אופוזיציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במובנה הרחב יותר, אופוזיציה היא כינוי כולל לעמדות, ארגונים ותנועות המתנגדים פוליטית או אידאולוגית לשלטון או לעמדתו, ולא בהכרח כאלה הפועלים במסגרת פרלמנטרית.

בהקשרה הפרלמנטרי-מדיני אופוזיציהעברית: נֶגְדָּה[1]) היא כינוי לכל המפלגות שאינן חברות בקואליציה, כלומר לא התאגדו לשיתוף פעולה בגוף המחוקק עם מפלגת השלטון ועם המפלגות שתומכות בה (אשר נציגיהן חברים בממשלה).

במשטר פרלמנטרי-יחסי כמקובל בישראל, חברי האופוזיציה מהווים מיעוט בקרב חברי הרשות המחוקקת, מכיוון שקשה לשמור על קואליציה ללא רוב בכנסת.

מטרת האופוזיציה היא לייצג בפרלמנט את עמדותיו של המיעוט שלא זכה לייצוג בשלטון, לבקר את השלטון ואף לנסות להפילו בהתאם לחוק ולחוקה, ולהציג אלטרנטיבה לדרכה של הממשלה.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ראש האופוזיציה

בישראל, בממלכה המאוחדת ובמשטרים פרלמנטריים דומים, מקובל שראש האופוזיציה הוא יושב ראש המפלגה הגדולה מבין המפלגות החברות באופוזיציה. בישראל עד שנת 2000, "ראש האופוזיציה" היה תפקיד ללא משמעות שנקבעה בחוק כלשהו. בשנת 2000 נחקק תיקון לחוק שהסדיר את מעמדו, סמכויותיו, שכרו וכדומה. בין היתר חויב ראש הממשלה למסור לו עדכונים בענייני המדינה. כמו כן נחשב ראש האופוזיציה כ"סמל מדינה" וזכאי לאבטחה כראש ממשלה ונשיא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יגאל מרזל "המעמד החוקתי של אופוזיציה פרלמנטרית" משפטים לח 217 (2009).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תחדיש של האקדמיה ללשון העברית, שלא נקלט בציבור.