מוזמביק

רפובליקת מוזמביק
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: המנון מוזמביק
יבשת	אפריקה
שפה רשמית	פורטוגזית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	מפוטו 25°57′S 32°35′E
משטר	רפובליקה
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה	נשיא ארמנדו גבוזה לואיסה דיוגו
הקמה - עצמאות - תאריך	מפורטוגל 25 ביוני 1975
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	799,380 קמ"ר  35 בעולם 2.2%
אוכלוסייה‏‏ (הערכה) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	22,948,858 נפש  51 בעולם 28.71 נפש לקמ"ר 178 בעולם
תמ"ג‏‏ (הערכה לשנת 2011) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	23,870 מיליון $  120 בעולם 1,040 $ 212 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏‏ (2011) - דירוג עולמי	0.322  184 בעולם
מטבע	מטיקל מוזמביני ‏ (MZM)
אזור זמן	UTC +2
סיומת אינטרנט	.mz
קידומת בינלאומית	258+

ערך זה עוסק במדינה באפריקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מוזמביק (פירושונים).

רפובליקת מוזמביק (בפורטוגזית: República de Moçambique) היא מדינה בדרום-מזרח אפריקה, הגובלת בדרום אפריקה וסווזילנד מדרום-מערב, זימבבואה ממערב, זמביה ומלאווי מצפון-מערב, וטנזניה מצפון. ממזרח, מול חופה שוכן האי מדגסקר. היא חברה בקהילת המדינות הדוברות פורטוגזית ובחבר העמים הבריטי.

היסטוריה

מוזמביק יושבה לראשונה על ידי מתיישבי הסאן, שבט ציידים-לקטים דרום אפריקני. במאות הראשונות לספירת הנוצרים (המאה הראשונה עד הרביעית) החלה הגירה הדרגתית של שבטי בנטו שבאו מצפון ועברו את נהר הזמבזי אל שפלת החוף במוזמביק. שבטי הבנטו עשו שימוש בברזל והיה להם ידע בחקלאות.

בשנת 1498 הגיעו מתיישבים פורטוגזים. (כאשר מושבות מסחר ערביות היו נפוצות לאורך החוף מזה מאות שנים) והיא הייתה מושבה פורטוגזית במשך כמעט 500 שנה, תחילה בנמלי מסחר בדרך למזרח הרחוק ולהודו, ועם הזמן החלו סוחרים והרפתקנים להתקדם מזרחה בחיפוש אחר זהב ואוצרות טבע, ומאוחר יותר גם עבדים. עם זאת, עניינו של הממשל הפורטוגזי בממשלה היה מוגבל למתן זכויות אוטונומיות למתיישבים מקורבים, ולא התיישבות ממשלתית כמו שהייתה בברזיל ובמזרח הרחוק.

המדיניות הפורטוגזית הייתה מדיניות של ניצול המדינה, כאשר עיקר המשאבים הופנו לרווחת ולמסחר המתיישבים הלבנים והממשלה עצמה, ומעט מאוד, אם בכלל לתשתית הפיזית, הפוליטית, הכלכלית והחינוכית של התושבים הילידים. מדיניות זו, שהוגשמה על ידי חברות פרטיות, במימון בריטי לרוב נמשכה עד המאה ה-20. מדיניות זו התבטאה בעיקר בניצול התושבים ככח עבודה זול (ולרוב בחינם, כלומר כעבדים) במכרות ובמטעים, במוזמביק כמו גם במדינות השכנות.

גם לאחר מלחמת העולם השנייה, כשמרבית המדינות הקולוניאליסטיות החלו להעביר את השלטון במושבותיהם לילידים, נאחזה פורטוגל במושבותיה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל מאבק מזוין לעצמאות במוזמביק. בראש המאבק עמדה FRELIMO (פרלימו), החזית לשחרור מוזמביק בהנהגתו של אדוארדו מונדלאנה (שנרצח בשנת 1969), וממשיכיו - סמורה מאשל, מרסלינו דוש סנטוש, ז'ואקים שיסאנו ואחרים. הפיכה בפורטוגל בשנת 1974 הביאה לקריסת הקולוניאליזם הפורטוגזי. באותה עת ישבו במוזמביק כרבע מיליון תושבים פורטוגזים, שמרביתם נמלטו ממנה עם קבלת עצמאותה ב-25 ביוני 1975, מה שתרם להתמוטטות הכלכלה והקמת משטר מרקסיסטי תחת השפעה סובייטית. מוזמביק שימשה באותה תקופה ארץ מקלט לארגונים שנאבקו לעצמאות ברודזיה, דרום אפריקה ונמיביה, בעוד הממשלות הלבנות של מדינות אלה מימנו וסייעו לארגונים מורדים בתוך מוזמביק (העיקרית היא מחתרת ההתנגדות הלאומית במוזמביק, אשר תרמו להיותה שסועה במלחמות פנימיות וחוסר יציבות.

