ספר שמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר שמואל בהוצאת אשכול.

ספר שמואל, הספר השלישי בספרי נביאים. מחולק לשני חלקים - שמואל א' ושמואל ב'. כאשר שמואל א' עוסק בעיקר במלכותו של שאול, ושמואל ב' עוסק במלכותו של דוד.

תוכן עניינים

1 שמואל א'
2 שמואל ב'
3 רקע
4 כתיבה
5 סגנון הספר
6 סיכום הספרים לפי פרקים
- 6.1 שמואל א'
- 6.2 שמואל ב'
7 לקריאה נוספת
8 קישורים חיצוניים

[עריכה] שמואל א'

שאול ובעלת האוב, גוסטב דורה, 1866

תוכנו של ספר שמואל א' עוסק בנביא שמואל ובמלכים אשר המליך: שאול ודוד. בספר מסופר על התקופה הראשונה שבה שמואל הנביא מנהיג את עם ישראל בהנהגה רוחנית.

בפרק הראשון מסופר על נשותיו של אלקנה אשר אהב את חנה יותר מפנינה אך לחנה לא היו ילדים. חנה נודרת נדר שאם יהיה לה בן הוא יעבוד בבית ה' כל ימי חייו ויהיה נזיר, חנה מתפללת לה' ועלי הכהן אומר לה שתלך ובקשתה תענה. חנה יולדת בן וקוראת לו שמואל ("כי מה' שאלתיו"), חנה מביאה את בנה לבית ה' ומקדישה אותו למשכן בשילה, והיא בעצם פותחת את התהליך ההיסטורי הזה. במשכן שילה הוא מבלה את ימיו כילד וכנער. קיצו של בית עלי, בשל חטאות בניו והעלמת עיניו, הוא בעצם התחלת הנהגתו המיוחדת של שמואל. (פרק ב').

בהמשך מתגלה אליו אלוהים, ונבואתו הראשונה היא נבואת תוכחה קשה לעלי הכהן, החכם הזקן שחנך אותו והיה לו כאב (פרק ג'). כאשר הנבואה מתקיימת ובניו של עלי מתים במלחמת אבן העזר וגם הארון נשבה, עלי נופל לאחור ושובר מפרקתו לשמע הבשורה הקשה, ומפנה את מקומו לשמואל. (פרק ד'). ואז שמואל יוצא מהמשכן ונעשה למנהיג רוחני ופוליטי, שלא רק מוסר את דבר האלוהים, אלא גם אחראי על הסדר החברתי ואף מנהיג את ישראל במלחמותיו. בניגוד לדרכו של עלי שהיה ספון במשכן, הוא מסתובב בכל העם וזמין להם. (פרקים ה'-ז') רק לאחר שזקן שמואל ובניו לא היו ראויים להמשיך את דרכו, מביע העם את רצונו במלך ככל העמים, (פרק ח') או אז, במורת רוח מסוימת ובניגוד לעמדתו העקרונית שאין ראוי שהעם יהיה כפוף למלך אלא רק לאלוהים, שמואל מינה והמליך את שאול יפה התואר וגבה הקומה, ובעל החזות המרשימה, משבט בנימין, כאילו באופן אקראי, כאשר הוא הולך לחפש את האתונות האבודות ומוצא את המלוכה (פרקים ט'-י') . על פי המסופר שם שאול שהיו לו הבזקים רוחניים בצורה של התנבאויות, בעוצמתו הגדולה והמייראת, איחד את השבטים, אירגן את המלכות ביסס אותה, והצליח במלחמותיו, שהיו מלחמות הגנה, כנגד פלשתים ועמון, (פרקים י"א-י"ד) אבל לאחר שלא שמע לציוויו של שמואל לחכות בהקרבת הקורבן לפני המלחמה ולהשמיד כל זכר במלחמת עמלק, מלכותו נקרעת ממנו. (פרק ט"ו) ושמואל הולך למשוח למלך את דוד בביתו אשר בבית לחם. (פרק ט"ז).

במלחמת עזקה עם גולית מתגלה הבקיע הראשון במלכותו של שאול. (פרק י"ז). והעובדה שאין לו מענה ברור כנגד האיום הפלישתי החדש. למזלו דוד הצעיר שמופיע משום מקום מציל את המצב, אבל מאז מתחילה לבעור קנאתו בצעיר המצליח, בעקבות התהילה הגדולה שדוד זוכה לה בעם. (פרק י"ח) בהמשך מסופר איך הקנאה גורמת לו לנסות ולהרוג כמה פעמים את דוד שהופך בינתיים להיות חתנו, על תמיכתם של יהונתן בכורו ובתו מיכל בדוד, (פרקים י"ט - כ"ד, כ"ו) על פרשת נבל הכרמלי בן שבט יהודה שקורא תיגר על מנהיגותו של דוד (פרק כ"ה) על בריחתו של דוד לפלשתים אל אכיש מלך גת, לאחר שכל מאמציו להרגיע את שאול ולומר לו שאיננו מבקש את כתרו עולים בתוהו. (פרק כ"ז).

בסופו של הספר מסופר על המצוקה הגדולה שנקלע שאול אליו בתקופת מלחמתו האחרונה, עקב התעצמות של הפלשתים ועמים נוספים שיוצאים למלחמה כנגדו (פרק כ"ח), ומתוארת התבוסה הגדולה שסופג צבאו במלחמת הגילבוע. על מצבו הנואש מעיד הסיפור על פנייתו אל בעלת האוב (פרק כ"ח) בבקשה לדבר עם שמואל שכבר מת, דבר שהוא נלחם נגדו בחייו. לבסוף, מתוארת יציאתו של שאול להפסד ידוע מראש ואל מותו ההירואי שלו ושל בניו (פרק ל"א). עם ישראל סופג מכה מורלית קשה בעקבות התבוסה, שמסיימת למעשה את תקופת שלטונו של בית שאול כשלטון הדומיננטי בעם ישראל.

[עריכה] שמואל ב'

תוכנו של ספר שמואל ב' עוסק בתקופת מלכותו של דוד המלך, כאשר הנביא המרכזי הוא נתן. תחילתו של הספר היא בבואו של המבשר על מותם של שאול ובניו בקרב הגלבוע וקינת דוד על מותם (פרק א'). מלכותו של דוד מתחילה בקרב שבט יהודה בעיר חברון ונמשכת שבע שנים. לאחר מכן מסופר על המלחמות שהיו בין בית שאול לבין בית דוד (ישחקו הנערים לפנינו) (פרק ב'), על היחלשות הכוח הפוליטי של אנשי שאול כאשר שר-צבאו של שאול, אבנר בן נר, כורת ברית עם דוד ונרצח בידי מתנקשים (פרק ג') ומתנקשים רוצחים את איש בושת, בנו של יהונתן רע דוד. (פרק ד') דוד מומלך על כל ישראל, ומתוארים הניצחונות הגדולים של דוד במלחמותיו כנגד פלשתים ויבוסים (פרק ה').

