סרטן הערמונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרטן הערמונית
Prost.jpg
צילום מיקרוסקופי של סרטן הערמונית
שם בלועזית Prostate cancer
ICD-10
(אנגלית)
C61
ICD-9
(אנגלית)
185
OMIM
(אנגלית)
176807
DiseasesDB
(אנגלית)
10780
MedlinePlus
(אנגלית)
000380
eMedicine
(אנגלית)
radio/574 
MeSH
(אנגלית)
D011471
A-ערמונית נורמלית, B - ערמונית מסורטנת. בסרטן הערמונית הבלוטות שבערמונית מוחלפים בבלוטות לא סדירות ובסבך של תאים.

סרטן בלוטת הערמוניתאנגלית: Prostate cancer) הוא מחלה שבמסגרתה מתפתח גידול סרטני בערמונית (הפרוסטטה), בלוטה במערכת הרבייה הגברית. המחלה מתפרצת כאשר תאים בערמונית עוברים תהליך של מוטציה ופותחים בבולמוס התרבות היוצא מכלל שליטה. תאים אלה עלולים להתפשט מחוץ לערמונית אל איברים אחרים בגוף וליצור גרורות סרטניות, במיוחד בעצמות ובקשרי לימפה. התפרצות מחלת סרטן הערמונית עלולה להיות מלווה במיחושים, בקשיים בהטלת שתן, בהפרעות זיקפה ובתסמינים אחרים.

בלוטת הערמונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוטת הערמונית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בלוטת הערמונית

הערמונית הינה חלק ממערכת הרבייה הגברית שתפקידה לסייע בייצור ובהכלת נוזל הזרע. בקרב גברים בוגרים גודלה של ערמונית טיפוסית עומד על כשלושה סנטימטרים באורכה ומשקלה מוערך בכעשרים גרם. הערמונית שוכנת באזור האגן, תחת שלפוחית השתן ולפני החלחולת. הערמונית מקיפה חלק מן השופכה, הצינורית המאפשרת את מעבר השתן בעת הטלת השתן ואת נוזל הזרע בעת הפליטה. בשל מיקומה, מחלות הקשורות בערמונית משפיעות לעתים תכונות על פעולת מתן השתן, פליטת הזרע ולעתים אף על הפרשת הצואה.

הערמונית מכילה בלוטות קטנות רבות המפיקות כעשרים אחוזים מן הנוזל המופרש בעת פליטת הזרע. בעת היארעות סרטן הערמונית, התאים המרכיבים בלוטות אלה עוברים תהליך של מוטציה והופכים לתאים ממאירים. בלוטות הערמונית נזקקות להורמונים גבריים הנודעים בשם אנדרוגנים, על-מנת לתפקד כהלכה. עם האנדרוגנים נמנים: הטסטוסטרון, המופק באשכים; הדהידרו-אפיאנדרוסטרון, המופק בבלוטות יותרת הכליה (האדרנלים); והדיהידרוטסטוסטרון, שאינו אלא טסטוסטרון העובר תמורה בתוככי הערמונית גופא. האנדרוגנים אמונים אף על גרימת הופעת סימני המין המשניים, ובהם שיעור הפנים והעצמת מסת השרירים בגוף הגבר.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטן הערמונית נחשב לסרטן שכיח ביותר. הוא מופיע אצל כ-50 אחוז מהגברים מעל גיל 70, ואצל רוב רובם של הגברים מעל גיל 90. שיעורי היארעות סרטן הערמונית באזורים שונים בעולם נבדלים זה מזה בפערים ניכרים. על אף קיומה של שונות זו, ניתן לומר כי שיעורי היארעות המחלה הינם הנמוכים ביותר בדרום אסיה ובמזרחה; המחלה שכיחה יותר באירופה, והשכיחות הרבה ביותר מצויה בארצות הברית.‏[1] על-פי נתוני החברה האמריקאית לחקר הסרטן, סרטן הערמונית הינו המחלה הממארת השכיחה פחות בקרב גברים ממוצא אסיאתי ואילו בקרב גברים אפרו-אמריקאים היא השכיחה ביותר, כאשר שיעורי ההיארעות בקרב גברים לבנים מצויים ביניהם.‏[2][3] ברם, אפשר ששיעורי היארעות גבוהים אלה מושפעים משיעורי האבחון המוגברים.‏[4]

