משה ויינפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

פרופ' משה ויינפלד (27 באוגוסט 1925, פולין - 29 באפריל 2009), היה פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל לחקר המקרא בשנת תשנ"ד (1994). נודע בין השאר בזכות מחקריו על ספר דברים והחוק המקראי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ויינפלד נולד בשנת 1925 בפולין, בנם של מרדכי ומלכה ויינפלד. בשנת 1965 סיים ויינפלד את לימודיו לתואר שלישי באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1969 נתמנה להיות מרצה בכיר בחוג למקרא באוניברסיטה. במהלך 1973 קודם לדרגת פרופסור חבר, ושוב בשנת 1978 לדרגת פרופסור מן המניין.

מחקריו של ויינפלד עסקו רבות בזיקות שבין המקרא לבין תרבויות המזרח הקדום ויוון העתיקה.

במשך הקריירה האקדמית שלו שימש ויינפלד בתפקידים במוסדות הבאים: בית המדרש לרבנים באמריקה (1969-1967), אוניברסיטת ברנדייס (1968), אוניברסיטת קליפורניה בסן דיאגו (1981) ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1989).

בשנת 1993 זכה בפרס יצחק בן צבי לתולדות ארץ ישראל על ספרו "מיהושע ועד יאשיהו".

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(רשימה חלקית)

  • מקראה בחקר המקרא, ירושלים מאגנס 1979
  • Deuteronomy 1-11 (Anchor Bible), Random House 1991
  • Deuteronomy and the Deuteronomic School, Eisenbrauns 1992
  • מיהושע ועד יאשיהו, ירושלים מאגנס 1992
  • שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, כרכים א-יא (עורך), ירושלים מאגנס 1997
  • Social Justice in Ancient Israel and in the Ancient Near East, Jerusalem Magnes Press 1994
  • משפט וצדקה בישראל ובעמים, ירושלים מאגנס 2000
  • הליטורגיה היהודית הקדומה, ירושלים מאגנס 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.