אי-ספיקת כליות חריפה

כליה חולה

אי-ספיקת כליות חריפה (באנגלית: Acute Renal Failure,‏ ARF) או בשמה החדש יותר- פגיעה כלייתית חריפה (Acute Kidney Injury,‏ AKI) היא מצב של אובדן מהיר של תפקוד הכליה. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, כגון מחסור באספקת דם לכליה, הגורמת לנזק איסכמי לכליה, חשיפה לרעלנים שונים ופגיעות נוספות.

דיאגנוזה של אי-ספיקת כליות חריפה נעשית על בסיס התמונה הקלינית של החולה: דהיינו, האם ובכמה ירדה תפוקת השתן, עלייה בשתנן (אוּרֵאָה) בדם ועלייה בקריאטינין. בהתחשב בחומרה של האי-ספיקה כאמור, מתרחשים סיבוכים נוספים הנגרמים על ידי מצב זה, בהן בין היתר: היווצרות חמצת מטבולית, יתר אשלגן בדם, שינוי במאזן הנוזלים בגוף והשפעה על איברים נוספים. באופן כללי, סובלים ממצב זה כ-5% מהחולים המאושפזים, וכ-30% מהחולים המאושפזים בטיפול נמרץ.

סיבות לאי-ספיקת כליות חריפה

קיימת חלוקה קלאסית של אי-ספיקת כליות חריפה:

• אי-ספיקת כליות המודינמית (פרה-רנאלית, pre-renal) – מצב שבו הכליה תקינה אך אינה מקבלת מספיק זרימת דם.

• אי-ספיקת כליות פרנכימטית (כלייתית) – מצב בו האי-ספיקה נוצר כתוצאה ממחלת כליה, לרוב כתוצאה מפגיעה באבוביות הכליה.

• אי-ספיקת כליות חסימתית (פוסט-רנאלית, post renal) – מצב שבו נפגעת הכליה כתוצאה מחסימה בצינור השתן, הגורם למעבר של שתן בחזרה לכליה.

אי-ספיקת כליות פרה-רנאלית

אי-ספיקת כליות פרה רנאלית יכולה להיגרם ממצבים שונים, בהם ירידה בנפח הדם כתוצאה מאובדן דם או התייבשות, מצבים כגון תסמונת כבד-כלייתית (hepatorenal syndrome), בהם זורם פחות דם לכליה כתוצאה מעודף דם הזורם למערכת העיכול (כתוצאה מכשל של הכבד), היצרות העורק הכלייתי (כתוצאה מטרשת עורקים או כתוצאה מדיספלסיה פיברומוסקולרית) ועוד. אי-ספיקת לב עשויה גם היא לגרום לאי-ספיקת כליות פרה-רנאלית; למעשה, כיום נזקקים יותר ויותר מטופלים לדיאליזה עקב אי-ספיקת לב.

האבחנה של אי-ספיקת כליות פרה-רנאלית מתבססת בין היתר על ירידה בקצב הסינון בפקעית GFR, כאשר מצד שני הכליה מפעילה מנגנוני פיצוי אחרים – קיימת ספיגה מוגברת של מים ונתרן (השתן מועט ומרוכז יחסית, עם נתרן נמוך בשתן), עלייה בספיגת השתנן וחומצת השתן.

אי-ספיקת כליות פרנכימטית (כלייתית)

אי-ספיקת כליות פרנכימטית הינה אי-ספיקה בכליה עצמה, כאשר הפגיעה הנפוצה ביותר הינה באבוביות הכליה. לרוב מדובר בשני סוגים של פגיעות באבוביות:

• פגיעה המודינמית (איסכמית) – כתוצאה מאי-ספיקה פרה-רנאלית שלא טופלה, אין אספקה טובה של חמצן לאבוביות הכליה, בעיקר האבובית המקורבת ולולאת הנלה, אשר צורכות חמצן רב כתוצאה מספיגת נתרן מרובה באזורים אלו).
• פגיעה נפרוטוקסית (פגיעה של תרופות כגון ציקלוספורין, אמפוטריצין B, נוגדי דלקת שאינם סטרואידיים, אמינוגליקוזידים, ציספלטין ועוד. פגיעה נפרוטוקסית יכולה להיגרם גם מחומרי ניגוד הניתנים בדימות של הכליות).

