מכון הסרטים הבריטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ה-IMAX של מכון הסרטים הבריטי בלונדון לעת לילה

מכון הסרטים הבריטיאנגלית: British Film Institute) הוא מוסד ללא כוונת רווח ולטובת הציבור אשר נוסד בצ'ארטר מלכותי ופועל בלונדון למטרות הבאות:

עידוד התפתחות אומנות הקולנוע והטלוויזיה והסרט ברחבי הממלכה המאוחדת, קידום השימוש בהם כאמצעי לתעוד הווית ימינו ומנהגנו, קידום החינוך לקולנוע וטלוויזיה באופן כללי, והשפעתם על החברה, קידום הנגישות וההערכה לקולנוע הבריטי והעולמי, יסוד ופיתוח אוספי סרטים המשקפים את היסטוריית הסרט ותרבותו בממלכה המאוחדת‏[1].

פעילויות המכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון מנהל את מתחם BFI סאות'בנק (תיאטרון הקולנוע הלאומי לשעבר) ואולם תיאטרון IMAX, שניהם בגדה הדרומית של נהר התמזה בלונדון. באולם ה-IMAX יש את מסך הקולנוע הגדול ביותר בבריטניה, ומוצגים בו סרטים שזה עתה יצאו לאקרנים וסרטים קצרים המדגימים את הטכנולוגיה, הכוללת סרטי תלת-מימד ומערכת קול דיגיטלית סראונד בהספק של 12,000 ואט. במקום מוקרנים סרטים מכל רחבי תבל, במיוחד סרטים היסטוריים ויחודיים שזכו לביקורות טובות ואשר ממעטים להקרינם בבתי קולנוע מסחריים. המקום משמש גם כארכיב לסרטים המופצים לבתי קולנוע אחרים בבריטניה ומחוץ לגבולותיה.

מכון הסרטים הבריטי מנהל את פסטיבל הסרטים של לונדון לצד פסטיבל הסרטים הגאה של לונדון, המנוהל בשותפות עם האתר BBC Blast ומתמקד בתרבות להט"ב.

מכון הסרטים הבריטי מנהל קשת רחבה של פעילויות חינוכיות התומכות בלימודי קולנוע ומדיה במוסדות חינוך בבריטניה[2].

המכון מחזיק בארכיון הסרטים הגדול ביותר בעולם, "הארכיון הלאומי של מכון הסרטים הבריטי". מוסד זה נקרא בעבר "ספריית הסרטים הלאומית" (1935-1955), "ארכיון הסרטים הלאומי" (1955-1992), ו"ארכיון הסרטים והטלוויזיה הלאומי" (1993-2006). בארכיון למעלה מ-50,000 סרטים עלילתיים, למעלה מ-100,000 סרטים לא עלילתיים וכ-625,000 הקלטות של תוכניות טלוויזיה. רוב האוסף מוקדש לסרטים בריטים, אולם קיים אף אוסף משמעותי של סרטים מרחבי העולם.

מכון הסרטים הבריטי מפרסם ירחון בשם Sight & Sound (קול ותמונה) וכן תקליטורי DVD וספרים. במכון מנוהלת הספרייה הלאומית של מכון הסרטים, ספריית מחקר, וכן מאגר מידע על סרטים, הכולל מידע מלא של רשימות משתתפים בסרטים, תקצירים ומידע אחר על סרטי קולנוע וטלוויזיה ברחבי תבל. במכון אף אוסף של כ-7 מיליון תמונות מתוך סרטי קולנוע וטלוויזיה. במהלך השנים מכון הסרטים הפיק מספר סדרות טלוויזיה בשיתוף פעולה עם ה-BBC.

הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון נוסד בשנת 1933 כחברה פרטית, אף שקיבל מענקים ציבוריים לאורך שנות קיומו. בשנת 1948 עבר המכון שינוי מבני בעקבות דו"ח רדקליף, בו הוצע כי המכון יתרכז בחינוך לאומנות הקולנוע, תחת לעסוק בהפקת סרטים. בעקבות השינוי הועברה פעילות הפקת הסרטים החינוכיים לידי הוועדה הלאומית לאומנויות הוויזואליות בחינוך ( National Committee for Visual Aids in Education) והאקדמיה הבריטית לקולנוע קיבלה שליטה על הפקתם.

בשנת 1983 קיבל המכון צ'ארטר מלכותי, אשר עודכן בשנת 2000, ובאותה שנה קיבלה המועצה הבריטית לקולנוע את האחריות לתיקצוב המכון (דרך של סובסידיה ממשלתית). המכון רשום כמוסד עצמאי ללא כוונת רווח ולטובת הציבור, ומשכך נמצא בפיקוח הוועדה למוסד ללא כוונת רווח והמועצה המלכותית.

בשנת 1988 פתח מכון הסרטים את מוזיאון הקולנוע, הידוע בשם MOMI, מוסד שזכה להכרה ולתהילה כמוזיאון בולט בתחום הקולנוע בעולם. אולם המוזיאון לא המשיך לזכות בתקציבים שהיו יכולים לאפשר לו להמשיך ולשמור על מעמדו, על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום, ובשנת 1999 הוכרז על סגירתו "הזמנית" לצורך העתקתו למיקום אחר, אולם בפועל המוזיאון לא נפתח שוב ובשנת 2002 הוכרז כי לא יפתח עוד.

המכון בתחילת המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון מנוהל בידי אמנדה נוויל. למכון אף מועצת מנהלים בת 14 חברים ובראשה יושב ראש. מקורות המימון של המכון הם שלושה: עיקר תקציבו בא מן המועצה הבריטית לקולנוע, בתקציבו של משרד התרבות, המדיה והספורט של בריטניה. בשנת 2007 קיבל המכון 17 מיליון ליש"ט ממקור זה. מקור מימון שני הוא הכנסות מפעילויות מסחריות, כגון הכנסות ממכירות כרטיסי קולנוע, מכירות DVD, וכדומה. מקור המימון השלישי הוא מחסויות ומענקים ממוסדות שונים, כולל הלוטו הבריטי.

המכון משקיע מאמצים רבים בשימור וחקר תוכניות הטלוויזיה הבריטיות וההיסטוריה שלהן. בשנת 2000 פרסם המכון רשימה של 100 תוכניות הטלוויזיה הטובות בכל הזמנים, כפי שהשתקף בהצבעת אנשים מתעשיית הטלוויזיה. לאחר דחיות חוזרות הושלמו בשנת 2007 העבודות לשיפוצו של בניין תיאטרון הקולנוע הלאומי, ובמקום נפתחו חללים לפעילויות חינוכיות, גלריה, מדיאטק חלוצי אשר איפשר לראשונה לציבור הרחב לעיין, חינם אין כסף, באוצרות הקולנוע והטלוויזיה השמורים בארכיון הלאומי לקולנוע ולטלוויזיה. המדיאטק הפך עד מהרה להצלחה הבולטת ביותר של שיפוץ מתחם המכון, וקיימות תוכניות לפתיחת מדיאטקים דומים ברחבי בריטניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]