משתמש:Alaa304/טיוטה
אי-ספיקת כליות (באנגלית: Renal failure או Renal insufficiency) הוא מצב שבו הכליות אינן פועלות כראוי. יש שתי צורות עיקריות לאי ספיקת כליות: פגיעת כליות חריפה, אשר לעתים בדרך כלל המצב הפיך עם טיפול הולם, ומחלת כליות כרונית, אשר לעתים קרובות המצב אינו הפיך . בשני המקרים, יש בדרך כלל סיבה בסיסית. אי ספיקת כליות נקבעת בעיקר על ידי ירידה בקצב סינון גלומרולרי, הקצב שבו דם מסונן בגלומרולרי של הכליה.[1] בד"כ המחלה מזוהה על ידי היעדרות של ייצור שתן או קביעה של חומרי פסולת (קריאטינין או אוריאה) בדם. בהתאם לסיבה, ניתן לשים לב להמטוריה (איבוד דם בשתן) ולפרוטאינוריה (אובדן חלבון בשתן). באי ספיקת כליות, ייתכן שיש בעיות של נוזלים מוגברים בגוף (שהובילו לנפיחות), עליה ברמות חומצה, העלה רמות של אשלגן, הירידה ברמות של סידן, הרמות גבוהות של פוספט,ובשלבים מתקדמים יותר אנמיה עלולה להתפתח. העצם גם עלול להיפגע. בעיות בכליות לטווח ארוך מגבירות הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם.[2]
הגדרה פיזיולוגית: ירידה בקצב הסינון הכלייתי Glomerular Filtration Rate (GFR).
מדד קליני: עליה ברמת הקראטינין בדם.
==חלוקה לקטגוריות עיקריות==. ניתן לחלק אי ספיקת כליות לשתי קטגוריות: פגיעה בכליות חריפה או מחלת כליות כרונית.הסוג של אי ספיקת כליות נקבע על ידי המגמה הקריאטינין בסרום. יש גורמים אחרים שעשויות לעזור להבדיל פציעת כליות חריפה ממחלת כליות כרונית כמו אנמיה וגודל הכליות באולטרסאונד. אשר מחלת כליות כרונית, בדרך כלל מובילה לאנמיה וגודל כליות קטנה.
אי-ספיקת כליות כרונית (Chronic renal failure, CRF)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתפתחת לאט והיא יכולה להיות התוצאה לטווח הארוך של מחלה אקוטית בלתי הפיכה או חלק מהתקדמות המחלה. תוצאתית למחלות כליה שונות: נפריטיס IgA, גלומרולונפריטיס, פיאלונפריטיס כרונית, מצבים של עצירת שתן.
אי-ספיקת כליות סופית (End-stage renal failure, ESRF) הינה המצב הסופי, ומחייבת טיפול בדיאליזה או השתלת כליה.
אי-ספיקת כליות חריפה (אקוטית) (Acute renal failure, ARF[3][4])/(Acute Kidney Injury, AKI)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתפתחת מהר, הכליות מאבדות בזמן קצר את יכולתן לסנן את הדם ולהפיק שתן. בדרך כלל מאופיין באוליגוריה (ירידה בייצור שתן, לכמת כפחות מ 400 מ"ל ליום למבוגרים, פחות מ 0.5 מ"ל / קילוגרם לילדים או פחות מ 1 מ"ל / קילוגרם לתינוקות), וחוסר איזון נוזלים, ואלקטרוליטים. נזק כלייתי חריף יכול לנבוע ממגוון של סיבות. אנחנו חייבים לזהות הסיבה הבסיסית ולטפל בה כדי לעצור את ההתקדמות, גם במצבים כאלה נדרש לעתים טיפול תומך בדיאליזה כדי לגשר בין פער הזמן הנדרש לטיפול בגורמי יסוד אלה - עד לריפוי המחלה.
