דיאליזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברפואה, דיאליזהאנגלית: Dialysis) היא תהליך המיועד להחליף את הכליות ולבצע את תפקידן, במקרה שאלו חדלות לתפקד, בין אם כתוצאה מאי ספיקת כליות חריפה או כתוצאה מאי ספיקת כליות כרונית.

בגוף בריא לכליות מספר רב של תפקידים, העיקריים שבהם הינם סילוק חומרים (כמו אשלגן, חומצות ושתנן) מהדם, כאשר תהליך הדיאליזה אמור לחקות פעולות אלו עד לביצוע השתלת כליה, אם ניתן.

הטיפול הינו טיפול תומך שאינו מיועד לרפא את הכליות. דיאליזה מיועדת לחולים קשים שהכליות שלהם חדלו לתפקד בפתאומיות (אי-ספיקת כליות חריפה) או לחולים במצב יציב שהכליות שלהם חדלו לתפקד באופן קבוע (אי-ספיקת כליות כרונית).

דרכי הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיאליזה עובדת על עקרון הדיפוזיה של מומסים לאורך גרדיאנט ריכוזים דרך ממברנה חדירה למחצה. בכל סוגי הדיאליזה דם נמצא מצידה האחד של הממברנה ונוזל דיאליזה מצידה השני. הריכוז ההתחלתי של המומסים הבלתי רצויים (בעיקר אשלגן ושתנן) בנוזל הדיאליזה נקבע על ערך נמוך, ושל המומסים הרצויים (כמו נתרן) על הערך הנורמלי התקין המצוי בדמו של אדם בריא. המומסים הבלתי רצויים עוברים בדיפוזיה לנוזל הדיאליזה שלאחר מכן מסולק.

סוגי הדיאליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת המו-דיאליזה
  • המו-דיאליזה - דמו של החולה עובר דרך כליה מלאכותית הנמצאת מחוץ לגופו. בתוך הכליה המלאכותית ישנה ממברנה חדירה למחצה אשר בצידה האחד זורם דמו של החולה ובצידה השני ישנו נוזל דיאליזה. המומסים הבלתי רצויים עוברים בדיפוזיה לנוזל הדיאליזה והדם הנקי מוחזר לגוף החולה. סילוק הנוזלים נעשה על ידי העלאת הלחץ ההידרוסטטי של הדם, מה שגורם למים שבדם לעבור דרך הממברנה בדיפוזיית לחץ. סוג זה של דיאליזה יעיל מאוד ומאפשר הפסקות בין טיפול לטיפול, כאשר בדרך כלל נהוג לבצע שלושה טיפולים בשבוע. עם זאת, כמויות הנוזלים הרבות המוצאות מן הגוף בתהליך עשויות להיות תובעניות למדי מגוף החולה.
דיאליזה פריטוניאלית
  • דיאליזה פריטוניאלית - בסוג דיאליזה זה מוחדר לגוף צינור דרכו מוזרמת תמיסה מיוחדת לחלל הבטן. הדם שזורם בקרום חלל הבטן מתנקה מן הפסולת והנוזלים שיש לסלק ואלו עוברים לנוזל הדיאליזה, שלאחר מכן מוצא אל מחוץ לגוף דרך הצינור. על תהליך זה יש צורך לחזור מספר פעמים ביום. סילוק המים נעשה בתהליך של אוסמוזה, כאשר תמיסת הדיאליזה זמינות בעוצמות אוסמוטיות שונות כדי לאפשר שליטה על כמות הנוזלים שמוצאת. תהליך זה יעיל פחות מהמו-דיאליזה ומתבצע באופן יומיומי, אך סילוק המים נעשה בצורה איטית ומתונה יותר.

סיבוכים של המודיאליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תת-לחץ דם- הסיבוך השכיח ביותר, בעיקר אצל חולים הסובלים בנוסף מסוכרת. ככל הנראה הסיבה לכך הינה פילטרציה גבוהה (אולטרה-פילטרציה) ללא מילוי מפצה מספיק של כלי הדם.
  • אי ספיקת לב כתוצאה מהפיסטולה אשר מביאה למצב של High output- עליה בזרימה הסירקולטורית.
  • התכווצויות שרירים
  • תגובות אנפילקטואידיות (לרוב בשימוש הראשון, פחות נפוץ כיום).

סיבוכים של דיאליזה פריטונאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פריטוניטיס- דלקת בצפק, מוגדרת כעליה בתאי דם לבנים בנוזל הפריטונאלי. לרוב יש כאבים, דיאליזט שאיננו צלול, ולעתים חום וסימנים נוספים. לרוב מדובר בסטפילוקוק. לרוב הטיפול הינו מתן אנטיביוטיקה דרך פה או לתוך חלל הפריטוניאום והמצב איננו דורש אשפוז. במידה ומדובר בזיהום על ידי פסאודומונס או נבגים אחרים יש צורך בהחלפת הקתטר.
  • זיהומים הקשורים לקתטר
  • עליה במשקל
  • הפרעות מטבוליות
  • אורמיה שאריתית
  • הרס הממברנה הפריטונאלית מהחשיפה לגלוקוז וייצור של AGEs.

דיאליזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1947 החליט ד"ר קורט שטייניץ[1] , מנהל המעבדה הכימית של בית החולים "רוטשילד" בחיפה, (כיום מרכז רפואי בני ציון) לבנות "כליה מלאכותית". הוא התעמק בכתביהם של קולף מהולנד ו-אלואל משבדיה ובנה מכונת המו-דיאליזה. המכונה, שהרכבתה הושלמה ב-1948, הוצבה באחד מצריפי הטכניון בהדר הכרמל, שני המטופלים הראשונים נפטרו, מסיבות שלא בהכרח קשורות לכשל בביצוע הדיאליזה. הטיפול במטופלת השלישית הצליח והיא המשיכה לחיות כ-15 שנה לאחריו.

מחלקת הנפרולוגיה הראשונה בה בוצעו טיפולי דיאליזה סדירים החל ב-1958, הייתה המחלקה בבית חולים הדסה בירושלים, בניהולו של פרופסור דוד אולמן שהשתלם בטיפולי דיאליזה ונחשב כחלוץ הנפרולוגיה המודרנית בישראל. המכשיר נועד לטיפול בחולים עם חוסר תפקוד זמני של הכליות‏[2][3]. בסוף שנות ה-60 הופעלו בישראל כ-30 מכשירי דיאליזה בבתי חולים שונים‏[4].

כיום קיימות יחידות דיאליזה במרבית בתי החולים הכלליים בישראל. הן מיועדות לטיפול במאושפזים וכן לטיפול מרפאתי בחולים מורכבים. מרבית הנזקקים לטיפולי דיאליזה בישראל מקבלים אותם במכוני דיאליזה בקהילה, המופעלים על ידי קופות החולים ועל ידי חברות שירותי רפואה פרטיות, הקשורות בהסכמים עם קופות החולים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]