כריסטיאנספלד

**היישוב הכנסייתי המוראבי בכריסטיאנספלד**
**אתר מורשת עולמית**
	בית בכריסטיאנספלד
	בית בכריסטיאנספלד
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2015, לפי קריטריונים 3 ו-5
שטח האתר	212 דונם
שטח אזור החיץ	3,846 דונם

**כריסטיאנספלד**
**Christiansfeld**
	סמל כריסטיאנספלד סמל כריסטיאנספלד
	הכנסייה המוראבית בכריסטיאנספלד
	הכנסייה המוראבית בכריסטיאנספלד
מדינה	דנמרק
מחוז	סודדנמרק
תאריך ייסוד	1773
על שם	כריסטיאן השביעי, מלך דנמרק
שטח	2.36 קמ"ר
גובה	28 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	2,855 (1 בינואר 2014)
קואורדינטות	55°21′24″N 9°29′11″E / 55.356670°N 9.486350°E
אזור זמן	UTC+1
	christiansfeldcentret.dk
אתר מורשת עולמית
	בית בכריסטיאנספלד
	בית בכריסטיאנספלד
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2015, לפי קריטריונים 3 ו-5
שטח האתר	212 דונם
שטח אזור החיץ	3,846 דונם
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת דנמרק רגילה) קופנהגן אודנסה אולבורג אורהוס אסביירג שוודיה גרמניה כריסטיאנספלד

כריסטיאנספלד (בדנית: Christiansfeld) היא עיירה בת 3,008 תושבים (נכון ל-1 בינואר 2021) במועצה האזורית קולינג (אנ'), אשר בדרום יוטלנד במחוז סודדנמרק שבדנמרק. העיירה נוסדה בשנת 1773 על ידי הכנסייה המוראבית (אנ'), ונקראה על שמו של המלך הדני כריסטיאן השביעי. מאז יולי 2015 העיירה היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מה שמדגיש את מעמדה כדוגמה השמורה ביותר לתכנון הערים והארכיטקטורה של הכנסייה המוראבית.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד העיירה כריסטיאנספלד קשור לכנסייה המוראבית. המלך הדני כריסטיאן השביעי ביקר בזייסט (אנ') בהולנד בשנת 1768, שם פגש בעלי מלאכה וסוחרים מהכנסייה המוראבית, שהיו ידועים בחריצותם. המגעים בין מייסד התנועה של הכנסייה המוראבית, הרוזן ניקולאוס לודוויג פון ציצנדורף (אנ'), לבין החצר המלכות הדנית התחילו מוקדם יותר. כי ציצנדורף, שהיה קרוב משפחה של המלכה סופיה מגדלנה מברנדנבורג-קולמבך, הגיע לקופנהגן בשנת 1731 לרגל הכתרת סבו של כריסטיאן השביעי, כריסטיאן השישי (בעלה של סופיה מגדלנה). כריסטיאן וגם יועץ הסתרים שלו, יוהאן פרידריך שטרואנזה, שליווה אותו במסע זה כרופאו האישי, ומי שמשנת 1770 ואילך ניהל במידה רבה את ענייני המדינה באופן עצמאי, לא היו חסידי הפייטיזם (התנועה הדתית בבסיס הכנסייה המוראבית). אף על פי כן, בשנת 1771 התיר המלך לחסידי הכנסייה המוראבית להקים יישוב בשטח טיירסטרופ (Tyrstrup). זה היה אחד הצווים האחרונים ששטרואנזה חתם לפני מעצרו בתחילת 1772, ואחד הבודדים שעדיין יושמו לאחר הפלתו.

טירסטרופ השתייכה לדוכסות שלזוויג. כריסטיאן השביעי, שהיה גם דוכס שלזוויג, לא רצה שהמוראבים יתיישבו בשטח דנמרק גופא כדי למנוע סכסוכים עם כנסיית המדינה של דנמרק (אנ') האוונגליסטית הלותרנית. העיירה נוסדה ב-1 באפריל 1773. ביום זה הונחה אבן הפינה של הבית הראשון בלינדגאדה 17. המתיישבים החדשים מהאזור דובר הגרמנית כינו את המושבה החדשה שלהם "כריסטיאנספלד" (שדה כריסטיאן בגרמנית) מתוך הכרת תודה למלך - באותה תקופה גרמנית הייתה שפת חצר המלכות לצד הצרפתית. השם הרגיל היה צריך להיות "כריסטיאנסמרק" (Christiansmark). מרק בדנית פירושו שדה והיה שם מקומי נפוץ בממלכת דנמרק ההיסטורית ובצפון שלזוויג.

