מרגרט דונגו
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 | |
| לידה |
14 במרץ 1960 (בת 64)  |
|---|---|
| מדינה |
 זימבבואה |
| השכלה |
בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד |
  | |
מרגרט דונגו (באנגלית: Margaret Dongo; נולדה ב-14 במרץ 1960) היא פוליטיקאית מזימבבואה, הידועה בשל פעילותה למען זכויות נשים ונגד שחיתות. ב-1975 עברה את הגבול למוזמביק, על מנת להצטרף לצבא השחרור, וכדי להביא קץ לשלטון הקולוניאלי. ב-1990 נבחרה דונגו לפרלמנט בזימבבואה ועזרה בהקמת איחוד הדמוקרטים של זימבבואה. לאחר הבחירות בשנת 2000, שבהן יצאה כנגד המועמד המוביל, הותקפה דונגו בביתה.[1]
מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1975, בגיל 15 עזבה את בית הספר התיכון והלכה למוזמביק, על מנת להצטרף ללוחמי החירות של האיחוד הלאומי האפריקני של זימבבואה (ZANU, שנקרא מאוחר יותר ZANU-PF כאשר התוספת פירושה החזית הפטריוטית). ארגון זה ניהל מלחמת שחרור נגד המשטר הקולוניאלי בראשותו של איאן סמית (אנ'), מנהיג רודזיה. דונגו הוכשרה כחובשת קרבית. היא כונתה Chimurenga ("מלחמת השחרור") וססמתה הייתה "Tichaona Muhondo" ("נתראה בשדה הקרב"). היא תיארה אז את מפקד ה-ZANU יאשיה טונגוגרה כ"איש עקרונות": "הוא היה נחוש ולא ערער בשאלה עבור מה הוא נלחם, לא ניתן היה לפתות אותו לשחיתות.... האמנתי לו."[2] בדצמבר 1979 דונגו הייתה אחת האחרונות שראתה אותו בחייו. עם הפסקת האש והכרזת העצמאות בשנת 1980 היא חזרה לזימבבואה, השלימה קורס בהקלדה, קבלה תעודת מומחית להפעלת טלפרינטר, ועבדה בתור המזכירה לענייני נשים של המטה הארצי של ZANU-PF בהארארה. בשנת 1983 קבלה תפקיד במשרד לביטחון המדינה. היא נשארה עובדת מדינה עד 1989, ועבדה בו-זמנית גם במשרד הנשיא, וגם עבור ארגון המודיעין המרכזי (CIO). במהלך תקופה זו, היא נודעה כדוברת נאמנה של ותיקי המלחמה (הווטרנים), ונאבקה עבור זכויותיהם, בטענה כי הם לא נהנים מספיק מתוצאות מלחמת השחרור בה נלחמו ואף ניצחו.
בית הנבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1989, הקימה דונגו קבוצת תמיכה עבור לוחמי חופש לשעבר (National Liberation War Veterans Association ). עם תמיכה וגיבוי של ארגון המודיעין המרכזי היא נגשה לבחירות הפנימיות למושב הפרלמנטרי מטעם מזרח הארארה, וניצחה. בגיל שלושים, היא הייתה החברה הצעירה ביותר בפרלמנט. בזמן היותה חברת פרלמנט מטעם ZANU-PF נאבקה למען הדמוקרטיה, זכויות האדם, וקבוצות שוליים בזימבבואה. דונגו זכתה לתשומת לב רבה בשל תקיפתה את השחיתות בתוך ההנהגה של המפלגה, הפעלת לחצים ליצירת תוכניות נוספות והפרשת קרקעות עבור לוחמי החופש לשעבר. כאשר נוצר משרד חדש לעניינים פוליטיים, הצהירה דונגו כי זוהי רק עוד פלטפורמה להעמדת פנים שבעלי התפקידים במפלגה אכן משרתים את האזרחים, והם אינם באמת עובדים למען המדינה.