במקביל מסופר על הפיכתה של ירושלים לבירת ישראל ועל בניית עיר דוד וההכנה לקראת בנין בית המקדש. (פרק ו') כאשר מתברר לדוד שהוא לא יבנה את בית המקדש ומאוייו הגדולים נחסמים (פרק ז') הוא מפנה את מרצו החוצה, ואז אפשר לראות התחלה של נפילה רוחנית, שבהתחלה מתבטאת ביציאה למסע כיבושים בעמים שמסביב, מואב, צובא, ארם דמשק, חמת, ואדום. (פרק ח') נראה שכיבושיו הגדולים גורמים לדוד רצון לעשות חסד, בהמשך מבקש דוד לעשות חסד עם צאצאיו של שאול והוא מוצא את מפיבושת, ומביאו אל ארמונו, (פרק ט') הוא גם מבקש לעשות חסד עם מלך עמון בשל מעשי אביו, אבל חנון בן נחש חושד בו ומבזה את שליחיו, דבר גורם לפריצת מלחמה בין ישראל לעמון. (פרק י'), אך משום שחשב שמפני שביקש לעשות חסד עם מלך עמון, אלוהים לא יעזור להם לנצח במלחמה אם גם הוא יצא, לכן דוד נשאר בארמון והתפלל. ומשם מסופר על פרשיית בת שבע נכדתו של אחיתופל, וההוראה לסבב את הריגתו של אוריה הקצין הגבוה במלחמה, הוראה שמבצע יואב בן צרויה, ראש צבאו של דוד. (פרק יא) ועל התוכחה החמורה שסופג דוד בגלל מעשה זה מנתן הנביא בפרק יב ("עַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי").

לאחר מכן מסופר על אונס בתו תמר בידי בנו הבכור אמנון ורציחתו של אמנון בידי בנו האחר אבשלום, כנקמה על האונס של אחותו (פרק יג), ולבסוף מרידתו של אבשלום, בעזרתו האדיבה של אחיתופל, והריגתו בקרב בידי יואב בן צרויה. (פרקים טו - יט). מרידתו של אבשלום פותחת את הפתח למרידה נוספת של שבע בן בכרי, שמדמה שדוד נחלש אחרי המאורעות האחרונים, אך היא מדוכאת בעודה באיבה (פרק כ').

פרשת הגבעונים שנשארה כפצע פתוח נפתחת שוב, כאשר ישנה בצורת חמורה שנובעת מכך, ששאול הפר את הברית עם הגבעונים, ועתה הם רוצים להינקם מצאצאיו. (פרק כ"א). בשני הפרקים הבאים במה שלא נראה אופייני לספר שמואל, ישנה שירת הודיה של דוד (פרק כ"ב), וסיכום תקופת שלטונו והנפשות הפועלות (פרק כ"ג). הספר מסתיים בנימה קצת צורמת, ומזכיר את הנימה הקשה שהסתיים בה ספר שמואל א', בפרק אשר מספר על המיפקד שביקש לעשות דוד בישראל, דבר שמהווה עבירה חמורה על התורה, מכיוון שיש בו גבהות לב וניסיון להתגאות בעוצמה המדינית שלא לצורך, דבר שמסתיים בעונש כבד שסופג עם ישראל במגפת דבר גדולה, שבה נהרגים שבעים ושבע אלף איש.

[עריכה] רקע

ספר שמואל מתרחש לאחר תקופת השופטים, תקופה בת כמה מאות שנים של אנרכיה שלטונית, ושל שליטה פלישתית בישראל. בתקופה זו היו שני שבטים שנרדפו על ידי שבטי ישראל, וכמעט חוסלו, שבט אפרים ושבט בנימין. שני המאפיינים העיקריים של התקופה הם "ויהי בימים ההם אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה" ו"אין חזון נפרץ". שתי תופעות אלו נעלמות, כאשר שמשו של שמואל הנביא מאירה בשמי הארץ.

[עריכה] כתיבה

על פי חז"ל^[1], המתבססים על הנאמר בדבה"י ^[2] שמואל כתב את ספר שמואל עד שמת ואז החליפו אותו נביאי התקופה, גד ונתן. במחקר הדעות חלוקות לגבי זהותו של מחבר הספר. זמן החיבור המקובל במחקר הוא ימי בית שני.

[עריכה] סגנון הספר

הספר עצמו כתוב באופן סיפורי ועלילתי, כאשר אין בו דברי מוסר (בסגנון "ויעשו הרע בעיני ה'", המאפיינות את ספר שופטים וספר מלכים) ואין בו תכנים עירומים מלבוש סיפרותי. הספר לא נוקט עמדה ביחס לדמויות המופיעות בו. עלי הכהן, שמואל, שאול או דוד ולמאבק האיתניים שביניהם, ואף לא ביחס לחטאים שלהם, אלא מתאר את אשר אירע כמיטב הבנתו או דמיונו של המספר, ומניח את השיפוט לקורא.

אף שהוא מצייר את הדמויות החשובות האלו, שהיו למעשה ארכיטיפים של מלכים, כדמויות מופת וכאנשים בשר ודם, אין הוא מהסס לספר את הפכים הקטנים שלהם, למשל את ההתפרצות הבוטה של שאול באמצע ארוחת ראש חודש חגיגית כלפי בנו יהונתן, או את מערכת היחסים הנפתלת של דוד עם מיכל ואת התסבוכת של דוד עם נבל ואביגיל אישתו.
כך שאול עם צניעותו, גדלותו והבזקי הנבואה שלו חוטא בחטא הקנאה ומתאפיין באישיות דו-קוטבית והתקפים של מניה דיפרסיה. גם דוד, עם כל גדלותו הפואטית, המניעים הגבוהים שמדריכים את מעשיו, ורוח הקודש שלו, חוטא בחטא החמדה והתאוה. ועם זאת הם נשארים אנשים גדולים שברגע הקריטי מחליטים את ההחלטה הנכונה: שאול יוצא את מותו בעיניים פקוחות, כאשר טובת האומה עומדת מעל לטובתו, ודוד מודה בחטאו ולוקח אחריות ומוכן לשלם על כך מחיר כבד.

אחד הלקחים החשובים של ספר שמואל הוא שהמלך או המנהיג - אף הדגול ביותר, עם כל החשיבות, ובמיוחד זו שהפגינו כלפיו בעולם העתיק - הוא רק בן אדם. הוא אינו כל יכול, איננו אל, ואינו עומד מעל חוקי המוסר. הוא הראשון בין שווים, אבל ברגע שהוא עובר על חוקי המוסר, אין לעמוד לצידו, ויש להוכיחו על כך. יש בכך חידוש, כי הדבר לא מובן מאליו, במיוחד לא בעולם העתיק, עולם שבו נהגו ליחס לשליט כוחות אלוהיים ממש.

[עריכה] סיכום הספרים לפי פרקים

[עריכה] שמואל א'

פרק א': חפני ופנחס כהנים לה'. אלקנה אהב את חנה יותר מפנינה אך לחנה לא היו ילדים. חנה נודרת נדר שאם יהיה לה בן הוא יעבוד בבית ה' כל ימי חייו ויהיה נזיר. בתפילתה רק שפתיה זזות ועלי חושב שהיא שיכורה. חנה מסבירה לו כי התפללה לה' ועלי אומר לה שתלך ובקשתה תענה. חנה הרה ויולדת בן וקוראת לו שמואל ("כי מה' שאלתיו"), חנה מביאה את בנה לבית ה', כפי שנדרה.

פרק ב': תפילת הודיה של חנה. בני עלי רעים, ושמואל משרת את ה' עם עלי. לחנה נולדים עוד 3 בנים ו2 בנות. עלי מזדקן ומוכיח את בניו על חטאיהם. נביא מוכיח את עלי על מעשי בניו ומודיע לו כי כעונש ימותו שניהם ביום אחד.

