נחמה ליבוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמה ליבוביץ

נחמה ליבוביץ (ג באלול ה'תרס"ה - ה' בניסן ה'תשנ"ז; 3 בספטמבר 1905 - 12 באפריל 1997), הייתה פרשנית ופרופסור למקרא, מורה ומחנכת. היא חידשה דרך לימוד חדשה בתנ"ך, לפי המפרשים. עשרות שנים לפני שהחלה ההתעוררות בלימוד התורה אצל נשים דתיות, נחמה ליבוביץ הייתה מורת תנ"ך מובילה.

ילדותה ובגרותה בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בריגה שבלטביה ב-1905, שנתיים לאחר אחיה, ישעיהו ליבוביץ, לפריידה ומרדכי קלמן ליבוביץ שהיה סוחר עשיר. לאביה הייתה השפעה רבה על חייה ובזכות אישיותו, היה גם אחד ממלמדיה הבולטים בילדותה. הוא היה ציוני ודיבר עם ילדיו בעברית. ליבוביץ למדה מפי מורים פרטיים עברית ותנ"ך, עוד בטרם החלה ללמוד בבית הספר. ב-1919, בעקבות המהפכה הבולשביקית, עברה המשפחה לברלין. בברלין היא סיימה בית ספר תיכון ממשלתי ועמדה בבחינות הבגרות ב-1925. למדה באוניברסיטאות היידלברג, מרבורג, וברלין.

כבר בהיותה סטודנטית החלה ללמד בבתי ספר. היא הורתה בבית ספר יהודי עממי ובבית ספר יהודי תיכון של קהל "עדת ישראל" מיסודו של רבי עזריאל הילדסהיימר. ליבוביץ לימדה עברית ותנ"ך בעברית, בלא תיווכה של שפה מקומית, בצורה חלוצית שטרם הייתה נהוגה אז בגרמניה. באותה תקופה החלה להרצות בדידקטיקה ופרסמה מאמרים על הוראת העברית כשפה חיה. היא למדה במשך שנתיים בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבברלין, שם למדה מפי לאו בק, פרופסור גוטמן ופרופסור אלבונגן. ב-1930 קיבלה ליבוביץ תואר דוקטור מאוניברסיטת מרבורג, לאחר שכתבה עבודה על "שיטת התרגום של תרגומי המקרא לשפת היידיש בני המאה ה-15 וב-מאה ה-16", זאת בהסתמך על כתבי יד בספריות של ברלין ושל פארמה. בד בבד סיימה לימודי הוראה לבית הספר התיכון.

במהלך לימודיה נחשפה לשיטתו של מרטין בובר, הידועה בשם מילה מנחה, בחקר הסיפור התנ"כי והושפעה ממנה כי התאימה לרוח הבית בו גדלה - ניתוח המקרא מבלי להיעזר בביקורת המקרא.

ב-1930 נישאה לדודה (אחי אביה) ליפמן ליבוביץ, שהיה מבוגר ממנה ב-29 שנים.

העלייה לארץ ישראל וההוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 עלתה לארץ ישראל יחד עם בעלה. הזוג השתקע בדירה בדמי מפתח בשכונת קריית משה וליבוביץ החלה ללמד בסמינר המזרחי למורות בירושלים. בשנים הראשונות החלה ללמד ספרות, מקרא והיסטוריה של עם ישראל. לאחר מכן התרכזה בהוראת מתודיקה, לימוד תנ"ך ובהכשרת מורים. בסמינר המזרחי למורות לימדה עד 1955, וב-1956 נתמנתה מרצה לתנ"ך ולדידקטיקה של ספרות וחיבור באוניברסיטת בר-אילן ולימדה שם כחמש שנים לערך. היא עזבה את בר-אילן לאחר סכסוך עם פרופ' קורצווייל כיוון שהאחרון פיטר את ד"ר מאיר וויס וליבוביץ ראתה במעשה עוול הנוגד לצדק הבסיסי. ב-26 בנובמבר 1957 נתמנתה למרצה באוניברסיטת תל אביב וכעבור 11 שנה לפרופסור שם. מאותה תקופה לימדה במוסדות רבים אחרים. ב-1 בינואר 1972 היא יצאה לגמלאות.

