מיתוס הכוח הזכרי
 | |
| כריכת הספר "מיתוס הכוח הזכרי" | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
וורן פארל  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
מסה |
| נושא |
לימודי מגדר |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Berkley Books |
| תאריך הוצאה |
1993 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-425-18144-7 |
  | |
מיתוס הכוח הזכרי: למה גברים הם המין הניתן להקרבה (באנגלית: The Myth of Male Power) הוא ספר שיצא לאור ב-1993, ונכתב על ידי וורן פארל. פארל טוען, כי התפיסה הנפוצה לפיה לגברים יש כוח חברתי וכלכלי מופרז, היא שגויה. לדעתו, גברים מופלים באופן שיטתי ובדרכים רבות.
ספרו של פארל, "מיתוס הכוח הזכרי", נחשב כספר יסוד של תנועת הגברים, כמו ספרו של הְרבּ גולדברג, "הסיכונים בלהיות זכר".[1]
הספר תורגם לשפות שונות, כולל גרמנית ואיטלקית.
הגדרת הכוח הזכרי והיעדר כוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב"מיתוס הכוח הזכרי", וורן פארל הציע לראשונה באופן מעמיק את קווי המתאר של התזה, שבסופו של דבר ירחיב בספרי ההמשך שלו על תקשורת ("נשים לא יכולות לשמוע מה שגברים לא אומרים"), הורות ("האיחוד בין אב לבנו"), ועבודה ("למה גברים מרוויחים יותר").
כפי שכותרת הספר מרמזת, ב"מיתוס הכוח הזכרי" מערער פארל את האמונה כי בידי גברים מרוכז כל הכוח, על ידי קריאת תיגר על ההגדרה של כוח. הוא מגדיר כוח כ-"שליטה של אדם על חייו". וכן כותב כי: "בעבר, לאף מין לא היה כוח; לשני המינים היו תפקידים: תפקיד הנשים היה לגדל ילדים; ותפקיד הגברים היה להרוויח כסף."[2]
אחת הדוגמאות בהן פארל משתמש כדי להמחיש את היעדר הכוח הזכרי, היא החובה שהוטלה על גברים בלבד להתגייס למערכת השירות הסלקטיבי (מערכת גיוס החובה האמריקאית לשעת חירום). הוא כותב, שאם כל קבוצה אחרת, כמו: יהודים, אפרו-אמריקאים, ונשים הייתה נבחרת בהתבסס רק על מאפייני הלידה שלה כדי להיות הקבוצה היחידה הנדרשת על פי החוק להירשם למוות פוטנציאלי, היינו קוראים לזה אנטישמיות, גזענות או סקסיזם. גברים, הוא אומר, הותנו על ידי החברה לקרוא לזה "תהילה" ו"כוח", וכתוצאה מכך, לא רואים זאת כדבר שלילי.
פארל טוען כי תפיסה זו יוצרת בעיות פסיכולוגיות לשני המינים: "החולשה של גברים היא החזות החיצונית של כוח; והכוח של נשים היא החזות החיצונית של חולשה."[3] הוא מוסיף כי חברות חיברתו לרוב נערים וגברים להגדיר כוח, בתמצית, כ"תחושת מחויבות להרוויח כסף שמישהו אחר משתמש בו, בזמן שאנו מתים מוקדם יותר." להרגיש מחויבות, הוא טוען, זה לא כוח.[4]
"למה גברים הם המין הניתן להקרבה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
כותרת המשנה של הספר היא "למה גברים הם המין הניתן להקרבה." פארל טוען, כי מבחינה היסטורית היו שני המינים ניתנים להקרבה למען הישרדות: נשים הסתכנו במוות בלידה; גברים הסתכנו במוות במלחמה. עם זאת, הוא מציין, שיש הבדל עיקרי: הסיכון של נשים נבע יותר מן הביולוגיה; והסיכון עבור גברים הצריך תהליך של סוציאליזציה.[5]
פארל מציין מאפיינים שונים בחברה המודרנית, כגון הנטייה לשייך עבודות בסיכון גבוה - כמו חייל, כבאי, כורה פחם, וכן הלאה - לגברים: כמעט כל המקצועות המסוכנים ביותר מאוישים על ידי גברים בלבד. ככל שרמת הסיכון עולה בתוך נגזרות של מקצועות מסוימים, כך יש בהן אחוזים גבוהים יותר של גברים. ישנם גם נתונים נוספים, בשילוב עם היעדר מחאה ציבורית או ניוד חברתי סביבם, המורים על אותו כיוון של הקרבה זכרית. גברים הם קורבנות של מרבית הפשעים האלימים בפער ניכר מנשים. הם מהווים את מרבית חסרי הבית, מרבית ההרוגים והפצועים מתאונות עבודה, מרבית המכורים לסמים ולאלכוהול ומרבית האסירים. שיעורי ההתאבדות גבוהים הרבה יותר אצל גברים מאשר נשים. פערי תוחלת החיים מושפעים מכל אלו, ובנוסף, טוען פארל, הנתונים מראים כי בזמן ששיעורי המוות מסרטן השד, דומים לאלו של סרטן הערמונית, ארצות הברית משקיעה תקציבים הגדולים פי שישה במחקר ובטיפול בסרטן השד.