פרק ג': ה' שוכן במשכן, עלי מתעוור ושמואל משרת את ה' בהיכלו. 4 פעמים קורא ה' לשמואל, 3 פעמים שמואל רץ לעלי מפני שחושב שהוא קורא לו ובפעם הרביעית לאחר הנחיה של עלי, שמואל מדבר עם ה'. ה' אומר לשמואל כי הוא יכרית את בניו של עלי על מעשיהם ומפני שאביהם לא מתריע בהם, שמואל שומר את הדבר עד הבוקר ואז כששואל אותו עלי מה היה דבר ה', שמואל אומר לו. כל ישראל מכירים בשמואל כנביא.

פרק ד': ישראל נלחמים בפלשתים ומפסידים, 4000 מתים. ישראל מחליטים להביא את ארון הברית ופלשתים מתחילים לחשוש. במלחמה ישראל מפסידים ו-30,000 חיילים מתים וארון ה' נלקח. איש בנימין רץ מהמערכה לשילה ומספר לעלי כי 2 בניו מתו במלחמה וארון ה' נלקח על ידי פלשתים וכתוצאה מכך נופל עלי (בן 98) מכיסאו ומת. אשתו של פינחס שומעת את שקרה ומתה תוך כדי לידתה, לבנה קוראים אי-כבוד (על שם שגלה כבוד מישראל – ארון ה').

פרק ה': ארון ה' מובא אשדודה אל בית דגון. פעם ראשונה בבוקר, דגון כורע לפני ארון ה', פעם שנייה בבוקר, דגון נופל לפני ארון ה' ושתי כפות ידיו ורגליו כרותות, פעם שלישית ה' מכה את האשדודים בטחורים. ארון ה' מועבר לגת שם מתרחשת מהומה ועוד פעם טחורים, ארון ה' מועבר לעקרון והעקרונים מוחים על כך, סרני פלשתים מחליטים להחזיר את ארון ה' לישראל.

פרק ו': קוסמי ויועצי סרני פלשתים מיעצים כיצד לשלוח את ארון ה', ארון ה' נשלח על עגלה עם 2 פרות, נוסף לכך ארג עם עכברי וצלמי טחוריהם (5 כנגד חמש הערים בהם עבר הארון). הארון מגיע לחלקה של יהושע בית השמשי. המסתכלים על ארון ה' מתים והעם מתאבלים על כך. מלאכים נשלחים אל יושבי קריית יערים כדי שישלחו מישהו שמסוגל להעלות את ארון ה' חזרה למקומו מבלי למות.

פרק ז': אנשי קריית יערים מעלים את ארון ה' ויושב בקרבם 20 שנה. שמואל מורה לעם שעליהם להוציא מקרבם את העבודה הזרה אם ברצונם לגבור על פלשתים, ישראל עושים כדבריו ושמואל מתפלל בעדם. שמואל מעלה עולה לה' וה' נותן את פלשתים ביד ישראל. שמואל מניח אבן וקורא את שמה "אבן העזר" על שם שעד לשם עזר להם ה'. ישראל כובשים חזרה את עריהם. שמואל שופט את ישראל בגלגל ובמצפה אך גר ברמה ושם בונה לו מזבח.

פרק ח': בניו של שמואל לא הולכים בדרכיו. זקני ישראל באים אל שמואל בטענה שבניו לא ממשיכים את דרכו, ומבקשים שימליך עליהם מלך שישפוט אותם. שמואל מתפלל לה', וה' מורה לו להמליך עליהם מלך אך להתריע על ההשלכות שיהיו לכך. שמואל אומר לישראל את משפט המלך, העם בכל זאת רוצה מלך בשר ודם שימלוך עליהם, שמואל שואל את ה', וה' מורה לו להמליך עליהם מלך.

פרק ט': שאול "גבוה מכל העם". אתונות אובדות לקיש, אביו של שאול, ושאול עם עוזרו יוצאים לחפש אותן. לאחר שהם עוברים בכמה מקומות ולא מוצאים את האתונות, שאול מתייאש ורוצה לחזור לאביו. עוזרו של שאול מספר לו על "איש האלוהים" (שמואל) ומשכנע אותו להגיע אליו. ה' מודיע לשמואל כי שאול הוא האיש הנבחר למלוך על ישראל (יום לפני שבא שאול ובזמן ששמואל רואה את שאול), שמואל לוקח את שאול ומורה לו לומר לנערו ללכת, שמואל מתכונן להודיע לשאול את דבר האלוהים.

פרק י': שמואל יוצק על ראש שאול שמן ונותן לו מספר סימנים כדי לבדוק האם באמת ה' איתו – הסימנים מתקיימים. שאול מגיע לגבעה ומתנבא. דברי שאול אל דודו. שמואל מדבר אל ישראל ומודיע להם על מלכם, שאול "נחבא אל הכלים", שמואל מציג את שאול וכותב לו את משפט המלך.

פרק י"א: נחש העמוני מציע לאנשי יביש גלעד שיעבדו אותו אך הוא יעקור אחת מעיניהם. שאול ואנשיו מכים את נחש העמוני ושאול מושיע את ישראל. שמואל מכנס את העם בגלגל והמלכת שאול למלך מתבצעת שם בשמחה, בעולות ובשלמים.

פרק י"ב: שמואל משתמש בישראל כעדים לה' על כך שלא עשה שום מעשה שלא אמור היה להיעשות על ידיו, שמואל מורה לעם כיצד עליהם לנהוג עם מלכם החדש כדי לרצות את ה' ומה לא לעשות. שמואל קורא אל ה' והוא נותן קולות ומטר בזמן קציר חיטים (סימן קללה), העם מתוודה ואומר שחטא ומבקש משמואל שיתפלל לה' וכך עושה אך מזכיר להם שוב באיזו דרך עליהם ללכת.

פרק י"ג: במלוך שאול שנתיים על ישראל, הוא מגייס צבא. יונתן הורג את נציב הפלשתים ושאול אוסף את העם. פלשתים נערכים לקראת מלחמה עם ישראל ואלה מפחדים ומתחבאים "במערות ובחוחים ובסלעים וצריחים ובבורות". שאול נצטווה לחכות להעלאת העולות והשלמים עד ששמואל יבוא אך כששאול רואה ששמואל לא מגיע בזמן והעם מתחיל להתפזר, הוא מקריב את העולות והשלמים ללא שמואל. מיד לאחר מכן שמואל מגיע ומגנה את שאול על שהעלה את העולות בלעדיו. שאול מסביר לו שהעם החל להתפזר, ובינתיים פחד שהפלשתים ירדו מהמכמש ויגיעו אליו לגלגל. שמואל מוכיח את שאול ואומר לו שממלכתו לא תמשיך להתקיים לדורות. ביום המלחמה נמצאת חרב רק אצל שאול ויונתן.