מרבית כריסטיאנספלד נבנתה בשנים 1773–1800, בעקבות תוכנית עירונית קפדנית ששאבה השראה מהיישובים המוראביים המוקדמים יותר, הרנהאג וגנדאו. כדי לעודד בנייה, הבטיח המלך כריסטיאן השביעי פטור ממס של עשר שנים לעיירה ושילם 10% מעלות הבנייה של בתים חדשים. ב-1779 הגיעה אוכלוסיית העיירה ל-279, וב-1782 היו בה כ-400 תושבים.^[2]

כריסטיאנספלד קיבלה מעמד אדמיניסטרטיבי ייחודי. המקום לא היה שייך לעיריית טירסטרופ שמסביב. במקום זאת, הממשל היה באחריות הכנסייה המוראבית עצמה. עם זאת, האוכלוסייה הייתה כפופה למחוז השיפוט של טירסטרופ. גם אזרחי כריסטיאנספלד זכו לזכויות רבות, כמו פטור ממכס. הם בנו את בתיהם על רשת רחובות בארוקית מלבנית, עם שדרת עצי טיליה כציר הראשי. נבנה בית לאחים ואחיות, בו חיו עד נישואיהם חברי הכנסייה המוראבית הרווקים, מופרדים לפי מגדר, בית אלמנות, כנסייה (שנחנכה בשנת 1777), בית ספר לבנות ולבנים, בית המרקחת, תחנת כיבוי אש ובית הכומר.

כמו כל הכנסיות שלהם, הכנסייה המוראבית בכריסטיאנספלד פשוטה להפליא. החדר לבן לגמרי, כמעט ולא מכיל קישוטים והוא מואר רק בנרות עד היום. זהו חלל הכנסייה הבלתי נתמך בעמודים הגדול ביותר בדנמרק. הארכיטקטורה של כריסטיאנספלד משקפת את אורח החיים הפשוט של הכנסייה המוראבית. בבית הקברות קבורים אנשים בנפרד לפי מגדר, כל הקברים פונים מזרחה. המצבות השתמרו במשך מאות שנים. הם חסרי עיטור ואחידים, כביטוי לשוויון של כל האנשים במותם.

אף על פי שלא הייתה לכריסטיאנספלד אדמה משלה, העיירה התפתחה במהירות בשל זכויות המסחר שלה וחוותה פריחה כלכלית, למורת רוחם של הסוחרים בהדרסלבן (Hadersleben) הסמוכה. זו הייתה אחת מעיירות רבות בשלזוויג שהוגדרה רשמית כעיר שוק קטנה (flække). מפעל הטבק של שפילוורג (Spielwerg) היה ידוע במיוחד. בנוסף נתפרו כפפות בכריסטיאנספלד, יוצרו נרות, יוצרו סבון והוכן אוכל. עודף ההכנסה שימש את הקהילה לתמוך במיסיון של הכנסייה המוראבית בקרב העבדים באיי הודו המערבית הדנים, באיים הקריביים, ובקרב האינואיטים במושבה גרינלנד. עד היום מעורבת הכנסייה המוראבית בכריסטיאנספלד בפרויקטי סיוע ובעבודה מיסיונרית ביבשות אחרות. בטווח הארוך הייתה לכנסייה המוראבית בכריסטיאנספלד השפעה גם על הנוצרים הפרוטסטנטים בסקנדינביה. עד היום היא כנסייה חיה עם מסורת גדולה. משרדי הבית הדנים של מספר משלחות וארגוני סיוע נוצריים ממוקמים בכפר. חלקים מהאומנות של בני מוראביה, למשל בניית תנורי מחופים באריחים, מוצגים באתר עד היום.

