מירלי אוורס-ויליאמס
 | |
| לידה |
17 במרץ 1933 (בת 91) ויקסבורג, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית |
| בן או בת זוג |
מדגר אוורס (24 בדצמבר 1951–1963) |
| פרסים והוקרה | |
|
מדליית ספינגארן (1998) | |
  | |
מירלי אוורס-ויליאמס (באנגלית: Myrlie Evers-Williams שם משפחה לפני נישואין: Beasley ; נולדה ב-17 במרץ 1933) היא פעילת זכויות אזרח ועיתונאית אמריקאית שפעלה במשך למעלה משלושה עשורים כדי לחפש צדק על רצח בעלה מדגר אוורס, פעיל זכויות אזרח ב-1963. היא גם כיהנה כיושבת ראש הארגון לזכויות האזרח NAACP, ופרסמה מספר ספרים בנושאים הקשורים לזכויות אזרח ולמורשתו של בעלה. ב-21 בינואר 2013, היא קראה בטקס ההשבעה השני של ברק אובמה .
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוורס-ויליאמס נולדה בשם מירלי לואיז ביזלי ב-17 במרץ 1933, בבית סבתה מצד אמה בויקסבורג, מיסיסיפי. היא הייתה בתם של ג'יימס ואן דייק ביזלי, שעבד בחברת משלוחים, ומילדרד וושינגטון ביזלי, שהייתה בת 16 כשמירלי נולדה.[1] הוריה של מירלי נפרדו כשהייתה רק בת שנה. אמה עזבה את ויקסבורג אבל החליטה שמירלי צעירה מכדי לנסוע איתה. מכיוון שסבתה מצד אמה עבדה כל היום, ללא זמן לגדל ילד, מירלי גודלה על ידי סבתה מצד אביה, אנני מקיין ביזלי, ודודתה, מירלי ביזלי פולק. שתי הנשים היו מורות בית ספר והן נתנו לה השראה ללכת בעקבותיהן.[2] מירלי למדה בבית הספר מגנוליה, למדה שיעורי פסנתר, וביצעה שירים, קטעי פסנתר או דיקלמה שירה בבית הספר, בכנסייה ובמועדונים המקומיים.
היא סיימה את לימודיה בתיכון מגנוליה (תיכון באומן) ב-1950. במהלך שנותיה בתיכון, מירלי הייתה גם חברה ב-"שאנסונונטס", מקהלת נשים מהכנסייה הבפטיסטית של מאונט הרודן בויקסבורג. בשנת 1950, מירלי נרשמה למכללת אלקורן, אחת המכללות הבודדות במדינה שקיבלה סטודנטים אפרו-אמריקאים, לפקולטה לחינוך ומגמה משנית במוזיקה. מירלי היא גם חברה באחוות "דלתא-סיגמא-תטא". ביום הראשון ללימודים פגשה מירלי והתאהבה במדגר אוורס, מוותיקי מלחמת העולם השנייה המבוגר ממנה בשמונה שנים. הפגישה שינתה את תוכניותיה ללימודים במכללה, והזוג התחתן מאוחר יותר בערב חג המולד של 1951. מאוחר יותר הם עברו לעיירה מאונד באיו, ונולדו להם שלושה ילדים, דארל קניאטה, רינה דניז וג'יימס ואן דייק.[3] במאונד באיו עבדה מירלי כמזכירה בחברת ביטוח החיים "מגנוליה".