פרק י"ד: יונתן ונושא כליו יוצאים להלחם בלי שהעם ידע מכך. הם נחשפים בפני מוצב פלשתי, אך מצליחים להפתיע אותו ולהכות בו, מה שגורם לבהלה רבה. צופי שאול רואים את שנעשה. שאול מגלה שיונתן נעלם ומבקש להביא את ארון ה', בשביל לשאול את ה' מה לעשות, אך כאשר רואה את המהומה אצל הפלשתים, מוותר על כך ופונה למלחמה, שם מצטרפים אליו עברים (שהיו עד כה נאמנים לפלשתים) ואנשים שהסתתרו במערות. ה' מושיע את העם בקרב. שאול משביע את העם שלא יאכלו דבר עד הערב. יונתן, שלא שמע על השבועה, אוכל דבש. יונתן מטיל ביקורת על שבועת שאול. העם תוקף את פלשתים, לוקח בהמות, שוחט אותם ואוכל יחד עם הדם. שאול שומע על כך ומקים אבן גדולה כדי שכולם ישחטו רק שם. יונתן נחשף על ידי הפלת הגורל כמי שחטא (באכילת הדבש), הוא מודה ומוכן למות, אך העם מסרב לכך ופודה אותו. סיכום פועלו ושושלתו של שאול.

פרק ט"ו: שמואל מצווה את שאול ללכת ולהלחם בעמלק ולא להותיר מהם דבר, שאול מבקש מהקינים לסור מהעמלקים כדי שלא יהרגו יחד איתם. שאול מנצח במלחמה אך משאיר את מלכם, אגג, וחומל על מיטב הצאן והבקר. שמואל מסביר לשאול שהאחריות על מעשי העם מוטלת עליו, והציות לה' חשוב יותר מהעלת זבחים. שאול מבין שחטא אך מבקש משמואל שיסלח לו וישתחווה איתו לה'. שמואל לא מסכים ושאול מושך בכנף מעילו (של שמואל) שנקרעת ושמואל מודיע לו שכך תיקרע מלכותו. שאול מודה בחטאו ושמואל מסכים להשתחוות עימו. שמואל הורג את אגג והולך הרמתה, שאול עולה לביתו בגבעת שאול.

פרק ט"ז: ה' מודיע לשמואל כי עליו ללכת ולמשוח מלך אחר (הוא לוקח איתו זבח כדי ששאול לא יחשוד), שמואל מגיע לבית ישי וזה מעביר לפניו את כל בניו עד שמגיעים לדוד, שמואל מושח אותו בשמן וחוזר חזרה לביתו שברמה. רוח רעה שורה על שאול והוא מבקש שיביאו לו אדם שינגן לפניו בכינור, דוד בא. דוד מוצא חן בעיני שאול וכל פעם שרוח רעה שורה על שאול הוא מנגן לפניו.

פרק י"ז: ישראל ופלשתים נאספים למלחמה. גולית, לוחם פלישתי עטור כלי מלחמה, מציע שילחם מולו אדם, והעם המפסיד יהיו לעבדים לעם המנצח. דוד מבקר את אחיו ושומע ששאול מציע שמי שינצח את גולית יקבל את ביתו לאישה, האדם יהיה עשיר ומשפחתו תהיה פטורה ממיסי המלך. דוד מציע את עצמו להלחם בגולית. גולית מבזה את דוד ומקלל את אלהיו, ודוד עונה לו שהוא (גולית) בא בחרבות אך הוא (דוד) בא בשם ה'. דוד זורק אבן שחודרת למצחו של גולית. גולית נופל ודוד כורת את ראשו עם חרבו של גולית. דוד עולה לירושלים עם ראש גולית וחרבו.

פרק י"ח: דוד ויונתן מתחברים וכורתים ביניהם ברית. יונתן נותן לדוד את מעילו, חרבו וקשתו. שאול לוקח את דוד לביתו וממנה אותו על אנשי המלחמה. כשחוזר דוד מהמערכה, יוצאות הנשים בשירים וריקודים. שירתם, "היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" גורמת לשאול לקנא בדוד. לאחר ששורה על שאול רוח רעה ודוד מנגן לו, שאול מנסה להרוג אותו פעמיים על ידי הטלת חרבו עליו אך אינו מצליח. שאול מבטיח לדוד את מירב, ביתו, אך ברגע האחרון נותן אותה לעדריאל המחולתי. מיכל, ביתו האחרת של שאול, אוהבת את דוד, ושאול מרוצה מכך (הוא יתן לו את מיכל ובתמורה לכך, ישלח אותו להלחם. שאול מקווה שדוד ימות בקרב). עבדי שאול משכנעים את דוד לקחת את מיכל לאשה. שאול מתנה את הנישואים עם ביתו בכך שדוד יביא לו מאה עורלות פלשתים. דוד הורג 200 פלשתים, מביא את עורלותיהם לשאול ומתחתן עם מיכל.

פרק י"ט: שאול מבקש להמית את דוד. יונתן מזהיר את דוד ומשכנע את שאול לחזור בו מתוכניתו. שאול משתכנע ומחזיר את דוד לשרתו. לאחר שדוד מכה שוב בפלשתים, רוח רעה שורה על שאול והוא מנסה להרוג את דוד על ידי הטלת חנית עליו. הוא מפספס ודוד בורח. שאול שולח מלאכים לשמור על בית דוד ולהמית אותו בבוקר, אך מיכל מגלה לו כך והוא בורח מחלון ביתו בעזרתה. היא מסווה את מיטת דוד בעזרת פסלים. שאול מגלה את התרמית ומיכל מסבירה שעזרה לדוד כי דוד איים להורגה. דוד בורח לשמאול. שאול מגלה זאת ושולח קבוצות של מלאכים להביא אותו, אך המלאכים מצטרפים למתנבאים כך ששאול נאלץ לבוא בעצמו. כאשר הוא מגיע, גם הוא מתנבא.

פרק כ': דוד בורח מניות שברמה ומדבר עם יונתן אודות מעשי אביו. דוד מבקש מיונתן שיודיע לו כיצד יתנהג אביו כשדוד יעדר מסעודת ראש החודש. הם קובעים סימן לדבר: אם הוא יירה את החצים מנערו והנה הרי ששאול מקבל אותו והוא היה יכול לחזור. אם החצים מנערו והלאה, שייברח. דוד ויונתן כורתים בשנית ברית אהבה ביניהם. ביום השני של ר"ח שאול שואל את יונתן היכן דוד והוא עונה לו כי הוא נתן לו ללכת. שאול מדבר קשות עם יונתן ואף כועס עליו. יונתן שואל מה חטאו של דוד ושאול שם עליו את חניתו כדי שאם ייראה את דוד יהרוג אותו. ביום השלישי יונתן יורה את החצים ואומר לנערו ללכת ולמצוא את החצים שממנו והלאה – הסימן לדוד שעליו לברוח, דוד ויונתן נפרדים ובריתם קיימת.

פרק כ"א: דוד בורח אל אחימלך הכהן לנוב ומסביר לו ש"נשלח למשימה סודית ולכן בא לבדו", הכהן נותן לדוד את לחם הקודש ואת חרבו של גולית. דואג האדומי (איש שאול) רואה זאת. דוד בורח אל אכיש מלך גת, שם עושה עצמו כמשוגע מפני שהוא לא רוצה שייקחו אותו ,ואכן אכיש מלך גת מורה לו ללכת בטענה שלא חסרים משוגעים בעירו.

פרק כ"ב: דוד בורח למערת עדולם, לשם באים כל בני משפחתו ו-400 אנשים בודדים. דוד מדבר עם מלך מואב ומסדר שהוריו יהיו שם עד שידע מה דינו. גד הנביא מורה לדוד לעלות ליהודה ודוד בה ליער חרת. שאול שומע על כך. דואג האדומי מספר לשאול על כך שראה את דוד בנוב וכל מה שהתרחש שם, שאול שולח להביא את אחימלך הכהן וכל שאר הכהנים, שאול מורה לעבדיו להרוג את הכהנים ואלו מסרבים אז דואג האדומי הורג את כל 85 הכהנים שבאו מנוב. אביתר בן אחיטוב הכהן בורח לדוד ומספר לדוד את שקרה עם דואג האדומי.

