מעמד הביניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מעמד הביניים הוא מונח חברתי כלכלי המגדיר את התושבים במדינה שהינם בעלי יכולת כלכלית סבירה, אך אינם בעלי השפעה או עושר יוצאי דופן וניכרים לעין.

מעמד הביניים מוגדר על פי משקי בית שהכנסתם ברוטו נעה בין 75% ל-125% מההכנסה הממוצעת. לפי אופן חישוב מקובל אחר, מעמד הביניים מוגדר על פי משקי בית שהכנסתם נעה בין 75% ל-125% מההכנסה החציונית (קו ההכנסה שמחצית מהשכירים משתכרים מעליו ומחצית משתכרים מתחתיו).

מעמד הביניים הוא הוא המעמד עליו מתבססת החברה המתועשת. התושבים במעמד זה הם, בדרך כלל, העובדים המאיישים את מרבית המערכות במגזר העסקי והציבורי, והם גם הצרכנים העיקריים של מוצרי הצריכה השונים בשוק.

בסוציולוגיה המרקסיסטית, לעומת זאת, משמש הביטוי "מעמד הביניים" ככינוי למעמד בעלי הרכוש הבורגנים, המתפרנסים מבעלות על עסקים, מניהול וממקצועות חופשיים, בניגוד לפרולטריון - מעמד עובדי-השכר המתפרנס מעבודת כפיים.