אי-ספיקת כליות חריפה על כרונית (Acute-on-chronic renal failure, AoCRF)[עריכת קוד מקור | עריכה]
אי-ספיקת כליות חריפה עלולה להופיע כחלק ממהלך של אי-ספיקת כליות כרונית, מצב הקרוי אי-ספיקת כליות חריפה על כרונית. החלק האקוטי של אי-ספיקת כליות חריפה על כרונית עשוי להיות הפיך, ומטרת הטיפול, כמו עם AKI, היא להחזיר את המטופל לנקודת התחלה בתפקוד הכלייתי, נמדד בדרך כלל על ידי קריאטינין בסרום. כמו אי-ספיקת כליות חריפה, אי-ספיקת כליות חריפה על כרונית יכול להיות קשה להבחין בין מחלת כליות כרונית אם החולה לא במעקב על ידי רופא ואין לו בסיס (כלומר, בעבר) בדיקות דם זמינה להשוואה. אי ספיקת כליות נובעת לפעמיים בגלל יתר לחץ דם המגביר את פעילות הכליות וגורם לקריסתן, ובכך מעלה עוד יותר את לחץ הדם.
אוסף הסימנים המופיע ככל שנפגע תפקוד הכליות נקרא אורמיה.
סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש כמה סיבות מגוונות להתפתחות אי ספיקת כליות כמו:
- פגיעה ברקמות הכליה.
- פגיעה דלקתית חריפה וכרונית בכליה.
- התרגלות להרגלי אכילה לא רצויים בהם האוכל לא מאוזן מבחינת כמות ואיכות.
- מחלות אחרות עוזרות להתפתחות אי ספיקת כליות כגון סוכרת או יתר לחץ דם.
- נטילת תרופות מסוימות ללא ייעוץ רפואי.
שלבי התקדמות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם חמשה שלבים של אי ספיקת כליות כרונית שלב ראשון: פגיעה קלה בתפקוד כליות עם תופעה של מעט סימפטומים. שלבים שני והשלישי: צורך מוגבר לטיפול כדי להקל על הכליות. בשלבים רביעי וחמישי: החולה בדרך כלל זקוק לטיפול. ובשלב החמישי של המחלה מצב הכליות יהיה קשה ודורש דיאליזה או השתלת כליה במידת האפשר.
אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אי ספיקת כליות תאובחן דרך כמה בדיקות קליניות כמה בדיקות מעבדה, כגון שיעור הגבוה של אוריאה אוריאה וקריאטינין בקריאטינין בדם ופינוי קריאטינין של רמת פלזמה מצטמצם 30 מיליליטר של 120 מיליליטר. הרופא צריך לאבחן מחלת, אי ספיקת כליות ומידת חומרתה (על ידי לקיחת דגימה מכלית המטופל להיבדק) על מנת להחליט אם החולה נמצא בשלב מתקדם, והאם התהליך צריך דיאליזה או השתלת כליה או לא.
סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטופל עשוי לא להרגיש סימפטומים למשך זמן רב, אבל הסימפטומים החשובים ביותר הקשורים למחלה הם:
- עייפות ותשישות פיזית ונפשית.
- חוסר תיאבון לאוכל.
- הקאות ו / או שלשולים, דבר שעלול להוביל להתייבשות.
- קשיי נשימה.
- גירוד ומתן שתן בתדירות גבוהה (בעיקר בלילה).
- אנמיה בדם.
- לחץ דם גבוה.
- חוסר תחושה.
- כתוצאה ממחסור בוויטמין D החולה עלול להיפגע בחולשת עצם.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Medline Plus (2012). "Kidney Failure". National Institutes of Health. נבדק ב-1 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Liao, Min-Tser; Sung, Chih-Chien; Hung, Kuo-Chin; Wu, Chia-Chao; Lo, Lan; Lu, Kuo-Cheng; Rahman, K (2012). "Insulin Resistance in Patients with Chronic Kidney Disease". Journal of Biomedicine and Biotechnology. 2012: 1–5. doi:10.1155/2012/691369. PMC 3151496. PMID 21836813.
- ^ Moore, EM; Bellomo, R; Nichol, AD (2012). "The meaning of acute kidney injury and its relevance to intensive care and anaesthesia". Anaesthesia and intensive care. 40 (6): 929–48. PMID 23194202.
- ^ Ricci, Zaccaria; Ronco, Claudio (2012). "New insights in acute kidney failure in the critically ill". Swiss Medical Weekly. 142: w13662. doi:10.4414/smw.2012.13662. PMID 22923149.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.