קבוצת הגיל השכיחה ביותר להתפרצות מחלת סרטן הערמונית היא גברים בני למעלה מחמישים. ממאירות זו אינה פוגעת בנשים כלל, משום שבלוטת הערמונית איננה מצויה בגוף האישה. זהו סוג הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים בארצות הברית, וזהו גורם התמותה הסרטני הגבוה בארצות הברית בקרב גברים, לאחר סרטן הריאות. אף בבריטניה זוהי סיבת המוות השנייה בשכיחותה מבין הממאירויות, לאחר סרטן הריאות. 35,000 גברים בריטים בקירוב מאובחנים מידי שנה בממלכה המאוחדת כסובלים מן המחלה, ועשרת אלפים נפטרים כתוצאה ממנה. ברם, גברים רבים הלוקים במחלה אינם סובלים מתסמינים כלל, אינם מטופלים באופן כלשהו ולבסוף מוצאים את מותם בנסיבות שונות לחלוטין שאינן קשורות למחלה כלל.

תופעה זו מתרחשת עקב העובדה שגידולים בערמונית מתפתחים באיטיות רבה במרבית המקרים, ובשילוב העובדה שגברים רבים מאובחנים כסובלים מהמחלה לאחר שעברו את שנתם השישים. בשל כך, פעמים רבות הם נפטרים כתוצאה מסיבות מוות הנעדרות כל זיקה לסרטן הערמונית, ובהן מחלות לב וכלי דם, דלקת ריאות, ממאירויות אחרות ושאר גורמי תחלואה בקרב בני גילם. גורמים רבים, ובהם תורשה ותזונה, נתגלו כמעורבים בהתפתחותו של סרטן הערמונית. במסגרת ניסוי "The Prostate Cancer Prevention Trial" נמצא כי התרופה פינאסטריד (הנמכרת בישראל בשמות פרופסיה, בהתוויה למניעת נשירת שיער, ופרו-קיור) מפחיתה את שיעורי היארעות סרטן הערמונית בכ-30 אחוזים. מאידך, ישנה טענה שנויה במחלוקת כי תרופה זו מעלה במקביל את הסיכון לחלות במחלות סרטן אגרסיביות יותר, אך מחקרים חדשים החלישו טענה זאת.‏[5][6]

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב מוגדל של הערמונית

סרטן הערמונית אינו גורם בדרך כלל תסמינים כלשהם כאשר הוא במצבו ההתחלתי ועד הגיעו לדרגה מתקדמת. לעתים קרובות הוא מאובחן באמצעות בדיקות נוספות המוזמנות על-מנת לחקור את פשר תוצאות בדיקת דם שגרתית של ה-PSA הנמצאות גבוהות מן הרמות הנורמליות. ברם, לעתים סרטן הערמונית גורם לתסמינים, הדומים פעמים רבות לאלו של מחלות דוגמת הגדלה שפירה של הערמונית (BPH). עם תסמינים אלה נמנים הטלת שתן תכופה, הטלת שתן לילית תכופה, קושי ביצירת זרם של שתן ובשמירה על יציבותו, הימצאות דם בשתן, ותחושת כאב בעת מתן השתן.

סרטן הערמונית נקשר גם להפרעות בתפקוד המיני משום שבלוטת הערמונית מקיפה, כאמור לעיל, את השופכה הפרוסטטית. שינויים החלים בבלוטה משפיעים אפוא במישרין על תפקוד מערכת השתן. סרטן הערמונית עלול אף להביא לקשיים בתפקוד המיני, דוגמת קושי בהשגת זיקפה או פליטת זרע המלווה בכאבים קשים. היות שצינור הזרע פולט את נוזל הזרע אל תוך השופכה הפרוסטטית, וההפרשות מבלוטת הערמונית עצמה מצטרפות אף הן אל תוכנו של נוזל הזרע, הרי שסרטן הערמונית עשוי להשפיע על התפקוד המיני של הגבר ולגרום לתחושת כאב בעת פליטת הזרע.

איבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה ידנית של הערמונית

סרטן הערמונית מתגלה במרבית המקרים באמצעות בדיקת סקר של אנטיגן סגולי PSA (באנגלית: Prostate specific antigen), שאיננה אלא בדיקת דם פשוטה, יחד עם בדיקה ידנית (החדרת אצבע הרופא אל תוך פי הטבעת ומישוש הערמונית דרך קיר המעי).

כיום ישנה דאגה מסוימת בקרב החוקרים בנוגע לאמינות וליעילות בדיקת ה-PSA. מכיוון שיש בו אחוז גבוה של בדיקות שליליות כוזבות (כשליש), ובדיקות חיוביות כוזבות (כ-60 אחוז). דבר העלול להביא לבדיקות איבחון וטיפולים מיותרים, על סמך הבדיקות החיוביות הכוזבות. בארצות הברית ישנה מחלוקת בין האגודה למלחמה בסרטן ואגודת האורולוגים שממליצים על בדיקה זו לעומת המכון הלאומי לסרטן שלא ממליץ על בדיקה זו כבדיקת סקר.

הבדיקה הבאה בתור היא בדיקת אולטראסאנד, במידה שבדיקה זו מראה בליטת חשודות, החשד לקיום סרטן הערמונית מאושש בדרך כלל באמצעות עריכת ביופסיה - נטילת דגימה מרקמת הערמונית ובחינתה תחת עדשת המיקרוסקופ. בדיקה זו שנעשית באלחוש מקומי ללא כל אשפוז, מאפשרת לקבוע את סוג הסרטן, מידת התפשטותו, ומידת תוקפנותו.

במקרה של חשד למחלה מפושטת, אמצעי אבחון נוספים דוגמת CT ומיפוי עצמות עשויים להתבקש על ידי הרופא על-מנת לבחון את מידת התפשטות המחלה לשאר חלקי הגוף.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטן הערמונית מסווג בתור אדנוקרצינומה, הווה אומר, גידול ממאיר של בלוטה, הנוצר כאשר תאים רגילים להפקת נוזל זרע עוברים תהליך של מוטציה והופכים לתאים ממאירים. אזור בלוטת הערמונית בו מציאת האדנוקרצינומה הינה השכיחה ביותר הוא האזור הפריפראלי, קרי, שולי הערמונית. בראשית, גושים זעירים של תאים סרטניים נותרים מחוברים לבלוטות ערמונית נורמליות כשלעצמן, וזהו מצב המכונה בשם קרצינומה במצבה הטבעי או גידול תוך-אפיתלי בערמונית (PIN). הגם שאין כיום בידי החוקרים כל הוכחה לכך שמצב ה-PIN הינו אמנם ראשיתו של סרטן הערמונית, הרי שהוכח קשר קרוב בין השניים. בחלוף זמן, תאים סרטניים אלה הולכים ומתרבים ומתפשטים אל רקמת החיבור (הסטרומה) ויוצרים גידול. לבסוף, הגידול עשוי להגיע לממדים גדולים מספיק על-מנת שיחדור לאיברים סמוכים, ובהם שלפוחית הזרע או החלחולת, ותאי הגידול עשויים אף לסגל לעצמם את היכולת לנוע באמצעות זרם הדם והמערכת הלימפטית. סרטן הערמונית נחשב לגידול ממאיר על שום היותו גוש תאים בעל יכולת חדירה לחלקים אחרים בגוף הגבר. כאשר מתרחשת חדירה שכזו לאיברים אחרים. מכונה שלוחת הסרטן בהם בשם גרורה. גרורותיו השכיחות ביותר של סרטן הערמונית מתפתחות בעצמות, בקשרי הלימפה, בחלחולת ובשלפוחית השתן.