פרק כ"ג: דוד שומע כי פלשתים נלחמים בישראל בקעילה ושואל בה' (פעמיים) האם עליו לרדת ולהלחם. ה' עונה לו שכן וכך עושה דוד. דוד מושיע את קעילה. אפוד ה' נלקח מנוב על ידי אביתר. שאול מחליט לרדת גם לקעילה, לצור על דוד וכך לתפוס אותו. דוד שואל בה' האם יסגירו אותו אנשי קעילה במקרה שיישאר, וה' עונה לו בחיוב. דוד וכ600 אנשיו יוצאים מקעילה. הדבר נודע לשאול והוא לא בא לשם. דוד במדבר זיף בחורשה ושאול בה לבקש את נפשו. יונתן יורד למדבר זיף וכורת עוד פעם ברית עם דוד. אנשי זיף מוסרים לשאול את מיקומו של דוד והולכים בעקבותיו כדי לתפסו, דוד שומע על כך ועובר למדבר עון. שאול רודף אחריו גם שם, כל אחד מצידו השני של ההר. מלאך בא אל שאול ומודיע לו כי פלשתים נלחמים עם ישראל. שאול מפסיק לרדוף אחרי דוד ועולה למלחמה. אותו מקום נקרא "סלע המחלוקת". דוד עובר למצודות עין גדי.

פרק כ"ד: שאול לוקח שלושת אלפים איש כדי לתפוס את דוד. בדרך הם עוצרים במערה ושאול נכנס להסך רגליו. במערה יושבים דוד ואנשיו ואלו אומרים לדוד לעשות בשאול ככל רצונו. דוד קורע את כנף המעיל שבלט לשאול ומיד מתחרט בטענה שאסור לו שיפגע במשיח ה'. דוד עוצר מאנשיו להכות בשאול. דוד יוצא מהמערה, קורא לשאול ואומר לו כי אין ברצונו להרע לו וכי לא פגע בו כלל אף שיכל (כהוכחה – קרע מעילו). לאחר שמסיים דוד את דבריו שאול מדבר אליו ואומר לו כי גילה את גדולתו האמיתית וראוי לו שימלוך אך מבקש ממנו שישבע לו כי לא ישמיד את שם ביתו. דוד עולה למצודה.

פרק כ"ה: שמואל מת ונקבר בביתו ברמה. דוד עובר למדבר פארן. דוד שולח 10 מנעריו לכרמל כדי שיבקשו מנבל חלק מגזזת צאנו. אנשיו עושים כך אך נבל מבזה את דוד ומחזיר אותם ריקם. דוד שומע על כך ומחליט לעלות חגור ומוכן למלחמה עם נבל (200 שומרים על הציוד ו400 עולים איתו). אביגיל, אשתו של נבל, לוקחת ממיטב גידולי ועבודות בעלה וכאשר פוגשת את דוד היא מדברת אל ליבו ונותנת לו את שהכינה כדי לפצות אותו על הרעה אשר השיב נבל בעלה לדוד. דוד לוקח את מה שהביאה לו ומברך אותה. נבל מת לאחר ששמע על מעשיה של אביגיל. דוד לוקח את אביגיל לו לאישה. גם אחינועם מיזרעאל נישאת לדוד.

פרק כ"ו: שאול נותן את מיכל ביתו (שנשואה לדוד) לפלטי בן ליש. אנשי זיף מוסרים לשאול שוב את מיקומו של דוד, שאול יורד עם 3000 איש למרדף נוסף אחר דוד. דוד שם לב ששאול ואנשיו מגיעים ושולח מרגלים, דוד מגיע למקום בו שהו שאול ואנשיו. מחנה שאול מסודר בעגול – שאול ואבנר בן נר בפנים והעם מסביבו. דוד ואבישי יורדים בלילה למחנה, דוד לוקח את צפחת המים והחנית של שאול. דוד עומד בראש הר רחוק וקורא אל העם אשר עם שאול ואבנר בן נר. דוד מוכיח את אבנר על שלא שמר כראוי על מלך ישראל. שאול פונה אל דוד ומדבר איתו ומודה שחטא שוב, דוד מחזיר לשאול את חניתו וצפחת המים שלו, שאול מברך אותו ושב למקומו.

פרק כ"ז: דוד מחליט לברוח עם כל אנשיו ונשיו אל אכיש מלך גת. שאול מפסיק לרדוף אחריו. דוד מבקש מאכיש עיר ומקבל את ציקלג. דוד ואנשיו מכים ולוקחים את השלל מהגשורי, הגזרי והעמלקי. זאת גם כדי להראות לאכיש כי הוא איתו. אכיש משתכנע שדוד אכן איתו ושאין לו נאמנות לישראל.

פרק כ"ח: פלשתים נאספים למלחמה בישראל ואכיש רוצה שדוד יבוא איתו ויהיה לשומר ראשו, דוד מסכים. לאחר שה' לא עונה לשאול, הוא פונה לבעלת האוב שבעין דור. היא מעלה את שמואל ומבינה מי ביקש להעלות אותו (היא לא ידעה שזה שאול). שאול מבטיח שלא יהרוג אותה. שאול פחד מאוד מהמלחמה נגד פלשתים וניסה לשאול את שמואל. שמואל מודיע לו כי מלכותו תקרע ותעבור לדוד ובמלחמה מול פלשתים הוא יפסיד וימות. שאול נופל ולא מסכים לאכול דבר לאחר ששומע את דברי שמואל. בעלת האוב משכנעת את שאול לאכול והוא ואנשיו אוכלים אצלה וחוזרים למקומם.

פרק כ"ט: פלשתים בנקבתים אפקה וישראל בעין שביזרעאל. דוד עומד עם מלך אכיש אחרון. סרני פלשתים שואלים מה מעשיו בצד זה של המלחמה ואכיש עונה שדוד איתם. סרני פלשתים מורים לאכיש להחזיר את דוד למקומו שמא יהיה לשטן בתוכם. אכיש אומר זאת לדוד. דוד מנסה לשכנע אותו עוד פעם אך ללא הואיל והוא חוזר בבוקר שלמחורת אל ארץ פלשתים.

פרק ל': לאחר שחוזרים דוד ואנשיו מהמערכה הם מגלים כי העמלקי לקח את כל רכושם וחטף את בניהם, בנותיהם ונשיהם של אנשי דוד. דוד שואל בה' האם ללכת להציל אותם וה' אומר לו שכן. בדרך הם מוצאים איש מצרי, הם משקים אותו ומאכילים אותו לאחר שהיה שלושה ימים ולילות ברעב. דוד מתחקר אותו ומגלה היכן יושבים העמלקים עם כל רכושם ונשיהם. דוד מכה אותם וחוץ מהאנשים בעלי הגמלים אף אחד לא ברח, דוד ואנשיו הצילו את בניהם, בנותיהם, נשותיהם ורכושם (ואת שתי נשותיו של דוד עצמו). 400 הלכו להצילם ו200 נשארו בעירם, דוד מחלק את השלל בין כולם שווה בשווה . דוד שולח מהשלל לזקני יהודה ולכל המקומות בהם עבר בזמן שברח משאול.