החיים לצידו של מדגר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשמדגר אוורס הפך למזכיר של ה-NAACP במיסיסיפי ב-1954, מירלי עבדה לצדו. מירלי הפכה למזכירה שלו ויחד הם ארגנו מסע רישום בוחרים והפגנות זכויות אזרח. היא סייעה לו כשהוא נאבק להפסיק את הפרקטיקה של הפרדה גזעית בבתי ספר ובמתקנים ציבוריים אחרים, ובקמפיין למען זכויות הצבעה לאפרו-אמריקאים בדרום. במשך יותר מעשור, בני הזוג אוורס נלחמו למען זכויות הצבעה, גישה שווה למקומות לינה ציבוריים, ביטול ההפרדה באוניברסיטת מיסיסיפי, ולמען שוויון זכויות בכלל לאוכלוסיית האפרו-אמריקאים של מיסיסיפי. כמנהיגים בולטים של זכויות האזרח במיסיסיפי, הפכו בני הזוג אוורס ליעדים בעלי פרופיל גבוה לאלימות וטרור שדגל בפרו-הפרדה. בשנת 1962, ביתם בג'קסון, מיסיסיפי, הופצץ בתגובה לחרם מאורגן על חנויות של לבנים במרכז העיר ג'קסון. המשפחה אוימה, ואוורס הפך למטרה של הקו קלוקס קלאן. אוורס נרצח בשנת 1963 על ידי ביירון דה לה בקווית' חבר ב-"מועצת האזרחים הלבנים" (White Citizens' Council), פלג של הקו קלוקס קלאן. [4]
בשנת 2020 הוכרז בית מדגר ומירלי אוורס כמונומנט לאומי.[5]
לאחר מותו של בעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1967, לאחר שחרורו של רוצח בעלה ביירון דה לה בקוויט ב-1965, היא עברה עם ילדיה לקלרמונט, קליפורניה, והתגלתה כפעילת זכויות אזרח בזכות עצמה. היא סיימה תואר ראשון בסוציולוגיה ממכללת פומונה. היא נשאה נאומים במסגרת פעילותה ב-NAACP ובשנת 1967 היא הייתה שותפה לכתיבת הספר For Us, the Living, שתיעד את חייו ופועלו של בעלה המנוח. היא גם הגישה שתי הצעות חוק לקונגרס האמריקאי שלא התקבלו. מ-1968 עד 1970, אוורס הייתה מנהלת התכנון במרכז להזדמנויות חינוכיות עבור מכללות קלרמונט . [6]
בשנת 1970 התמודדה אוורס-ויליאמס על מקום בבית הנבחרים של ארצות הברית אך ללא הועיל.
ב־10 ביולי 1971 אוורס-ויליאמס, בלה אבצוג, בטי פרידן, שירלי צ'יזהולם, גלוריה סטיינם ועוד כ-300 נשים הקימו את הקואליציה הפוליטית הלאומית של נשים (NWPC). הקואליציה שמה לעצמה למטרה לגייס להכשיר ולתמוך בנשים השואפות להיבחר לתפקידים ציבוריים ופוליטיים בארצות הברית.[7]
מ-1973 עד 1975, אוורס הייתה סגנית הנשיא לפרסום בחברת הפרסום הניו יורקית, זליגמן ולפז. [8] בשנת 1975 היא עברה ללוס אנג'לס וניהלה את המנהלת הלאומית לענייני קהילה של חברת ארק. בחברה היא הייתה אחראית לפיתוח וניהול כל התוכניות הארגוניותהנ בהן פיקוח על מימון לפרויקטים קהילתיים, תוכניות הסברה, תוכניות שותפות ציבורית ופרטית ופיתוח צוות עובדים. היא עזרה להשיג כסף לארגונים רבים כמו הקרן הלאומית לחינוך לאישה, ועבדה עם קבוצה שסיפקה ארוחות לעניים ולחסרי בית.
כבוד NAACP[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1987 מונתה לנציבת המועצה לעבודות ציבוריות על ידי ראש עיריית לוס אנג'לס, טום בראדלי. אוורס-ויליאמס הייתה האישה השחורה הראשונה שכיהנה כנציבה במועצת המנהלים, תפקיד בו כיהנה במשך 8 שנים. אוורס-ויליאמס הצטרפה לדירקטוריון ה-NAACP. עד אמצע שנות ה-90 עבר הארגון היוקרתי תקופה קשה בסימן שערוריות ובעיות כלכליות. אוורס-ויליאמס החליטה שהדרך הטובה ביותר לעזור לארגון היא לרוץ ליו"ר הדירקטוריון. היא נבחרה לתפקיד בשנת 1995, מיד לאחר מותו של בעלה השני עקב סרטן הערמונית. כיו"ר ה-NAACP, אוורס-ויליאמס פעלה לשיפור התדמית המוכתמת של הארגון. היא גם סייעה לשפר את מצבו הפיננסי, וגייסה כספים כדי להסדיר את חובות הארגון. אוורס-ויליאמס זכתה בתואר אשת השנה על ידי המגזין "Ms.". לאחר שהארגון התייצב מבחינה כלכלית, היא החליטה להסיר את התמודדותה מחדש כיו"ר בשנת 1998. באותה שנה, זכתה במדליית ספינגרן של NAACP. [9]
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שעזבה את תפקידה כיו"ר ה-NAACP, אוורס-ויליאמס הקימה את מכון מדגר אוורס בג'קסון, מיסיסיפי, וכתבה את האוטוביוגרפיה שלה, שכותרתה Watch Me Fly: What I Learned on the Way to Becoming the Woman I Was Meant to Be (1999). [10] היא גם שימשה כעורכת הביוגרפיה של בעלה בשם The Autobiography of Medgar Evers: A Hero's Life and Legacy Revealed Through His Writings, Letters and Speeches (2005).