בשעה 3 לפנות בוקר ב-18 ביולי 1864, נחתמה שביתת הנשק בין הפלגים הלוחמים: ממלכת פרוסיה האימפריה האוסטרית מצד אחד וממלכת דנמרק מצד שני במלחמת שלזוויג השנייה במלון Brødremenighedens (מלון האחים) בכריסטיאנספלד. החותמים היו הלוטננט קולונל הפרוסי גוסטב פון שטילה (גר') והרמטכ"ל הדני, קולונל היינריך קאופמן (Heinrich Kauffmann). הסיבה לבחירה זו במיקום הייתה מיקומה הקרוב של המפקדה הפרוסית. יומיים לאחר מכן, ב-20 ביולי 1864, נכנסה שביתת הנשק לתוקף בשעה 12 בצהריים. ב-30 באוקטובר 1864 הסתיימה המלחמה עם הסכם וינה. לאחר תום המלחמה סופחה דוכסות שלזוויג, כולל כריסטיאנספלד, לפרוסיה. היא נשארה חלק מגרמניה עד 1920, כאשר, כחלק ממשאל עם שנקבע בחוזה ורסאי, הצביע צפון שלזוויג להצטרף מחדש לדנמרק. מאז שמונה קהילות שכנות מצפון הוחזרו לממלכת דנמרק עקב חילופי שטחים, כריסטיאנספלד קרובה יותר לגבול החדש, הנהר קוניגה (Kongeå). לאחר האיחוד איבדה הכנסייה המוראבית חלק מהזכויות שקיבלה כחלק מהקמת העיירה במאה ה-18. לדוגמה, לא הייתה לה עוד את היכולת לבחור את הנהגת העיירה, מה שסלל את הדרך לראש העיר הדני הראשון של העיר שלא היה חבר בכנסייה ב-1920. הכנסייה גם מכרה את בתי הספר שלה בשלב זה עקב הירידה במספר החברים בקהילתה. מאז 2007 שייכת כריסטיאנספלד למועצה האזורית קולינג (אנ').

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב מול טירת זייסט, שנבנה ב-1686 בעיירה זייסט באותו השם, שהמלך כריסטיאן השביעי פגש במהלך טיול בהולנד ב-1768, שימש מודל לייסוד כריסטיאנספלד. כריסטיאנספלד הוא אפוא לא מקום טבעי, אלא מתוכנן, מה שמתברר בין היתר על ידי הרחובות הישרים לחלוטין המסודרים בזוויות ישרות. חלק גדול מהמבנים המוראביים השתמרו היטב ומאפיין את הנוף העירוני. העיירה נבנתה סביב כיכר הכנסייה המרכזית, המבנה המרכזי והיחיד בעיירה עם גג רעפים שחורים, הגובל בשני רחובות מקבילים העוברים ממזרח למערב שלאורכם נטועים עצי טיליה.^[1] אולם הכינוסים, בית האחיות (הנשים הרווקות של הקהילה), בית האלמנות, בית הכומר ובית הפרובסט (ראש הקהילה) לשעבר נבנו ישירות מסביב לכיכר, ולאורך הרחובות המקבילים נבנו חנויות, מגורי משפחות, בית מלון ובית ספר.^[2] רבים ממבני המגורים הם קהילתיים, שהיו אופייניים ליישובי הכנסייה המוראבית ושימשו את האלמנות והנשים והגברים הרווקים של הקהילה.^[1] האדריכלות של כריסטיאנספלד היא הומוגנית, הנשלטת על ידי בניינים בני קומה אחת או שתיים העשויות מלבנים צהובות וגגות רעפים אדומים.^[1] רבים מהמבנים בכריסטיאנספלד שומרים על שימושם המקורי.^[2]

מצפון-מזרח למרכז העיירה נמצא בית הקברות גוטסאקר (Gottesacker, "שדה האלוהים"), חלק מאתר המורשת העולמית. כמקובל בכנסייה המוראבית קבורים אנשים בנפרד לפי מגדר, כל הקברים פונים מזרחה. המצבות השתמרו במשך מאות שנים. הן פשוטות, אחידות וחסרות עיטור, כביטוי לשוויון של כל האנשים במותם. בשנת 2002, קרן דנית תרמה 30 מיליון קרונות דניות כדי להתחיל בשיקום מקיף של הבתים הרשומים של האחים במרכז הכפר. מבנים חדשים בכריסטיאנספלד עדיין צריכים להיבנות עם לבנים בהירות כדי להתאים לנוף העירוני, מה שמבטיח שהנוף העירוני ההיסטורי הייחודי נשמר.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, העיר היא אטרקציה תיירותית: גרעין העיר העתיקה, הכנסייה המוראבית עם האולם הפשוט והמרשים ובית הקברות המיוחד מושכים אלפי תיירים מדי שנה. הארכיטקטורה שהשתמרה היטב היא אחת הסיבות לכך שהוא היה הוצג כמועמד לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1993, והוכרז ככזה ב-4 ביולי 2015.

