מפקד היהודים בצבא הגרמני (1916)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מפקד היהודים בצבא הגרמניגרמנית: Judenzählung נקרא: יודן זלונג; שם רשמי: ספירת היהודים הנתונים לשירות צבאי) היה צעד אנטישמי שבוצע על ידי המטה הכללי של צבא הקיסרות הגרמנית באוקטובר 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, על מנת לאשר את ההאשמות על היעדר פטריוטיזם בקרב יהודי גרמניה. המפקד ספר את מספר היהודים ששירתו בצבא הגרמני ומצא כי מעל 80% שירתו בחזית, בפרופרציה דומה לנוצריי האימפריה, אך תוצאותיו הרשמיים לא פרסמו באופן פומבי, תחת אמתלה של שמירה על 'שלום פנימי'. הממצאים עוותו והודלפו באופן מגמתי לארגונים אנטישמיים על מנת להסיט נגד היהודים, וכאשר ארגונים יהודים ביקשו לראות את המפקד הרשמי משרד המלחמה מנע זאת מהם בטענה שהממצאים שפורסמו על ידי האנטישמיים הם מדויקים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילים יהודים-גרמנים מציינים את חנוכה בחזית הרוסית (1916)

עבור יהודים רבים, פריצת המלחמה נתפסה כהזדמנות עבורם להוכיח את הנאמנות שלהם לאומה הגרמנית[1]. כ-100,000 יהודים גויסו לצבא הגרמני ולראשונה הותר להם לשרת כקצינים. למרות שפעילות אנטישמית הייתה נתונה לצנזורה צבאית, ככל שהמלחמה התקדמה החלו להתפשט טענות שלפיהם היהודים עושים הכול על מנת להימנע משירות בחזית ושהם מתעשרים מספסרות באספקת מלחמה. בתגובה לכך, החליט שר המלחמה וילד פון הוהנבורן להורות על מפקד אוכלוסין שיבדוק את מספר היהודים ששירתו בצבא ואת האחוז מהם בחזית. הרשויות הכחישו שהמניעים שלהם נבעו מאנטישמיות ושהם נלקחו רק על מנת לאסוף נתונים סטטיסטיים.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-12,000 יהודים נהרגו במהלך במלחמה[2], ו-35,000 נוספים קיבלו אות עיטור כבוד על אומץ לב. המפקד גרם לייאוש בקרב יהודי גרמניה, שראו באירוע הוכחה לנפיצות האנטישמיות בקרב הציבור הגרמני. רבים ראו באפיזודה כזרז לאנטישמיות מוגברת. כתוצאה חלק מן היהודים פנו לפציפיזם או לציונות, משום שהרגישו שהשתלבות היהודים בגרמניה בלתי-אפשרית. הכותב היהודי גרמני ארנולד צווייג, שהתנדב לצבא ושירת בחזית המערבית, כתב במכתב למרטין בובר בפברואר 1917 על העלבון האישי וההשפלה שחווה בעקבות המפקד:

"המפקד היהודי הייתה תגובה של עצב לחטאי גרמניה והייסורים שלנו... אילו לא היה אנטישמיות בצבא הקריאה לצאת לחזית הייתה כמעט קלה"[3]. בעקבות חוותיו, זוויג החל לשנות את השקפותיו למלחמה והפך לפציפיסט מוצהר. הוא מתאר את חוויתיו בסיפור הקצר 'הצנזוס היהודי בורדן'. הנתונים השקריים בדבר מיעוט היהודים בחזית היוו חלק מהמיתוס האנטישמי של תקיעת הסכין בגב בידי יהודים[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ S. Friedlaender, Redemptive Anti-Semitism Archived 2007-09-29 at the Wayback Machine Source: S. Friedlaender, Chapter 3 in: Nazi Germany and the Jews, Vol. I - The Years of Persecution 1933-1939, (New York 1997), pp. 73-112. (Yad Vashem History of the Holocaust, a collaboration between the Yad Vashem Holocaust Remembrance Authority in Jerusalem and Drew University, Madison New Jersey.
  2. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 337.
  3. ^ Isenberg Noah William. 1999. Between Redemption and Doom : The Strains of German-Jewish Modernism. Lincoln Neb: University of Nebraska Press pg 59
  4. ^ אורי דרומי, ספירת היהודים, באתר הארץ, ‏2.3.2012