העשור הראשון לעצמאות המדינה לווה במלחמת אזרחים עקובה מדם, בה, על פי ההערכות איבדו את חייהם כמיליון תושבים, ו-1.7 מיליון תושבים איבדו את בתיהם והפכו לפליטים במדינות שכנות. ב-1983 נטשה מפלגת השלטון "חזית השחרור של מוזמביק", בראשות המנהיג סמורה מאשל (שנהרג לאחר שלוש שנים בהתרסקות מטוס מסתורית) את דרכה המרקסיסטית. יורשו של מאשל, ז'ואקים שיסאנו החל בשיחות שלום עם המורדים, וב-1990 הגיעו להסכמה על חוקה חדשה, דמוקרטית-ליברלית, וב-1992 הושג הסכם שלום בתיווך האו"ם בין ממשלת מוזמביק למורדים מבית.

עד 1995 שבו הפליטים מהמדינות השכנות לבתיהם במוזמביק, וגם התושבים שנאלצו לגלות מבתיהם לאזורים אחרים שבו למקומם הטבעי.

פוליטיקה

נשיא מוזמביק, ארמנדו גבוזה.

מוזמביק הינה רפובליקה רב-מפלגתית, על פי החוקה הדמוקרטית מ-1990. בראש המדינה עומד הנשיא הנבחר ז'ואקים חיסאנו, אשר מכהן בתפקידו מאז 1986, ונחל הצלחה רבה בהבאה לסיום מלחמת האזרחים במדינה והשבת הפליטים לבתיהם, ועל כן ניצח בשתי מערכות הבחירות הראשונות שהיו במדינה מאז השבת הדמוקרטיה. בבחירות הראשונות לנשיאות (עד אז היה נשיא מתוקף החלטת מפלגת השלטון ששלטה בכח) בשנת 1994 נבחרה גם אספה לאומית (פרלמנט) שבה שולטת מפלגת השלטון מאז עצמאות המדינה ב-1975, מפלגתו של חיסאנו "חזית השחרור המוזמביקית". בבחירות שנערכו בשנת 1999, ניצח חיסאנו בראשות המפלגה בפער של 4% מיריבו ממפלגת "ההתאגדות הלאומית המוזמביקית". הבחירות התקיימו עם אחוז גבוה מאוד של מצביעים, כ-85%. טענותיה של האופוזיציה לגבי הגינות הבחירות הובילו לעתירה לבית המשפט העליון, אשר דחה אותה בקביעה כי הבחירות היו דמוקרטיות והוגנות, ובכך הצטרף לדעתם של משקיפים וגורמים זרים במדינה. אולם הטענות הרבות בנוגע למערכות הבחירות והאשמות שונות בנוגע לשחיתות שלטונו הביאו אותו שלא להתמודד על התפקיד בבחירות שנערכו בדצמבר 2004, ובמקומו התמודד מטעם מפלגת השלטון (Frelimo) ארמנדו גבוזה אשר ניצח בהן ברוב של 63%, והוא היום הנשיא המכהן במדינה.

כמו כן, במדינה פועלת הפרדת רשויות, קיימת זרוע מבצעת, ממשלה אשר בראשותה (תחת מנהיגות חיסאנו) יושב ראש הממשלה מוקומבו; זרוע מחוקקת בדמות ה"אספה הלאומית" המורכבת מבית אחד של 250 נציגים (שבו יש למפלגת פרלימו רוב של 160 מושבים); וזרוע שיפוטית (בית משפט עליון) אשר שופטיו נבחרים על ידי הנשיא והאספה הלאומית.

יחסי חוץ

מוזמביק, שהייתה בשנותיה הראשונות בעלת ברית של ברית המועצות והגוש הסובייטי סבלה ממערכת יחסים בעייתי מאוד עם שכנותיה, במיוחד עם רודזיה (כיום זימבבואה) ודרום אפריקה תחת שלטון האפרטהייד, כאשר עקב מאבקה של מוזמביק בהן פעלו במשך השנים לחתור תחת הממשל במדינה ולממן את קבוצות המורדים שנלחמו נגד הממשלה במלחמת האזרחים שליוותה את שנותיה הראשונות. נפילת הגוש הסובייטי והמשטרים ברודזיה ובדרום אפריקה,יצר מצב אשר איפשר את פריחת הדמוקרטיה במדינה ושיפור היחסים עם השכנות.

הסיוע הרב שקיבלה מברית המועצות הוחלף בסוף שנות ה-80 בסיוע מערבי, בעיקר מארצות הברית. היחסים הכלכליים כיום מתקיימים בעיקר עם המערב, במיוחד פורטוגל שמשקיעים רבים בה רואים במוזמביק הזדמנות כמדינה מתפתחת. בשנות ה-90 הצטרפה המדינה לארגונים שונים, ביניהם הגוש האפריקני אשר הורכב מממשלות רוב שחור ביבשת, וגם לארגון מדינות האסלאם, כדי לרצות את האוכלוסייה המוסלמית הגדולה במדינה.

