מרגרט טרומן
 | |
| לידה |
17 בפברואר 1924 אינדפנדנס (מיזורי), ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
29 בינואר 2008 (בגיל 83) שיקגו, ארצות הברית |
| שם לידה | Mary Margaret Truman |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם הארי טרומן |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
Mystery fiction biography Autobiography |
| תקופת הפעילות |
מ-1947 |
| בן או בת זוג |
Clifton Daniel (1956, 21 באפריל 1956–2000) |
| צאצאים |
Clifton Truman Daniel, Harrison Gates Daniel, William Wallace Daniel, Thomas Washington Daniel |
  | |
מרי מרגרט טרומן דניאל (באנגלית: Mary Margaret Truman Daniel; 17 בפברואר 1924 – 29 בינואר 2008) הייתה זמרת סופרן קלאסית אמריקאית, שחקנית, עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה, סופרת ואשת חברה ניו יורקית. היא הייתה בתם היחידה של הנשיא הארי ס. טרומן והגברת הראשונה בס טרומן. במהלך כהונתו של הארי טרומן כנשיא, ליוותה אותו מרגרט בנסיעות עבור מסע הבחירות. היא השתתפה באירועים בבית הלבן ואירועים פוליטיים נוספים, והייתה חביבת התקשורת.[1]
לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ב-1946, החלה טרומן בקריירה כזמרת סופרן קולורטורה, אותה פתחה בהופעה בקונצרט עם התזמורת הסימפונית של דטרויט ב-1947. היא הופיעה בקונצרטים וברסיטלים ברחבי ארצות הברית עד שנת 1956. טרומן השתתפה בהקלטות עבור חברת ההקלטות RCA Victor, והופיעה בתוכניות טלוויזיה כגון What's My Line (אנ').[2]
ב-1957, לאחר שהפכה למנחת התכנית Weekday יחד עם מייק וולאס, החליטה טרומן לסיים את הקריירה המוזיקלית שלה, על מנת להתמקד בעבודותיה כעיתונאית ואשת רדיו. בנוסף, כתבה מאמרים למגוון כתבי עת בשנות השישים והשבעים. מאוחר יותר כתבה סדרת ספרי תעלומה מצליחים, ומספר ספרים על גברות ומשפחות ראשונות של ארצות הברית. אלה כללו ביוגרפיות של הוריה, התקבלו יפה על ידי מבקרים.
טרומן הייתה נשואה לעיתונאי קליפטון דניאל, העורך הראשי של עיתון הניו יורק טיימס. לזוג נולדו ארבעה ילדים, שכולם נהיו בולטים בזירה החברתית הניו-יורקית.[2]
חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי מרגרט טרומן נולדה ברחוב דלאוור באינדפנדנס, מיזורי, ב-17 בפברואר 1924,[3] ונקראה על שם דודתה מרי ג'יין טרומן וסבתה מצד אמא מרגרט גייטס וולאס. כבר מגיל צעיר, כונתה טרומן רק בשם מרגרט. היא למדה בבית הספר באינדיפנדס עד שאביה נבחר לסנאט האמריקאי בשנת 1934, ולאחר מכן למדה גם באינדיפנדס וגם בוושינגטון הבירה.[4]
בשנת 1942 החלה ללמוד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, שם הייתה חברה ב-Pi Beta Phi.[5] ב-1946 סיימה תואר ראשון בהיסטוריה.[4] טרומן למדה פיתוח קול אצל אסטל ליבלינג, שהייתה גם המורה של בוורלי סילס, בניו יורק.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הכשרה בשירה קלאסית, הופיעה טרומן ברסיטל בכורה ברדיו במרץ 1947, שלאחריו הופיעה בקונצרט בכורה עם תזמורת דטרויט. בעשור הבא עבדה כזמרת מקצועית, והופיעה עם שלל תזמורות ברחבי ארצות הברית.[2] טרומן מעולם לא הופיעה באופרות מבוימות, אבל ביצעה אריות מיצירות אופראיות בקונצרטים. הופעותיה כללו בעיקר שירי אמנות ולידר, וכן יצירות מרפרטואר הסופרן הקונצרטי. בשנים 1951 ו-1952 הוציאה טרומן שני אלבומים עם חברת RCA Victor, אלבום אחד הכולל מבחר קלאסי והשני המציג מגוון שירי אמנות אמריקאים.[2] בנוסף, הקליטה שירים גרמניים עבור NBC. שער במגזין טיים הציג את טרומן כאשר תו מוזיקלי צף ליד ראשה.[6] טרומן המשיכה להופיע על במות, ברדיו ובטלוויזיה עד שנת 1956.[2]