בשנת 2009, הוענק לאוורס-ויליאמס פרס החירות הלאומי מהמוזיאון הלאומי לזכויות האזרח בממפיס, טנסי . [11]
אוורס-ויליאמס הופיעה ברשימת 100 הנשים השחורות המרתקות ביותר של המאה ה-20 של המגזין "אבוני". היא קיבלה שבעה תוארי דוקטור לשם כבוד. [12]
ב-21 בינואר 2013, אוורס-ויליאמס נשאה את הקריאה בטקס ההשבעה השני של ברק אובמה. [13][14]
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איירין קארה גילמה את דמותה בסרט הטלוויזיה "For Us the Living: The Medgar Evers Story" משנת 1983.
- וופי גולדברג גילמה את אוורס-ויליאמס בדרמה ההיסטורית "פסק דין" (1996).
- בשנת 2013, גילמה גלוריה ראובן את דמותה של מירלי בסרט "Betty and Coretta" (ללא קרדיט).
- "מירלי" הוא שם של שיר מאלבומה של הראפרית האמריקאית רפסודי מ-2019, שמופיע באלבומה Eve.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מירלי אוורס-ויליאמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Padgett, John. "MWP: Myrlie Evers-Williams". University of Mississippi. נבדק ב-20 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Goldsworthy, Joan. "Gale - Free Resources - Black History - Biographies - Myrlie Evers-Williams". Gale. נבדק ב-22 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Myrlie Evers-Williams Biography - Facts, Birthday, Life Story - Biography.com". Famous Biographies & TV Shows - Biography.com. A&E Television Networks. נבדק ב-22 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Davis, Merlene. "Merlene Davis: Myrlie Evers-Williams doesn't want us to forget". Kentucky.com. נבדק ב-22 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kay Jones, The Mississippi home of civil rights leader Medgar Evers is now a national monument, CNN, 6 בנובמבר 2020
- ^ Jessie Carney Smith; VNR Verlag für die Deutsche Wirtschaft (1996). Notable Black American Women: book II. p. 208. ISBN 978-0810391772.
- ^ Peter Dreier, Celebrating Gloria Steinem, Public Seminar, 2019-01-02 (באנגלית אמריקאית)
- ^ University of Virginia (24 ביוני 2013). "Speakers and Guests Bios". virginia.edu. אורכב מ-המקור ב-2 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ NAACP Spingarn Medal. (אורכב 02.08.2014 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Melinda Blau (Director) (15 בפברואר 1999). "A life of victories and hardshipst: 'Watch Me Fly'". First Chapters. CNN. נבדק ב-20 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dake, Lauren (26 באוקטובר 2009). "Civil rights leader to be honored; Myrlie Evers-Williams, who makes a home in Bend, 'never gave up'". The Bulletin. Bend, OR. נבדק ב-20 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Myrlie Evers-Williams: Visionary Videos". National Visionary Leadership Project: African American History. נבדק ב-20 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Debbie Elliott (21 בינואר 2013). "Myrlie Evers-Williams To Deliver Inaugural Invocation". npr.org.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Berry, Deborah Barfield (21 בינואר 2013). "Evers-Williams pays homage to 'those who came before'". USA Today. נבדק ב-24 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)