מריאנה מראש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מריאנה מראש

מריאנה בנת פתח אללה בן נסראללה מראשערבית: مريانا بنت فتح الله بن نصرالله مرّاش ; 1848-1919) הייתה משוררת וסופרת סורית מלכיתית. נולדה ונפטרה בעיר חאלב שבסוריה. היא פרסמה מאמרים רבים וכתבה בעיתון "אל-ג'נאן" (مجلة الجنان) ובעיתון "ליסאן אל-חאל" (لسان الحال). והייתה מהמובילות בתחום העיתונות, היא התפרסמה גם בקולה הצלול וידיעותיה במוזיקה. הסלון הספרותי שלה היה הראשון מסוגו במזרח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריאנה מראש נולדה בשנת 1848 בחאלב משפחתה הייתה מבוססת היטב בחאלב,‏[1] למרות שהם עברו צרות: קרוב משפחה של מריאנה, בוטרוס (بطرس), מת מות קדושים על ידי יווני אורתודוקסים פונדמנטליזם באפריל 1818.‏[2] וקתולים אחרים הוגלו מחאלב במהלך הרדיפות, ביניהם הכומר גבריאל‏[3] אביה של מריאנה פתחאללה, ניסה לנטרל את הסכסוך העדתי על ידי כתיבת חיבור ב-1849. הוא בנה ספרייה פרטית גדולה. אביה היה ידוע באהבתו לידע ובאיסוף ספרים בנושאים שונים, הוא גם כתב ספרים ומאמרים אך כתיבתו לא הוציאה לאור. אחיה פרנסיס (فرنسيس) (1836-1873) ועבדאללה (1839 - 1900)(عبدلله) מראש היו עמודי התווך של המודרניזציה הספרותית שאירעה בסוריה הצפונית, והיא המשיכה בעקבותיהם היא למדה השפה הערבית על ידי אחיה פרנסיס ולמדה את השפה הצרפתית והמוזיקה בבית ספר לנזירות ולפני שסיימה את לימודיה הספרותיים החלה לפרסם מאמרים בעיתונות, היא הייתה ממשפחה נוצרית שהייתה שייכת למלכיתים, והייתה שייכת לתנועת א-נהדה (النهضه).

מראש פרסמה בעיתון "לסאן אל-חאל" (لسان الحال) ובעיתון "אל-ג'נאן (الجنان)" בהם כתבה וביקרה הבנות שלא מייצרות בעידנה ועודדה אותם להתעמק בידע ובספרות וליצור יצירות ספרותיות משלהן. במאמריה " ג'נון אל-קלם" (جنون القلم) (העט המשוגע) היא ביקרה הנחיתות והזילות שבכתיבה וביצרה ועודדה לשיפור, לרווחת ולרהיטות ולכתוב כתיבה אומנותית. מראש אף עודדה את הבנות לכתוב, ובכך היא הייתה האישה הראשונה הערבייה שכתבה בעיתונות. היא נסעה לאירופה וחזרה לסוריה והתחילה להאיץ בהם תחרויות והניעה אותם לבקש ולעמוד על זכויותיהן המשפטיות.

מראש התחתנה עם (חביב ע'דבאן) (حبيب غضبان). לזוג נולדו שני ילדים. למרות שהתחתנה היא לא נרתעה, והיא חנכה "סלון ספרותי" בבית שלה שהיה הראשון במזרח הערבי.

בתקופה האחרונה לחייה סבלה ממחלת עצבים וזה כנראה כי היא הושפעה מהאווירה שהתחוללה בחאלב בשנות האחרות וגם כי היא הושפעה ממוות אחיה ואביה, המחלה גרמה למותה בשנת 1919 בסוף מלחמת העולם הראשונה בהיותה בת 71.

הישגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השער של בנת פקר

מריאנה אספה את רוב שיריה באוסף שירים שקראה לו " בנת פקר " (بنت فكر בת מחשבה) היא קיבלה אישור מהממשלה העותמאנית להדפיס את הספר שלה לאחר שחיברה שיר המרומם את הסולטאן עבדול חמיד השני.‏[4] בחלק אחר היא גם שיבחה את המושלים העות'מאניים של חאלב. השירה שלה הייתה יותר מסורתית בסגנונה מאשר זו של אחיה פרנסיס, כפי שהודגם על ידי הקינה היא מורכבת לקונן מותו ובכל זאת, היא הייתה בבית עם שירה של הרומנטיקנים הצרפתים, במיוחד של אלפונס דה למרטין ואלפרד דה מיסה., ולא חרגה שירתה מכללי העידן שחייה בו, שירתה הייתה יותר צלולה ונעימה משירה או הספד.

מריאנה הייתה בין הנשים הערביות הראשונות שכתבו כתב עת בעיתונות. נראה שבזכותה ובזכות דעותיה ומחשבותיה, עוררה מודעות למעמד הנשים באותה תקופה.

היא נסעה לאירופה פעם אחת, והתרשמה ממה שראתה בחיים שם עם חזרתה לחאלב, היא הפכה את ביתה למקום מפגש לקבוצת סופרים המהוללים שפגשו שם על בסיס קבוע לטפח ידידות אחד עם השני ולשוחח על ספרות, מוזיקה, ונושאים פוליטיים וחברתיים. עם זאת, על פי זידאן,‏[5] אין הוכחות התומכות בכך שהיא יצרה את הסלון שלה אחרי שראתה כמוהו באירופה. רוב המשתתפים בסלון שלה היו מבקרים קבועים בבית של משפחתה, שבו הם נהגו להיפגש עם אביה ושני האחים. חברי הסלון של מריאנה כללו אינטלקטואלים בולטים בני שני המינים, בנוסף לפוליטיקאים וחברי הסגל הדיפלומטי הזר והרבה סופרים מובילים מהעיר חאלב. מריאנה מראש הייתה מהעוסקים באופן מלא בשיח האינטלקטואלי וגם לבדר את אורחיה על ידי משחק קאנון ושירה, הסלון הספרותי שלה היה הראשון מסוגו במזרח.

בשנת 1880 הקימו נשים סוריות מובילות עמותה מדעית תרבותית, ונתנו לה את שם "באכורת סוריה" (باكورة سوريا), מטרותיה של האגודה הושפעו מרעיונותיה של מראש והובילו לדרישת השוויון בין המינים. כעבור שנה פרסמה מראש ספר שכלל את כל נאומי נשות העמותה; היא ביקרה את צורת כתיבתם של הנשים ועודדה אותם לכתוב בצורה יעילה וטובה יותר ולפרסם את דעותיהן.