בשנת 1942 החלה במנהגה המפורסם להפיץ דפי סטנסיל של שאלות על פרשת השבוע (שנקראו בפי העם "דפים" או "גליונות"). אופיינית השאלה "מה היה קשה לרש"י?" שבה ניסתה לרדת למניעיו של הפרשן. את התשובות שלחו אליה והיא החזירה אותן עם הערות ותיקונים. ה"דפים" הללו הפכו להיות "סמל מסחרי" שלה, ואנשים רבים בציבור הרחב התוודעו לנושאי פרשת השבוע הודות להם. משנת תשי"ד ואילך פירסמה ליבוביץ את ה'עיונים' שכללו, מלבד השאלות, ציטוטים מפרשנים והתייחסות אליהם. ה"דפים" וה"עיונים" תורגמו לשפות רבות והגיעו לקהילות יהודיות רבות בכל העולם, עד שבמשך הזמן קובצו ה"עיונים" בצורת חמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה על פי נושאי פרשת השבוע.

נחמה ליבוביץ שימשה במשך שנים רבות כפרשנית תנ"ך בשידורי הרדיו של "קול ישראל".

על פועלה בחקר התנ"ך והפצתו ברבים זכתה בפרס ישראל לחינוך ב-1956.

על אף שעסקה במחקר ברמה אקדמית, נהגה להופיע רבות בציבור הרחב כמרצה עממית, וגם כפרופסור הייתה ידועה בפשטות הליכותיה ומכונה "נחמה" בפי תלמידיה, והעדיפה את התואר מורה על פני פרופסור ("מורה", כך נכתב על מצבתה). התפרסמה ב'מסעותיה' בארץ, כדי ללמד במקומות רבים ככל האפשר, ויהיו מרוחקים ומבודדים ככל שיהיו.

הידע הרחב שלה ביהדות התבסס על מגוון גדול של פרשנים מכל הדורות, החל מרש"י וכלה בפרשנים מודרניים כמו בנו יעקב. היא נצמדה לגישתם של הפרשנים המסורתיים, והתעלמה מאסכולת ביקורת המקרא (אף שהייתה בקיאה בה). מחקריה הצטיינו בעמקות רבה תוך כדי התייחסות למרכיב הספרותי של הכתוב, אך מבלי לפגוע ברוח היהדות. היא ראתה לעצמה יעוד להפיץ את ידע התנ"ך ואהבת התנ"ך לא רק בין תלמידיה אלא גם בציבור הרחב.

נחמה ליבוביץ נפטרה בירושלים ביום ה' בניסן תשנ"ז (12 באפריל 1997).

פרסים בהם זכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיונים בפרשת השבוע- סדרה שביעית (תשכ"א)
  • עיונים בספר בראשית: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תשכ"ו)
  • עיונים חדשים בספר שמות: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תש"ל)
  • עיונים בספר ויקרא: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תשמ"ג)
  • עיונים בספר במדבר: בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תשנ"ו)
  • עיונים בספר דברים : בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (תשנ"ד)
  • ללמוד וללמד תנ"ך: אסופת מאמרים (תשנ"ה)
  • מדריך ללימוד פרשנים בכיתה י"ב (תשל"ב)
  • פירוש רש"י לתורה: עיונים בשיטתו (עם משה ארנד) (תש"ן)
  • לימוד פרשני התורה ודרכים להוראתם: ספר בראשית (תשל"ה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיותה דויטש, נחמה - סיפור חייה של נחמה ליבוביץ, ידיעות ספרים, 2008.
  • פרקי נחמה: ספר זיכרון לנחמה ליבוביץ (מאמרים על דרכי עבודתה הפרשנית והחינוכית, מכתבים אישיים ומאמרים מעזבונה שטרם ראו אור), בהוצאת המחלקה לחינוך יהודי ציוני של הסוכנות היהודית לא"י, ירושלים תשס"א.
  • מרלה ל' פרנקל, תורתה של נחמה ליבוביץ: דרכה בלימוד התנך ובהוראתו, ידיעות ספרים, 2007.
  • יצחק ריינר ושמואל פירלס (עורכים), הגדת נחמה: עיונים בהגדה של פסח על-פי הגליונות והשיעורים של נחמה ליבוביץ, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]