נלה לרסן

נלה לרסן
Nella Larsen

לידה	13 באפריל 1891 שיקגו, ארצות הברית
פטירה	30 במרץ 1964 (בגיל 72) ברוקלין, ארצות הברית
שם לידה	Nellie Walker
מדינה	ארצות הברית
לאום	אפרו-אמריקאים
מקום קבורה	בית הקברות סייפרס הילז
מקום לימודים	אוניברסיטת פיסק, אוניברסיטת קופנהגן, אוניברסיטת קולומביה, Lincoln School for Nurses
שפות היצירה	אנגלית
זרם ספרותי	הארלם רנסאנס
יצירות בולטות	Quicksand, Passing
בן או בת זוג	Elmer Samuel Imes
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1930) פרס הארמון

נליטאה "נלה" לארסן (באנגלית: Nellallitea "Nella" Larsen,‏ 13 באפריל 1891 – 30 במרץ 1964), הייתה סופרת אמריקאית מתקופת הרנסאנס של הארלם. עבדה כאחות וספרנית, פרסמה שני רומנים, חול טובעני (1928) חוצָה את הקו (1929), וכמה סיפורים קצרים.

התחדשות העניין בכתיבתה התרחשה מאז סוף המאה ה-20, אז נחקרו סוגיות של זהות גזעית ומינית. עבודותיה היו נושאים למחקרים אקדמיים רבים, והיא זוכה כיום לשבחים רבים לא רק כסופרת הראשית של הרנסאנס בהארלם, אלא גם דמות חשובה במודרניזם האמריקאי.

ביוגרפיה

נלה לרסן נולדה כנלי ווקר ברובע עני בדרום שיקגו. בתו של פיטר ווקר, כנראה מהגר אפרו-קריבי מעורב מאיי הודו המערבית הדנים, ופדרליין מארי הנסן. מהגרת דנית (נפטרה ב-1951 בסנטה מוניקה, לוס אנג'לס). אמה עבדה כתופרת ועובדת בית בשיקגו. אביה היה ככל הנראה צאצא מעורב מצד אביו של הנרי או ג'ורג ווקר, גברים לבנים מאלבני, ניו יורק, שהיה ידוע שהתיישבו באיי הודו המערבית הדנים בסביבות 1840. בחברה הקולוניאלית הדנית, קווי הגזע היו נזילים יותר מאשר במדינות העבדים לשעבר של ארצות הברית. ווקר אולי מעולם לא הזדהה כ"שחור". עד מהרה הוא נעלם מחייהם של נלה ואמה; היא אמרה שהוא נפטר כשהייתה צעירה מאוד. בשלב זה, שיקגו התמלאה במהגרים, אך ההגירה הגדולה של השחורים מהדרום לא החלה. לקראת סוף ילדותה, האוכלוסייה השחורה בעיר הייתה 1.3% בשנת 1890 ו-2% בשנת 1910.

מרי התחתנה שוב, עם פיטר לרסן (נולד ב-1867), מהגר דני. בשנת 1892 נולדו לבני הזוג בת אנה אליזבת. נלה לקחה את שם המשפחה של אביה החורג. המשפחה המעורבת עברה מערבה לשכונה לבנה של מהגרים גרמנים וסקנדינביים, אך נתקלה באפליה בגלל נלה. כשנלה הייתה בת שמונה הם עברו כמה רחובות חזרה מזרחה. בין השנים 1895 עד 1898 ביקרה לרסן בדנמרק עם אמה ואחותה למחצה. אמנם היא הייתה יוצאת דופן בדנמרק בגלל היותה מעורבת גזע, אך היו לה כמה זיכרונות טובים מאותה תקופה, כולל עיסוק במשחקי ילדים דניים שפרסמה מאוחר יותר באנגלית. לאחר שחזרה לשיקגו בשנת 1898 למדה בבית ספר ציבורי גדול. באותה תקופה שנדידת השחורים הדרומיים גדלה לעיר, כך גם ההגירה מאירופה. ההפרדה הגזעית והמתחים גברו בשכונות המהגרים, שם התמודדו שתי הקבוצות על מקומות עבודה ודיור.

קריירה כאחות

אמה האמינה שחינוך יכול לתת לה הזדמנות ותמכה בה ללמוד באוניברסיטת פיסק, אוניברסיטה שחורה היסטורית בנאשוויל, טנסי. שם הייתה סטודנטית בשנים 08–1907, לראשונה לרסן התגוררה בקהילה אפרו-אמריקאית, אך היא עדיין הופרדה על ידי הרקע שלה וניסיונות החיים שלה מרוב התלמידים, שהיו בעיקר מהדרום, צאצאי עבדים לשעבר. לרסן עזבה ונסעה לבדה לדנמרק, שם התגוררה בסך הכל שלוש שנים בין 1909 ל-1912. לאחר שחזרה לארצות הברית, המשיכה להיאבק כדי למצוא מקום בו תוכל להשתייך.