ביקורת והתייחסות הכותבים לסופרת מריאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קסטאקי אל-חמסי (1858-‏1941) (قسطاقي الحمصي) - בספרו "סופרי חאלב" אמר על הסופרת מריאנה שהייתה לה יכולת זרימה בהפצת הידע, מאופיינת בפקחות, נואמת מבריקה עם מתן תשובות, משתוקקת לנגינה והלחן מתגעגעת לספרות, מיוחדת בקול עדין, בטבעה ידידותית נוטה לאירוניה, עצבנית בסוף ימי חייה אשר הגיעה למצב ששלטה בה העצבנות וחלתה במחלת העצבים. בחורים רבים רצו להתחתן אתה במיוחד בתחילת ניעוריה אך היא סירבה מאחר שרצתה להישאר רווקה, לאחר מכן שכנעו אותה הוריה להינשא. בקשר לשירותיה נאספו רק המעט בתוך חוברת תחת הכותרת (בת מחשבה).‏[6]
  • סאמי אל-כילאני (1898-‏1972) (سامي الكيلاني) - תיאר אותה במלים האלה: "מריאנה חייה באווירה עשירה וכואבת, היא חייה עם הסופרים, המשוררים והאומנים, והיא למדה ממה שכתבו הסופרים הצרפתים והערבים ובכך היא יצרה לעצמה ידע ספרותי שמתמזג בין ידע ישן לחדש".‏[7]
  • אל-פיכונת פיליב די טראזי (1865 -1956) (الفيكونت فيليب دي طرازي) - בספרו ההיסטוריה של העיתונות הערבית כתב שאמא שלה הייתה חכמה ממשפחת אנטאקי ואיתה מפורסמים בתחום הספרות. לכן חונכה וגודלה מריאנה בבית נדיב ידוע בבינה וחוכמה, למדה מוזיקה וגילתה כשרון בתחום זה. בשנת 1874 נפטר אחיה פרנסיס ואז הצטערה עליו מאוד והספידה אותו במיטב שיריה.‏[8]
  • מוחמד ח'אלד א-נאאף (محمد خالد النائف)- מנהל בית הספרות הלאומי בחלאב אומר שמריאנה בנסיעיתה לאירופה והבקיאות שלה בתרבות המערבית וכל הסובב אותה זה מה שמעודד אותה להקמת הסלון הספרותי שהייתה החלוצה ברעיון זה והפך לפסגת העיתונות הערבית.‏[9]
  • סוהיר א-ד'הבי (سهير الذهبي) - היא כתבה שמריאנה הייתה בחורה מוצלחת בכך שהיא הצליחה לכלול חבורה של מפורסמים שאוספת אותם ותומכת בהם בהרבה אהבה,הם היו נאספים בבתיהם מחליפים ביניהם קטעי שירה ובדיחות ומנהלים שיחות על החברה באווירה הטמועה בפחד. מריאנה הייתה מנגנת על הפסנתר ובעלת קול יפה.‏[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עביר עסל א-נסאא, נשים בתוך ההיסטוריה ה10 ביוני,2013 (عبير عسل النساء,10 يونيو 2013,نساء عبر التاريخ)
  • את'יר מוחמד עלי, הזיכרון המחודש ע"מ 11 ,2010 (اثير محمد علي ,ذاكرة الحادثه,2010)
  • עיתון אל-חדית', חאלב איילול 1957 עמ' 31 (الحديث ص 31 حلب ايلول 1957)
  • עבדאללה חג'אר, כרך 9 עמ' 64 2011 (المهندس عبدالله حجار,العدد9 ,ص64,2011)
  • עבד אל-חמיד דיוואן, עיתון א-דאד ,עמ' 17-‏20 2011 (عبد الحميد ديوان ,مجلة الضاد, ص 17-20, 2011)
  • קסטאקי אל-חמסי, סופרי חאלב עמ' 30 (قسطاقي الحمصي , ادباء حرب ,ص 30)
  • פליב די טיראזי, היסטוריה של העיתונות הערבית (فليب دي طرازي ,تاريخ العرب)
  • Zeidan, Joseph T. (1995). Arab Women Novelists: the Formative Years and Beyond. State University of New York Press.
  • Watenpaugh, Keith David (2006). Being Modern in the Middle East: Revolution, Nationalism, Colonialism, and the Arab Middle Class. Princeton University Press
  • Hafez, Sabry (1993). The Genesis of Arabic Narrative Discourse: a Study in the Sociology of Modern Arabic Literature. Saqi Book s
  • haron, Cyrille (1903). "L'Église Grecque Melchite Catholique. Chapitre VIII : persécutions d'Alep et de Damas (1817–1832)". Échos d'Orient. Volume VI (in French
  • Wielandt, Rotraud (1992). "Fransis Fathallah Marrashs zugang zum Gedankengut der Aufklärung und der französischen Revolution". In van Gelder, Geert Jan; de Moor, Ed. The Middle East and Europe: Encounters and Exchanges. Rodopi Publishers

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירנה מראש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Wielandt, p. 119; Hafez, p. 274
  2. ^ Charon, p. 200.
  3. ^ Charon, p. 115
  4. ^ W עמ '. 227; Watenpaugh, KD, עמ '. 52.
  5. ^ Zeidan, p. 50; Ende & Steinbach (ed.), p. 623
  6. ^ קסטאקי אל-חמסי, סופרי חאלב עמ' 30
  7. ^ עיתון אל-חדית', חאלב איילול 1957 עמ' 31
  8. ^ פליב די טיראזי, היסטוריה של העיתונות הערבית
  9. ^ עיתון אל-חדית', חאלב איילול 1957 עמ' 31
  10. ^ עיתון אל-חדית', חאלב איילול 1957 עמ' 31