ההתנגדות (אופוזיציה) למוגאבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן רשמי זימבבואה היא רפובליקה נשיאותית הכוללת שני בתי נבחרים וחוקה שחודשה בשנת 2005. בפועל שלט בזימבבואה רוברט מוגאבה בשלטון יחיד, מאז בחירתו בשנת 1980 ועד להדחתו על ידי הצבא בשנת 2017 . בשבע השנים הראשונות לשלטונו כיהן כראש ממשלה תחת הנשיא כנען בננה, שאיחד את פלגי המורדים וייסד בפועל את זימבבואה. בשנת 1987 הודח בננה מתפקידו ומוגאבה מינה את עצמו גם לנשיא. בשנים שעד הבחירות הארציות בשנת 1995, היחסים בין דונגו לבין המפלגה (ZANU-PF ) הידרדרו, עד שהם סירבו לכלול אותה ברשימת מועמדיהם. היא החליטה לרוץ כמועמדת עצמאית, מה שהוביל לסילוקה הסופי מ ZANU-PF. המועמדת האפריקנית היריבה של מרגרט דונגו הייתה חברה ותיקה – ויויאן מאושיטה (Vivian Mwashita). לאחר שהוכרזה תבוסתה בכאלף קולות, טענה דונגו בתוקף כי היו זיופים רבים בבחירות, ואף הגישה תביעה על כך לבית המשפט. תוצאות חקירת הנושא אכן חשפו פגמים רציניים בהליך הבחירות אשר הצביעו על כך שלפחות 41% מהשמות ברשימות הבוחרים מזויפים. הזיופים כללו למשל, רישום של אנשים רבים שאינם תושבי האזור, כבוחרים. באוגוסט 1995 הורה בית המשפט לערוך סיבוב הצבעה נוסף. דונגו חזרה לדרום הארארה בתור מועמדת עצמאית בסיבוב החוזר של הבחירות. ב-25 בנובמבר 1995 זכתה בבחירות החוזרות עם 3,075 קולות מול 1,630 של יריבתה מאושיטה, והמשיכה במאבקה בפרלמנט כמייצגת נלהבת של זכויות אדם ודמוקרטיה. היא הייתה אחת מתוך סה"כ שלושה חברי אופוזיציה. דונגו הפכה לאופוזיציונרית נחושה למפלגת השלטון יותר מאי פעם. פעילה זימבבואית בשם גרייס קווינג'ה הדביקה לה את התווית של "סמל ההתנגדות". כאשר סטודנטים יצאו לרחובות בשנת 1998 במחאה על מחירי המזון הגבוהים, על שחיתות, מחסור בסחורות וכדומה, דונגו התייצבה לצדם וגינתה את המשטרה על התנהגות אלימה בפיזור ההפגנות. ניצחונה הפרלמנטרי עורר גם השראה למספר מועמדים עצמאיים ברחבי הארץ להתמודד בבחירות, רבים מהם חברי התנועה למועמדים עצמאיים (MIC), אשר דונגו הייתה קשורה בקשר הדוק עימם. ההתססה שלה הכעיסה כל כך את חבריה מהמפלגה הקודמת, שאף דווח על מקרה שבו הגנרל סולומון מוג'ורו תקף אותה פיזית באחד מחדרי הפרלמנט. בראיון מתארת דונגו את החוויה שלה: "סבלתי מקשיים רבים בהיותי מפלגת יחיד. את עומדת ומנסה לדבר בהיגיון אתו, ואומרים לך דברים כמו: "כלבה, חזרי הביתה למטבח!" או מציעים לך לשבת כי את בדעת מיעוט".[3] מרגרט דונגו קיוותה להיבחר מול רוברט מוגאבה בבחירות לנשיאות של 1996, אך לא עמדה בדרישת הגיל המינימלי להיבחרות לנשיאות (גיל 40). היא קראה לבישוף אייבל מוזוריווה ולנדבאנינג'י סיטהול לסגת מהבחירות מאחר שהשתתפותם נותנת אופי לגיטימי לבחירות, שאינן כאלה, כיוון שלטענתה "הבחירות לנשיאות הם רק עבור הקהילה הבינלאומית התורמת, ולא עבור אזרחי זימבבואה המדוכאים". שניהם בסופו של דבר נסוגו. איגוד השידור של זימבבואה אסר על כתביו לסקר את פעילותה. בשנת 1998 הקימה מפלגה פוליטית משלה: איחוד הדמוקרטים של זימבבואה (ZUD). פעילי אופוזיציה רבים קיוו למיזוג כוחות בין מפלגתה של דונגו לבין התנועה לשינוי דמוקרטי (Movement for Democratic Change), בראשות מורגן צ'נגיראי ( Morgan Richard Tsvangirai), אך לבחירות של שנת 2000 הן התייצבו כשתי מפלגות נפרדות. הקמפיין היה קשה לדונגו. אנשיZANU-PF תקפו את ביתה מספר פעמים, שברו חלונות ודלתות והפחידו את ילדיה. במקרה אחר, כאשר דונגו הגיעה לעיר הסמוכה (Chitungwiza) כדי להביע תמיכה במועמד עצמאי בשם מרג'ורי זנדה, נערים מ- ZANU-PF השליכו לעברה בקבוק תבערה, אשר כמעט פגע בה. כאשר המשטרה הגיעה, דונגו זיהתה את התוקפים, אך השוטרים לא עשו דבר. למרות דיווחים נרחבים על חבלות במאמצי הבחירות, התנועה לשינוי דמוקרטי (MDC) הצליחה לזכות ב-57 מושבים בבית הנבחרים לעומת 61 למפלגת ZANU-PF . עם זאת, דונגו איבדה את המושב שלה. תוך שלוש שנים בלבד היא הפכה מהסמל האולטימטיבי של התנגדות אמיצה לכוח פוליטי שולי ומודר.