פרק ל"א: פלשתים נלחמים בישראל ומפילים להם חללים רבים. יונתן ועוד שניים מבניו של שאול מתים. שאול רואה כי פלשתים מתקרבים אליו אז הוא מבקש מנושא כליו שיהרוג אותו. הוא מסרב אז שאול נופל על חרבו ומת, נושא כליו אחריו. אנשי הערים הקרובות למלחמה ראו שישראל ברחו ושאול ושלושת בניו מתו אז הם נטשו את עריהם ופלשתים ישבו שם. למחרת מוצאים פלשתים את גופות שאול ובניו, מפשיטים אותם, כורתים את ראשו, תוקעים את הגוויות בחומות בית שן. אנשי החייל שביביש גלעד הולכים ומביאים את גופות שאול ושלושת בניו לקבורה בישראל (תחת האשל ביבשה) והם צמים 7 ימים.

[עריכה] שמואל ב'

פרק א': שלושה ימים לאחר שחזרו דוד ואנשיו מהמלחמה עם העמלקים, הגיע איש עמלקי ממחנה שאול ובגדיו קרועים. הוא מספר לדוד שהוא הרג את שאול מת ושהוא לקח פרטים מלבושו. דוד לא מבין כיצד העז לשלוח יד במשיח ה' ואומר לאחד מאנשיו להרוג אותו. פס' י"ז – כ"ז: קינת דוד על שאול ויונתן.

פרק ב': דוד שואל בה' האם לעבור לאחת מערי ישראל וה' מורה לו לעלות ולשבת בחברון. דוד עולה עם אנשיו ובחברון מושחים אותו למלך על בית יהודה, דוד שומע על מעשה אנשי יביש גלעד ושולח מלאכים שיברכו אותם בשמו. אבנר בן נר (שר צבא שאול) לוקח את איש בושת למחנים ושם ממליך אותו למלך על ישראל. דוד מולך שבע שנים ושישה חודשים על יהודה בחברון. יואב בן צוריה ואנשי דוד נפגשו עם אבנר בן נר בברכת גבעון. נערך קרב בין 12 אנשי אבנר ו12 אנשי אבנר, עבדי דוד מנצחים ואבנר בורח, עשהאל רודף אחרי אבנר ואבנר הורגו. יואב ואבישי רודפים אחרי אבנר אך לא הורגים אותו.

פרק ג': אמנון הוא בכור בניו של דוד (מאחינועם היזרעאלית). אבנר מתווכח עם איש בושת. אבנר רוצה לכרות ברית עם דוד, דוד מסכים אך מבקש שאשתו מיכל תחזור אליו. דוד שולח מלאכים לאיש-בושת עם בקשה שיחזירו לו את אשתו שנתנה לאדם אחר. אבנר בא אל דוד במטרה לכרות ברית בין מחנה שאול לבין דוד. דוד לא מגיב ומשחרר אותו לשלום. יואב כועס ושולח מלאכים שיחזירו אותו. יואב מכה אותו בחברון והורג אותו כנקמה על שהרג את אחיו עשהאל. דוד מכחיש כל קשר להריגתו של אבנר. אבנר נקבר בחברון, בהלוויה דוד בוכה והולך אחר המיטה. דוד נושא קינה על אבנר. דוד גורם לעם להבין שאין ידו בדבר הריגת אבנר.

פרק ד': רכב ובענה הורגים את איש בושת ומביאים את ראשו לפני דוד. דוד הורג אותם וראשו של איש בושת נקבר בחברון.

פרק ה': ישראל באים לדוד ומבקשים ממנו שימלוך עליהם. ה' גם אומר לדוד ללכת למלוך על כל ישראל. מושחים את דוד למלך (סה"כ מלך על ישראל ויהודה 33 שנים, לא כולל זמן המלוכה בחברון). דוד כובש מידי היבוסי את מצודת ציון וקורא לה עיר דוד. מלך צור שולח לדוד חומרים ודוד בונה לו בית. דוד לוקח עוד פילגשים ונשים והן יולדות לו עוד ילדים. פלשתים מתאספים למלחמה ומבקשים את דוד. ה' אמר לדוד שירד והוא ייתן אותם בידו. דוד מנצח בקרב ומכנה את המקום "בעל פרצים" על שם שפרץ שם ה' את אויביו. פלשתים עולים שנית ודוד שוב מנצח בקרב.

פרק ו': דוד ושלושים אלף מהאנשים הולכים להעלות את ארון ה' מהגבעה (מאז שנלקח על ידי פלשתים והוחזר). דוד וכל העם מצחקים לפני הארון. עוזה נוגע בארון האלוהים ומת (המקום נקרא "פרץ עוזה" על שם שפרץ ה' בעוזה). ארון ה' מונח בביתו של עבד אדום. דוד מחליט להביא את הארון לביתו וכל הדרך לשם הוא רוקד לפני העגלה. הארון מגיע לאוהל שעשה לו דוד ומקריבים שם עולות וזבחים. דוד מברך את העם והעם אוכל. מיכל יוצאת אל דוד בשאלה מדוע רקד וכרכר מלך ישראל לעיני אימהות ועבדים?! דוד מסביר לה שכולם שווים לפני ה'. מיכל נענשת ועד יום מותה אינה יולדת.

פרק ז': הארץ שקטה ממלחמות. דוד מדבר עם נתן הנביא על בית ה'. הקב"ה מתגלה אל נתן הנביא ומודיע לו שימסור לדוד כי בנו ייבנה את ביתו ודוד יכין לו לשם כך את הממלכה. ה' מודיע שמלכותו של דוד לא תיכרת עד עולם, ונתן מוסר דברים אלו לדוד. דוד מדבר לפני ה' ומוסר את תודתו על הבטחת ה'.

פרק ח': דוד מכה את פלשתים וכובש את 'מתג האמה'. דוד מכה את מואב, ועורך הגרלה בה מוכרע מי מהמואבים ימות ומי יהיה עבד. דוד מכה את הדדעזר ומשמיד את צבאו. ארם מגיעים לעזרת הדדעזר וגם הם מפסידים לדוד. דוד מציב ניצבים בדמשק שיפקחו על המיסים שמעלים דמשק לדוד. דוד לוקח מהמלכים אותם ניצח חומרים לבנין בית המקדש. תועי, מלך חמת, שואל לשלום דוד ושולח לו עוד כסף וזהב. כל אדום עבדים לדוד. ה' עם דוד ודוד עושה משפט וצדקה לכל ישראל. פירוט התפקידים החשובים בממלכת דוד.

פרק ט': דוד מביא את שארית זרעו של שאול. ציבא עבדו של שאול מספר לו על מפיבושת, ודוד מביא אותו אליו . דוד מחזיר לו את שטחי משפחתו ומעתה והלאה מפיבושת סמוך לשולחן המלך. ציבא עובד את האדמות שקיבל מפיבושת מדוד. מפיבושת נכה ברגליו ולו בן, מיכה.

פרק י': מלך בני עמון, נחש, מת. דוד שולח שליחים לנחם את בנו שעולה במקומו. אנשי חנון טוענים כי שליחי דוד באו לרגל את הארץ וחנון מגלח חצי מזקנם. דוד מורה להם לשבת ביריחו עד שיצמח זקנם. בני עמון מפחדים מדוד ושוכרים את ארם רחוב וצובא ואת מלך מעכה. יואב הולך למלחמה עם ארם ואבישי אחיו הולך למלחמה עם בני עמון. מי שינצח יבוא לעזור לאחר. ארם בורחים מיואב ובעקבות כך גם בני עמון. הדדעזר אוסף את צבאו וניגש לעוד מערכה. דוד אוסף את ישראל ועובר את הירדן למערכה. דוד מנצח וכל הנותרים מפחדים ומשתעבדים לישראל.

