השפעת הספרדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנשי משטרה בסיאטל חבושים במסיכות שנעשו על ידי הצלב האדום במהלך מגפת השפעת הספרדית.
חיילי צבא ארצות הברית, מאושפזים בבית חולים בקנזס בשל השפעת הספרדית.

מגפת השפעת הספרדית הייתה מגפת שפעת שנגרמה על ידי זן אלים במיוחד של נגיף מהתת-מין H1N1 של המין Influenza A, התרחשה במהלך כשנה, מ-1918 ועד 1919, וקטלה בין 50 ל-100 מיליון נפש ברחבי העולם.[1]

מחקרים שנעשו באמצעות דגימות רקמה שנלקחו מגופות שהשתמרו העלו את הסברה כי הנגיף גרם למוות עקב תגובת יתר קיצונית של מערכת החיסון, תופעה המכונה ברפואה "סערת ציטוקינים". תאוריה זו מסבירה את טבעה הקשה של המחלה ואת חתך הגילאים הייחודי של אלו שחלו בה.

במדינות ההסכמה קראו למגפה "השפעת הספרדית", בעיקר כי בספרד זכתה המגפה לפרסום רב יותר מאשר בשאר העולם, היות שספרד לא השתתפה במלחמת העולם ולא פעלה בה צנזורה בזמן המלחמה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום מ-29 במאי 1919 של שורות אוהלים במסצ'וסטס ארצות הברית לטיפול בחולי השפעת הספרדית.

הדיווחים הראשונים על מחלת שפעת אלימה במיוחד הגיעו עוד בתחילת 1918 מארצות הברית. באפריל 1918 הכתה השפעת בצרפת ופגעה בחיילים אמריקאים, בריטים וצרפתים ובאוכלוסייה אזרחית. דיווחים ראשונים על מגפת שפעת בקנה מידה גדול החלו להגיע במאי 1918 מספרד, שבה, כמדינה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה, הייתה צנזורה ליברלית יחסית בניגוד למדינות אחרות שהשתתפו במלחמה ושבהן הוצנעו הידיעות על המגפה. במגפה שפגעה בספרד דווח על 8 מיליון חולים במאי בלבד, בהם גם אלפונסו השלושה עשר מלך ספרד. בהמשך נודעה המחלה בפי האמריקאים כ-"three day fever" ("קדחת שלושת הימים") או כ-"purple death" ("המוות הסגול"), אצל הצרפתים נודעה כ-"la grippe", בקרב הגרמנים כ-"Blitzkatarrh" או כ-"Flandern-Fieber".

הגל הראשון הכה באביב 1918. בקיץ 1918 נראה היה כי המגפה שככה, אולם בסוף אוגוסט הכה גל שני של המגפה, שהתגבר בספטמבר ובאוקטובר. בשיאו של גל זה העריכו רשויות הבריאות הפרוסיות והשווייצריות כי שניים מכל שלושה אנשים חלו במחלה. המגפה פחתה בחורף 1918, בחודשים נובמבר ובדצמבר, אלא שאז פרץ גל שלישי שהכה מפברואר עד אפריל 1919. הגל השני והשלישי היו עם שיעורי תמותה גבוהים באופן יוצא דופן.

שיעור התמותה העולמי ממגפת 1918-1919 נאמד ב-2.5 עד 5 אחוז מאוכלוסיית העולם, וכ-20% מהאוכלוסייה סבלה במידה זו או אחרת מן המחלה. ייתכן כי במהלך 25 השבועות הראשונים קטלה המגפה כ-25 מיליון. לשם השוואה, מחלת האיידס קטלה כ-25 מיליון ב-25 שנותיה הראשונות. תוך שישה חודשים התפשטה השפעת ברחבי העולם וקטלה למעלה מ-25 מיליון נפש; הערכות שונות אומדות את מספר המתים בכפול מכך.

