מנוע סיבובי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנוע ונקל
מנוע גינום

מנוע סיבובי או מנוע רוטרי הוא מנוע המקבל או מפיק כוח ישירות לתנועה סיבובית, לעומת מנוע ישר המקבל את כוחו מבוכנה המחוברת בדרך כלל במוט אל גל ארכובה.

רוב המנועים החשמליים הם מנועים סיבוביים, וכך גם מנועים המונעים בלחץ אוויר או נוזל, אך יש רק מעט סוגים של מנועי בעירה פנימית סיבוביים.

ייתרונותיהם הבולטים של מנועים אלו הם פשטותם ומשקלם הנמוך, שכן אין להם צורך בגלגל תנופה כבד, ומשום כך ההתעניינות בהם רבה בתעשיית התעופה. מנוע סיבובי טיפוסי כולל פחות רכיבים וניזוק פחות משחיקה, ולכן תחזוקתו קלה וחייו ארוכים יותר.

סוגי מנועים סיבוביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה מנועי בעירה בעלי תאי בוכנה הנשענים בדרך כלל על הנדסה לא סימטרית (קונצנטרית - בה נקודת האחיזה של הבוכנות אינו במרכז), וכך המנוע מנצל את הכוח המתקבל להפקת סיבוב עצמי. בניגוד למנועים ישרים, הצילינדרים נעים אף הם בתוך המנוע. מנוע גינום הוא הידוע ביותר בסוג זה של מנועים.

לעומתם, ישנם מנועים סיבוביים רבים המקבלים את כוחם ללא בוכנות כלל, אלא באמצעות כניסת גז או נוזל אל תאים בעלי צורה אופיינית המניעה את הרוטור - חלקו הנע של המנוע - בכיוון הרצוי. רוב המנועים ההידראוליים והפנאומטיים פועלים באופן זה, אך ישנם גם מנועי בעירה פנימית, המנצלים את המבנה הזה: לאחר כניסת הדלק אל התאים, הוא מוצת ומניע את הרוטור בכוח אנרגיית הבעירה (בדרך כלל דרך לחץ הגז המתרחב במהירות). מנוע ונקל הוא מנוע מסוג זה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1888 בנה פליקס מילט אופנוע עם מנוע סיבובי, והיה הראשון שרשם פטנט על כך.

מנועים סיבוביים שבהם הבוכנות הסתובבו סביב ציר ההינע, שימשו באופן נרחב בהנעת המטוסים הראשונים והצפלינים לפני מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה. מעט מנועים מסוג זה שימשו גם במכוניות ובאופנועים. המצאות שונות נרשמו בעניין אך אף המצאה לא הציגה שינוי מהותי במבנה ההנדסי הבסיסי של המנוע.

ב-1901 מכרה חברת אדמס פרוול בארצות הברית מנוע סיבובי למכונית. מנוע זה פותח על ידי הממציא האמריקני אמיל ברנר. משערים שמנוע גינום פותח על בסיס המצאה זו.

מנוע גינום פותח בידי שלושה אחים צרפתים: לואי, לורן ואגוסטין סגווי. הם היו נכדים של ממציא גשר המיתרים הצרפתי המפורסם, ברוך סגווי, ומצד האם נכדים של ז'וזף מונגולפייה, ממציא הכדור הפורח (באוויר החם). בשנת 1906 החל פיתוח מנוע הגינום, עם רכישת הזכויות למנוע סיבובי חד-בוכנתי בידי בכור האחים לואי, מיצרן הקטרים והמכוניות הגרמני מוטורנפבריק אוברורסל - החברה שהפכה מאוחר יותר לב.מ.וו‏‏. המנוע הומצא על ידי המהנדס הראשי של החברה ווילי ז"ק, והוא שנתן לו את שמו.

משנת 1921 והלאה ירדה קרנו של מנוע זה, בעיקר בגלל חסרונות בהעברת הכוח לתנע סיבובי, המוגבלת בתקרה לפי חישוב הנדסי.

מנוע ונקל פותח על ידי המהנדס פליקס ונקל, בחברה הגרמנית NSU, החל משנת 1951 אחרי ששוחרר ממאסר בעקבות פעילותו בפיתוח צבאי עבור הלופטוואפה, של מנועי מטוסים, ולאחר שהותר לו לשוב ולעבוד בתחום. המנוע הוצג בציבור לראשונה בשנת 1957.

בשנת 1994 הומצא מנוע סיבובי פשוט ביותר, הפועל בלחץ אוויר והבנוי משני רכיבים קשיחים בלבד. מנוע זה פועל באמצעות תנועה של מערכת גלגלים בסיבוב המרחיק ומקרב אותם, אך ללא סיבוב הגלגל עצמו. התברר שמנוע זה יעיל ביותר לדחיסת אוויר, אך לא נמצאה דרך לנצלו להפקת כח‏‏[1].

בשנת 2005, החלה לשווק חברה אוסטרלית בשם EngineAir מנוע אוויר סיבובי יעיל חדש, להנעת כלי רכב‏‏[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מדחס אקסצנטרי
  2. ^ מנוע אוויר סיבובי חדש של ממציא אוסטרלי, להנעת כלי רכב (באנגלית)