העיירה מפורסמת בעוגות הדבש שלה (בדנית Honningkager) בצורות וצבעים שונים. אלו נאפות לפי מתכון סודי משנת 1783. עד 2008, העוגות נאפו במאפייה המקורית מהמאה ה-18, ששופצה אז בגלל תקנים סניטריים לאומיים חדשים, אך עדיין משתמשת במתכונים המקוריים.

כלכלה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכריסטיאנספלד שוכנות חברות לייצור מזון, כמו גם מפעלים לעיבוד מתכת, חברות שילוח וחברות לוגיסטיקה. המסחר והמלאכה מיוצגים במידה מספקת לגודל העיירה. ענף נוסף הוא תיירות.

כריסטיאנספלד נמצאת על כביש 170 בין הדרסלבן לקולינג, הכביש הראשי הישן מצפון לדרום ביוטלנד. הכביש המהיר E45 פועל שישה קילומטרים מערבית לעיירה מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר לכריסטיאנספלד יש מחלף משלה.

לכריסטיאנספלד היה קו רכבת למסילת מחוז הדרסלבן. קשר זה לכפר כריסטיאנספלד, צפונית להדרסלבן, היה קיים רק עד 1932. קו הרכבת הפך לבלתי רווחי ולא יכול היה לעמוד זמן רב בתחרות מהכביש, שהורחב באופן מסיבי זמן קצר לאחר 1920.

חיבור התחבורה הציבורית המקומי החשוב ביותר הוא קו אוטובוס 34 מקולינג להדרסלבן (כל שעה). לאוטובוס המהיר של Vejle-Sonderburg (קו 900X) יש תחנה משלו על הכביש הטבעתי של העיר. נמל התעופה בילונד נמצא במרחק של 60 קילומטרים משם.

כריסטינרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליד כריסטיאנספלד ממערב נמצא אזור הפארק הקטן והמוגן כריסטינרו (Christinero), השייך לכנסייה המוראבית. הוא נקרא על שם החצרנית כריסטינה פרידריקה פון הולשטיין (1741–1812), שיזמה את הקמת הפארק.^[3] לבקשתה ובאישור מלכותי, מקום מנוחתה האחרון ממוקם במתחם המשתרע על פני כ-20 דונם. היא קברה כאן את הסוס האהוב עליה. בחורשה עם נחל ושתי בריכות יש ביתן קטן ויפה ששמו "מיין טנקר" (Mine Tanker, "מחשבותיי"), מטבח וקפלה עם מקום קבורתה.

המיוחד בכריסטינרו הוא שמסוף המאה ה-18 הביאו המיסיונרים של הכנסייה המוראבית הביתה זרעים ושתילים של עצים אקזוטיים מאזורי פעילותם ביבשות אחרות, שגודלו בפארק הקטן. לכן, מוצאים שם עצים עתיקים ואקזוטיים עם היקף גזע עצום. עם זאת, סופת הוריקן ב-3 בדצמבר 1999 הפילה חלק מהעצים האקזוטיים הגדולים. למרות זאת, קסמו של הפארק האידילי נשמר עד היום. בינתיים, העצים נטעו מחדש.

אסם גזעי העץ הגדול ביותר בדנמרק, שנבנה בשנת 1668, נמצא ממש ליד כריסטינרו בגן בית הכומר הישן. הסוג המסוים הזה של אסם, עם בניית העץ הפשוטה שלו, היה קל לפירוק, הובלה והקמה במקום אחר. האסם שמור היטב, הוא עדיין במיקומו המקורי. פארק כריסטינרו ואסם גזעי העץ מסווגים כמונומנטים היסטוריים.