גורמי המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבותיה המדויקות של התפרצות המחלה בגוף הגבר אינן ידועות לחוקרים עד כה. הסיכון הנשקף לגבר כי יפתח ממאירות זו נקשר במשתנים כגון גילו, מצבו התורשתי, גזעו, תזונתו, סגנון חייו והתכשירים הרפואיים שהוא נוטלם, כמו גם גורמים אחרים. ברם, גורם הסיכון העיקרי הוא הגיל. סרטן הערמונית אינו שכיח בקרב גברים שגילם עד 45 שנים, ושכיחותו הולכת וגדלה ככל שהגיל נעשה מתקדם יותר. גילו הממוצע של גבר בעת אבחון המחלה בקרבו עומד על 70 שנה. אולם, גברים רבים אינם מודעים כלל לעובדה שהסרטן מקנן בגופם. נתיחות שלאחר המוות שהתבצעו בגברים ישראלים, סינים, גרמנים, ג'מאיקנים, שבדים ואוגנדים שנפטרו כתוצאה מסיבות מוות אחרות, גילו הימצאות של סרטן הערמונית בקרב 30 אחוזים מהגברים בשנות החמישים לחייהם ו-80% בקרב גברים בשנות השבעים לחייהם. רק בשנת 2005 לבדה, על-פי ההערכות התגלו בארצות הברית כ-230,000 מקרים חדשים של היארעות המחלה ונגרמו כ-30,000 מקרי מוות כתוצאה ממנה.

רקעו התורשתי של הגבר תורם למידת הסיכון לחלות בסרטן הערמונית הנשקפת לו. טענה זו זכתה לסימוכין בדמות שיעורים מוגברים של היארעות סרטן הערמונית בקרב קבוצות גזע מסוימות, בקרב תאומים זהים שלקו בסרטן הערמונית ובקרב גברים שנתגלו בהם גנים מסוימים. בארצות הברית, סרטן הערמונית מופיע בתדירות גבוהה יותר בקרב גברים ממוצא אפרו-אמריקאי מאשר גברים לבנים או היספאנים, ועל-פי הנתונים המחלה גם קטלנית יותר בקרב הגברים ממוצא אפרו-אמריקאי. גברים אשר להם אח או אב שלקו במחלת סרטן הערמונית הינם בעלי סיכון כפול ביחס לרגיל ללקות גם הם במחלה. מחקרים שנערכו על תאומים בסקנדינביה העלו ממצאים לפיהם ניתן להסביר כארבעים אחוזים מהסיכון ללקות בסרטן הערמונית באמצעות גורמים תורשתיים. ברם, לא נמצא עד כה אף גן בודד האחראי להתפתחותו של סרטן הערמונית, הגם שגנים רבים נקשרו להתפרצות המחלה. שני גנים (BRCA1 ו-BRCA2) הידועים כגורמי סיכון חשובים להתפתחות סרטן השחלות וסרטן השד בקרב המין הנשי, נתגלו גם כבעלי זיקה להיארעות סרטן הערמונית.

סוגים מסוימים של מאכלים, ויטמינים ומינרלים עלולים לתרום להגדלת הסיכון ללקות בסרטן הערמונית. גברים בעלי שיעורים גבוהים בדם של חומצות שומן מסוימות וחומצה לינולאית הינם בעלי סיכון מוגבר להתפתחות המחלה. אולם, אותה סדרה של מחקרים הראתה כי גברים בעלי שיעורים גבוהים בדם של חומצות שומן אחרות, נהנו דווקא מסיכון מופחת להיארעות סרטן הערמונית. מחקר ארוך טווח סיכם את ממצאיו כך: "שיעורי ההימצאות בדם של חומצות שומן טראנס, ובמיוחד שומני טראנס הנוצרים באמצעות הידרוגנציה של שמן צמחי. מקושרים לסיכון מוגבר להאירעות סרטן הערמונית." גורמי תזונה אחרים העשויים להפחית את רמות הסיכון ללקות במחלה כוללים צריכה מתונה של ויטמין E (המצוי בירקות מסוימים). אומגה 3 (המצויה בדגים דוגמת הסלמון) והמינרל סלניום. דעה מקובלת היא שצריכת ליקופן (המצוי בעגבנייה, אשכולית ואבטיח) מסייע להפחתת הסיכון ללקות בסרטן הערמונית. מחקר שנערך בשנת 2007 הטיל ספק ביעילות של צריכת הליקופן. רמות נמוכות בדם של ויטמין D עלולות אף הן להגביר את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית. דבר זה אפשר שקשור לחשיפה נמוכה לקרינת אולטרא-סגול, שכן חשיפה לקרני UV עשויה להביא להימצאות מוגברת של ויטמין D בגוף האדם.

