נופי הציד בצפון שלן
 | |||||||||
| תחנת האכלה ביארסבורג דיירהאב | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||
| שטח | 4,543 הקטאר, 1,612.7 הקטאר | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 דנמרק | ||||||||
| מיקום |
Lyngby-Taarbæk Municipality  | ||||||||
| קואורדינטות | 55°54′49″N 12°21′28″E / 55.9136°N 12.3578°E | ||||||||
  | |||||||||
נופי הציד בכוחם של כלבים בצפון שלן (בדנית: Parforcejagtlandskabet i Nordsjælland) הם מקבץ של שטחי ציד ויערות מצפון לקופנהגן. מקבץ זה הוגש להצטרפות לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-1 באוגוסט 2010 ונוסף לרשימה ב-4 ביולי 2015.[1] הנוף כולל שלושה אזורים עיקריים: יירסבור דורהייבה (אנ'), גריבסקו (אנ') וסטורה דורהייבה (אנ'), הכוללים את שטחי הציד המשמעותיים ביותר עבור אצולת ימי הביניים בדנמרק.[1] עיצוב רשת הדרכים בצורת כוכב מרכזי של הנוף, עם דרכים ממוספרות, עמודי אבן וגדרות, מדגים את התכנון והעיצוב הייחודיים של נופי ציד במאות ה-17 וה-18.[1]
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושת האזורים המהווים את אתר המורשת העולמית נמצאים כולם בחצי האי צפון שלן מצפון לקופנהגן. האזור הראשון הוא בפועל שני שטחים המופרדים על ידי עמק נהר צר: יירסבור דורהייבה (Jægersborg Dyrehave, מילולית "פארק האיילים טירת הציידים"), והיער המגודר יירסבור היין (Jægersborg Hegn, מילולית "גדר טירת הציידים"). שטח אזור זה הוא 14,907 דונם,[2] והוא הקרוב ביותר לבירה בחוף המזרחי של חצי האי. אזור הסטורה דורהייבה (Store Dyrehave, מילולית "פארק האיילים הגדול") משתרע על שטח בן 10,734 דונם בצורת ריבוע ושוכן צפונה יותר במרכז חצי האי. אזור גריבסקו (Gribskov, מילולית "יער גריב") משתרע על שטח של 21,957 דונם צפונית לסטורה דורהייבה, וצמוד לאגם אסרום (אנ') (Esrum Sø). סטורה דורהייבה וגריבסקו שוכנים לא רחוק מטירת פרדריקסבור (אנ') והעיירה הילרוד.[3]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
היערות והמבנים הנלווים בשלושה מקומות מצפון לקופנהגן היוו חלקים מנוף ציד בארוקי שמור היטב שתוכנן בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 עבור המלכים הדנים להשתתף בציד בעזרת כלבי ציד, שיטת ציד המכונה "par force" (קיצור של הביטוי בצרפתית par force de chiens, מילולית "בכוחם של כלבים"). ההיסטוריה של אזור הציד מתחילה עוד בימי הביניים כאשר למלכי דנמרק, לכנסייה ולאצילים היו אחוזות ושטחי ציד ביערות ההרריים של חצי האי ובשטחי הגבעות. כתוצאה מהרפורמציה הפרוטסטנטית בדנמרק הדנית, החרים המלך פרדריק השני, מלך דנמרק ב-1536 את האחוזות השייכות לכנסייה הקתולית. משנת 1560 אוחדו האחוזות השונות במטרה להקים פארק ציד מלכותי נרחב על פני חצי האי צפון שלן. עם זאת, היה זה המלך כריסטיאן החמישי, אשר משנת 1670 הפעיל את צבאו לעבודה על יצירת פארק איילים לשם ציד בעזרת כלבים סביב טירת איבסטרופ. בצעירותו, חווה המלך ציד בעזרת כלבים ביער סן-ז'רמן-אן-לה בצרפת. לאחר מכן הוא ייבא כלבי ציד וציידים מאנגליה, ושינה את שמה של הטירה ליירסבור (טירת הציידים) ואת שם האחוזה ליירסבור דורהייבה (פארק האיילים יירסבור).[4]
אחד ההיבטים החשובים ביותר של ציד בעזרת כלבי ציד היה בכך שהוא סיפק בסיס להדגמת כוחו המוחלט של המונרך על ידי פיתוח דרכים מקשרות על פני הנוף. כל אזור חצי האי צפון שלן היה מעוצב במערכת דרכים מבוססת מערכת צירים קרטזית המורכבת מכוכבים המוקפים בריבועים ברורים. עמודי אבן ציינו אם הדרכים מובילות לכיוון מרכז הכוכב או הרחק ממנו. הגישה המתמטית חיזקה את דמותו של המלך כנציג התבונה בהתאם לאידיאלים הבארוקיים.[4] הגאומטריה האורתוגונלית הדנית של מערכות הדרכים הייתה שיפור ברשתות בצורת כוכבים בשימוש בצרפת ובגרמניה, שכן היא סיפקה גישה שווה לכל חלקי היער.[3]
פארק הציד יירסבור לא הכיל רשתות דרכים בצורת כוכב, אלא היה מבוסס על בקתת ציד מלכותית, הידועה בתחילה כהרמיטאז' או בית הוברטוס (Hubertus). בשנת 1736, היא נבנתה מחדש בסגנון הבארוק כ"בקתת הציד הרמיטאז'" (Ermitageslottet), עם תצפית על הנוף המרהיב שמסביב ממיקומה בראש הגבעה.[4]
שיטת הציד[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת הציד באמצעות כלבי ציד המכונה "par force" (קיצור של הביטוי בצרפתית par force de chiens, מילולית "בכוחם של כלבים") היה שיא האופנה עבור המלוכה האבסולוטית במאה ה-16. הציד היה אירוע תיאטרלי מפואר, שתוכנן בקפידה כדי להפגין כוח וגדולה. את שיטת ציד זו יזם המלך כריסטיאן החמישי שהתנסה בה בחצרו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. הציד לא נועד לשם השגת בשר, מכיוון שבשיטת ציד זו היה מטרת הציד, בדרך כלל אייל, בלתי אכיל בשל הצטברות חומצת חלב בשריריו לאחר שנמלט במשך שעות מכלבים. הציד היה מפגן כוח ותו לא.
