מרקומנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המרקומנים (Marcomanni) היו שבט גרמאני, קרוב לוודאי מקבוצת השבטים השוואבית. שמם ככל הנראה מקורו בביטוי גרמני עתיק הנובע מהמילים - March + Men, שמשמעותם היא אנשי ספר. המרקומנים התיישבו באזור המאין, זמן קצר לאחר 100 לפנה"ס. לאחר ניצחונו של דרוסוס עליהם ב-9 לפנה"ס הם עברו, בראשות מנהיגם מארובוס, לבוהמיה.

בבוהמיה ייסד מארובוס ברית שבטים גדולה, שהפכה לממלכה רבת עוצמה, עד שאפילו אוגוסטוס, הקיסר הרומאי, ראה אותה כאיום לרומא. למרות חוזקה של ממלכה זו, היא התפוררה כמעט לגמרי לאחר המלחמה עם החרוסקים בראשותו של ארמיניוס ב-17 לסה"נ בה נחל צבאו של מארבודוס תבוסה מרה, והוא עצמו נאלץ להימלט לאיטליה.

במאה ה-2 כרתו המרקומנים ברית עם כמה שבטים נוספים למלחמה נגד רומא. הם נלחמו בזמנם של הקיסרים הרומיים דומיטיאנוס, טריאנוס ואדריאנוס. מאבק זה הגיע לשיאו בשנת 168 בערך, כאשר המרקומנים פלשו לפאנוניה (כיום הונגריה), כבשו אותה ולאחר מכן פלשו לאיטליה. למרות ניצחונותיהם הראשונים הצליח מרקוס אורליוס, הקיסר הרומאי, להדוף אותם ונלחם בהם עד יום מותו. המלחמות תמו עם מותו ומות שני מפקדי המשמר הפרטוריאני ומכונות בשם "המלחמות המרקומניות".

המרקומנים כרתו ברית שלום עם בנו של מרקוס אורליוס, הקיסר קומודוס, בשנת 180, אך המשיכו להתגרות מדי פעם ברומאים על ידי חציית נהר הדנובה.