הבית הלבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במעונו הראשי של נשיא ארצות הברית. אם התכוונתם לסדרת הטלוויזיה, ראו הבית הלבן (סדרת טלוויזיה); לערך העוסק במושב הפרלמנט הרוסי, ראו הבית הלבן של רוסיה.

הבית הלבן
מבט על המרפסת הדרומית של הבית הלבן.
מידע על המבנה
כתובת: שדרות פנסילבניה 1600 וושינגטון די. סי. מדינה: ארצות הברית ארכיטקט: ג'יימס הובאן תאריך התחלת הבנייה: 13 באוקטובר 1792

הבית הלבן הוא מעונם הרשמי ומקום עבודתם העיקרי של נשיא ארצות הברית. המבנה נמצא בשדרת פנסילבניה מס' 1600 שבוושינגטון די. סי. בירת ארצות הברית.
הבית נבנה בשנים 1792 - 1800 מאבן אקוויה שנצבעה לבן, ומשמש כמעונו הרשמי של כל נשיאי ארצות הברית מאז כהונתו של ג'ון אדאמס.
כמעונו המנהלי של נשיא ארצות הברית, המונח "הבית הלבן" משמש כמילה נרדפת לממשל הנשיא וליועציו בכלליות. שטח הקרקע נמצא בבעלות שירות הפארקים הלאומיים והנו חלק מפארק הנשיא. בשנת 2007, הוא דורג שני ב"רשימת הארכיטקטורה האמריקנית האהובה" של מכון הארכיטקטים האמריקאי.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 תחרות ארכיטקטונית 1.2 השפעות על העיצוב 1.3 תהליך הבנייה 1.4 שם המבנה 2 התפתחות הבית הלבן 2.1 שימוש מוקדם, שריפת 1814 והבנייה מחדש 2.2 צפיפות יתר ובניית האגף המערבי 2.3 השיפוץ של טרומן 3 האגף המערבי 4 האגף המזרחי 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] תחרות ארכיטקטונית

ביתו של הנשיא היה סממן בולט בתוכניתו של פייר צ'ארלס לאנפנטס של העיר הפדרלית החדשה. ארכיטקט הבית הלבן נבחר במסגרת תחרות, הוצעו תשע הצעות, אחת מהן הוגשה באנונימיות על ידי תומאס ג'פרסון (לימים, נשיא ארצות הברית). הנשיא הראשון, ג'ורג' וושינגטון, בחר במהירות את הצעתו של ג'יימס הובאן, אירי מצ'ארלסטון שבדרום קרוליינה. וושינגטון לא היה מרוצה לחלוטין מהצעתו המקורית של הובאן: הוא מצא אותה קטנה מדי, חסרת קישוטים, ולא מתאימה לנשיא האומה. לפי המלצתו של וושינגטון הבית הוגדל בשלושים אחוזים, ואולם קבלה גדול, היום החדר המזרחי, נוסף. תוספת זו קיבלה השראה מן הסתם מאולם הקבלה הגדול במאונט ורנון, אחוזתו הפרטית של וושינגטון.

[עריכה] השפעות על העיצוב

המבנה שהובאן עיצב הושפע באופן ברור מהקומה הראשונה והשנייה של בית ליינסטר, בית הפרלמנט האירי בדבלין, אירלנד. ייתכן כי מספר מבנים איריים כפריים מהתקופה הג'ורג'יאנית הוצעו כמקור השראתו לתוכנית הקומות המקיפה, ולפרטים כמו החזית הדרומית הקשתית, ולפרטים פנימיים כמו הגומחות המעוצבות באזור שנקרא היום החדר הכחול. השפעות אלו, אף על פי שאינן מתועדות, מצוטטות במדריך הרשמי לבית הלבן, ובהוצאות האגודה ההיסטורית של הבית הלבן. המדריך הרשמי הראשון לבית הלבן, שהתפרסם בשנת 1962, שיער כי קיים קשר בין עיצובו של הובאן למרפסת הדרומית לשאטו דה ראסטיגנאק, בית כפרי נאו-קלאסי בצרפת, שעוצב על ידי מאת'ורין סאלאט. הבית הצרפתי נבנה בין השנים 1812-1817, והתבסס על עיצוב מוקדם. טענה זו הותקפה מאחר שהובאן מעולם לא ביקר בצרפת. המצדדים בטענת ההשפעה הצרפתית סבורים כי תומאס ג'פרסון, בזמן שהותו בצרפת כשגריר ארצות הברית בשנת 1789, צפה ברישומיו של סאלאט, ועם חזרתו לארצות הברית שיתף את ההשפעה עם וושינגטון, הובאן, מונרו ובנג'מין הנרי לאטרוב.