בארצות הברית כ-28% מהאוכלוסייה סבלה מן המחלה, ובין 500,000 ל-675,000 מתו. מספר החיילים האמריקאיים באירופה שמתו במגפה נאמד במספר דומה למספר ההרוגים האמריקאיים מקרבות מלחמת העולם הראשונה. בבריטניה גבתה המחלה את חייהם של 200,000 איש ובצרפת יותר מ-400,000 איש. כפרים שלמים נמחקו באלסקה ובדרום אפריקה. באוסטרליה נאמד מספר הקורבנות בכ-10,000 נפש, באיי פיג'י 14 אחוז מהאוכלוסייה מתו במהלך שבועיים בלבד ובסמואה המערבית 22% מהאוכלוסייה. מספר המתים בהודו מוערך בכ-17 מיליון, כ-5% מאוכלוסיית הודו באותה העת. כמעט 22% מחיילי צבא הודו שנדבקו במחלה מתו ממנה.

למלחמת העולם הראשונה לא היה קשר ישיר להתפרצות השפעת, אך ייתכן שהתנאים שנוצרו במלחמה האיצו את התפשטותה. המגורים הצפופים ותנועת הכוחות ההמונית תרמו להתפשטות המחלה. יש הערכות כי מערכת החיסון של החיילים נחלשה כתוצאה מלחץ הקרבות ומהתקפות כימיות, וכך הפכו פגיעים יותר למחלה.

דפוסי המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המשפחה" - ציורו של אֶגוֹן שילֶה, שאיבד את אשתו ההרה מהמגפה בווינה, זמן קצר לפני מותו ממנה בעצמו. הציור צויר מעט לפני מותם, ולא הושלם, כפי שאפשר להבחין מכפות רגליה החסרות של האישה.

המגפה הייתה יוצאת דופן בכך שגרמה למותם של מבוגרים צעירים ואנשים אחרים שהיו בריאים בדרך-כלל, וזאת בניגוד לשפעת רגילה שהמתים ממנה הם בעיקר תינוקות, קשישים וחולים כרוניים.

אנשים שלא הראו כל תסמיני מחלה היו עלולים להיתקף בשפעת באופן פתאומי, ובתוך שעות ספורות להיחלש עד כדי כך שלא יכלו ללכת. רבים מהחולים מתו יום למחרת הופעת התסמינים הראשונים. תסמיני המחלה כללו גון פנים כחול, ושיעול מלווה בדם שנגרם מפגיעה חמורה בריאות. בשלבים מאוחרים יותר גרם הווירוס לדימום בלתי נשלט שמילא את הריאות.

מהירות התפשטותה של השפעת הספרדית מבוטאת בשיר ילדים שהיה מקובל בתקופה:

Cquote1.svg

I had a little bird,

Its name was Enza.

I opened the window

and in-flu-enza.

Cquote2.svg

במקרים שבהם התפתחה המחלה במהירות, נגרם המוות בעיקר מדלקת ריאות כתוצאה של מיצוק שזורז על ידי הווירוס. מקרים שהתפתחו לאט יותר התאפיינו בדלקות ריאות שנגרמו על ידי חיידקים משניים וייתכן שהייתה הסתבכות עצבית שהובילה להפרעות פסכיאטריות במיעוט מהמקרים.

הפגיעה בחיי היומיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיסן של רכבת קלה בסיאטל שמונע מנוסעים לעלות לרכבת ללא מסכה ב-1918

בעוד שבמרבית המקומות פחות משליש האוכלוסייה נדבקה במחלה, ורק חלק מהחולים מתו, במספר ערים הושמדה האוכלוסייה לחלוטין.

אפילו במקומות שבהם הייתה התמותה נמוכה, הותירה המחלה אנשים רבים במצב של נכות קשה. מספרם של אלו היה כה רב, עד שבמקומות רבים שותקו חיי היומיום. בקהילות מסוימות נסגרו כל החנויות, או שהלקוחות נדרשו שלא להיכנס לחנות אלא להשאיר את הזמנותיהם מחוץ לחנות. היו דיווחים רבים על מקומות שלא נותרו בהם עובדי בריאות שיוכלו לפקח על החולים כיוון שהעובדים עצמם חלו, והיו מקומות שבהם הקברנים לא היו מסוגלים לקבור את המתים. קברים המוניים נחפרו באמצעות מכונות ובמקומות רבים נקברו גופות ללא ארונות מתים.