פרק י"א: דוד שולח את יואב וזה משחית את בני עמון וצר על רבה. דוד רואה את בת-שבע ולוקח אותה אליו. היא אומרת לדוד כי היא הרה לו ודוד מבקש לראות את בעלה אוריה החיתי. דוד שולח את אוריה לביתו כדי שיסתדר אך אוריה מסרב ויושב פתח בית המלך בטענה שלא ראוי שהוא ייהנה בזמן ששאר עבדי המלך במלחמה. דוד משאיר אותו עוד יומיים בתקווה שיחזור לביתו וישכב עם אשתו בת-שבע אך זה לא קורה, ודוד מחזיר אותו למלחמה עם מכתב ליואב ושם כתוב כי על אוריה להיות ראשון במלחמה, דבר שבוודאי יגרום למותו. אוריה החיתי מת בקרב (גם אבימלך מת שם) וכל דברי המלחמה נשלחים לדוד. דוד משיב ליואב שילחם בעיר ויגבור. בת-שבע שומעת על מות בעלה ומתאבלת, כעבור האבל דוד לוקח לו אותה לאשה והיא יולדת לו בן.

פרק י"ב: ה' שולח את נתן הנביא לדוד שמספר את משל כבשת הרש. דוד אומר לנתן כי על האיש העשיר שלקח את הכבשה מהרש להיענש. נתן מסביר לדוד את הנמשל: לקיחתו את בת שבע, ואומר לו שעונשו יהיה ש"לא תסור חרב מביתך עד עולם" וכי רעו יהיה עם נשותיו וכולם יראו זאת. דוד מודה שחטא, ונתן אומר לו כי לא הוא ימות אלא הבן הנולד מבת-שבע. ילדה של בת-שבע חולה מאוד ודוד מתפלל עליו וצם בעבורו אך לאחר 7 ימים מת הילד. עבדי דוד מפחדים מהתגובה של המלך לאחר שראו מה הייתה תגובתו כשרק היה חלה ואין מספרים לו. דוד שם לב שמשהוא לא בסדר והוא שאול את עבדיו. הם מספרים לו כי בנו מת. בת-שבע יולדת את שלמה וה' אהבו, נתן הנביא קורא לו ידידיה. יואב לוכד את בני עמון ולוכד את עיר המלוכה, רבה. דוד מגיע ולוקח את השלל (כדי להקדיש לבנין בית ה'), דוד מטפל בבני עמון וחוזר חזרה לירושלים.

פרק י"ג: אמנון בן דוד אוהב את אחותו תמר. יונדב מיעץ לאמנון מה לעשות כדי להשיג את אחותו. אמנון עושה כך. דוד מביא את תמר כפי שבקש אמנון. תמר אופה לו חלות ומאכילה אותו בחדרו ולאחר מכן אמנון אונס אותה. אמנון מגרש אותה מחדרו, ותמר שמה אפר על ראשה וקורעת את הכותונת שלה ולאחר מכן מספרת לאבשלום את שאירע לה. גם דוד שומע על כך. שנתיים מאוחר יותר לאחר סיום גזירת הצום עשה אבשלום משתה וכל בני המלך באו. אבשלום מצווה את נעריו להכות באמנון לאחר שישתכר וכך עושים. שמועה שאומרת שכל בניו נהרגו על ידי אבשלום מגיעה לדוד ואחר כך מתברר שרק אמנון נרצח. המלך קורע את בגדיו. יונדב אומר לדוד שלא יעבור על כך בשתיקה. אבשלום בורח למלך גשור ל-3 שנים, דוד מתאבל עליו כל השנים.

פרק י"ד: יואב שולח לדוד אישה תקועית ואומר לה מה לומר לו: אני אלמנה ולי 2 בנים, אחד הרג את השני ואנשי העיר רוצים להרוג את האדם היחיד מזרעי. דוד אומר לה שתחזור לביתה והוא ידאג לה. האישה מספרת לו כי זה משל למעשיו. דוד שואל אותה האם יואב אחראי לזה והיא עונה שכן. דוד קורא ליואב שיביא את אבשלום. אבשלום חוזר מגשור לירושלים, אך דוד לא מסכים לקבל ולראות אותו. אבשלום בחור יפה תואר ולו 3 בנים ובת אחת. לאחר שנתיים שאבשלום לא ראה את פני המלך הוא קורא ליואב פעמים אך זה לא בא, עבדי אבשלום מציתים את שדות יואב וזה בה. אבשלום שואל מדוע לא מסכים המלך לקבל אותו, דוד מסכים לקבל אותו והם פוגשים אחד את השני.

פרק ט"ו: אבשלום הופך את עצמו לשופט ועל ידי משפטיו הוא גונב את לב אנשי ישראל. אבשלום הולך לחברון ושם ממליך עצמו למלך כשלצידו אחיתופל. דוד בורח מירושלים ועובר עם הלווים בנחל קדרון למדבר. צדוק הכהן מביא את ארון ה' ודוד מורה לו להחזיר אותו לירושלים. צדוק חוזר ויושב בירושלים ודוד עולה במעלה הזיתים. דוד מבקש מה' שיסכל את עצת אחיתופל ובדרך רואה את חושי הארכי, דוד מבקש מחושי שיחזור לירושלים כדי שידווח לו על הנעשה שם, חושי אומר לאבשלום כי הוא איתו. חושי חוזר לירושלים ונמצא עם צדוק הכהן ובנו ואביתר הכהן, אבשלום עולה לירושלים.

פרק ט"ז: דוד פוגש את ציבא עבד מפיבושת שמגיע עם חמורים עמוסים ם יין וכל טוב. דוד שואל אותו היכן מפיבושת וציבא עונה לו שהוא העדיף להישאר מפני שחשב שממלכת משפחתו (שאול) תחזור. דוד נותן לו את כל אשר למפיבושת. בבחורים (שם של מקום) יוצא שמעי בן גרא ומקלל וסוקל את דוד ואנשיו. אבישי בן צרויה מבקש את רשות דוד להרוג את שמעי בן גרא אך דוד מסרב בטענה שה' שלח אותו ונראה שזה מגיע לו. דוד ואנשיו הולכים ושמעי בן גרא הולך במקביל אליהם וממשיך במעשיו. חושי בה לפני אבשלום ומסביר שהוא ישרת אותו כי הוא המלך וה' והעם בחרו בו, וכן כיוון שכפיש הוא עבד את דוד הוא יעבוד את בנו. אחיתופל יועץ לבוא על פילגשי דוד בפומבי וכך עושה אבשלום.

פרק י"ז: אחיתופל מציע עוד עצה: שייקח עימו 12,000 חיילים וילך להכות את דוד וכך סופית תעבור המלוכה לאבשלום. חושי מציע לחכות ולאסוף את כל ישראל ורק אז לצאת להלחם מפני שדוד ואנשיו הם גיבורי חיל (הוא יעץ זאת כדי שכך יוכל להודיע לדוד על תוכניות בנו). אבשלום מקבל את עצת חושי. יונתן ואחימעץ מוסרים לדוד את המתרחש, כשהם הולכים רואה אותם נער ואומר על כך לאבשלום. אבשלום ועבדיו באים אל האשה שראה אותה הנער עם אחימעץ ויונתן, אך היא החביאה אותם בבאר כך שאבשלום לא מצא אותם וחזר לירושלים. דוד ואנשיו עוברים את הירדן. אחיתופל מת לאחר שאבשלום בוחר בעצת חושי. כשדוד מגיע למחניים הוא מקבל מכל טוב הארץ (גם מברזילי הגלעדי).