האבחנה מתבצעת בין היתר על ידי גליליים גרגיריים שנמצאים בשתן, כתוצאה משברי תאים של האבוביות.

בנוסף לפגיעות בטובולים, ייתכנו פגיעות בחומר הבין-רקמתי של הכליה, אשר שכיחות פחות, ואשר הגורם העיקרי להן הוא פגיעה אימונית. הסיבות ל-Acute interstitial nephritis הן זיהומים המפעילים את מערכת החיסון (בעיקר זיהומים ויראליים כגון נגיף הציטומגלו או וירוס אפשטיין בר (EBV), תרופות שונות כגון מתיצילין, נוגדי דלקת שאינם סטרואידיים (NSAIDs), סרקואידוזיס, זאבת, Tubulointerstitial nephritis and uveitis syndrome ותסמונת שיוגרן (Sjögren's syndrome).

האבחנה מתבצעת בין היתר על ידי ספירת אאוזינופילים גבוהה, לויקוציטים בשתן, ובאולטראסאונד ניתן לראות כליה גדולה מלאה בתאים המסנינים אותה.

אי-ספיקת כליות פוסט רנאלית

אי-ספיקת כליות פוסט-רנאלית יכולה לנבוע מחסימה דו-צדדית או חסימה במערכת השתן התחתונה (שלפוחית השתן או השופכה). הסימן האבחנתי הינו הידרונפרוזיס – אגן הכליה מתמלא בנוזלים. אי-ספיקה כאמור יכולה לנבוע למשל מערמונית מוגדלת, אבנים בכליות או חסימת צינור השתן.

קביעת שלב (Staging)

הקריטריון הקליני שלפיו מסווגת חומרת האי-ספיקה נקרא קריטריון RIFLE, והמדרג הוא על פי ראשי התיבות:

• Risk (סיכון) – ייצור השתן נמוך מ-0.5 מ"ל לק"ג במשך 6 שעות, והקריאטינין בדם גדל פי 1.5 במהלך 6 השעות הראשונות.
• injury (פגיעה) – הכפלת רמת הקריאטינין או ירידה בתפוקת השתן מתחת ל-0.5 מ"ל לק"ג למשך 12 שעות.
• Failure (אי-ספיקה): רמת הקריאטינין בדם עולה פי 3, או תפוקת שתן הנמוכה מ- 0.3 מ"ל לק"ג במהלך 24 שעות.
• Loss – איבוד תפקוד הכליה למשך יותר מ-4 שבועות.
• End stage renal disease – אובדן מלא של תפקוד כלייתי למשך יותר מ-3 חודשים.

לאחר שניתן קריטריון כאמור, נעשות בדיקות נוספות כדי לבחון את הסיבה לאי-ספיקת הכליות, כגון אולטראסאונד כלייתי או ביופסיה של הכליה.

הטיפול

הטיפול באי-ספיקת כליות חריפה כולל טיפול בסיבה המקורית לאי-ספיקה. בנוסף, יש להימנע מהעמסת חומרים רעילים (נפרוטוקסיים) לכליה. יש לעקוב אחר תפקודי הכליה ואחר תפוקת השתן. לעתים ניתנים נוזלים, באופן תוך-ורידי. במחלות אימוניות נעשה לעתים שימוש בסטרואידים, וכאשר יש מחלה חסימתית יש צורך בקתטר לצורך שחרור החסימה. השימוש במשתנים לאו דווקא מוריד את הסיכון לתמותה, אלא בעיקר ממסך את המחלה עצמה. במקרים מסוימים של אי-ספיקת כליות חריפה יש צורך בביצוע המודיאליזה.

סיבוכים

הסיבוכים העיקריים של אי-ספיקת כליות חריפה הם היווצרות של חמצת מטבולית והיפרקלמיה (יתר אשלגן בדם) – ולכן יש לשקול מתן סודיום ביקרבונט (לטיפול בחמצת) וטיפול אנטי-היפרקלמי.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.