נתונים אלה, מציע פארל, יכולים להיות מוסברים רק בכך, שהחברה האמריקאית מעניקה ערך גדול יותר לחייהן של נשים, מאשר אלו של גברים.
"לאן הולכים מכאן?"[עריכת קוד מקור | עריכה]
פארל טוען, כי גברים ונשים צריכים לעשות קפיצה אבולוציונית מדגש על הישרדות - לדגש על איזון ראוי בין הישרדות והגשמה.
הוא טוען שתנועת הנשים הובילה חיברות מחדש של נערות להיות נשים שמאזנות בין הישרדות להגשמה עצמית, אך מעולם לא הייתה תנועה דומה של חיברות מחדש של נערים להיות גברים המנסים להשיג את האיזון הזה מרגע שהם לוקחים אחריות הורית וכלכלית על הילדים. לפיכך, פארל מאמין, שבנים וגברים נמצאים עשורים מאחורי נערות ונשים מבחינה פסיכולוגית ומבחינה חברתית, ובאופן מתגבר והולך גם מבחינה אקדמית ומבחינה כלכלית.[6] במצגות האחרונות של פארל בנושא זה הוא העריך, כי הגברים ב-2011 נמצאים במקום שהיו הנשים ב-1961.[7]
הפתרון הפוליטי של פארל הוא "לא תנועת נשים המאשימה גברים, ולא תנועת גברים המאשימה נשים, אלא תנועת מעבר מיגדרית". הוא מגדיר "תנועת מעבר מיגדרית" ככזו, שמטפחת את המעבר מן התפקידים הנוקשים של העבר שלנו לתפקידים גמישים יותר של העתיד.[8]
"פרדוקס השכר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
גברים, טוען פארל, לומדים להרוויח כסף כדי לקבל אישור מההורים וכבוד מצד גברים אחרים; גברים הטרוסקסואלים גם לומדים להרוויח כסף כדי להרוויח את דרכם לאהבה מצד נשים ("נשים לא מתחתנות עם גברים שקוראים את הספר "מדוע גברים הם כפי שהם" בתור בלשכת האבטלה").
פארל הציג "במיתוס הכוח הזכרי" את התזה, שהרחיב לעומק בספרו מ-2005: "מדוע גברים מרוויחים יותר": והיא שלהרוויח כסף זה דבר הכרוך באיבוד כוח. וטוען, שלהרוויח כסף זה פחות נוגע לכוח, ויותר לעיסקאות חליפין. פארל מציע, כי "הדרך לשכר גבוה היא דרך אגרה" - אתה מרוויח יותר כאשר אתה משלם 25 אגרות ספציפיות, כמו עבודה בשעות מרובות יותר, או בעבודות מסוכנות יותר, או רחוקות יותר מהבית, או שחסרה בהן הגשמה עצמית."[9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וורן פארל על מיתוס הכוח הזכרי - ראיון מתוכניתה של ברברה וולטרס.
- פער האמפתיה בין המינים - פרופסור ג'אניס פיאמנגו - YouTube
- מדוע גברים מרוויחים יותר? ריאיון עם וורן פארל ברשת YouTube - CBC
- מיתוס הכוח הזכרי, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Clatterbaugh, Kenneth (2000). "Literature of the U.S. Men's Movements". Signs. 25 (3): 883–94. doi:10.1086/495485. JSTOR 3175420.
- ^ Warren Farrell, The Myth of Male Power, (N.Y.: Simon & Schuster, 1993), Chp. 2
- ^ Warren Farrell, The Myth of Male Power, (N.Y.: Simon & Schuster, 1993), Chapter 2 & 3.
- ^ This critique of Farrell is part of feminist James Sterba's critique of The Myth of Male Power and Why Men Earn More in Oxford University Press' book, Does Feminism Discriminate Against Men?, (Oxford: Oxford University Press, 2008), which is a debate of thirteen gender issues between James Sterba, representing feminist theory, and Warren Farrell, articulating gender transition theory.
- ^ Farrell chapter 2.
- ^ especially Components 1 and 2.
- ^ (text of a presentation from the Dec. 2010 Integral Spiritual Experience). |dead-url=yes|archive-url=https://web.archive.org/web/20110901232702/http://warrenfarrell.com/articles.php?id=81#
- ^ Warren Farrell, The Myth of Male Power, (N.Y.: Simon and Schuster, 1993), Personal Introduction.
- ^ Why Men Earn More, Dr. Warren Farrell, Part I.