נאו-אימפרסיוניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
'יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי "לה גרנד ז'אט"', ציור של ז'ורז' סרה מ-1886 שנחשב לראשון שהופיע בסגנון הנאו-אימפרסיוניסטי

נאו-אימפרסיוניזם הוא ביטוי שהציע פליקס פנאון ב-1886 כדי לתאר תנועה אמנותית שהונהגה על ידי ז'ורז' סרה. יצירתו של סרה, 'יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי "לה גרנד ז'אט"' נחשבת ליצירה הראשונה שהופיעה תחת תנועה אמנותית זו. בתקופה זו, שיא האמנות הצרפתית, ציירים רבים חיפשו אחר שיטות חדשות. חברי התנועה נמשכו לציור נופים וחופים. הטכניקה הנפוצה ביותר תחת תנועה זו הייתה הפוינטיליזם.

רבים מחברי התנועה היו מזוהים עם האנרכיזם ושילבו רעיונות חברתיים ופוליטיים בעבודתם.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונות האסתטיקה: אור וצבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן הופעתה של התנועה, סרה ומאמיניו הציעו לעדן את הדפוס האימפולסיבי והאינטואיטיבי של ציירי האימפרסיוניזם. נאו-אימפרסיוניסטים השתמשו ברשתות גדולות של נקודות על מנת להשרות לתחושת סדר. סרה התייחס גם לתפיסת האור והצבע.

התפתחות תאוריית הצבע בסוף המאה ה-19 הייתה חלק חשוב בעיצוב הסגנון הנאו-אימפרסיוניסטי. ספרו של אוגדן רוד, כרומטיקה מודרנית, הציע שקיימות התנהגויות שונות בהתאם לצבע ולאור. במקום לערבב בין שני צבעים, השתמשו הנאו-אימפרסיוניסטים בצבעים נקיים בנקודות ובאמצעות טכניקת הנקודות (הפוינטיליזם) הם הצליחו לשלוט בגוון הצבע.

טביעת המונח "נאו-אימפרסיוניזם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני טביעת המונח על ידי פליקס פנאון, הוצעו שמות נוספים לתיאור התנועה:

  • כרומולומינריזם - מונח שהוצע על ידי ז'ורז' סרה. המונח התייחס לעובדת היות המחקר בנושא הצבע והאור כמרכזי בסגנון הציור. המונח כמעט ולא נמצא בשימוש בימינו.
  • דיוויזיוניזם - מונח שנפוץ יותר בימינו. המונח מתייחס לשימוש המיוחד בצבעי יסוד על מנת ליצור גוונים שונים.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת התנועה, הנאו-אימפרסיוניסטים לא התקבלו בברכה בעולם האמנות ובציבור. ב-1886, כשסרה הציג לראשונה את עבודתו המפורסמת, 'יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי "לה גרנד ז'אט"', היו בעיקר ביקורות רעות עליה. היו שתיארו את היצירה כ"אנדרלמוסיה" או כ"שערוריה".

כיוון שהתנועה הייתה ממשיכה של האימפרסיוניזם, היא ספגה את הביקורת שספגו האימפרסיוניסטים וגם ביקורת נוספת שהתבססה על פקפוק בשיטות החדשות שהציעה.

חברים רשמיים בתנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Floyd, Ratliff (1992). Paul Signac and Color in Neo-Impressionism. New York, New York: Rockefeller University Press. 
  • Hutton, John G. (2004). Neo-impressionism and the Search for Solid Ground: Art, Science, and Anarchism in Fin-de-siecle France. Baton Rouge, Louisiana: Louisiana State University Press. 
  • Ward, Martha (1996). Pissarro, Neo-impressionism and the Spaces of the Avante-Garde Chicago, Illinois: Chicago University Press.
  • Haslett, Carrie (2002). Neo-impressionism: Artists on the Edge. Portland, Oregon: Portland Museum of Art.


זרמים באמנות הציור

יוון העתיקהרומא העתיקהביזנטיוןמנייריזםבארוקרוקוקו
נאו-קלאסיציזםרומנטיציזםפרה-רפאליטיםאר-נובוריאליזםאימפרסיוניזםפוסט אימפרסיוניזםנאו-אימפרסיוניזםפוינטיליזם

זרמים בציור במאה העשרים

אמנות מופשטתקוביזםאקספרסיוניזםפוטוריזםקונסטרוקטיביזםסוריאליזםאקספרסיוניזם מופשטפוביזםפופ ארטאופ ארטנאו-גאודאדא

פורטל האמנות