[עריכה] תהליך הבנייה

בניית הבית הלבן החלה עם הנחת אבן הפינה ב-13 באוקטובר 1792, ללא טקס רשמי. המעונות הראשיים, וכמו כן יסודות הבית, נבנו בעיקר על ידי פועלים שחורים משועבדים וחופשיים, ונוסף על כך אירופאים מועסקים. רוב העבודה האחרת בוצעה על ידי מהגרים, שלרובם לא הייתה עדיין אזרחות. קירות אבן-החול הוקמו על ידי מהגרים סקוטיים, שהועסקו על ידי הובאן. עוד בנו המהגרים הסקוטים את התבליט הנישא בדמות ורד, את עיטורי הזרים מעל לכניסה הצפונית, ואת תבנית "אבן הדג" מתחת לגמלונים שנבנו לכיסוי החלונות. רוב עבודות הלבנים והטיח הופקה על ידי מהגרים אירים ואיטלקיים. משך הזמן של הבנייה הראשונית היה יותר משמונה שנים, בעלות מדווחת של 232,371.83 דולר אמריקאי (אם המבנה היה מוקם בשנת 2005, עלותו הייתה נאמדת 2.4 מיליון דולר). אף על פי שלא נגמרה בנייתו, הבית הלבן היה מוכן למגורים בסביבות 1 בנובמבר 1800.

המחסור בכוח-עבודה ובחומרים אילץ למצוא תחליפים לתוכנית הראשונית של המהנדס הצרפתי פייר צ'אלרס לאנפאנט. תוכניתו של לאפאנט הייתה "ארמון" שהיה אמור להיות גדול פי חמישה מהבית שנבנה בסופו של דבר. הבית הגמור הכיל רק שתי קומות ראשיות במקום השלושה המתוכננות, ופחות לבנים יקרות לכיסוי חזית האבן של הבניין. כשהבנייה נסתיימה אבן החול הנקבובית כוסתה בתערובת של סיד, דבק אורז, קזיאין ועופרת. התערובת הקנתה לבית את צבעו ושמו המוכרים.

בהיותו מבנה מפורסם באמריקה, חיקויים רבים נבנו לפי דמותו.

הראשון בנשיאי ארצות הברית שהתגורר במבנה היה הנשיא תומאס ג'פרסון שנכנס אל המבנה בשנת 1801. ג'פרסון הורה לארכיטקט בנג'מין הנרי לאטרוב להרחיב את המבנה כלפי חוץ, וליצור שתי אכסדרות שיועדו להסתרת אורוות ומחסנים.

[עריכה] שם המבנה

בתחילה המבנה נקרא בדרכים שונות "ארמון הנשיא", "אחוזת הנשיא", או "בית הנשיא". העדות הראשונה לשימוש ציבורי בשם "הבית הלבן" היא משנת 1811. טוענים כי בזמן הבנייה מחדש של המבנה השתמשו בצבע לבן כדי לכסות את נזקי השריפה שהיו, וכך קיבל המבנה את שמו. לטענה זו אין יסוד מכיוון שהבית נצבע לבן עוד מבנייתו הראשונית בשנת 1798. השם "האחוזה הביצועית" בא לידי שימוש בהקשרים רשמיים עד שהנשיא תיאודור רוזוולט ביסס את שמו הרשמי למעשה בכך שחרט את השם "הבית הלבן-וושינגטון" על נייר המכתבים של הבית בשנת 1901. הניסוח העכשווי של כותרת נייר המכתבים, המילים "הבית הלבן" עם המילה "וושינגטון" ממורכזת מתחתיו, נשאר כך כבר מימי ממשלו של פרנקלין דלאנו רוזוולט.