נמצא גם קשר מסוים בין סרטן הערמונית לבין תרופות, פעולות רפואיות ומצבים בריאותיים. שימוש יומיומי בתרופות נוגדות-דלקת (NSAID) דוגמת אספירין, איבופרופן או נפרוקסן עשויה להפחית את הסיכון ללקות במחלה. גם השימוש בתרופות להורדת כולסטרול מסוג סטטינים (דוגמת ליפיטור, סימוביל וקרסטור) עשוי להביא אף הוא להפחתת סיכויי התפתחות המחלה. שפיכות זרע מרובות עשויות אף הן להביא להפחתת הסיכון הנשקף לגבר ללקות במחלה. מחקר אחד הראה כי גברים שפלטו זרע חמש פעמים בשבוע בשנות העשרים לחייהם נהנו משיעור מופחת של היארעות סרטן הערמונית, אך מחקרים אחרים לא העלו כל יתרון בהתנהגות זו ביחס לסיכון ללקות במחלה. זיהום או דלקת בערמונית (פרוסטאטיס) עלול להגביר את הסיכוי לחלות בסרטן הערמונית. במיוחד, הידבקות במחלות מין כגון כלמידיה, זיבה או עגבת עלול להגביר את הסיכון. לבסוף, השמנת יתר ורמות גבוהות של טסטוסטרון בדם עלולים אף הם להגביר את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית. מחקר שהתפרסם במאי 2007 העלה כי חיילים בצבא ארצות הברית בדימוס שנחשפו בעת שירותם בווייטנאם לחומר ההדברה המכונה "אייג'נט אורנג'" היו בעלי סיכוי מוגבר ב-48% ללקות בסרטן ערמונית חוזר לאחר ניתוח להסרת הגידול. ניתן לומר אפוא כי הסיכון ללקות בסרטן הערמונית עשוי לפחות כתוצאה משינויים באורח החיים, דוגמת הפחתת תזונה של שומן שמקורו בבעלי חיים.

מחקר שנערך על ידי "מועצת הסרטן של מחוז ויקטורה", גילה כי גברים שדיווחו כי הם מאוננים דרך-קבע ("למצער חמש פעמים בשבוע") נהנו משיעורים נמוכים באופן משמעותי של היארעות המחלה. החוקרים שיערו כי דבר זה עשוי לנבוע מהעובדה כי פליטת זרע שגרתית מפחיתה את הצטברותם של מרבצים קרצינוגנים (מסרטנים) דוגמת 3-methylcholanthrene המופק כתוצאה מהתפרקות כולסטרול ועלול לפגוע בתאים המרכיבים את הערמונית. החוקרים גם שיערו כי הפליטה התדירה עשויה לגרום לערמונית להתפתח במלואה, דבר המפחית את רגישותה לגורמים מסרטנים. ישנה אפשרות נוספת ולפיה ישנו גורם נוסף (כמו רמה הורמונלית) המהווה גורם משותף הן לרגישות מופחתת לסרטן הערמונית והן לקיום נטייה מוגברת לאונן. ישנן כמה ראיות המצביעות על כך שקיום יחסי מין בתדירות גבוהה מקושר לסיכון מופחת ללקות בסרטן הערמונית, הגם שתופעה זו מלווה בסיכונים הנובעים מהעברת מחלות מין הידועות כמגבירות את סיכוני האירעות המחלה. מעת שהציפוי הפנימי של הערמונית נפגע מהסרטן, הטיפולים המוכרים היחידים הם ניתוח והקרנות. שניהם עלולים להגביל את יכולתו של הגבר לפתח זיקפה לאחר מכן.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויטמינים ותרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיות ממחקרים אפידמיולוגיים מראות שהגורמים הבאים הינם בעלי סגולות הגנה מפני התפתחות סרטן הערמונית: סלניום, ויטמין E, ליקופן ומזונות העשירים בסויה. רמות גבוהות בדם של ויטמין D עשויות אף הם להביא להשפעה דומה. אסטרוגנים המופקים מפולי-סויה קלויים ומקורות צמחיים אחרים (המכונים פיטואסטרוגנים) עשויים לסייע במניעת התחלואה סרטן הערמונית. טורמיפין, תרופה ממשפחת המאפנניפ הסלקטיביים של קולטני האסטרוגן (SERN) נראית מבטיחה במסגרת ניסויים קליניים ראשוניים. שתי תרופות החוסמות את המרה הטסטוסטרון לדיהידרוטסטוסטרון - פינאסטריד ודוטאסטריד הראו אף הן ממצאים מבטיחים. השימוש בתרופות אלה למניעה ראשונית של המחלה עודו נמצא בשלב הניסויים, והן אינן מצויות בשימוש נרחב לצורך זה. הבעיה העיקרית המצויה בשימוש בתרופות אלה הינה שהן עשויות למנוע את התפתחותם של גידולים סרטניים מסוכנים פחות, ובשל כך להגביר את סיכויי התפתחותם של גידולים ממאירים בעלי סיכון גבוה יותר שסיכויי ההחלמה מהם נמוכים הרבה יותר. מחקרים חדשים מצאו כי פינאסטריד לא הגבירה את שיעורי התחלואה בסרטן בעל דרגת סיכון גבוהה. מחקר משנת 2008 העלה כי פינאסטריד הפחיתה את שיעורי ההיארעות של סרטן הערמונית בכ-30 אחוזים. במחקר המקורי נכתב כי הקטנת הערמונית הנגרמת מהשימוש בתרופה משמעה כי גוברים סיכויי הרופא להצליח לאתר קיני-סרטן ותאים ממאירים הנחזים כסרטן אגרסיבי. מרבית הגברים במחקר זה שנתגלה בגופם סרטן הערמונית - אגרסיבי אם לאו - בחרו לקבל טיפול, ורבים נותחו וערמוניתם הוסרה בשלמותה. לאחר מכן, פתולוג בחן בקפידה כל אחת מ-500 ערמוניות אלה והשווה את סוגי הסרטן שמצא עם אלה שאובחנו לכתחילה באמצעות הביופסיה. המסקנה הייתה כי פינאסטריד לא העלתה את שיעורי ההיארעות של סרטן הערמונית מן הסוג האגרסיבי יותר.