נסיונות לריסון המגפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להתפשטות המהירה של המגפה היו השפעות חברתיות חמורות. ערים ומדינות רבות הגבילו טיולים והתאספויות המונים כדי לעצור את המגפה. במקומות רבים תיאטראות, אולמות ריקודים, כנסיות ומקומות הומים אחרים היו סגורים במשך יותר משנה. הסגרים נאכפו בהצלחה מועטה. קהילות מסוימות הציבו שומרים חמושים בגבולות ושלחו חזרה או בודדו כל מטייל. בעיר אחת בארצות הברית אף נאסרה לחיצת ידיים.

מקומות שלא הושפעו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן יוחסו לשפעת 257,363 מקרי מוות ביולי 1919, המתאימים לשיעור תמותה של 0.425% - נמוך בהרבה מכמעט כל מדינות אסיה בהן תועדה המחלה. משהכתה המגפה, הגבילה הממשלה היפנית באופן נוקשה מסעות ימיים אל איי יפן ומהם. מקום היישוב היחיד שהיה מאוכלס במידה רבה למדי, אך שבו לא תועדה המגפה בשנים 1918–1919, הוא האי מרז'ו בשפך נהר האמזונאס בברזיל. באוקיינוס השקט, סמואה האמריקנית והמושבה הצרפתית של קלדוניה החדשה הצליחו גם הן למנוע את המחלה, ולא נרשם בהן אף מקרה מוות משפעת, הודות לסגרים יעילים.

חקר השפעת הספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אחת התאוריות, הווירוס נוצר במחנה צבאי אמריקני בקנזס כתוצאה מפעולת שני מנגנונים גנטיים - סחיפה גנטית והסחה אנטיגנית - בווירוסים בעופות ובחזירים שגודלו במחנה. ברם, ראיות מבנייה מחדש של הווירוס שנעשתה לאחרונה רומזות שהווירוס דילג לבני אדם היישר מעופות, בלי שעבר דרך חזירים[2].

Reconstructed Spanish Flu Virus.jpg

בפברואר 1998, קבוצה בראשותו של ג'פרי טאובנברגר מהמכון האמריקאי לפתולוגיה של הכוחות המזוינים שחזר דוגמות מהשפעת של 1918 מגופתה של אישה מאלסקה שהייתה קבורה במשך כמעט שמונה עשורים באדמה קפואה. אחת מארבע הדוגמות ששוחזרו הכילה חומר גנטי של הווירוס שהשתמר. בזכות הדוגמה, יכלו החוקרים לחקור את הווירוס, שהוצא מכלל פעולה בעזרת Guanidinium thiocyanate לפני שהועבר למכון. הדוגמה אפשרה לחוקרים לנתח לגמרי את מבני הגנים הקריטיים של הווירוס מ-1918.

ב-6 בפברואר 2004 פורסם בכתב העת Science דיווח על כך ששתי קבוצות, אחת בראשותו של סר ג'ון סקאל, מנהל המכון הלאומי למחקר רפואי בלונדון, ואחרת בראשותו של יאן וילסון ממכון המחקר סקריפס בסן דיאגו, הצליחו לסנתז את חלבון ההימאגלוטינין שהיה אחראי להתפרצות השפעת הספרדית ב-1918. הם עשו זאת באמצעות חיבור DNA מדגימה מריאה של אשה בטונדרה האלסקית ומספר דגימות משומרות מחיילים אמריקאיים ממלחמת העולם הראשונה. הקבוצות ניתחו את מבנה הגן, וגילו כיצד שינויים קלים במבנה מולקולת החלבון איפשרו לווירוס לעבור מעופות לבני אדם עם השפעות כה הרסניות.

ב-5 באוקטובר 2005 הודיעו חוקרים שהרצף הגנטי של זן השפעת של 1918 שוחזר באמצעות דגימות רקמות היסטוריות.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ינה קולָטָה, שפעת – עולם בצל מגיפה: ההשתוללות ... בשנת 1918 וכיצד נוכל למנוע אסון נוסף בעתיד, תרגום: יעל זיסקינד-קלר, תל אביב: מטר, תשס"א 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]