כשהייתה בראשית הקריירה, ביקורות על שירתה של טרומן היו חיוביות ברובן ומנומסות. מבקרים מאוחרים יותר חושדים כי מבקרים שליליים יותר נמנעו מלפרסם את דעותיהם האמיתיות, מתוך כבוד לנשיא המכהן.[2] מנהג זה הופסק ב-1950, כאשר מבקר המוזיקה של עיתון הוושינגטון פוסט פול היום כתב כי מרגרט טרומן "מושכת ביותר על הבמה... אבל אינה מסוגלת לשיר טוב במיוחד. היא מזייפת חלק ניכר מהזמן. ועדיין אינה מסוגלת לשיר באופן המתקרב לגימור מקצועי. ביקורת זו הכעיסה מאוד את הנשיא הארי טרומן, שהתמודד אז עם המוות הפתאומי של חבר ילדותו.[7] הנשיא כתב להיום כי "יום אחד אני מקווה לפגוש אותך. כשזה יקרה, תזדקק לאף חדש, הרבה סטייק לעיניך הפצועות, ואולי תומך!"[8] היום רצה לפרסם את המכתב שקיבל מהנשיא, אבל מו"ל העיתון סירב לעשות זאת. למרות זאת, סיפר היום על המכתב למספר עמיתיו, ביניהם מבקר המוזיקה של העיתון המתחרה הוושינגטון טיימס, מילטון ברלינר. ברלינר פרסם על כך סיפור, מה שגרם לעיתון הפוסט להכיר במכתב. סיפור זה הגיע לכותרות הבין לאומיות, ויצר שערורייה קלה עבור ממשל טרומן. לאחר הסיפור, המבקרים הרגישו חופשיים יותר להיות כנים בביקרותיהם כל הופעותיה של מרגרט טרומן, והביקורות שקיבלה נטו להיות מעורבות.[2]
משחק, רדיו ועיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעת הבכורה של טרומן כשחקנית הייתה ב-26 באפריל 1951, כאשר שיחקה עם ג'יימס סטיוארט בפרק של הסדרה "ג'קפוט" ברדיו NBC. ב-17 במרץ 1952, הייתה טרומן סולנית אורחת ב-The Railroad Hour בהצגת האופרטה סארי.
טרומן הופיעה גם בתוכנית הרדיו The Big Show של NBC. שם פגשה את הכותב גודמן אייס, שהפך לחבר ויועץ קרוב.[9][10]
היא הפכה לחלק מצוות התוכנית Weekday של רדיו NBC שהחלה ב-1955.[11] יחד עם השחקן מייק וואלאס, הציגה חדשות וראיונות המיועדים לקהל נשי ברובו.[10]
היא הופיעה מספר פעמים כפאנליסטית (ופעמיים כאורחת מסתורית) בתוכנית הטלוויזיה What's My Line? וכיכבה בתפקיד אורח בסדרת The Martha Raye Show. בשנת 1957, טרומן שרה וניגנה בפסנתר בתוכנית The Gisele MacKenzie Show.[12]
כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביוגרפיה שכתבה טרומן על אביה, שפורסמה זמן קצר לפני מותו ב-1972, זכתה לשבחים ממבקרים. היא כתבה גם ביוגרפיה אישית על אמה והיסטוריה של הבית הלבן ותושביו (כולל גבירות ראשונות וחיות מחמד). טרומן פרסמה ספרים וכתבות באופן קבוע, אל תוך שנות השמונים לחייה.
רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1980–2011 פורסמו 31 ספרים בסדרת תעלומות הרצח של הקפיטל תחת שמה של מרגרט טרומן, שרובם מתרחשים בוושינגטון די. סי. וסביבתה. סופר הצללים המקצועי דונלד ביין (1935–2017) הודה בכתבה משנת 2014 כי הוא כתב 27 מהספרים בסדרה, כאשר טרומן משתפת איתו פעולה. שמו של ביין מופיע רק על הספרים המאוחרים בסדרה, שפורסמו לאחר מותה של טרומן.[13] בשנת 2000, סופר הצללים וויליאם הרינגטון כתב בהספד עצמי (שנכתב לפני התאבדותו לכאורה) שמרגרט טרומן ואחרים היו לקוחותיו.[14]
מוסדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרומן כיהנה במועצת המנהלים של הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים של אביה, במועצת המושלים של מרכז רוזוולט, ושירתה כנאמנה באלמה מאטר שלה.[15]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-21 באפריל 1956 נישאה טרומן לקליפטון דניאל (1912–2000), שהיה אז כתב בעיתון הניו יורק טיימס. בהמשך, הפך דניאל לערוך הראשי של העיתון. השניים נישאו בכנסייה האפיסקופלית טריניטי שבאינידיפנדנס, מיזורי. נולדו להם ארבעה בנים:
- קליפטון טרומן דניאל (נולד ב-5 ביוני 1957), מנהל יחסי ציבור במכללת הארי ס. טרומן.[16][17]
- ויליאם וואלאס דניאל (19 במאי 1959 - 4 בספטמבר 2000), עובד סוציאלי פסיכיאטרי וחוקר באוניברסיטת קולומביה. נפטר לאחר שנפגע בידי מונית בניו יורק.[18]
- הריסון גייטס דניאל (נולד ב-1963)
- תומאס וושינגטון דניאל (נולד ב-1966)
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעצב האיטלקי מיקול פונטנה, שעיצב את שמלת הכלה של טרומן, הופיע כאורח בתוכנית הטלוויזיה What's My Line, בפרק ששודר ב-15 באפריל 1956. חתונתם של טרומן ודניאל התקיימה כמה ימים לאחר מכן, ב-21 באפריל 1956.