תה ירוק עשוי להביא להשפעה מגוננת (בשל הפוליפנול המצוי בו), הגם שהמחקר הקליני המקיף ביותר שנערך בנושא הראה שאין כל השפעה חיובית. מחקר משנת 2006 שנערך על נגזרי תה ירוק הראה ממצאים מבטיחים בנוגע למניעת סרטן הערמונית בקרב חולים שהיו נתונים בסיכון גבוה ללקות במחלה. מחקר שהתפרסם באחרונה בכתב העת של "המכון הלאומי לסרטן" בארצות הברית מעלה את האפשרות כי נטילת מולטיויטמין למעלה משבע פעמים בשבוע עשויה לגביר את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית. מחקר זה לא נחל הצלחה בניסיונו לגלות מהם בדיוק הוויטמינים האחראים לסיכון מוגבר זה (כפול כמעט), הגם שהמחקר מעלה את האפשרות שויטמין A, ויטמין E ובטא-קרוטן הם הגורמים. מוצע כי אלו הנוטלים מולטיויטמין לעולם לא יעברו על המינון היומי המומלץ הנקוב על התווית. מדענים ממליצים על תזונה מאוזנת, בריאה ועשירה בסיבים תזונתיים, ועל הפחתה באכילת בשר.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכיתרפיה הקרנה פנימית גבוהה מאוד וממוקדת באמצעות השתלת גבישים רדיואקטיביים בערמונית.
הקרנה חיצונית באמצעות LINAC

הטיפול במחלה זו תלוי בחומרת המחלה. הטיפולים העיקריים לסרטן הערמונית הם ניתוח, רדיותרפיה, ברכיתרפיה, כימותרפיה, טיפול הורמוני חוסם טסטוסטרון (למשל באמצעות קזודקס), וטיפול הורמונלי ראדיקלי הכולל כריתת אשכים, כדי להוריד את רמות הטסטוסטרון. אף שהטיפול האחרון יעיל וזול, הוא נחשב לבלתי מקובל על ידי הגברים.

אפשרויות הטיפול במחלת סרטן הערמונית במטרה להביא להחלמה מלאה מהמחלה הן בעיקר ניתוח והקרנות. בעבר הניתוח היה גורם לאימפוטנציה ב-100 אחוז מהמקרים וכן סיבוכים של אי שליטה במתן שתן, עקב הפגיעה בעצב העובר ליד מעטפת הערמונית. כיום, בעקבות שיפור הניתוח, השכיחות לאיפוטנציה ירדה.