אף על פי שהבית לא נבנה עד מספר שנים לאחר נשיאותו של ג'ורג' וושינגטון, יש הטוענים כי שמו המסורתי של בית נשיא ארצות הברית הגיע משם ביתה של מרתה קוסטיס וושינגטון, מושבת הבית הלבן, במחוז ניו קנט שבווירג'יניה.

[עריכה] התפתחות הבית הלבן

[עריכה] שימוש מוקדם, שריפת 1814 והבנייה מחדש

ג'ון אדמס היה לנשיא הראשון שגר במבנה החל מ-1 בנובמבר 1800. במהלך יומו השני של אדמס בבית הוא כתב פתק לאשתו אביגייל, שהכיל תפילה למען הבית. אדמס כתב:

	"אני מתפלל לשמיים, שיעניקו את מיטב הברכות לבית זה, ולכל אלה שיגורו בו בעתיד. הלוואי ורק גברים הגונים וחכמים ישלטו תחת גגו."

פרנקלין דלאנו רוזוולט חרט את ברכתו של אדמס על אדן האח בחדר האוכל המדיני.

אדמס גר בבית רק לזמן קצר, ובמהרה גר בו תומאס ג'פרסון, שהתחשב בהתרחבויות עתידיות של הבית. ביחד עם בנג'מין הנרי לאטרוב, הוא עזר להכין את תוכניות לאכסדרה המערבית והאכסדרה המזרחית, אגפים קטנים שיעזרו להסתיר את הפעולות הפנימיות והשגרתיות, כמו כביסה, מקום האורווה והמחסנים. כיום אכסדרות ג'פרסון מחברות בין המגורים לאגף המערבי והאגף המזרחי.

בשנת 1814, בזמן מלחמת 1812, הבית הלבן הועלה באש על ידי כוחות בריטיים בתגובה לשריפת בניין הפרלמנט של קנדה העליונה בקרב יורק; רובה של וושינגטון נפגע מהשריפה גם כן. רוב הקירות החיצוניים שנשארו ניזוקו, והיו חייבים להיהרס ולרוב להיבנות מחדש בגלל היחלושתם מהשריפה ומחשיפה עוקבת לגורמי הטבע, למעט מחלקים מהקיר הדרומי. מהשלל הרב שבזזו הכוחות הבריטיים מן הבית הלבן, רק שני חפצים ניצלו - ציור של ג'ורג' וושינגטון, שהוברח על ידי הגברת הראשונה דאז דולי מדיסון, וקופסת תכשיטים, שהוחזרה לנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט בשנת 1939 על ידי גבר קנדי שאמר שסבו לקח את הקופסה מוושינגטון. רוב השלל נאבד כאשר שיירה של ספינות בריטיות שקעה בליל סערה ב-24 בנובמבר 1814.

לאחר השריפה, שני הארכיטקטים, לאטרוב והובאן, תרמו לעיצוב ולהשגחה על הבנייה מחדש. המרפסת הדרומית נבנתה בשנת 1824 בזמן כהונתו של ג'יימס מונרו; המרפסת הצפונית נבנתה שש שנים לאחר מכן. אף על פי שלאטרוב הציע מרפסות דומות לפני השריפה בשנת 1814, שתי המרפסות נבנו לפי עיצובו של הובאן. הדמיון בין המרפסת הדרומית למרפסת האליפטית שבשאטו דה ראסטיגנאק, שבשניהן יש מדרגות נוטות זהות, העלה את האפשרות שצרפת היא המקור להשראה. עבודת האבן המקושטת בשני המרפסות נחקקה על ידי אומן איטלקי שהובא לוושינגטון כדי לעזור בבנית בניין הקפיטול.