שנים מאוחרות ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיה המאוחרות, התגוררה טרומן בביתה שבפארק אווניו.[15] לבסוף עברה להתגורר בעיר שיקגו על מנת להיות קרובה יותר לבנה קליפטון, שם נפטרה בתאריך ב-29 בינואר 2008 נאמר כי טרומן סבלה מזיהום ונשמה בסיוע מכונת הנשמה.[19] אפרם שלה ושל בעלה נטמן באינדיפנדנס, מיזורי, בחלקת הקבורה של הוריה בספריית טרומן.[20]
ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רצח בבית הלבן, מאנגלית: עליזה נצר, הוצאת כתר, 1982. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בגבעת הקפיטול, מאנגלית: שמשון ענבל, הוצאת כתר, 1984. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בקנדי סנטר, מאנגלית: עידית פז, הוצאת שלגי, 1992. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בשגרירות, מאנגלית: ישראלה קלצל, הוצאת שלגי, 1993. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בסי. איי. איי., מאנגלית: מילכה ליננברג, הוצאת שלגי, 1993. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בקתדרלה הלאומית, מאנגלית: מיכאל אביב, הוצאת שלגי, 1994. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בג'ורג'טאון, מאנגלית: מילכה ליננברג, הוצאת שלגי, 1994. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בפנטגון, מאנגלית: מילכה ליננברג, הוצאת שלגי, 1994. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח על הפוטומק, מאנגלית: מילכה ליננברג, הוצאת שלגי, 1994. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בבית המשפט העליון, מאנגלית: מילכה ליננברג, הוצאת שלגי, 1994. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח במוזיאון להיסטוריה, מאנגלית: יפעה הדר, הוצאת שלגי, 1995. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בגלריה הלאומית, מאנגלית: רחל מורל, הוצאת שלגי, 1996. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בבית הנבחרים, מאנגלית: אורי גולדברג, הוצאת שלגי, 1998. (הספר בקטלוג ULI)
- רצח בווטרגייט, מאנגלית: איטה ישראלי, הוצאת שלגי, 1999. (הספר בקטלוג ULI)
ספרים היסטוריים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Harry S. Truman, W. Morrow, 1972 (הספר בקטלוג ULI)
- Bess W. Truman, Macmillan, 1986 (הספר בקטלוג ULI)
- Where the Buck Stops: the Personal and Private Writings of Harry S. Truman (edited by Margaret Truman), Warner Books, 1989 (הספר בקטלוג ULI)
- First Ladies, Random House, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרגרט טרומן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מרגרט טרומן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מרגרט טרומן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Truman, by David McCullough, 1992
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Margaret Truman, 83, Singer and Author". The New York Sun. 30 בינואר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Margaret Truman".
- ^ 1 2 "Margaret Truman Daniel bio". Truman Presidential Library. נבדק ב-2 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Notable Pi Phis". pibetaphi.org. אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Time, February 26, 1951.
- ^ Truman, by David McCullough, 1992, Simon and Schuster
- ^ "Truman's Letter to Paul Hume". Truman Library, Independence Mo. 6 בדצמבר 1950. נבדק ב-2 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) Years later Margaret Truman recalled, "I thought it was funny. Sold tickets." (Staff writer, Truman's only child dies at 83, NBC News, January 29, 2008, retrieved January 29, 2008.) - ^ Thomas, Bob (2 בנובמבר 1951). "Tallulah Bankhead Praises Margaret Truman's Talents". Reading Eagle. נבדק ב-17 במרץ 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 House, Allan (11 בנובמבר 1955). "Margaret Truman Gets a Kick Out of Radio-TV". The Fayetteville Observer. נבדק ב-17 במרץ 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "'Monitor' to debut on KDKA Sunday". Pittsburgh Post-Gazette. 10 ביוני 1955. נבדק ב-17 במרץ 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Giselle MacKenzie Show". TV.com. נבדק ב-15 במאי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bain, Donald (14 במרץ 2014). "A Novel of My Own". Publishers Weekly. נבדק ב-15 באוקטובר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "William G. Harrington, 68; Wrote Mysteries and Thrillers". The New York Times. 16 בנובמבר 2000. נבדק ב-15 באוקטובר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Gelder, Lawrence Van (29 בינואר 2008). "Margaret Truman Daniel Dies at 83". The New York Times. נבדק ב-14 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Truman celebrates heritage, history with grandson of US president". Kirksville Daily Express. 15 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2012. נבדק ב-15 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Daniel, Clifton Truman (2009). "Adventures with Grandpa Truman". נבדק ב-20 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hit by Cab, a Grandson of Harry Truman dies". The New York Times. 6 בספטמבר 2000. נבדק ב-15 בספטמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Goldstein, Steve (31 בינואר 2008). "First Daughter". Obit-mag. אורכב מ-המקור ב-1 בינואר 2010. נבדק ב-3 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Meyer, Gene, "The ashes of Margaret Truman Daniel are put to rest in her roots", Kansas City Star, February 23, 2008. Retrieved March 13, 2008.