בשנת 1914 נרשם לרסן לבית הספר לאחיות, בבית החולים ובית האבות לינקולן בעיר ניו יורק. המוסד נוסד במאה ה-19 במנהטן כבית אבות לשירות אנשים שחורים, אך בית החולים התרחב. המוסד עבר לקמפוס שהוקם בדרום ברונקס. באותה תקופה חולי בית החולים היו בעיקר לבנים; חולי בית האבות היו בעיקר שחורים; הרופאים היו גברים לבנים; והאחיות וסטודנטים נשים שחורות.

עם סיום לימודיו בשנת 1915, עברה לרסן דרומה לעבוד במכון טוסקגי שבאלבמה, שם הפכה במהרה לאחות ראשית בבית החולים. עקב תנאי העבודה הגרועים עבור אחיות בטוסקגי, החליט לרסן לעזוב אחרי שנה בערך.

היא חזרה לניו יורק בשנת 1916, שם עבדה שנתיים כאחות בבית החולים לינקולן. לאחר שזכתה בציון השני בגובהו בבחינת שירות המדינה, לרסן נשכרה על ידי הלשכה העירונית לבריאות הציבור כאחות. היא עבדה אצלם בברונקס בזמן מגפת השפעת הספרדית בשנת 1918, בשכונות לבנות בעיקר ועם עמיתים לבנים. לאחר מכן המשיכה לעבוד עבור עיריית ניו יורק כאחות.

קריירה כספרנית וסופרת

בשנת 1921 עבדה לרסן הלילות ובסופי שבוע כמתנדבת עם הספרנית ארנסטין רוז, כדי לעזור לה להכין את התערוכה הראשונה של "אמנות שחורה" בספריית העיר ניו יורק. בעידודה של רוז, היא הפכה לאישה השחורה הראשונה שסיימה את לימודיה בבית הספר לספרנות שנוהל על ידי אוניברסיטת קולומביה.

לרסן עברה את בחינת ההסמכה שלה בשנת 1923. היא עבדה בשנה הראשונה כספרנית בסניף פארק סיוורד בלואר איסט סייד. אחר כך לרסן עברה לסניף הארלם.

באוקטובר 1925 לקחה לרסן שבתון מעבודתה, מסיבות בריאותיות, והחלה לכתוב את הרומן הראשון שלה. בשנת 1926, לאחר שהתיידדה עם אישים מובילים ברנסאנס של הארלם, ויתרה לרסן על עבודתה כספרנית. בשנת 1928 פרסם לרסן את Quicksand, רומן אוטוביוגרפי ברובו. היא זכתה לשבחי ביקורת משמעותיים, אם לא להצלחה כלכלית גדולה.

בשנת 1929 פרסמה את Passing הרומן השני שלה, שזכה להצלחה ביקורתית גם כן. הספר עוסק בסוגיות של שתי נשים אפרו-אמריקאיות מעורבות-גזע שהיו חברות ילדות ועברו מסלולים שונים של זיהוי גזעי ונישואין. אחת שזוהתה כשחורה והתחתנה עם רופא שחור; האחרת התחתנה עם גבר לבן, מבלי לחשוף את מוצאה השחור. הספר חקר את חוויותיהם.

בשנת 1930 פרסמה לרסן את "Sanctuary", סיפור קצר עליו הואשמה בגנבה ספרותית. נאמר כי "Sanctuary" דומה לסיפורה הקצר של הסופרת הבריטית שילה קיי-סמית, "גברת אדיס", שפורסם לראשונה בבריטניה בשנת 1919. אישומי הגנבה הספרותית לא הוכחו ולרסן קיבלה מלגת גוגנהיים, בשווי של כ-2,500 דולר באותה עת, והייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שעשתה זאת. היא השתמשה במלגה לנסוע לאירופה למשך כמה שנים, ובילתה במיורקה ובפריז, שם עבדה על רומן על משולש אהבה שכל הגיבורים בו היו לבנים. היא מעולם לא פרסמה את הספר או עבודות אחרות.

פרסומים

ספרים

• Quicksand (1928) - חול טובעני
• Passing (1929) - חוצָה את הקו

סיפורים קצרים

• "Freedom" (1926)
• "The Wrong Man" (1926)
• "Playtime: Three Scandinavian Games," The Brownies' Book, 1 (June 1920): 191–192.
• "Playtime: Danish Fun," The Brownies' Book, 1 (July 1920): 219.
• "Correspondence," Opportunity, 4 (September 1926): 295.
• "Review of Black Spade," Opportunity, 7 (January 1929): 24.
• "Sanctuary," Forum, 83 (January 1930): 15–18.
• "The Author's Explanation", Forum, Supplement 4, 83 (April 1930): 41–42.

בתרגום לעברית

• חוצָה את הקו, תרגמה מאנגלית תמר משמר, הוצאת עם עובד, ספרייה לעם, 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נלה לרסן בוויקישיתוף

• "חוצָה את הקו" – פרק מהספר, באתר "העוקץ", 22 בספטמבר 2017
• רות אלמוג, "חוצָה את הקו": האדם כסוהר של עצמו, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2017
• אודי נוימן, על הספר "חוצָה את הקו" של נלה לרסן, באתר "מגפון", 25 במאי 2018
• נלה לרסן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נלה לרסן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)