ריאליזם (אמנות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלקטות (1857) ציור של מילה

ריאליזם הוא זרם באמנות, בספרות ובתיאטרון אשר צמח במאה ה-19 ומנסה לתאר את החיים כפי שהם. הריאליסטים בחרו את תיאור המעמדות הנמוכים כנושא מרכזי ביצירותיהם, בעלי אופי חברתי וביקורתי. נושאי ההתייחסות אינם אצילים ורוזנים ושאר מפורסמים אלא פשוטי העם. אין בריאליזם ייפוי של המציאות ולא כיעורה, אלא הצגתה כפי שהיא.

מקור השם ריאליזם הוא בביקורת הצרפתית על ציוריו של גוסטב קורבה, שהעורכים האומנותיים דחו את ציוריו בטענה כי הם ריאליסטיים מדי. כפי שקרה פעמים רבות בתולדות האומנות כינוי הגנאי אומץ על ידי הצייר והפך לתואר חיובי.

עקרונותיו של הזרם הריאליסטי תועד במניפסט הריאליסטי אשר נכתב על ידי קורבה. מבחינה אידאולוגית התנגדו הריאליסטים לרעיון ולהלך המחשבה של הזרם הרומנטי. הם שאפו לחקות את המציאות בדרכים שונות, לעסוק באומנות קונקרטית המציגה תמונה אמיתית ואובייקטיבית המבוססת על התבוננות מדויקת בחיי התקופה. במניפסט שלו טען קורבה שרומנטיקה היא דימוי מושלם של הדברים וריאליזם לעומת זאת, הוא הדבר עצמו.

הריאליזם התפתח בין השאר בעקבות המצאת הצילום אשר אפשר לתפוס רגע מסוים בחיים האמיתיים. מן הבולטים בציירים הריאליסטיים הוא הצייר הצרפתי אדגר דגה.

בתיאטרון התפתח זרם זה במקביל וכמו באומנות הפלסטית שאף להציג מחזה כתשקיף של המציאות על פי עקרונות של המחזה העשוי היטב. התיאטרון הריאליסטי ישאף ליצור אצל הצופים אשליית מציאות והזדהות וישמור על מוסכמת "הקיר הרביעי", קיר שקוף לכאורה המפריד בין השחקנים לקהל.

זרם זה הוביל לנאטורליזם, שעניינו היה בתיאור הטבע כאמיתי, ריאליסטי ומדויק ביותר.

בספרות ניתן לראות את אונורה דה בלזק כאמן ריאליסטי מובהק, הן במושאי יצירתו והן בדרך החדשנית בה הוא מתאר כל פרט ופרט, ולו גם הפרט הדוחה ביותר. כמו כן לב טולסטוי ופיודור דוסטויבסקי נחשבים מגדולי הסופרים הריאליסטים.

בתיאטרון, מחזות בסגנון ריאליזם מציגים את המציאות כפי שהיא. הנריק איבסן, המחזאי הנורווגי, נחשב לחלוץ המחזאים הריאליסטיים. אחריו באו אוגוסט סטרידנברג ואנטון צ׳כוב.

בקולנוע, מיוחסים לזרם הריאליסטי אישים כגון אנדרה באזאן, והוא מזוהה עם שימוש בעדשה רחבה, עומק שדה, ועריכה איטית תוך שמירה על שוטים ארוכים ומפורטים. כן הריאליזם שימש בהמשך כבסיס להתפתחות הנאו-ריאליזם האיטלקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]