כלכלה

בסוף שנות 1992 הייתה מוזמביק אחת המדינות העניות בעולם. בעשור שחלף מאז היא ידעה שינויים רבים. משנת 1994 ידעה המדינה התפתחות כלכלית מרשימה, וזאת הודות ל:

• רפורמות נרחבות בכל תחומי הכלכלה: המסים, ההתערבות הממשלתית (בוצעה הפרטה של כ-1200 מפעלים שהיו ברשות המדינה) וליברליזציה עם עדיפות ענפים מתפתחים ובעלי פוטנציאל כגון תקשורת, חשמל ותשתיות, ותוך בחירת משקיעים זרים אסטרטגיים לעזרה בביצוע מדיניות זו.
  • חיזוק הזרוע השיפוטית כאמצעי ללוחמה בשחיתות.
  • חיזוק המגזר הפיננסי במדינה.
  • שיפור השירות הציבורי לייעול הכלכלה.

סיום המלחמה והנהגת הדמוקרטיה ב-1994 תרמו רבות להצגת צמיחה מרשימה מצד המדינה, כאשר לכך תרם במיוחד יישובים המוצלח של פליטי המלחמה בשנות ה-90, כאשר הצמיחה מאז נעה בין 5-10%, הישג מרשים לכל הדעות. לכך גם תרמה העובדה שבזכות הרפורמות, הדומקרטיה ובניית האמון בקרב מדינות המערב מוזמביק היא מהמדינות שנהנו עד כה משמיטת חובות מן המערב, כאשר חוב מקורי של כ-6 מיליארד דולר (ארצות הברית) נשמט כמעט לגמרי, בעיקר מצדה של ארצות הברית. משקיעים רבים עדיין רואים פוטנציאל לצמיחה רבה במדינה, רבות הודות לכך שבעוד החקלאות מהווה חלק גדול מכלכלת המדינה, רק כ-15% מאדמות המדינה עובדו עד היום. שנת הבצורת שפקדה את המדינה בשנת 2000 הביאה לעיכוב קל בצמיחה, אך הודות למדיניות כלכלית נכונה הכלכלה שבה למסלולה התקין לאחר שנה.

שיפור הגרעון המסחרי והצטרפות להסכם אזור סחר חופשי אפריקאי נותנים דחיפה רצינית לכלכלה במוזמביק והיא נחשבת כיום לשוק מתעורר, אולם הישגים אלו עדיין תלויים בהתפתחויות פוליטיות שלעתים רבות באפריקה הן פתאומיות ובלתי צפויות.

פרובינציות

מוזמביק מחולקת לעשר פרובינציות, ובנוסף עיר הבירה נחשבת פרובינציה בפני עצמה. הפרובינציות מחולקות ל-129 מחוזות.

1. קאבו דלגאדו
2. גאזה
3. איניימבאנה
4. מאניקה
5. מפוטו (הבירה)
6. מפוטו
7. נאמפולה
8. ניאסה
9. סופאלה
10. טטה
11. זאמבזיה

גאוגרפיה

מפת מוזמביק

המדינה שוכנת בשפלת החוף המזרח אפריקנית, כאשר כמחצית משטחה נמצאת בגובה של עד 230 מ' מעל לפני הים. המחצית השנייה, המערבית היא שרשרת הרים (איניינגה) אשר מהווה את גבולה במדינות השכנות מהמערב, זימבבואה, זמביה ומלאווי. המדינה מחולקת לצפון ודרום על ידי נהר הזמבזי. אזור החוף הוא מגוון כאשר חלקו מכוסה בביצות מסביב לערים הגדולות, וחלקו מהווה אזור חוף נעים ונוח לתיירות (חולי), עם תעשיית דיג משגשגת. האקלים במדינה מתחלק בין קיץ גשום וחם, לבין חורף יבש וקר.

דמוגרפיה

במוזמביק מספר קבוצות אתניות עיקריות. כ-45% מהאוכלוסייה חיים במחוזות הצפוניים זמבזיה ונמפולה, שבט המאקוואה מהווה רוב באזור זה, ואילו בעמק הזמזבי נמצאים שבטי הסנה והנדאו, ובדרום המדינה שבטי הטסונגה ושנגאן. למרות השפעות מושבות הסחר המוסלמיות והמיסיונים האירופאיים, רוב האוכלוסייה נשארה עובדת אלילים או מחזיקה בדתות מסורתיות אחרות. כ20-30% מהאוכלוסייה הם נוצרים, בעיקר פרוטסטנטים, וכ15-20% הם מוסלמים. במשטר הקולוניאלי לא נתנה הזדמנות חינוכית לילידים, ולכן רובם (כ-93%) נשארו חסרי קרוא וכתוב. אולם המצב השתנה עקב השפעת הממשל הדמוקרטי בחינוך, וכיום אחוז אי יודעי קרוא וכתוב הופחת לכשני שליש, עדיין אחוז גבוה מאוד.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוזמביק

• מוזמביק, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• סוכנות החדשות המוזמביקית
• מישה הויכמן, מוזמביק: מפגשים בין קיאק, גלים ואנשים, באתר ynet‏, 23 באוגוסט 2011