פרק י"ח: דוד סופר את העם וממנה עליהם שרי אלפים ושרי מאות. דוד מפקיד שליש מהעם ביד יואב, שליש ביד אבישי בן צרויה ושליש ביד איתי הגיתי. דוד רוצה לבוא איתם אך הם מבקשים ממנו שיישאר וכך הוא עושה אך הוא מבקש מיואב, אבישי, איתי ואנשיהם שלא יפגעו בבנו אבשלום. במלחמה אנשי דוד מכים והורגים את אנשי ישראל בראשותו של אבשלום. שערותיו של אבשלום מסתבכות בעץ אלה. איש רואה אותו ואומר על כך ליואב, ויואב הורג את אבשלום. אנשי דוד לוקחים את אבשלום, מניחים אותו ביער ועליו עושים גל אבנים גדול. אבשלום עוד בחייו רצה שייזכרו אותו אז הוא יצר את "יד אבשלום". אחימעץ עוקף בריצתו לדוד את הכושי. הכושי מספר לדוד כי אבשלום מת.

פרק י"ט: דוד בוכה על בנו אבשלום. יואב שומע זאת, והעם בעקבות דוד בוכים ואבלים על מות בן המלך. יואב אומר לדוד כי מה שהוא עושה מבייש את האנשים שנלחמו באבשלום מפני שאם אבשלום היה חי סביר להניח שהם לא היו חיים. העם דן בחזרתו של דוד למלוכה. דוד מבקש מאביתר וצדוק שישאלו את שבט יהודה מדוע הם האחרונים שמחזירים עליהם את דוד למלך. דוד מבטיח לעמשא בן יתר שיהיה שר צבאו אחרי יואב. דוד יורד עד הירדן ויהודה באים לגילגל כדי ללכת לקראתו, וכן: שמעי בן גרא, אלף איש מבנימין וציבא. שמעי בן גרא מבקש את סליחת המלך על מעשיו, אבישי בן צרויה רוצה להרוג אותו על שקילל את משיח ה' ודוד כועס עליו ונשבע לשמעי שלא יומת. מפיבושת יורד לקראת דוד כמו שהוא (ללא שינוי חיצוני כלל) מיום שעזב דוד את ירושלים. דוד שואל אותו מדוע לא היה עם ציבא בזמן שהוא (דוד) ברח, מפיבושת עונה לו שציבא רימה אותו וברח ולא הייתה לו את האפשרות ללכת מפני שנכה הוא. דוד קובע שיחלקו את רכוש בית שאול חצי לציבא וחצי למפיבושת. ברזילי הגלעדי יורד לקראת דוד ודוד מציע לו שיבוא איתו לירושלים ויכלכל אותו אך ברזילי עונה שהוא כבר זקן וברצונו להעביר את שנות חייו שנותרו לו בביתו. דוד וברזילי נושקים ונפרדים.

פרק כ': שבע בן בכרי מכריז כי אינו מקבל את דוד למלך. דוד וכל ישראל רדפו אחריו. דוד שם את פלגשיו למשמר ומכלכל אותם, והן חיות כאלמנות. עמשא נשלח לחפש ולקרוא לאיש יהודה. דוד אומר לצרויה ללכת ולהרוג את שבע בן בכרי לפני שיבנה לו ערים בצורות. יואב יוצא אך עמשא מוצא אותו לפניו. יואב דוקר אותו בחרבו. יואב ואבישי ממשיכים לרדוף אחרי שבע בן בכרי שנחבא בבית מעכה, שם אישה שואלת את יואב מה רצונו וזה עונה לה כי הוא מחפש את שבע בן בכרי, האישה משליכה את ראשו מחוץ לחומה, ישראל מפסיקים את המצור אחר העיר ויואב חוזר לירושלים.

פרק כ"א: לאחר שלוש שנות רעב דוד פונה אל ה'. ה' מסביר לו כי הרעב הוא עונש על כך ששאול המית את הגבעונים אף על פי שישראל כרתו איתם ברית. דוד שואל אותם מה הם רוצים כדי שיכופר להם עוון שאול, והגבעונים מבקשים להרוג 7 מבני משפחתו של שאול. דוד נותן והגבעונים הורגים אותם. רצפה בת איה שומרת על גופות ההרוגים. דוד שומע על כך ומעלה את עצמות שאול ויונתן מיביש גלעד (לאחר שאלה החזירו את העצמות מפלשתים). דוד קובר אותם בנחלת אביו, קיש, וה' מכפר לישראל על עוון דוד. פלשתים נלחמים בישראל. דוד עייף ויושב בצד. צבאו בפיקוד אבישי בן צרויה הורגים את פלשתים ומנצחים. אנשי דוד מסבירים לו שלא יצא איתם עוד למלחמות כדי שחס וחלילה לא יפגע ונר ישראל יכבה. שתי מלחמות נוספות של ישראל בפלשתים בגוב. מלחמה נוספת של ישראל בגת. איש מדיין אשר מילדי הרפה מחרף את ישראל. יונתן בן שמעי הורג אותו וכך כל 4 ילדי הרפה מומתים על ידי דוד ואנשיו.

פרק כ"ב: דוד אומר לה' שירה על שהציל אותו מכל אויביו.

פרק כ"ג: פסוקים א' - ז': דברי דוד האחרונים, ח' - י"ב: גיבורי דוד. דוד יושב במצודה ומבקש מים מבאר בית לחם שבשער, שלושה גיבורים הולכים ומביאים את המים. משום שהם הסתכנו בשביל המים דוד מנסך אותם לה'. י"ח - ל"ט: המשך שמות גיבורי דוד, סה"כ 37.

פרק כ"ד: דוד מבקש מיואב שיִמנה את כל העם. יואב מנסה לשכנע את דוד שלא לעשות את זה אך דוד מתעקש, לאחר 9 חודשים ו-20 יום יואב חוזר ואומר לדוד כי בישראל שמונה מאות אלף איש שולף חרב וביהודה חמש מאות אלף. דוד מתחרט על שספר את ישראל ומתפלל לה'. ה' שולח את גד הנביא ואומר לו שיאמר לדוד לבחור אחד מ-3 העונשים: 7 שנות רעב או 3 חודשים של מנוסה במלחמות או 3 ימי דֶּבֶר בארץ. דוד בוחר בדֶּבֶר. הקב"ה נותן 3 ימים של דבר בארץ אך הוא מתנחם ולא פוגע בירושלים. דוד אומר לה' שיפגע בו ובמשפחתו כי הוא חטא ולא שאר העם. גד הנביא אומר לדוד לעלות ולהקים מזבח בגורן ארונה היבוסי וכך דוד עושה, דוד אומר למלך היבוסי כי בא לקנות גורן למזבח ומלך יבוס נותן לו הכול במתנה. דוד לא מסכים להעלות לה' עולות שקיבל במתנה והוא משלם למלך יבוס את המחיר המלא של העולות. דוד מעלה את העולות והשלמים וה' עוצר את המגפה.