המלך ואורחיו המכובדים השתתפו בציד או התמקמו במרכז ביער בזמן שהם המתינו לזימון. בינתיים, הציידים הרכובים וכלבי הציד שלהם רדפו אחר הטרף. בדנמרק, זה היה לעיתים קרובות אייל גדול ומלכותי. ממקום ההמתנה שלהם יכלו המלך ואורחיו לצפות בציידים, בסוסים ובכלבי הציד כשהם רודפים אחרי האייל. כשהאייל התשוש כבר לא היה מסוגל לרוץ, הכלבים אחזו בו, והמלך זומן באמצעות תקיעה בחצוצרה. הוא מילא את חובתו כ"צייד מנוסה" על ידי הריגת האייל באמצעות חנית או בחרב ציד קטנה אותה תקע בליבו של האייל.
באמצעות פעולה זו הוא יכול היה להפגין את כושרו כמלך לוחם גדול ששלט בטבע. אולם פעולה זו לא הייתה נטולת סיכון. היא דרשה דיוק, כוח ואומץ להתקרב לאייל על מנת לתת את "מכת החסד הממותת". אומנם האייל היה מותש, אבל עדיין היה קשה לכלבי הציד להיאחז בו. שימוש בקרניו או בעיטה קשה מרגליו האחוריות עלולה הייתה להיות קטלנית. עם זאת, הציד הסתיים בדרך כלל במותו של האייל והמלך יכול היה להתפאר בניצחונו בפני אורחיו.[5]
לשיטת ציד זו היו חמישה שלבים:
- איתור – גשש היה מאתר את מיקומו של אייל גדול המתאים לציד באמצעות כלבי דם
- כינוס הבוקר – על סמך מיקומו של האייל והכרת השטח חולקו התפקידים לציידים.
- המרדף – שימוש בכלבים ובסוסים לשם מרדף אחר האייל הנבחר. הציידים התקשרו ביניהם באמצעות תקיעות בחצוצרה
- מות האייל – זימון המלך שם ביצוע מכת החסד הממותת.
- תגמול לכלבי הציד – כלבי הציד תוגמלו באמצעות הקרביים של האייל מעורבים בלחם. וכלבי הדם הורשו ללעוס את ראש האייל.[5]
המוזיאון הדני לציד וליערנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק ניכר מעבודות ההכנה על מועמדות אונסק"ו נעשו על ידי יטה באגו (Jette Baagøe), מנהלת המוזיאון הדני לציד ויערנות בהורסהולם (אנ') ויו"ר קבוצת ההיגוי שעבדה על המועמדות מאז 2010. המוזיאון היה צפוי להיות מנהל האתר ומתאם ראשי של מידע וחדשות על אתר המורשת. על בסיס הגידול המשמעותי במספר המבקרים במוזיאון סטנס כתוצאה מהכללת צוקי סטנס כאתר מורשת של אונסק"ו בשנת 2014, ציפתה באגו ליותר מבקרים במוזיאונים של צפון שלן, במיוחד במוזיאון הציד והיערנות שבו הוצגה תערוכה מיוחדת המוקדשת לנוף הציד באמצעות כלבי ציד באוקטובר 2015.[6]
מסיבות תקציביות הוחלט לסגור את המוזיאון הדני לציד וליערנות, ולאחד אותו עם מוזיאון החקלאות הדנית בדיורסלן (אנ'). המוזיאון בהורסהולם סגר את שעריו סופית ב-16 בדצמבר 2016. המוזיאון המאוחד קרוי "המוזיאון הירוק".[7]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
בקתת הציד הרמיטאז' עם איילים -
אייל ביירסבור דורהייבה -
נוף ביער גריבסקו -
הצאר אלכסנדר השלישי במסע ציד ביער גריבסקו -
מפת הדרכים המתוכננות ביער גריבסקו
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "Sites in Denmark, France and Turkey inscribed on UNESCO's World Heritage List". unesco.org. UNESCO. 4 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Advisory Body Evaluation (ICOMOS)
- ^ 1 2 "A par force hunting landscape in North Zealand, Denmark - World Heritage" (PDF). The Danish Museum of Hunting and Forestry. אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Jette Baagøe (25 באוקטובר 2012). "The North Zealand par force hunting landscape: Ansøgningsbilag 1". Allerød Kommune. אורכב מ-המקור ב-16 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 The par force hunt
- ^ "Verdensarv i Nordsjælland: 4. juli 2015 optog UNESCOs verdensarvskomité Parforcejagtlandskabet i Nordsjælland på den fornemme liste over verdens kulturarv" (בדנית). Dansk Jagt- og Skovbrugsmuseum. 7 ביולי 2015. אורכב מ-המקור ב-22 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Det Grønne Museum