[עריכה] צפיפות יתר ובניית האגף המערבי

בפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, הבית הלבן כבר היה לצפוף יתר על המידה. מיקומו של הבית הלבן הוטל בספק, מכיוון שהיה מצפון לתעלה ולאדמות בוצתיות, שסיפקו תנאים מספקים למלריה ולמצבים לא בריאותיים אחרים. על הבריגדיר ג'נרל נת'ניאל מיצ'לר הוטלה המטלה למצוא פתרונות לבעיות אלו; הוא הציע לנטוש את הבית הלבן כמקום מגורים, ולהשתמש בו רק לעבודה. אחוזה חדשה למשפחה הראשונה תוכננה לקום על גבעת מרידיאן שבתחום העיר וושינגטון די. סי., אבל התוכנית נדחתה על ידי הקונגרס.

בשנת 1891, הגברת הראשונה קרוליין הריסון הציעה הרחבות לבית הלבן, שכללו אגף לאומי במזרח לגלריית אמנות היסטורית, ואגף במערב לשימושים רשמיים. תוכנית הוכנה על ידי קולונל תיאודור א. בינגהם, ששיקפה את הצעותיה של הריסון. בשנת 1901, תיאודור רוזוולט ומשפחתו עברו לבית הלבן ושכרו את חברת מ'קים, מיד וויט כדי להוציא לפועל את השיפוצים וההרחבות, שכללו את הוספת האגף המערבי. הנשיא ויליאם האוורד טאפט גייס את עזרתו של הארכיטקט נייתן ס. וויט' להוסיף שטח נוסף לאגף המערבי, שכלל בתוכו את הוספת המשרד הסגלגל.

האגף המערבי נפגע בשריפה בשנת 1929, ונבנה מחדש בשלהי כהונתו של הרברט הובר. בשנות השלושים של המאה העשרים, נבנתה קומה שנייה לאגף, וגם מרתף גדול יותר לצוות הבית הלבן, והנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט העביר את המשרד הסגלגל למקומו הנוכחי, צמוד לגן הוורדים.

[עריכה] השיפוץ של טרומן

עשורים של תחזוקה גרועה, בניית עליית הגג בקומה הרביעית במהלך כהונתו של קולידג', ותוספת המרפסת בקומה השנייה מעל למרפסת הדרומית בשביל הארי טרומן גבו מחיר כבד ממבנה הלבנים ואבן החול שנבנה על שלד עץ. בשנת 1948, עמד המבנה בסכנה מיידית של התמוטטות, שהכריחה את הנשיא טרומן להכריז על שיקום ולעבור מעבר לרחוב לבית בלייר למשך השנים 1949 עד 1951 (כאשר בחלק מהזמן התגורר בבית הלבן בעיר קי וסט שבמדינת פלורידה). העבודה, שנעשתה על ידי חברה שבראשה עמד הקבלן ג'ון מקשיין מפילדלפיה, דרשה הסרת הציוד ופירוק כל השטחים הפנימיים, בניית שלד פנימי חזק מפלדה ולבנות מחדש את כל החדרים המקוריים במבנה החדש. מספר שינויים נעשו לתוכנית הקומות, הגדול שבהם היה להסב את גרם המדרגות המרכזי לאולם הכניסה, ולא לאולם קרוס. מיזוג אוויר מרכזי התווסף, וכמו כן עוד שני מרתפים תחתיים נוספו, שהעניקו עוד מקום לחדרי עבודה, מחסנים ומקלט מפני פצצות. משפחת טרומן שבה אל הבית הלבן ב-27 במרץ 1952. בעוד שמבנה הבית נשאר כמו שהיה לאחר השיפוץ של טרומן, רוב חדרי הפנים והקישוטים העתיקים השתנו.

[עריכה] האגף המערבי

ערך מורחב – האגף המערבי של הבית הלבן

האגף המערבי (ה-West Wing) משמש את משרדו של הנשיא ואת משרדי צוותו הפוליטי.

[עריכה] האגף המזרחי

ערך מורחב – האגף המזרחי של הבית הלבן

האגף המזרחי, שמכיל משרדים נוספים, הוסף לבית הלבן בשנת 1942.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הבית הלבן

• האתר הרשמי של הבית הלבן
• The White House Historical Association