקבלים אצלו ייעוץ, חשודים ברמת סבירות גבוהה באימרוץ.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרארי נולד בפרארה שבאמיליה-רומאניה, שם הוא מתגורר עד היום. לאחר תקופה קצרה בה חקר ופרסם מאמרים אודות הפעילות האנאירובית של אתלטים שונים, התמקד בנושא שעניין אותו מאז ומתמיד, פיתוח תוכניות אימונים לרוכבי אופניים מקצוענים. תחילה עבד בפרארה אצל פרופסור פרנצ'סקו קונקוני שהיה מהאחראים המרכזיים לקידום הישגי ספורטאים באיטליה על ידי הכנסת שיטות מדידה ומעקב מדעיות. רופא ספורט איטלקי נוסף, השנוי אף הוא במחלוקת על רקע קשריו עם רוכבי אופניים בכירים וקשירתו לנושאי אימרוץ, לואיג'י צ'קיני, היה תלמידם של קונקוני ושל פרארי.

אחת מהצלחתיו הבולטות המוקדמות של פרארי הייתה ב-1984 כשהרוכב עימו עבד, האיטלקי פרנצ'סקו מוזר, הצליח לשבור את שיא השעה באופניים והוסיף מייל שלם לשיאו של אדי מרקס. ב-1999 הודה פרארי ביוזמתו כי השיא הושג תוך כדי שימוש בסימום דם שבאותה עת לא נחשב כשיטה פסולה ולא נאסר על ידי רשויות הספורט והאופניים הבינלאומיות.

תדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מקורות, שחקרו את נושא האימרוץ באופניים, טוענים כי פרארי נחשב לאחד מ"רופאי האימרוץ" הטובים ביותר וכי כישוריו במניעת גילוי השימוש בחומרים ובטכנולוגיות אסורות בבדיקות שנערכות לעתים מזומנות במירוצי האופניים היו הטובים ביותר שניתן למצוא. הם אף מתארים כאנקדוטה את כינויו של אריק רייקארט, רופאה של קבוצת "פסטינה" הצרפתית, שעמדה במוקד פרשת אימרוץ בטור דה פראנס ב-1998, שכונה על ידי הרוכבים "דוקטור פיאט פונטו" (דגם המכונית הקטנה של חברת פיאט) כדי ללמד על זהירותו ועל הביצועים המוגבלים של רוכביו לעומת ביצועי רוכביו של "פרארי" ‏‏ ‏‏[2]

פרארי אף נודע בפרגמטיות שלו ובהתבטאויותיו הגלויות והודה כי מטרתו היא להשיג את התוצאות המיטביות שיעברו את מבחני גילוי הסמים. שתיים מבין התבטאויותיו המפורסמות הן: האחת, "If it doesn't show up in the drug controls, then it's not doping" (אם זה לא מתגלה בבדיקות החומרים האסורים, אז אין מדובר בשימוש בסמים) והשנייה "EPO is not dangerous, it's the abuse that is. It's also dangerous to drink ten liters of orange juice" ‏ (EPO אינו מסוכן, השימוש המופרז בו הוא המסוכן. מסוכן גם לשתות 10 ליטרים של מיץ תפוזים). משפטו זה גרם לכך שלעתים מזומנות מתייחסים אליו כאל "האיש שהישווה EPO למיץ תפוזים".

הרוכב המפורסם ביותר שהשתמש בשירותי הייעוץ של פרארי הוא לאנס ארמסטרונג שניצח שבע פעמים ברציפות בטור דה פראנס בשנים 1999-2005. ארמסטרונג המשיך להיוועץ בפרארי גם כששמו של זה כבר הוכתם ורוכבים רבים הפסיקו לעבוד עמו. פרארי גם יעץ לקבוצתו של ארמסטרונג, קבוצת רשות הדואר האמריקאית, עד אוקטובר 2004. לאחר שפרארי הורשע בבית משפט איטלקי, פרסם ארמסטרונג הודעת תמיכה בפרארי בצד הודעה כי הוא מפסיק לעבוד עימו. בספרו של העיתונאי דניאל קויל, "מלחמתו של לאנס ארמסטרונג", מתוארת מערכת היחסים בין פרארי לארמסטרונג בשנים שלפני פרישתו. הרשות האמריקאית למלחמה בסמים בספורט טענה בדו"ח שפירסמה באוקטובר 2012 כי פרארי היה מעורב בסימום שיטתי ומאורגן של קבוצת הדואר האמריקאי במשך השנים בהן ניצח ארמסטרונג בטור דה פראנס.‏[3]

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001 החל משפטו של פרארי על רקע האשמות שהורה לרוכבים שהתאמנו אצלו לקחת חומרים אסורים. ב-1 באוקטובר 2004 הורשע פרארי על ידי בית דין איטלקי ב"הונאה ספורטיבית" וב"ניצול לרעה של רישיונו הרפואי לרישום מרשמים". רישיונו הרפואי נשלל והוטל עליו קנס.

הרשעתו של פרארי התבססה בחלקה על עדותו של רוכב האופניים האיטלקי פיליפו סימאוני. סימאוני הודה כי השתמש מאז 1993 בחומרים אסורים וכי החל לעבוד עם פרארי ב-1996. לטענת סימאוני, הורה לו פרארי להשתמש ב-EPO ובאנדריול (טסטוסטרון) וכי הדריך אותו ויעץ לו לקחת חומרים נוספים שימנעו את גילוי החומרים האסורים בבדיקות הסמים. בעדותו, סתר פרארי את טענת סימאוני בדרכו הבלתי מתחמקת ואמר כי אנדריול ניתן לגילוי בבדיקת שתן פשוטה אף מספר ימים לאחר נטילתו ועל כן, בלתי אפשרי שהדריך את סימאוני לקחת חומר זה 20 שעות לפני המירוץ.

במאי 2006 בוטל פסק הדין נגד פרארי על ידי בית הדין לערעורים באיטליה בטענה כי להאשמותיו של סימאוני אין בסיס עובדתי ‏‏[4].

רוכבי אופניים ידועים ששמם נקשר לפרארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל קבוצת "גוויס" (Gewiss) ששלושה מרוכביה, מורנו ארג'נטין, ג'ורג'ו פורלאן ויבגני ברזין זכו בשלושת המקומות הראשונים במירוץ לה פלש ואלון ב-1994. לאנס ארמסטרונג, פאולו סבולדלי, מריו צ'יפוליני, ג'אני בוניו, פבל טונקוב, טוני רומינגר, אברהם אולנו, איוון גוטי, קלאודיו קיאפוצ'י, פיליפו סימאוני, פטריק סינקביץ, אדי מצולני, לוי ליפהיימר, פלויד לנדיס, ג'ורג' הינקאפי, אלכסנדר וינוקורוב ואקסל מרקס.

סינקביץ, לנדיס ווינוקורוב נתפסו בשימוש בחומרים אסורים בעוד שסימאוני הודה בשימוש בהם אף שלא נתפס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏[ http://www.500watt.com/36349/%D7%9E%D7%94%D7%95 מהו VAM באתר 500 watt]
  2. ^ [1]‏Eric Rijckaert's new book ,cyclingnews.com, 30.03.2000
  3. ^ [http://www.cyclingnews.com/news/usada-lance-armstrong-paid-ferrari-more-than-dollar-1-million Johan Bruyneel Statement on Recent USADA and Team News USADA: Lance Armstrong paid Ferrari more than $1 million], אתר cyclingnews.com, ‏10 באוקטובר 2012
  4. ^ ‏Michele Ferrari absolved of all charges by Italian appeals court, cyclingnews.com, 27.05.2006 [2]