רפורמת הקרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באחת הפעולות האחרונות שלה כחברת פרלמנט, תבעה דונגו כי הממשלה תחשוף את רשימת האנשים שהרוויחו מרפורמת חלוקת הקרקעות של שנת 2000. במסגרת הרפורמה, הממשלה החליטה להלאים נכסים חקלאיים נרחבים בגודל של כ-11 מיליון הקטאר שהיו ברובם בידי בעלי אדמות לבנים עוד מתקופת השליטה הבריטית. האדמות הפוריות שהיו בידי כ-4,000 בעלי אדמות לבנים חולקו לכ-300,000 חוות קטנות. כ-54,000 חקלאים שחורים יכלו לקבל אדמה.[4] כל זאת כדי לשנות את המצב הלא שוויוני של הבעלות על האדמות במדינה. דונגו נקטה ביקורת חריפה על כך שהאדמות אשר חולקו בגל השני של החלוקה מחדש של האדמות לא הגיעו לידי העניים השחורים, אלא לידי קובץ מצומצם של מקורבים לשלטון, אשר לא היה להם ניסיון או עניין לעבד את האדמה ולגדל מזון. להפתעתם של רבים, היא הצליחה לכפות את הכנת רשימת האנשים שהרוויחו מהרפורמה ופרסומה בציבור בשנת 2001. היא הובילה את הממשלה להודות בכך שלמעלה ממיליון אקרים אשר היו שייכים ל-270 חוות של חקלאים לבנים חולקו בקרב 400 אנשים (שחורים) שהשתייכו לשלטון, כגון שופטים, סגני שרים, משפטנים, דוברים ועוד.[4] ברשימת הנהנים המרכזיים נכללו מנהיגי ה-ZANU-PF כמו פטריק צ'ינאמאסה (patrick chinamasa), גזי בורדר ועוד. מאמציה חשפו את הצביעות של תוכנית הרפורמה האגררית (רפורמת הקרקעות) שהייתה אמורה לשפר ולקדם את מצבם של הכפריים העניים ולא את חברי המפלגה של רוברט מוגאבה.
אחרי בחירות שנת 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף תבוסתה בבחירות נותרה דונגו מבקרת ציבורית חריפה של ממשלת רוברט מוגאבה. היא טענה באחת הפעמים: "אני הייתי מוכנה להקריב עצמי בשביל מוגאבה, אבל ברגע שחברי ממשלתו קבלו את משקיהם, בתיהם ואת הלימוזינות שלהם הם שכחו את האנשים ששמו אותם שם".[5] היא גם הקדישה זמן ניכר בשכנוע עמיתיה ותיקי המלחמה לא להיות מעורבים בהתקפת המשקים של הלבנים, כדי לא "לתת לפוליטיקאים האנוכיים והחמדנים להשתמש בסבל שלכם".[4] בשנת 2003 היא התבטאה נגד הטלה מחדש של אגרות בבתי ספר ציבוריים-ממלכתיים, והתנגדה לקריטריונים שקבעו מי אמור להיקבר בנחלת הגיבורים הלאומיים של המדינה. למרות היעדרותה מהזירה הציבורית, נשארה דונגו בראשית המאה העשרים כקול ביקורתי חשוב בזימבבואה, ובעלת זכות ראשונות בפתיחת הדלת לנשים אחרות, למאבק למען זכויותיהן. בשנת 2005 קיבלה מלגת לימודים מאוניברסיטת הרווארד, שם סיימה תואר שני במנהל ציבורי. היא הייתה נשיאת האיחוד הדמוקרטי של זימבבואה עד שהמפלגה התפרקה בשנת 2006. היא המשיכה להיות פעילה בסוגיות הנוגעות לזכויות אדם, ויזמה תביעה נגד חוקי אפוטרופסות של הממשלה, אשר מנעו מנשים לחתום על טופסי דרכון עבור ילדיהן.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sheldon, Kathleen E., 1952-, Historical dictionary of women in Sub-Saharan Africa, Lanham, Md.: Scarecrow Press, 2005
- ^ Margaret Dongo – Zimbabwe, World People's Blog
- ^ Dismantling Patriarchy in the MDC | Pambazuka News, www.pambazuka.org
- ^ 1 2 3 Lloyd M. Sachikonye, From ‘Growth with Equity’ to ‘Fast-Track’ Reform: Zimbabwe's Land Question, Review of African Political Economy 30, 2003-06, עמ' 227–240 doi: 10.1080/03056244.2003.9693496
- ^ Norman, Andrew, Robert Mugabe and the Betrayal of Zimbabwe.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מרגרט דונגו".