מפתח (קריפטוגרפיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מפתח בקריפטוגרפיה, הוא פיסת מידע (פרמטר) המאפשר שליטה על תהליך ההצפנה או פענוח המידע.

במובן הבסיסי, הצפנה היא הסתרת משמעותו של מסר קריא באמצעות פונקציות ההופכות את המסר לרצף של סימנים המכונה צופן. הצופן אינו קריא למי שאין בידיו מפתח ההצפנה המתאים כדי לשחזרו. ואילו שחזור הטקסט המוצפן למצבו הקריא באמצעות מפתח ההצפנה, קרוי פענוח.

בשנת 1917 הגה המהנדס גילברט סטנפורד ורנם (1890 - 1960) שיטה ממוכנת לביצוע הצפנה בטלגרף, בה המידע מוצפן תו אחר תו בעת שידורו, בניגוד לביצוע ההצפנה מראש ולאחר מכן שידור הטקסט המוצפן. בשיטה זו המפתח מוכן מראש על גבי סרט מנוקב ומחובר על ידי ממסר חשמלי אל מכונת הטלגרף. שיטת הצפנה זו ידועה בשם צופן ורנם, על שם ממציאה, והיוותה את הבסיס להצפנת פנקס חד-פעמי הבלתי-שבירה.

המפתח קובע את הפלט הפונקציונלי של האלגוריתם או הצופן. ללא מפתח, לא הייתה להם תוצאה.

ישנם שני סוגים בסיסיים של מפתח, המקבילים לשני סוגי האלגוריתמים הקריפטוגרפיים הקיימים: הסימטרי והאסימטרי.

  • בהצפנה סימטרית: אם יש מפתח אחד בלבד לפענוח ולהצפנה, אזי המפתח נקרא "מפתח סימטרי".
  • בהצפנה אסימטרית: אם יש שני מפתחות שונים, שאחד מהם משמש רק להצפנת נתונים והשני רק לפענוח נתונים. שני המפתחות קרויים בהתאמה "מפתח פומבי" ו"מפתח פרטי".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P mathematics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מתמטיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.