טיפולים מוצעים אחרים, דוגמת טיפול להפחתת אנדרוגן וטיפול הורמונלי בפרט, כימותרפיה, הקרנות קרני פרוטונים, ברכיתרפיה (השתלת גבישים רדיואקטיבים בערמונית), קריותרפיה (ניתוח בהקפאה), חמיום ממוקד של הערמונית, אולטרסאונד ממוקד רב-עוצמה (HIFU) קיימות אף הן בהתאם למצבו הקליני של החולה ולתוצאה הטיפולית הרצויה. כמתואר להלן (בפסקת הטיפול ההורמונלי), אביראטרון אצטאט הוא טיפול הנראה מבטיח בהביאו להקטנת ממדי הגידול ותוצאות בדיקת ה-PSA בדם, כאשר ניתן לחולי סרטן ערמונית אגרסיבי ומפושט המצויים במצב סופני‏[7].

גילו ומצב בריאותו הכללי של הגבר וכן מידת ההתפשטות, תוצאות הבדיקה הפתולוגית של הגידול ותגובת המחלה לטיפול הראשוני הם הגורמים העיקריים לקביעת הסכות (פרוגנוזה) של המחלה, קרי, סיכויי החולה להחלמה מלאה או הערכה לגבי תוחלת ואיכות החיים הצפויות לו. משום שמחלת סרטן הערמונית מופיעה בעיקר בקרב גברים בגיל מבוגר יחסית, רבים מהם ימותו כתוצאה מגורמי תמותה אחרים עוד בטרם סרטן הערמונית, שהתפתחותו איטית, יחל לתת בהם את אותותיו. עובדה זו מקשה מאוד על בחירה דרך הפעולה הטיפולית המיטבית, אם בכלל‏[8].

ההחלטה האם לטפל בסרטן מקומי של הערמונית (גידול המוכל בתוככי גבולות הערמונית) במטרה להביא למיגורה המלא של המחלה היא החלטה הנתונה לשיקול דעתו של החולה המתלבט בין תוצאת הטיפול המקווה לבין תופעות הלוואי והנזקים האפשריים שהטיפול עשוי להסב לאיכות ולתוחלת חיי החולה, ובהם פגיעות במעיים, במערכת השתן ובתפקוד המיני.

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 אושרו בארצות הברית טיפולים מאריכי חיים לחולים אשר עברו כימותרפיה ואשר נמצאים בשלב הסופני הגרורתי של המחלה. בין התרופות - Radium-223 dichloride‏, Abiraterone acetateSipuleucel-T.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 1060-1061

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ IARC Worldwide Cancer Incidence Statistics—Prostate. JNCI Cancer Spectrum. Oxford University Press (December 19, 2001). Retrieved on 2007-04-05 through the Internet Archive
  2. ^ Overview: Prostate Cancer—What Causes Prostate Cancer? American Cancer Society (2006-05-02). Retrieved on 2007-04-05
  3. ^ Prostate Cancer FAQs. State University of New York School of Medicine Department of Urology (2006-08-31). Retrieved on 2007-04-05
  4. ^ Potosky A, Miller B, Albertsen P, Kramer B (1995). "The role of increasing detection in the rising incidence of prostate cancer". JAMA 273 (7): 548–52. doi:10.1001/jama.273.7.548. PMID 7530782. 
  5. ^ Gine Kolata. "New Take on a Prostate Drug, and a New Debate", NY Times date = June 15, 2008. 
  6. ^ Potosky A, Miller B, Albertsen P, Kramer B (2008). "Finasteride Does Not Increase the Risk of High-Grade Prostate Cancer: A Bias-Adjusted Modeling Approach". Cancer Prevention Research Published Online First on May 18, 2008 as 10.1158/1940-6207.CAPR-08-0092. doi:10.1158/1940-6207.CAPR-08-0092. 
  7. ^ Richard Warry. "Drug for deadly prostate cancer", BBC date = July 22, 2008. 
  8. ^ Detailed Guide: prostate cancer. American Cancer Society webpage.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.