נצח ישראל
נֵצַח יִשְׂרָאֵל (לעיתים במלואו: נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר) הוא ביטוי שמבטא את נצחיותו של עם ישראל ובהקשרים מסוימים גם את נצחיותה של מסורת ישראל. בשימושו הפופולרי, מביע הביטוי תקווה בגאולה ובניצחון עם ישראל על אויביו.
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור הביטוי הוא מהפסוק "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם"[1] שנאמר על ידי שמואל הנביא לשאול המלך, במסגרת תוכחתו על כך שהחרים את רכושם של בני עמלק ולא השמידו כליל.[2] כעונש על מחדל זה אומר שמואל לשאול: "קָרַע ה' אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" (ספר שמואל א', פרק טו' פסוקים כח–כט).
במסורת ובתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב"מדרש תהילים" (או בשמו השני: "מדרש שוחר טוב") נעשה שימוש בביטוי הן לגבי המחילה שמוחל אלוהים לעם ישראל בגמר הימים הנוראים והן לגבי הניצחון של היהודים על "אומות העכו"ם" - הגויים: ”כל ישראל באין ומתעניין ביום הכפורים, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. עבר יום הכפורים, ואין אדם יודע למי נמחל. כיון שהגיע יום הראשון של חג (סוכות) וכל ישראל יוצאין קטנים וגדולים וטועניין לולביהן בידם, מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותם והם יודעין שנצחו. שנאמר (שמואל-א טו, כט) וגם נצח ישראל לא ישקר. והוא שדוד אומר לישראל, קיימתם מצות לולב שנקרא נעים. שנאמר, נעימות בימינך נצח. הרי את מבושר שנצחת לאומות העכו"ם (שנקרא נצח), שנאמר, וגם נצח ישראל.”
- המהר"ל מפראג כתב ספר בשם "נצח ישראל" שעוסק בהיסטוריה של עם ישראל, בגלות ובגאולה, מתוך תפיסתו הפילוסופית הייחודית של המהר"ל.
- מחתרת ניל"י - בראשי תיבות: "נצח ישראל לא ישקר". ארגון שהוקם בשנת 1915 ופעל ביישוב העברי בארץ ישראל בשנות מלחמת העולם הראשונה על מנת לסייע לבריטים לכבוש את הארץ מידי הטורקים.
- השיר "נצח ישראל לא ישקר", חובר בידי דן אלמגור (מילים) ויאיר רוזנבלום (לחן) והושר בידי רותי נבון.
- ישיבת נצח ישראל שהוקמה על ידי הרב ישראל זאב גוסטמן לאחר השואה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרשנות לפסוק נצח ישראל לא ישקר, מאת נחמה ליבוביץ, אתר סנונית
